דו"ח טכנולוגי: כמה עולים אלף עוקבים? הצצה לכלכלה החשאית של טוויטר
השוק התת קרקעי של טוויטר מאפשר לכל מי שיכול לשלם להפוך ללהיט ברשת החברתית, המאבק החדש של גוגל בפיראטיות פוגע בתוצאות החיפוש, לעובדי זינגה יש סיבה טובה להיות מדוכאים וסופרים מורידים בטעות אתר השאלת ספרים תמים
כלכלת הצללים של טוויטר
רוצה להיות כוכב טוויטר, אבל אין לך שמץ של כשרון, יכולת כתיבה, או מוצר שמישהו אי פעם יתעניין בו? ובכן, תשמח לשמוע שיש פתרון: תמורת סכום לא גדול במיוחד, תוכל גם אתה לשחזר את הישגו של מנהיג מדינה מסוימת במזרח הים התיכון ולארגן לעצמך מספר עצום של תומכים פיקטיביים מאינדונזיה.
חברה בשם מעבדות ברקודה החליטה לבדוק איך נראית הכלכלה האפלה של טוויטר, ויצרה שלושה חשבונות פיקטיביים, ואחר כך הלכה לקנות להם עוקבים. היא אספה את הנתונים המתבקשים, ויש לה מסקנות עגומות.
רוצה להיות כוכב בטוויטר? שאלה של כסף צילום: shutterstock
קודם כל, לא צריך להיות מיליארדר כדי לבצע מזימה כזו. המחיר הממוצע של 1,000 עוקבים מזויפים כמו הבטחות של שר אוצר בשנת בחירות עומד על 18 דולר בלבד בממוצע. יש לפחות 20 מוכרים באיביי ועוד כ-58 אתרים (כולם ב-100 התוצאות הראשונות של גוגל) שישמחו למכור לך את הסחורה המפוקפקת.
מספר המשתמשים הפיקטיביים שבידי הדילרים האלה יכול להגיע ל-100,000 "עוקבים" לדילר. על פי ההערכות של ברקודה, אם יש לו לפחות 20,000 עוקבים פיקטיביים שהוא יכול להציע לכל המרבה במחיר, הוא יכול לקבל 800 דולר מדי יום. הדילרים לא צריכים להסתפק במכירת העוקבים המזויפים: יש כסף טוב גם במכירת ריטוויטים מזויפים.
מספרם של הלוזרים שרוכשים את המשתמשים הפיקטיביים (בברקודה מעדיפים את הביטוי abusers) גדול למדי: בברקודה ספרו 11,283 מהם, שבממוצע החזיקו כל אחד ב-48,885 עוקבים. ברקודה זיהתה גם 72,212 חשבונות מזויפים.
לטוויטר, על פי ההערכות, יש יותר מ-200 מיליון משתמשים, כך שהמספר הזה קטן משמעותית לעומת המספר העצום של חשבונות מזויפים בפייסבוק. ועדיין, אם מישהו חושב שפרסום בטוויטר יציל אותו, עדיין יש כאן מספר גדול מאד של חשבונות מזויפים - והנסיון מוכיח שדווקא אלה נמשכים למפרסמים.
מורידים ראש
לגוגל יש המון כאבי ראש. החברה צריכה אוגדות של עוכרי דין שיטפלו בתלונות שזורמות מכל רחבי תבל - וכנראה שלחברה לא יהיה כוח לכאבי ראש שמיצרת לה תעשיית התוכן. אי לכך ובהתאם לזאת, במה שנראה כמו תפנית חדה - היא הודיעה שלשום (ו') שתסנן מתוצאות החיפוש שלה אתרים שנחשדים בקידום תוכן גנוב. בכך, בעצם, מאששת גוגל את מה שאיל האזנות הסתר רופרט מרדוק אמר עליה לפני שנים: שהיא כלי מרכזי לפיראטיות.
הפרת זכויות יוצרים? ביוטיוב? רגע, מה? צילום: בלומברג
גוגל, מטבע הדברים, הקפידה היטב שלא לדפוק את עצמה: אחד האתרים הידועים להפרת זכויות יוצרים הוא יוטיוב, חטיבה שלה. גוגל העניקה ליוטיוב פטור מהתנאים המחמירים שהיא הציבה לאתרים אחרים, ואינדיקטור מרכזי - מספר התלונות על הפרות זכויות יוצרים שהתקבלו על אתר - לא יחול על יוטיוב.
ארגון הגנת הגולשים הוותיק EFF יצא בחריפות נגד ההחלטה החדשה של גוגל:
שם מציינים שכאשר גוגל מענישה אתרים שכנגדם יש תלונות רבות על הפרת זכויות יוצרים - תלונות, נזכיר, לא הרשעות - ומורידה את הדירוג שלהם, היא מאפשרת בעצם לתאגידי התוכן לקבוע מה יהיו תוצאות החיפוש שלנו.
בעיה נוספת היא שאפשר לפגוע בדירוג של אתר לא אהוב בקלות יחסית. מקורה בעובדה שאין בעצם שום הליך שבו האתר המושמץ יכול להגן על עצמו, ואין שום דבר שהוא יכול לעשות כדי להחזיר לעצמו את הדירוג שאבד. זה קצת יותר מדי כוח לתעשיה שגם כך מחזיקה הרבה יותר מדי כוח. עכשיו היא תוכל גם לשכתב את ההיסטוריה ולומר לנו מה אנחנו צריכים לדעת.
זה כנראה השינוי החשוב הגדול שעושה גוגל השנה במנוע החיפוש שלה, שינוי שני בחשיבותו למעבר ממנוע חיפוש "אובייקטיבי" - שבו כל משתמש היה רואה את אותן התוצאות בעת חיפוש - לחיפוש "חברתי", שמספק לכל משתמש רשימת תוצאות אחרת.
קפטן, אנחנו מאבדים גובה
המוראל של עובדי חברת המשחקים המפוקפקת זינגה בשפל: העובדים לא יכולים למכור מניות שבבעלותם - ההנהלה כלאה אותם עם המניות לתקופה ארוכה, כדי שלא יעשו את מה שהם תמיד רצו לעשות ויברחו ברגע הראשון - וזו כבר איבדה 70% מערכה. להנהלה, בראשות המנכ"ל מארק פינקוס, אין ממה לחשוש: הם כבר נפטרו מעודפי המניות שלהם, תוך שהם מקפידים שהעובדים לא יוכלו להשתתף בחגיגה. תביעה ראשונה כבר הוגשה.
סנטימנט נפוץ בקרב עובדי זינגה, שמתעבים את החברה ואת המנכ"ל, היה "ברגע שאני יכול למכור את המניות שלי, אני עף מפה". אין עוד טעם לחכות לרגע הזה, כי המניה נסחרת בשלושה דולר והיא צפויה להמשיך ולרדת. התוצאה היא שחברות אחרות מדווחות על כך שהן מוצפות בקורות חיים של עובדי זינגה, שרוצים ללכת לכל מקום אחר.
הנפקת זינגה. יתכן שתתפרק עוד לפני יום השנה למאורע צילום: רויטרס
פינקוס התפרסם בעבר בכך ששלל מניות שכבר הוענקו לעובדים, אחרי שהחליט שהם בעצם לא שווים את המניות. עתה, כדי למנוע את המנוסה, מעניק המנכ"ל עוד מניות לעובדים. מצד שני, הן לא שוות הרבה. בעיה נוספת של הנהלת זינגה היא שרוב העובדים שלה חדשים, והם לא נאלצו להתמודד עם משברי העבר של החברה, מה שעשוי היה לגרום להם לקנות את הלוקש של "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". עם קצת מזל, העובדים יקבלו שכל, יעשו את הדבר הנכון ויברחו מהספינה הטובעת, שיתכן ולא תזכה לחגוג את יום השנה להנפקתה.
כאשר סופרים תוקפים
יש אתר בשם Lendink שמה שהוא עושה בחיים הוא שירות ידידותי למשתמשי ספרים דיגיטליים: מצהיר אילו ספרים דיגיטליים ניתנים להשאלה, ומקשר בין משתמשים שרוצים לשאול את הספרים ממשתמשים אחרים שרכשו אותם. זה שירות חוקי לגמרי: אם הספר מותר בהשאלה, המשתמש יכול להשאיל אותו במשך 14 ימים. למעשה, ניתן היה לראות בו סוג חדש של ספריה.
למה הסופרים סוגרים את הספריה? צילום: בלומברג כל זה לא עניין קבוצה קטנה של סופרים, שנתקלה באתר ומיד זינקה למסקנה שמדובר בגניבת תוכן מאורגנת. הם התחילו לארגן קמפיין שמטרתו להוריד את האתר, בין השאר באמצעות איומים משפטיים. זה הצליח: Lendink כבר לא זמין ברשת.
כמה ימים אחר כך החלו אתרי טכנולוגיה - TechDirt הוביל את הלהקה - לחשוף את הטמטום שמאחורי ההתקפה הזו, הסופרים סירבו ברובם המכריע להודות בטעותם, והעדיפו להתבצר מאחוריה. הכותבת של סינט שכתבה את הידיעה הזו מכנה את מה שהתרחש, בצדק מוחלט, "ציד מכשפות כנגד פיראטיות" די כבר.
קצרצרים
1. איפה טוב לעבוד? לאו דווקא בחברות ההייטק הגדולות. אף אחת מהמפלצות הקבועות - גוגל, פייסבוק, מיקרוסופט והשאר - לא נכנסה לרשימה השנתית של גלאסדור, בה מפורטות 25 החברות שבהן היחס הכי בריא בין עבודה ובין חיים. פייסבוק היתה שם בעבר, אבל נבעטה ב-2011. היחידה שמופיעה שם ומוכרת למשתמש הסביר היא לינקדאין. איזון חיים/עבודה לא מיועד לאנשי הייטק; הם צריכים לעבוד קשה עד שיישחקו לחלוטין, בסביבות גיל 40, ואז ייזרקו לאנחות. כפיצוי, יציעו להם את החלום של התעשרות מהירה באמצעות אופציות.
לינקדאין. מקום מוצלח לעבוד בו צילום מסך: linkedin.com 3. כלי מטומטם למדי למדידת הפופולריות של פוליטיקאים שהתפרסם לאחרונה הוא ספירת מספר הפעמים שהערך שלהם בוויקיפדיה נערך. כבדיחה, קרא הקומיקאי סטיבן קולבר לצופיו לבצע כמה שיותר עריכות בעמוד של הפוליטיקאי מפלסטיק מיט רומני, המועמד הרפובליקני לנשיאות. בתגובה, נאלצה ויקיפדיה לסגור את הערך של רומני לשינויים. זו לא הפעם הראשונה שוויקיפדיה וקולבר מתנגשים: לפני מספר שנים, קרא קולבר לצופיו לערוך את הערך "פיל" בוויקיפדיה כדי לשנות את המציאות ולהכריז על כך שפילים אינם חיה נכחדת (הוא טבע לשם כך את המושג truthiness, קרי האמת כפי שהיינו רוצים שהיא תהיה).
4. מסתבר שהמותגים הגדולים אוהבים את אינסטגרם. מבדיקה שערכה חברת המעקב Simply Measured עולה ש-40% מ-100 המותגים החזקים בארה"ב מפעילים חשבון אינסטגרם (שיעור נמוך בהשוואה לשימוש בטוויטר ופייסבוק, שמתקרב ל-90%). יתר על כן, נראה שעובדי החברות הללו אוהבים את הפילטרים של אינסטגרם: 60% מהתמונות שהם העלו עובדו בהם.
5. בעידן המהפכה הדיגיטלית, תפקידו של העיתונאי הוא יותר מכתיבה - אלא גם שיתוף נכון של התוכן שלו. ניק בילטון, כתב הטכנולוגיה של הניו יורק טיימס, מציע כמה טיפים, והם טובים לא רק לעיתונאים אלא גם לכל מי שחולק תוכן במדיה החברתית. חלק מהטיפים שלו צריכים עדכון (שעות הפרסום האידיאליות, למשל, כנראה שונות בין ארה"ב לישראל), ואחרים - שימוש בתמונה בפייסבוק כדי למשוך את תשומת הלב של הקוראים, ולא בטקסט - נראים רלוונטיים מתמיד.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
