דו"ח טכנולוגי: המלחמות של עורכי ויקיפדיה
מי עומד מאחורי הערכים שאתם קוראים באנציקלופדיה המקוונת, ולמה המייסד שלה מגן על סטודנט בריטי מפני הסגרה לארה"ב. וגם: צרפת נאמנה לספרי הנייר
מלחמות העריכה
ויקיפדיה העולמית היא אמנם "האנציקלופדיה שכל אחד יכול לערוך", אבל רק בגלל שיש לה שומרי סף עירניים. אמר מי שאמר ש"אם האנציקלופדיה בריטניקה לא תיערך במשך שלושה ימים, לא יקרה כלום, אבל אם ויקיפדיה לא תיערך במשך שלושה ימים לא יישאר ממנה זכר". הרשת, אחרי הכל, מלאה טרולים.
מחקר שהתפרסם לאחרונה בהונגריה מראה שהבעיה לא מגיעה רק מבחוץ: גם בקהילת העורכים של ויקיפדיה יש מי שבעיקר פוגעים בה. המחקר בחן את "מלחמות העריכה" סביב ערכים שעוררו מחלוקת בין הכותבים, דוגמת הערך "הומוסקסואליות".
מלחמות עריכה מגיעות במטחים. מישהו מוסיף תיקון, ומיד מגיעים אחרים ועורכים אותו. לעתים קרובות כל העסק מתגלגל למריבות אגו, וזאת, על פי המחקר, באשמת מספר קטן של טיפוסים צעקניים. אף שאלפי גולשים עשויים לתרום לבנייתו של ערך, עיקר העריכה – לעתים קרובות מחיקה של דברים שכתבו אנשים אחרים – מתבצע על ידי מספר זעום של אנשים דעתניים מאוד וקולניים מאוד, שלעתים קרובות מתעניינים יותר בחילופי המהלומות המילוליים ופחות בשיפור האנציקלופדיה.
ערכים שנויים במחלוקת יכולים לרבוץ שקטים במשך הרבה מאוד זמן, עד שקורה משהו. זה יכול להיות אירוע שמשפיע על הערך (מותו של מייקל ג'קסון, למשל), אבל לעתים די גם בשינוי כלשהו בעריכה כדי לעורר את השדים מרבצם.
ויקיפדיה, צריך להזכיר, היא לא אנציקלופדיה סטנדרטית: מה שנכתב בה הוא הקונצנזוס שאליו הגיעו העורכים, ולקולניים שבהם יש נטיה להשתיק מתנגדים. או לעורר מתנגדים קולניים לא פחות. ואז יש בלאגן.
ואם כבר ויקיפדיה...
ג'ימי ווילס, מייסד ויקיפדיה. מי כותב את הערכים שאתם קוראים? צילום: בלומברג
עיין ערך הגזמה
ג'ימי וויילס, מתוקף היותו מייסד ויקיפדיה, מחזיק במשקל מסוים בעולם הדיגיטלי. את כל כובד המשקל הזה מעמיד עכשיו וויילס להגנתו של סטודנט בריטי, ריצ'רד או'דווייר, הנאבק בהסגרתו לארה"ב.
או'דווייר מבוקש על ידי משרד המשפטים האמריקאי, שטוען שהאתר שלו – שמשרד המשפטים כבר מחק – קישר לתוכן בלתי חוקי. לטענת התביעה, הפר הסטודנט שורה של חוקים נגד הפרת זכויות יוצרים. אם או'דווייר יוסגר ויורשע, הוא צפוי לעשר שנות מאסר.
כמו במקרה של מגה-אפלוד, נראה שמשרד המשפטים האמריקאי הגזים כאן בפראות. או'דווייר לא איחסן קבצים, הוא רק הפנה אליהם. ההסגרה שלו היא אחת הראשונות מסוגן, ושוב מופעל כאן חוק פלילי במקום שבדרך כלל שמור לחוק אזרחי.
וויילס, שדחף להחשכת ויקיפדיה כמחאה על יוזמת SOPA, כתב מאמר ב"גרדיאן" הבריטי נגד ההסגרה והתחיל קמפיין נגדה. הוא מציין נקודה מעניינת מאוד: או'דווייר לא עבר על חוקיה של בריטניה. הרעיון של הסגרת אדם ממולדתו כי עבר על חוקיה של מדינה אחרת, מבלי שנכנס פיזית לאותה מדינה, הוא בעייתי בלשון המעטה. אבל המאבק על זכויות יוצרים, או ליתר דיוק על זכותם של תאגידי ענק לגבות תמלוגים שברובם אינם מגיעים אל היוצרים, כבר מזמן חצה כל גבול אפשרי.
ספרים דיגיטליים? היו לנו מספיק מהפכות
צרפת לא מאמינה בספרים בפורמט דיגיטלי: בעוד שהם כובשים בסערה את השווקים בעולם דובר האנגלית, ומתקרבים שם לכ-20% מכלל המכירות, בצרפת ספרים דיגיטליים מחזיקים בקושי 3% מהשוק. על מצב הספרים הדיגיטליים בישראל מוטב שלא לדבר.
זה לא שהצרפתים אדישים לספרים, להיפך: אחת מהבטחות הבחירות של פרנסואה הולנד, הנשיא הנכנס, היתה לבטל את העלאת המע"מ על ספרים בימי סרקוזי. העלאת המס הזו ספגה גינויים משום שהיא מקשה על אנשים לרכוש השכלה – מוסד מקודש לרפובליקה.
הצרפתים עדיין נאמנים לספרי הנייר צילום: בלומברג
מוסד מקודש נוסף בצרפת הוא חנויות הספרים, והיא פועלת להגנה עליהן ועל הסופרים באמצעות החוק. בניגוד למצב הנוכחי בישראל, שבו אפשר לרכוש שמונה ספרים בשנקל ושיילך הסופר לחפש את עצמו, החוק הצרפתי אוסר חד משמעית על הענקת הנחות על מכירת ספרים, אלא אם הם יצאו לאור לפני שנתיים או יותר, או שכנו בחנות במשך יותר מחצי שנה.
מחירם של ספרים נקבע על ידי הממשלה, והוא זהה בין אם מדובר ברשת ספרים ענקית, בחנות ספרים קטנה בסמטאות הרובע הלטיני שמוכרת רק ליודעי ח"ן, או ברכישה מקוונת. נראה שזה עובד: הדרישה לספרים גבוהה, בפריז יש 400 חנויות ספרים עצמאיות, ויש כ-3,000 מהן ברחבי המדינה - פי שלוש מאשר בבריטניה.
אבל המשמעות היא גם שאין הנחות גם על רכישת ספרים דיגיטליים, דבר המונע מהם להמריא בצרפת. המומחים מעריכים שזה ישתנה עם הזמן – אבל בינתיים מראים סקרים שהקורא הצרפתי (כמו גם הגרמני) מעדיף לקרוא מנייר ולא ממסך. יש לכך משמעות לא רק לגבי צרפת עצמה: אם המו"לים הצרפתים לא מוציאים גרסאות דיגיטליות, העולם דובר הצרפתית יתמהמה גם הוא, ומהפכת הספרים הדיגיטליים תתעכב במידת מה.
קצרצרים
Winamp בגרסת האפליקציה. איפה היא היום?
Winamp בגרסת האפליקציה. איפה היא היום? אם הייתם בסביבה לפני עשור ומשהו, אתם ודאי זוכרים את Winamp, שנחשב בשעתו להבטחה הגדולה בתחום המוזיקה ברשת. אתם ודאי תופתעו לשמוע שהוא עדיין איתנו, אם כי בסיס המשתמשים שלו לא גדל כבר הרבה מאוד זמן. אז מה קרה לשירות שיכול היה להיות אייטיונז? פשוט מאוד, הוא נקנה על ידי AOL כמה חודשים קודם לפקיעת הבועה. זכרו: זה שיש לכם מוצר טוב לא אומר שהנהלה מחורבנת לא תהרוס אותו. וכפי שמוכיח המקרה של אייטיונז, זה שיש לכם מוצר בינוני לא יפגע בכם אם הכת סביבכם גדולה מספיק.
שירות חדש, Boxopus שמו, מאפשר למשתמשים להוריד טורנטים ישירות לחשבון הדרופבוקס שלהם. שורה של אתרי שיתוף קבצים כבר התקינו את הפלאג-אין שלו, שמאפשר לגולשים לעשות זאת. דרופבוקס הוא אחד משירותי האחסון הנפוצים ביותר, בזכות קלות השימוש בו, אבל ספק אם החברה שמאחוריו תאהב את הפיתוח החדש. גוגל, כפי שראינו, כבר מרחיקה את עצמה משימוש פיראטי ביוטיוב. כמה זמן ייקח עד שגם דרופבוקס תנתק את העוגנים הפיראטיים?
משטרת סטרדפורדשייר שבבריטניה מצאה את הדרך למשוך קהל ברשת: אחראי הטוויטר שלה סיפק פרשנות חיה למשחק כדורגל במסגרת היורו, הכולל קבוצה אנגלית של 10 שוטים שרודפת אחרי כדור ושוטה נוסף שעומד במקום ולא עושה כלום רוב הזמן. הקוראים, ברובם המכריע, אהבו את השימוש החדשני בחשבון הטוויטר של המשטרה, אם כי אחד הגולשים הביע את מחאתו על השימוש הזה בכספי הציבור, ושאל את המשטרה אם נגמרו לה הפושעים לתפוס.
דארפה, הסוכנות למדענים מטורפים החביבה על המדור, שכרה חברה בשם Invicea כדי שזו תאבטח את סמארטפוני האנדרואיד של צבא ארה"ב. הבעיה מורכבת: חלק ניכר מחיילי ארה"ב מוצבים הרחק מגבולותיה, והם משתוקקים לדבר עם בני משפחתם ולשחק משחקים כדי להעביר את הזמן - מה שלא בהכרח משמח את מומחי אבטחת המידע. כל זה מבלי שדיברנו על האיום לתשתית הצבאית במקרה של אובדן או גניבת מכשיר. אבל לבעיה הזו Invicea כבר מצאה פתרון: היא מציפה סמארטפונים אבודים בג'יבריש.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
