חשיפת "כלכליסט" - מאחורי הקלעים של טוגה: שכר כפול, חצי מיליון עם החתימה ובוס סיני
מה באמת קורה בחברה הישראלית טוגה, הזרוע המקומית של הואוויי? מראיונות העבודה החשאיים, דרך המנהלים הסינים המסתוריים שמסתובבים במסדרונות ועד לתנאי השכר המפליגים: "כלכליסט" חושף את השיטה הייחודית שבה חברת התקשורת השנייה בגודלה בעולם פועלת ומגייסת עובדים בישראל
חברת טוגה נטוורקס הפכה בשנים האחרונות לאבן שואבת של בכירי תעשיית התקשורת הישראלית. בשלוש השנים שחלפו מאז הקמתה, תחת מעטה של חשאיות ומסתורין, הצליחה החברה לגייס כ־60 מהנדסי תקשורת וחומרה בכירים, תוך מתן תנאי שכר ומענקי חתימה מופלגים, הגבוהים בעשרות אחוזים מהמקובל בשוק.
הסיבות למסתורין הגדול שבו היא מתעטפת, וגם למשאבים הכספיים הבלתי נדלים של החברה, נובעות מאותו המקור: טוגה היא למעשה מרכז הפיתוח הישראלי של חברת ציוד התקשורת הגדולה בסין, הואוויי, חברת ענק שהכנסותיה בשנה שעברה עמדו על 32 מיליארד דולר. כיום נחשבת הואוויי לשנייה בגודלה בעולם לאחר אריקסון, אך בשנים הקרובות צפוי שתעקוף אותה, ותהפוך לחברת ציוד התקשורת הגדולה בעולם בהיקף ההכנסות, כשהיא משרתת את מפעילות הסלולר והתקשורת הגדולות בעולם, בהן צ'יינה מובייל ודויטשה טלקום.
הפרשי השכר בין אלו הנהוגים בתחום לבין המשכורות שמשלמת טוגה מגיעים אף לפער של 70% לטובת החברה מהוד השרון: רק לאחרונה גייסה טוגה בישראל ארכיטקט מערכת מנוסה, ושילמה לו מענק חתימה נדיב של חצי מיליון שקל ושכר של 55 אלף שקלים בחודש. ארכיטקט מערכת אחר מחברה גדולה החליט לחתום בטוגה נטוורקס לאחר שהובטח לו שכר של 48 אלף שקל בחודש לתפקיד דומה.
ריבוי הארכיטקטים הטכנולוגיים בחברה איננו מקרי. מרבית העובדים בחברה הם מהנדסים בכירים המתמחים בשילוב של מערכות חומרה ותוכנה לכדי מוצר תקשורת אחד, מקצוע המכונה בתעשייה כ'ארכיטקט'. אלא שבעוד שחברת הייטק רגילה מעסיקה ארכיטקט אחד על כל 20 או 30 עובדים, בטוגה נטוורקס מהווים הארכיטקטים את עיקר כוח האדם. הם גויסו ממיטב החברות - סיסקו, רדוור, אלוט, אנוביט, קומברס יבמ ואי.סי.איי - וכיום הם אחראים על מיטב תוכניות הפיתוח של הואוויי ומפתחים מוצרים שלדברי כמה מהם, אפילו בחברות ישראליות לא יודעים לעשות. "העובדה שהואוויי מעסיקה בישראל בעיקר ארכיטקטים, ולא מפעילה כאן מרכז פיתוח שמעסיק אלפי מהנדסים, כפי שעושות כאן החברות האמריקאיות דוגמת ברודקום, מארוול ואינטל, מעידה על מה שהיא מחפשת כאן", טוען בכיר בענף התקשורת בישראל.
בטוגה מקבל מהנדס בכיר בעיה שעליו לפתור, ולאחר מכן היא מועבר הפתרון ישירות לסין, שם עובדים על מימושו מאות מהנדסים סינים במרכזי הפיתוח של הואוויי. את ההוראות מקבלת טוגה ישירות ממשרדי הואוויי אירופה הממוקמים במינכן. הסיבה לסידור הזה, לטענת בכירים בענף ציוד התקשורת, היא פרוזאית: חיסכון בעלויות. הואוויי מבקשת לחסוך בעלויות כוח האדם היקר בישראל, ולכן מעדיפה שאת התוכניות של המהנדסים הישראלים יממשו מאות מהנדסים סינים בעלות שכר נמוכה הרבה יותר. התוכנית יכולה לעבור לסין על ידי מסירה לידיו של המקביל הסיני שמגיע לארץ לתקופת חפיפה או כשהמהנדס הישראלי נוסע למטה הואוויי בסין ומתדרך שם מהנדסים מקומיים.
משרדי טוגה בהוד השרון צילום: יובל חן
אין שלט על הדלת
מי שנקלע במקרה למשרדי טוגה בהוד השרון, לעולם לא יוכל לחשוד שמדובר בחברה סינית. החברה ממוקמת בבניין הייטק סטנדרטי שמאכלס כמה סטארט־אפים, ועל דלת משרדי החברה לא תלוי שלט, ובוודאי שאין כל סממן המעיד על כך כי הואוויי הסינית היא בעלת הבית. החברה מפעילה אתר אינטרנט תחת שם החברה Toga Networks שבו היא מפרסמת רשימת משרות ארוכה - רובה ככולה של מהנדסים בכירים ביותר - וברשם החברות רשומה טוגה בבעלות מלאה של המנכ"ל והמייסד איציק מלובני. העדות החיצונית היחידה היא נוכחותם של עובדים סינים ספורים במשרד שמתהלכים במסדרונות ומאכלסים כמה חדרים.
מועמד שמגיע לראיון עבודה בחברה איננו מקבל הסבר כי מדובר בחברה־בת של הואוויי. אחד המרואיינים ששאל זאת לאחר שקרא בעיתונות המקומית נענה בחיוך מלא שתיקה. "כששאלתי האם מדובר בהואוויי, הם לא סגרו אותי בחדר ולא קראו לאנשי האבטחה", מספר אחד מהם ל"כלכליסט". "כולם מאוד נחמדים, אבל כשאתה שואל מי האבא והאמא של החברה, אתה לא מקבל תשובה ברורה וזה די נדיר בנוף של ההייטק המקומי".
הרמזים הברורים יותר מגיעים בשלבים המאוחרים יותר. מועמדים שמגיעים לשלבים הבאים, מתראיינים גם אצל העובדים הסינים במשרדי טוגה - ואלה כבר מציגים את עצמם כעובדי הואוויי. תהליך החתמת עובד ממשיך משלב המנהל הסיני אל משרדי הואוויי במינכן. איציק מלובני, המוגדר כמנכ"ל המרכז, חותם על התהליך בסופו. בפי מקורבים לחברה הוא מחזיק בתואר מנכ"ל, אך מעמדו שווה לסמנכ"לי הטכנולוגיות בחברה, ובתהליך הקבלה לעבודה הוא מהווה רק חוליה אחת בשרשרת סינית ארוכה.
"הסינים שעובדים בטוגה נחשבים למהנדסים חזקים מאוד. כאנשים הם נחמדים ויצירתיים", אומר מקורב לחברה. "אבל לפעמים לא ברור לך מה הם עושים כאן בישראל. הם מהווים חוליית קשר לסין, אבל כשהם נמצאים במטה הואוויי, הם עוזרים לנו הרבה יותר מאשר בארץ". המנהלים הסינים שמוקמו בישראל מתוארים כמי שאינם חייבים בדיווח להנהלה הישראלית של טוגה. "הם שוכרים דירה ברעננה או בהרצליה ובדרך כלל מגיעים לכאן ללא המשפחה. ההנחה היא שהם קיבלו מתנה מהחברה המעסיקה אותם להתנסות בעבודה בחו"ל, והם בדרך כלל נהנים להגיע לכאן". עובד לשעבר מציין כי "הם אנשים מאוד סגורים, ואם יוצא מהם משהו החוצה - זה אולי על כוס יין בערב, וגם אז לא הרבה. גם כשהם יחסית משוחררים, הדבר הכי אישי שהם מספרים לך הוא הסבר מפורט מדוע הסינים מצליחים בעולם, והם מתרצים זאת בכך שהם לא אומרים 'לא' למה שהלקוחות מבקשים מהם".
ציוד של הואוויי. מנסים לא להרגיז את הלקוחות במדינות ערב צילום: בלומברג לא להרגיז את הלקוחות הערבים
לידתה של הואוויי בישראל לא פחות מסתורית ומרתקת מפעילותה. היא נוסדה לאחר שאיציק מלובני, כיום מנכ"ל ובעלי טוגה, עבד בחשאיות עבור פרויקט פיתוח להואוויי בישראל, וגילה כי צוותים נוספים פעלו בנפרד בישראל עבור הענקית הסינית ללא ידיעתו, וללא ידיעה על הצוותים האחרים. מלובני הגה את הרעיון לאחד בין הצוותים כדי לחסוך בהוצאות תפעול, וכך נולדה טוגה. "גם מי שיסתכל על החברה היום, יזהה שלוש או ארבע קבוצות פיתוח נפרדות בתוך החברה שלכאורה אין קשר ביניהן חוץ מהעובדה שכולן עובדות עבור אותו בוס סיני", מספר המקורב . "כל חוזה שכר נבחן למעשה מול הואוויי, וזו לא ממש חברה עצמאית". הואוויי בחרה לשמור על חשאיות המרכז הישראלי כדי שלא לעורר התנגדות בקרב לקוחותיה במדינות ערב.. "טוגה, כשמה כן היא - בגד המשמש לכיסוי", אומר המקורב.
טוגה נטוורקס אינה מרכז הפיתוח היחיד של הואוויי שעובד במתכונת שכזו. הענקית הסינית מחזיקה מרכזי פיתוח בדאלאס ובסן חוזה שבהם היא מזוהה בשמה, ומרכז נוסף במינכן, שמשמש המרכז האירופי של הואוויי שטוגה נטוורקס מסונפת אליו. "הנהלת הואוויי רואה צורך להביא חדשנות ולהפחית את מידת הקבעון אצלם בבית על ידי הבאת מומחים מבחוץ", אומר מקורב לחברה. "אחת מהמטרות של הואוויי אירופה היא גם להביא מומחים שאינם סינים כדי לטפל בלקוחות שמוצאים במגע איתם בעייתיות מסוימת. המהנדסים הסינים חכמים מאוד, אבל המנטליות שלהם לעתים מקובעת וקונפורמיסטית. הם לא שואלים מספיק שאלות וזה פוגם באיכות העבודה שלהם". מקורבים לחברה מספרים כי למרות תרבות הסודיות לכאורה, מגיעים המהנדסים הישראלים ללקוחות הואוויי, ומציגים עצמם כעובדי החברה הסינית, לא כעובדי טוגה. "לעתים זה מגיע לכדי אבסורד שבו אנשים שמכירים אותם עוד מלפני כן רואים אותם עם התג של הואוויי ולא מבינים כיצד זה ייתכן", מספר מקורב לחברה.
מהנדס ישראלי שמעוניין לעבוד בטוגה צריך להיות מוכן לנסיעות תכופות ולשהות תקופות ארוכות בסין, בדרך כלל לא פחות משבועיים בכל שהייה. "חלק מהעובדים מוותר על כך מראש, עובדים אחרים נמשכים אחר השכר הגבוה וחותמים", מספר מקורב לחברה. בכיר אחר בעל היכרות עם טוגה מספר על האווירה במסדרונות הואוויי: "התרבות הסינית שם מתבטאת בכל דבר. המהנדסים נדרשים לעבוד מאוד קשה, והנאמנות למדינה היא חלק מהתרבות של החברה, שמתבטאת גם בציות למנהל, שנחשב לדבר קדוש. על הקירות במשרדי החברה תולים תמונות של עובדים מצטיינים בכל הרמות. אבל מה שזועק יותר מכל הוא תחושת האפסיות שלך כמערבי זר שמבקר שם".
עובדת הואוויי בסין. מאות מהנדסים סינים מיישמים פתרון של ישראלי אחד צילום: בלומברג המשכורות פוגעות בתעשייה המקומית
בכירי ההייטק בארץ מלינים על הנוהג של טוגה למשוך את המהנדסים הבכירים ביותר מהתעשייה המקומית לתועלת זרה. "מי שמעניק משכורת של 50 אלף שקל מעלה את רף הדרישות של העובדים בארץ ופוגע בתעשייה הישראלית", אומר ל"כלכליסט" שלמה וקס, מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה. "אנחנו בעד שיתוף פעולה עם הסינים ותומכים בהקמת מרכזי פיתוח סיניים בישראל, אבל רצוי שזה ייעשה בצורה שבה יש תועלת לשני הצדדים: במקום שילקטו רק את הדובדבנים בקצה, שיגייסו גם את בוגרי האוניברסיטאות".
אלי פרוכמן, מנכ"ל חברת השבבים איזיצ'יפ, ממשיל את המתרחש בטוגה לכלל ענף ההייטק בישראל. "הישראלים מוכרים את עצמם בקלות לכל המרבה במחיר, בין אם מדובר במכירת חברות באמצעות אקזיטים ובין אם באמצעות נהייה אחר הצעות שכר גבוהות. אבל התוצאה היא דומה: טכנולוגיה וידע שקיימים בארץ, במקום להישאר פה ולשמש להגדלת חברות ישראליות מתנדפים לחברות זרות ומביאים לאותה תוצאה".
מנכ"ל בכיר אחר טוען כי "בעוד עשר שנים יגידו שאיציק מלובני, מנכ"ל טוגה, היה חלוץ בעבודה עם הסינים ופילס את הדרך לסינים רבים שעוד יגיעו להשקיע בישראל. אם ישראל לא יודעת לבנות קשרים עם סין, אז התעשייה בה תהיה לא רלבנטית בעוד עשר שנים. לכן אני מקווה שכן ירבו חברות כמו טוגה בישראל. אם נעצור את זה או נפריע לזה או נפחד מזה, לא נהיה פה בעוד עשר שנים".
"חברה אפורה שקל להיטפל אליה"
החששות של בכירי ההייטק בישראל מבוטלים במחי יד על ידי מקורבי טוגה. "זו אמנם לא חברה שעובדת באופן קונבציונלי, אך היא לא מתנהגת באופן שונה מחברה ישראלית או אמריקאית ממוצעת שמתחרה על עובד בכך שהיא מציעה לו תנאים טובים יותר. הסינים הם אמנם לא צדיקים גמורים, אבל אל לנו להיות צדקניים בעצמנו, כולנו משחקים את משחק המרדף אחרי כוח האדם האיכותי, והעבודה בטוגה תורמת למהנדסים הישראלים לא פחות ממה שהם תורמים לטוגה", מסביר אחד המקורבים שעימם דיברנו.
"הבעיה המרכזית של טוגה היא לא זו. הבעיה האמיתית שלה נמצאת בעובדה שארכיטקט מערכת לא יכול להצטיין ללא צוות שמחובר לידו. החברה היא ראויה, אבל היא לא משיגה את מה שהיתה יכולה להישג אילו היתה מקימה כאן מרכז
פיתוח ומעסיקה צוות שיעבוד בצמוד לארכיטקטים. מדובר בשיקולי עלות ובעקשנות סינית קצרת טווח. אך קורה לא מעט שהסינים מגלים מאוחר מדי כי אין תחליף למוח וליצירתיות המערביים. טוגה היא ארגון אפור, אבל כולם נוטים להיטפל דווקא אליו. מנהלי הפיתוח מדברים מצד אחד על החשש מסין, ומצד שני מעבירים בסיטונות מערכי פיתוח לסין ולהודו".
טוגה נטוורקס ואיציק מלובני סירבו לשתף פעולה עם הכתבה ולהגיב לפניות "כלכליסט" בעניין. ממשרד התמ"ת נמסר כי "טוגה היא למעשה מרכז פיתוח מקומי של חברת חואוויי הסינית. אין כל חוק האוסר על אנשי מקצוע ישראלים להעניק שירותים לחברות זרות, ככל שאינם מפרים את החוק (כגון הפרת קניין רוחני של אחרים) או את ההסכמים שעליהם הם חתומים (כמו הסכמים לשמירת סודיות) או סחר עם מדינת אויב. ישנם בהחלט יתרונות בקיום פעילות המו"פ של החברה הסינית בישראל, המבטיחה את הישארותם של אלו בישראל, כאזרחים תורמים לחברה, למשק ולכלכלה הישראלית".
