דו"ח טכנולוגי: למה אפליקציה שעוזרת לילדים אילמים הוסרה מהאפסטור?
המקרה שמעניק משמעות חדשה לביטוי "סתימת פיות", וגם: מספר השחקנים של זינגה ממשיך לצנוח, וקומיקס הרשת שממש לא מפחד מעורכי דין
אין עם מי לדבר
מדי פעם יש אפליקציה שבאמת יכולה לשנות חיים. אחת כזו היא Speak for Yourself, תוכנה שמאפשרת לילדים אילמים לדבר. הורים גמרו עליה את ההלל. אחת מהן, הבלוגרית דנה נידר, כתבה על השפעתה של SFY על בתה בת הארבע כך: "מאיה יכולה עכשיו לדבר איתנו, בבירור, בפעם הראשונה בחייה. אנחנו מקשיבים בצמא לכל מילה. למדנו שהיא אוהבת לדבר על ימי השבוע, ושיש לה עניין מוזר במזג האוויר... האפליקציה הזו לא רק אפשרה לה להביע את צרכיה, אלא גם את מחשבותיה. היא העניקה לנו מתנה שבזכותה למדנו להכיר את הילדה ברמה אחרת לגמרי... עד יום שני האחרון".
הכוונה היא ליום שני בשבוע שעבר. היום שבו אפל הסירה את האפליקציה מהאפסטור.
SFY בנויה אקסקלוסיבית לאייפד, וחברה שמייצרת אפליקציה דומה ויקרה הרבה יותר, פרנטה רומיך, הגישה תביעה נגד SFY בתואנה שהיא מפירה את הפטנטים שלה. פרנטה רומיך דרשה את הסרת האפליקציה מהאפסטור, ואילו SFY הגישה לאפל את אותם המסמכים שהגישה לבית המשפט. כמקובל באפל, בלי לומר ל-SFY שום דבר, היא פשוט הסירה את האפליקציה. לא משנה שבית המשפט עוד לא קיבל החלטה בנושא. ושיילכו הלקוחות – כולם הורים לילדים אילמים – לחפש את החברים שלהם.
האפליקציה אמנם עובדת כרגע, אבל מה שמדאיג את ההורים שכבר התקינו אותה הוא החשש שהעדכון הממשמש ובא של iOS ידפוק את ההתקנה, או אולי אף ימחק אותה לגמרי. זה כבר קרה בעבר לאפליקציות שהוסרו מהאפסטור. אפל, כהרגלה, לא הגיבה. מה, היא חייבת לכם משהו?
Speak for Yourself
צניחה חופשית
זינגה, חברת המשחקים המפוקפקת, מאבדת משתמשים כמעט באותו הקצב שבו היא מאבדת את אמון המשקיעים. בחצי השנה האחרונה נרשמה צלילה חדה במספר המשתמשים שלה.
הפיאסקו הגדול מכולם, כמובן, היה רכישת Draw Something והחברה שיצרה אותו, אומגפופ. החברה נרכשה ב-183 מיליון דולר במרץ, אז היו ללהיט-לרגע תשעה מיליון שחקנים מדי יום. עכשיו מספרם מדשדש סביב ה-5.5 מיליון, וזינגה נאלצה להוסיף תמיכה בעוד כתריסר שפות בינסיון – כושל, בינתיים – למשוך אליו עוד שחקנים.
משחקי הדגל של זינגה, מסדרת –וויל, ספגו גם הם מכה קשה. בין דצמבר 2011 לחודש הנוכחי, מספר שחקני סיטיוויל נחתך ביותר מחצי, מ-10.1 מיליון ל-4.6. קסטלוויל נפלה מ-8.1 מיליון ל-4.5, ופארמוויל מ-7.2 מיליון ל-4.1.
הבעיה של זינגה היא שהיא קשורה יותר מדי לפייסבוק, ויש ירידה חדה בשימוש במשחקי קז'ואל ברשת החברתית. המשתמשים מתקינים אפליקציות על מכשירי הסלולר שלהם ומתעלמים ממנה. זינגה מנסה כעת לפתח אפליקציות שלא קשורות לפייסבוק, במסגרת תוכנית ההתנתקות שלה – אבל זה יקח זמן, כסף, ועם קצת מזל גם לא יצליח.
זינגה. בדרך למטה צילום: בלומברג
אכלו לו, שתו לו
יש קומיקסאי רשת, מת'יו אינמן שמו, שמצייר כבר כמה שנים קומיקס שמכונה The Oatmeal. לפני כשנה, הבחין אינמן שאתר הומור, FunnyJunk, פרסם את החומר שלו ללא רשות וללא קרדיט. הוא הביע את אי שביעות רצונו בדרכו הייחודית, שכללה בין השאר איור המתאר את מערכת היחסים הלוהטת שבין אמו של FunnyJunk ובין דב משוטט.
פאניג'אנק הסירה את התוכן של אינמן, ואפשר היה לחשוב שבזה נגמר העניין. אז זהו, שלא. עוכר דין בשם צ'ארלס קרון שלח לאינמן מכתב מאיים לאחרונה, ובה הואשם אינמן בכך שהוא הוציא את דיבתה של פאניג'אנק, והוא נדרש להסיר את כל מה שכתב על האתר, כמו גם להעביר צ'ק שמנמן על סך 20 אלף דולר.
פעם, לא כל כך מזמן, מכתב כזה מעורך דין היה גורם לדפיקות לב ולנסיונות להביא לפשרה על סכום קטן יותר. זה לא מה שקרה הפעם: אינמן, בלי למצמץ, פרסם את המכתב של קרון, כמו גם את פרטי הקשר שלו, וביקש בנימוס מהקוראים שלו לכתוב לקרון ולומר לו מה הם חושבים עליו. במקביל, הוא התחיל לחפש 20 אלף דולר – כדי לתרום אותם לצדקה.
קרון לא ידע מאיפה זה בא לו: כתובת המייל שלו הוצפה בהודעות זועמות, חלקן מאיימות. הוא התבכיין ל-MSNBC "שבאמת לא ציפיתי שהוא יגייס צבא של אנשים שיצורו על האתר שלי וישלחו לי שרשרת של מכתבי תועבה". לא ציפית, הא? קצת מזכיר את הדיאלוג ההוא מ"בלתי נסלח" של קלינט איסטווד: "ירית באדם לא חמוש!" "הוא צריך היה להתחמש".
מתוך תגובת The Oatmeal צילום מסך: oatmeal.com
חוקה מקוונת
הבית הלבן הכריז לאחרונה על כוונתו לגבש מגילת זכויות לגולשים. שני מחוקקים, לגמרי לא במקרה דמוקרטים – דארל עיסא מבית הנבחרים והסנאטור רון וויידן, שיש לו היסטוריה ארוכה של תמיכה בזכויות גולשים – החליטו שאם כבר זכויות ברשת, אולי רצוי לשאול את הגולשים מה הם רוצים בעצם.
אי לכך ובהתאם לזאת, הם הקימו אתר בשם Keeptheweb#open, שאליו כל אדם מוזמן לתרום את התובנות שלו. המטרה הראשונה שלהם, הם אומרים, היא להביא לכך שלכל "אזרח דיגיטלי תהיה הזכות לרשת בלתי מצונזרת". הכרזה אחרת, ביחס לזכויות יוצרים, הרבה יותר מוגבלת: "לאזרחים הדיגיטליים תהיה זכות להרוויח מיצירתם, והקניין הרוחני שלהם יהיה בטוח ברשת". הרבה יותר קל לומר מאשר ליישם.
וכאן, כמובן, עולה שאלה מטרידה: אם, מצד אחד, ליוצרים יש זכות להגנה על היצירה שלהם, ומצד שני היצירות הללו מופיעות ללא הסכמתם ברשת – האם אין כאן התנגשות בין הניסיון להגן על היצירות שלהם ובין זכותם של הגולשים ל"רשת נטולת צנזורה"? האם, כאשר אני דורש את הסרתם של אתרים שמפרסמים את היצירות שלי ללא אישורי, אני לא עוסק במה שגנבי התוכן יגדירו כצנזורה, שמונעת מאנשים לראות את התוכן שהם רוצים?
לא ברור איך ירבעו המחוקקים את המעגל הזה, והכל עדיין בשלב ראשוני. אבל אחרי שאזרחי איסלנד כתבו בעצמם ברשת חלק ניכר מהחוקה החדשה שלהם, אולי הרעיון שהאזרחים יכולים להשפיע ישירות על גורלם חוזר לזירה הציבורית.
קצרצרים
אוי. כשניסתה לינקדאין, הרשת החברתית ל, אה, אלוהים יודע מה בעצם, לעדכן את החברים שלה על כך שהסיסמאות של 6.5 מיליון מהם נגנבו, היא שלחה להם מייל. יש רק בעיה אחת: לינקדאין מפציצה את המשתמשים שלה במיילים על בסיס קבוע, ועל כן הם התרגלו לנחור "ספאם" ולהשליך את המכתבים לסל האשפה. יותר מ-4% מהגולשים שהמייל נשלח עליהם – מספרם עשוי להגיע לרבע מיליון – לא טרחו לקרוא את המכתב, ואולי לא יודעים שאיזה האקר מחבר העמים חוגג על הסיסמה שלהם עכשיו.
מערכת המשפט היא, בהגדרה, מערכת שמרנית, אבל לא נסחפנו קצת? שופט פדרלי סירב לאפשר לבנק למסור מסמכי תביעה בדבר גניבת זהות באמצעות פייסבוק. הבנק לא מצליח למצוא את החשודה, אבל יש לו מושג מעורפל איפה היא גרה – ואת מה שנראה כמו חשבון הפייסבוק שלה. השופט לא הסכים לנסות לשלוח את המסמכים דרך הרשת החברתית, והורה לבנק לפרסם מודעות בעיתונים מקומיים בסביבת העיירה שבה אמורה החשודה להתגורר. יצוין שלפני כשנתיים, לבית משפט אוסטרלי לא היתה שום בעיה עם שליחת מסמכים דרך פייסבוק, ומוקדם יותר השנה אישר בית משפט אנגלי הגשת מסמכים באותו האופן.
לאפל יש מדיניות בת כ-30 שנה, שאומרת שאל לו ללקוח לפתוח את המחשבים שהיא מוכרת לו ולשדרג אותם בכוחות עצמו. רשמית, הסיבה היא אסתטית: הלקוח המגושם יפגום בשלמות שהגה סטיב ג'ובס. בפועל, הסיבה היא כלכלית: כשרק אפל יכולה לטפל במחשב שלך, וכשאין שום אפשרות שדרוג אלא באמצעות רכישת מחשב חדש, התוצאה היא הוצאות גדולות למשתמש והכנסות גדולות לא פחות לאפל. הגרוטאה החדשה של החברה, המכונה רטינה מקבוק פרו, מביאה את התפיסה הזו לשיא חדש: היכולת של המשתמש הממוצע לפתוח את המחשב מבלי לגרום לו נזק בלתי הפיך קרובה לאפס. הסוללה מודבקת לגוף המחשב, וכל מערך התצוגה מולחם אליו. האנשים הטובים של iFixit נתנו למוצר דירוג של 1 מתוך 10 ביכולת תיקון עצמית, וציינו בזעף שמחשבים ניידים הם חומרה יקרה, ושלמשתמשים צריכה להיות היכולת לתקן אותם או לשדרג אותם. אז אמרו.
מקבוק פרו רטינה צילום: בלומברג
אוי. מיקרוסופט הגישה בקשת פטנט לטכנולוגיה שתנתח את התנהגות הגולש כדי להסיק ממנה את מצב הרוח שלו, בהתבסס על פעולותיו בעבר והבעות הפנים שלו (התועבה מצריכה קינקט). משעשתה מיקרוסופט אבחון מהיר למשתמש, היא תאוץ להפיץ את המידע למפרסמים, כדי שהללו יוכלו להתאים למשתמש פרסומות על סמך מצב הרוח שלו. אולי מספיק כבר עם זה?
יותר מדי משחקים מקוונים מתקשים להתמודד עם הבעיה של שחקנים שמרמים. בדרך כלל הפתרון הוא לחסום את השחקן זמנית, ולאיים לחסום אותו לנצח נצחים. ברוקסטאר, שהוציאה לאחרונה את המשחק השלישי בסדרת מקס פיין, מצאו שיטה מעניינת יותר: שחקנים שירמו יוגלו לפינות מיוחדות בעולם המשחק שלה, שם הם ייאלצו להתמודד רק עם שחקנים רמאים אחרים. כל מה שנשאר הוא לצלם את מה שמתרחש ולמכור את זה למי שמתגעגע לימי הגלדיאטורים.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
