דו"ח טכנולוגי: ההנפקה, הצנזורה והבדידות - הסיבות שפייסבוק כבר לא מגניבה
מאז קריסת המניות, יותר ויותר אנשים מרשים לעצמם להביע מרירות כלפי הרשת החברתית. וגם: הרשלנות של לינקדאין ומה גוגל עומדת להפסיד כשאפל תיכנס לתחום המפות
להתראות, פייסבוק
מה ההבדל, שאל עורך ה"ניו יורק טיימס" לשעבר ביל קלר, בין מיליארדר התקשורת מארק צוקרברג ובין מיליארדר התקשורת רופרט מרדוק? כדי להבין את העוקץ בשאלה הזו, צריך לזכור שמבחינת התקשורת הליברלית בעולם דובר האנגלית, מרדוק הוא סדין אדום. התשובה שהציג קלר, שבה פתח את הטור שלו שעוסק בפייסבוק, היתה מרירה וחדה: כשמרדוק חודר לפרטיות שלך זו עבירה על החוק. כשצוקרברג עושה את זה - זה העתיד. בהשאלה מג'ורג' אורוול, העתיד הוא מיליארדר שדורך על הפרטיות שלך לנצח.
ההנפקה הקטסטרופלית של פייסבוק היוותה סיבה להרבה מאוד אנשים להוציא את מררתם על החברה המפוקפקת של צוקרברג. כשהעורך של ה"ניו יורק טיימס" מקדיש לך טור עוין, יש סיבה לדאגות. קלר מציין שורה של סימנים שמעידים על כך שהזוהר של פייסבוק חלף, ושיותר ויותר אנשים מביטים בה בפחד, אם לא בעוינות של ממש.
היתה, כאמור, ההנפקה – שנראית עם כל יום חולף כמו קומבינה ענקית על חשבון המשקיע הקטן. היה המאמר באטלנטיק ששאל "האם פייסבוק הופכת אותנו לבודדים יותר?" וענה ב"כן" רבתי, תוך שהוא טובע את המשפט החודר "חיבור הוא אינו אותו הדבר כמו קשר" (A connection is not the same thing as a bond). יותר ויותר מובילי דעת קהל, במיוחד בקרב צעירים, מתייחסים לפייסבוק בפשטות כמשהו שהוא פשוט לא מגניב.
לכך הצטרפה העובדה ששיעור עצום מהמשתמשים בפייסבוק - 34% - אמרו לאחרונה שהם משתעממים שם ושהם מבלים פחות זמן ברשת החברתית. שיעור מטריד הרבה יותר, מבחינת המפרסמים - 80% - אמרו שמעולם לא קנו שירות או מוצר שהתפרסם בפייסבוק.
צוקרברג. זמן לדאוג? צילום: בלומברג
ואם זה לא מספיק, מה שמותר למשתמשי פייסבוק לומר נקבע על ידי התאגיד, לא על ידם. אם מספיק אנשים יתלוננו על מה שכתבת – וצריך רק כמה עשרות אנשים – התוכן שלך יוסר ללא יכולת ערעור. פייסבוק היא לא כלי פוליטי: היא כלי בידורי שמטרתו לשרת את מארק צוקרברג, וצוקרברג לא אוהב אנשים מעוצבנים. אם עצבנת אותם, והחזקת בדעה פוליטית קיצונית מדי, אז פייסבוק תמחק את התוכן שלך ללא מחשבה שניה. רוצה חופש דיבור? לך לטוויטר.
החוקרת רבקה מק'קינון קוראת למערכת הזו "פייסבוקיסטן", והמדיניות הזו היתה אחד הגורמים שדחפו את כותב ה"ניו יורקר" סטיב סל למחוק את חשבון הפייסבוק שלו. מק'קינון עצמה מתלבטת בין מעורבות פוליטית בפייסבוק – כלומר, הפעלת לחץ עליה – ובין משיכת ההשקעות ממנה, כלומר מחיקת החשבון.
כרגע אין לצוקרברג מה לדאוג: סביר להניח שבשנתיים הקרובות לפחות פייסבוק תהיה גורם משפיע מאוד בתקשורת. יש לה יותר מדי משתמשים, ולאי-השתתפות בה יש מחיר חברתי. אבל, למרבה השמחה, אנשים מתחילים להתייחס אליה כפי שהיא: לא סטארט-אפ חביב, אלא תאגיד נצלני. הם ממשיכים להשתמש בה, אבל לא רואים בה משהו חדשני או מפעים, אלא את המקבילה המקוונת של חברת הסלולר. צריך, אין ברירה – משתמשים, מקפידים לא לפרסם מידע אישי, ומקללים בשקט.
אז גנבו סיסמאות, אז מה?
לינקדאין היא כנראה הרשת החברתית שאנשים משתמשים בה הכי מעט, למעט פלופים כמו גוגל+ – כמעט כולם פותחים חשבון, כי לך תדע מתי תצטרך כזה, אבל מעטים ממש פעילים בה. ביום רביעי האחרון עורר פתאום לינקדאין תשומת לב, מהסיבות הכי לא נכונות: האקרים פרצו לשרתים שלה וגנבו משם יותר מ-6 מיליון סיסמאות.
הרשת החברתית מתעקשת שאף חשבון משתמש לא נפרץ בפועל – כאן חובה להוסיף את מילות האזהרה "לפי שעה" – אבל זה לא מנחם את אלפי הגולשים שכבר זכו להיתקל בכל מיני הונאות ספאם ופישינג.
העובדה שלינקדאין הותקפה לא הפתיעה אף אחד. אחרי הכל, היא רשת חברתית למקצוענים, כלומר אנשים שיש להם כסף, כלומר מטרות מפתות. מה שהפתיע את המומחים הוא הקלות שבה בוצעה ההתקפה על לינקדאין – או, במילים מנומסות פחות, האגביות והרשלנות שבהן התייחסה לינקדאין לאבטחת המידע שלה.
ואולי זה לא צריך להפתיע. כפי שלמדנו שלחברות עמק הסיליקון יש יחס אגבי מאוד לפרטיות שלכם (אני מדבר אליך, מארק צוקרברג), צריך לזכור שלחברה אין אינטרס ממשי להשקיע בהגנה על המידע שלכם, אם היא לא נענשת על רשלנות. מדובר בעסק יקר, לעתים יקר מאוד.
מעט מאוד אנשים, אם בכלל, סגרו את חשבונות הלינקדאין שלהם בתגובה על הפריצה, והמניות של הרשת החברתית דווקא עלו אחרי התקרית. הסיבה לכך, בין השאר, היא שאין שום תגובה ממשלתית: אם היו חקירות בעקבות כל גניבת מידע, וקנסות על רשלנות, המצב היה נראה אחרת. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שיאמרו לכם שמה שהרשת צריכה הוא פחות רגולציה.
ריד הופמן, מייסד לינקדאין צילום: בלומברג
גוגל כבר לא על המפה
אפל צפויה להציג הערב (ב') את מערכת ההפעלה הסלולרית העדכנית שלה, iOS 6. לחלופין, היא עשויה להציג חד קרן ממולא. אין לדעת עם אפל.
שורה של הערכות עקשניות אומרות שהפעם אפל לא תציג רק מערכת הפעלה, אלא גם תערוך שינוי משמעותי - לפחות מבחינת חברה אחרת. מפות גוגל, שהיו ברירת המחדל של האייפון מאז 2007, יפנו את מקומן לשירות המפות הפרטי של אפל. גוגל כבר מראה סימני לחץ, כפי שמעיד האירוע המגוחך למדי שערכה בשבוע שעבר.
יש כנראה סיבה טובה ללחץ הזה. האייפון אחראי על כ-45% מהביקורים בשירות המפות הסלולרי של גוגל בארה"ב, ויש הרבה יותר משתמשי iOS יומיים (9.7 מיליון) לעומת משתמשי אנדרואיד יומיים (7.2 מיליון). משתמשי אייפון גם מבלים יותר זמן מול אפליקציית המפות מאשר משתמשי אנדרואיד - 75.5 דקות בחודש בממוצע לעומת 56.2 דקות בקרב האנדרואידים.
האם אפליקציית מפות של אפל תגרום נזק כלכלי לגוגל? אם כן, לפחות בשלב הראשון הוא לא יהיה משמעותי. אבל אם מדובר במהלך של אפל שמטרתו לזרוק את גוגל מהאייפון והאייפד, אז ללארי פייג' יש סיבה טובה לכסוס ציפורניים.
קצרצרים
בלוגים הם שילוב מרתק בין עיתונות ובין אקטיביזם, בניגוד לעיתון ה"קלאסי" שמתמקד בדיווח. הבלוג SearchEngineLand, שדיווח לאחרונה כיצד מתחילה גוגל לגבות תשלום עבור הופעה בחלק ממנועי החיפוש שלה, פנה כעת לרשות הסחר הפדרלית בארה"ב בבקשה שתציב גבולות בתחום. מהלך כזה, כמובן, צפוי לאלץ את הרשות להגיב. לא בהכרח באופן שדני סאליבן, הכותב של SearchEngineLand, התכוון אליו – אבל להגיב.
שוק הטאבלטים בארה"ב הולך ומתפתח, וכרבע מאוכלוסיית ארה"ב המחזיקה בסמארטפונים השתכנעה שהיא צריכה את הגרוטאות הדי מיותרות הללו. הצמיחה הגדולה ביותר, על פי נתוני קומסקור, התרחשה בשנה האחרונה: שיעור המחזיקים בטאבלטים עלה מ-9.7% ל-23.6%. מבחינה דמוגרפית, בעלי טאבלטים הם מבוגרים יחסית: רובם בגילאי 25 עד 54, ועשירים יותר מהממוצע. מה שלא מפתיע – אתה צריך עודף כסף כדי לבזבז אותו על מכשיר נוצץ לצריכת תוכן.
נהוג לחשוב שיפן היא מדינה מתקדמת מאוד, וזה נכון בחלק גדול מהמקרים – במיוחד אם אתה חי בעיר ולא בכפר, מה שנכון תמיד – אבל במובנים מסוימים היא עדיין מפגרת מאחור. ביותר ממחצית(!) הבתים ביפן עדיין יש מכשיר פקס. נו, אתם זוכרים: הגרוטאה ההיא שהיית דוחף לה ניירות בתקווה נואשת שמה שכתוב עליהם יגיע למכשיר בצד השני מבלי שגלגלי השיניים יאכלו את הנייר בתיאבון. זאת לא רק שמרנות טכנולוגית: ביפנית כתיבה של מסמך עשויה להיות קלה ומהירה יותר מאשר הקלדה שלו.
מכשיר פקס. גדול ביפן צילום: shutterstock
אזרח אמריקאי הבחין בשכן שלו מתעלל פיזית בילד המאומץ שלו, לאחר שזה נכשל בתפיסת הכדור שהבריון השליך לעברו. האזרח הטוב צילם את ההתעללות, תוך שהוא קורא לבריון להפסיק, ומשלא הצליח, העלה את הסרטון ליוטיוב והזעיק את הרשויות. האם הפרסום ברשת היה הכרחי? שאלה טובה. לדעתי כן. כוחות משטרה לעתים אינם מעוניינים לפעול, עד שדעת הקהל מאלצת אותם לכך. יתר על כן, אם אדם הוא בריון שמתעלל בילדים, רצוי שכמה שיותר אנשים ידעו על זה. המשטרה, אגב, עצרה את הבריון.
אם אתם באוסטרליה, והמחשב שלכם מכיל תמונות רגישות ואז מתקלקל פתאום, עשו לעצמכם טובה ענקית וחכו עם התיקון שלו עד אחרי שתצאו מהיבשת. כוכב ספורט אולימפי לקח לתיקון את המחשב שלו, שהכיל תמונות שלו ושל אשת חיקו הנצחית מדגימים ליל כלולות מהו. העובדים בחנות שמרו לעצמם עותק של התמונות, וגם הפיצו אותן. עד כאן - קורה. מה שבאמת מדאיג הוא החוק האוסטרלי, שקובע כי אם מידע אינו מוגן בסיסמה או באמצעי אחר, אי אפשר להתלונן אם מישהו מעתיק אותו. מה?!
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
