דו"ח טכנולוגי: זינגה בצניחה חופשית
מניית זינגה ממשיכה לרדת יחד עם משתמשי דרו סמת'ינג, הרגולטורים האירופאים שוקלים לפתוח את תיק סטריט וויו, שופט נכנס בתובעי זכויות יוצרים וטארגט מכה חזרה באמזון
צוללים קדימה
מניות חברת המשחקים זינגה רושמות נפילה חדה כמעט כמו אלה של גרופון, ובעוד שהונאת הפונזי גרופון חטפה בראש בגלל שהיא שיחקה משחקים לא ראויים עם הנתונים שהיא הגישה למשקיעים, אצל זינגה לא היו משחקים כאלה. ההכנסות שלה היו סבירות, וכל מי שקנה את המניה היה צריך לדעת שהמנכ"ל מארק "עושה כל תרגיל מלוכלך בספר" פינקוס הוא נוכל שאסור לקנות ממנו רכב משומש. אז למה המניה צנחה ב-40% בתוך חודשיים?
Draw Something - כבר לא מצטייר כהשקעה חכמה צילום מסך: drawbumthing.tumblr.com יכול להיות שהבעיה של זינגה היא הרכישה של אומגפופ, יצרנית המשחק הפופולרי-בשעתו דרו סאמת'ינג. זינגה הטביעה 180 מיליון דולר ברכישה הזו, וכבר בתחילת חודש אפריל אפשר היה לתהות אם זינגה לא רכשה את אומגפופ מאוחר מדי.
ובהחלט יש סימנים שהמשחק המצליח עבר את השיא. הוא ירד לאחרונה למקום החמישי ברשימת המשחקים בתשלום באויפון, כחודשיים אחרי שהגיע למקום הראשון. לשם השוואה, אנגרי בירדז נשאר בשלישיה הפותחת שנה וחצי אחרי שהגיע למקום הראשון. ברשימת האפליקציות לאויפד, דרו סאמת'ינג צנח למקום ה-28 מבחינת הכנסות.
נתונים אחרים מראים על צניחה חדה במספר המשתמשים היומיים והחודשיים – רק חודשיים אחרי הרכישה של זינגה. כאן המקום להזכיר שדרו סאמת'ינג הוא הלהיט היחיד של אומגפופ, ושבכלל לא בטוח שהאנשים שלה יכולים לשחזר את ההצלחה הזו – קצרת ימים ככל שתהיה.
אז האם היה שווה לזינגה לרכוש את אומגפופ? המשקיעים חושבים שלא. מסתבר שגם מנכ"לים של חברות גדולות יכולים לטעות, וככל שהם גדולים יותר הטעות שלהם גדולה יותר. לתשומת לבו של מי שחושב שהיה הגיון ברכישת אינסטגרם תמורת מיליארד דולרים.
הסיפור שאינו נגמר
הקנס הנלעג שחטפה גוגל מה-FCC על שיבוש החקירה בפרשת הריגול בסטריט וויו עשוי, בסופו של דבר, לעלות לה הרבה יותר ביוקר: הרגולטורים באירופה הודיעו אתמול (ד') שהם שוקלים לפתוח מחדש את החקירה. סביר שרק שכר עוכרי הדין של גוגל, במקרה שהחקירה תתחיל מחדש, יעלה לה יותר מהקנס ההוא של 25 אלף דולר.
הרגולטורים שוקלים לפתוח את החקירה מחדש משום שהשקר הגדול של גוגל בפרשה – שזו היתה החלטה של מהנדס בודד – נחשף כמה שהוא. למעשה, אם הרגולטורים היו פחות תמימים, הם היו מבינים כבר לפני שנתיים שזה פשוט לא יכול להיות.
רבים מהרגולטורים חשים, בצדק, שגוגל עבדה עליהם. אחד מהם, יאקוב קונסטם מהולנד, קרא לתגובה עולמית תקיפה יותר כנגד החברה פורעת החוק. הוא מרכז את נושא הפרטיות בפרלמנט האירופי, וציין שעוכר הדין של גוגל, שהבטיח לפרלמנט האירופי שמדובר בעבודה של מהנדס בודד, עשוי למצוא את עצמו בפני האשמה של בזיון הפרלמנט – מה שיחסל את הקריירה שלו.
ויפה שעה אחת קודם. חוקר אחר ציין במרירות שגוגל אף פעם לא אמרה אמת, רק הודתה במה שהיא ידעה שהחוקרים יודעים. גוגל לא רק ריגלה אחרי משתמשים – היא גם שיבשה חקירה (בכך היא כבר הורשעה, והיא לא מערערת) וכעת היא גם חשודה בשקר לפרלמנט האירופי.
מגלגל אותם מכל המדרגות
לשופט פדרלי בניו יורק, גארי בראון, נמאס מתביעות זכויות יוצרים חסרות שחר. אז הוא נכנס בחברת פורנו שניסתה לתבוע משתמשים שהורידו לכאורה את הסרטים שלה כל כך חזק, עד שאמא שלה לא הצליחה לזהות אותה בלי טביעות שיניים.
ראשית, בראון תקף את התפיסה לפיה הראיה שהתוכן הורד באמצעות כתובת IP מסוימת היא הוכחה למשהו. בין הנתבעים על ידי החברה, הוא ציין, יש נתבע שהצהיר שהוא היה בעבודה בזמן שבוצעה ההורדה; אחר שהעיד בשבועה שהוא סגר את החשבון שלו, אחרי שהתברר שהוא נפרץ על ידי האקר; שלישי שהודיע שהורדת סרט פורנו מנוגדת לאמונתו הדתית, המוסרית, והאתית ורביעי הוא גבר בן 80 פלוס, שאינו יודע להפעיל את ביטורנט.
אם הסתכלתם על התמונה הזאת, יש לנו את כתובת ה-IP שלכם צילום: שאטרסטוק כמו כן, ציין השופט בראון שבמקרים אחרים, הודו התובעים עצמם כי כתובת IP לא אומרת בהכרח שאותו אדם הוא גם מי שביצע את העבירה: הילדים שלו יכולים להיות אחראים לה, או השכנים שלו. וכתובות בלתי מאובטחות רק מגבירות את הסיכון להאשמות שווא. השופט דחה את הרעיון שאפשר לשייך בין כתובת IP ובין הורדה של סרט פורנוגרפי ספציפי, ואף אמר שהרעיון כ"קלוש בערך כמו התפיסה שמי ששילם עבור חשבון טלפון הוא זה שביצע שיחת טלפון ספציפית."
אחרי שהוא גמר לנקות את הרצפה מהטיעון הזה, נפנה בראון להתייחס לעובדה הלא נעימה שהתביעות הללו הינן בדרך כלל נסיון סחיטה, לא תביעה. אם המשתמשים מסרבים להכנע ללחץ הכבד שמפעילים עליהם בעלי הזכויות ומגיעים לבית המשפט, בדרך כלל החברה נסוגה בה מהתביעה.
בסיכומו של דבר, ציווה השופט – בניגוד לבקשת התובעים – על ספקיות הרשת למסור לבית המשפט, ולא לתובעים, את פרטיה המשתמשים מאחורי כתובות ה-IP, מה שיאפשר לכל אחד מהם לבוא לבית המשפט ולמסור את גרסתו לפני שהפרטים שלו יועברו לתובעים. ככה עושים את זה.
אין בעיה, נשחק
לחברת טארגט נמאס מהתנהגותה של אמזון. ספציפית, נמאס לה מהמצב שבו אנשים מגיעים לחנויות שלה שהיא שוכרת בכסף טוב, לוקחים פריט מהמוצרים שהיא משנעת אליה בכסף לא פחות טוב, בוחנים אותו תוך ניצול העובדים שלה, ואחר כך הולכים לאמזון ומזמינים את המוצר. בקיצור, נמאס לטארגט לשמש כאולם תצוגה.
אז היא החליטה לעשות מעשה. טארגט, שיש לה כ-1,800 חנויות, היא אחת המשווקות הראשונות של מכשירי הקינדל של אמזון. המכירות של הקינדל נעשות בעיקרן דרך אמזון עצמה, אבל גם דרך משווקים פיזיים.
אז טארגט החליטה שאם היא מנוצלת על ידי אמזון, היא בועטת בחזרה. אחרי ששלחה לאמזון מכתב התרעה בינואר, היא הודיעה אתמול שהיא מפסיקה למכור את הקינדלים. היא תמשיך למכור את מוצריה של מתחריה של אמזון, בעיקר אפל ומקווה שבעלי חנויות אחרות ינהגו כמוה. שיהיה בהצלחה.
קצרצרים
אם הייתם צריכים הדגמה ללמה אסור לכם לתת גישה לפייסבוק שלכם לאדם בלתי מורשה, הנה מגיע הסיפור הזה. אדם תמים מסר לרשת בסט ביי סלולרי לתיקון, קיבל מכשיר חלופי, והלך לדרכו. עובד החברה ניצל את העובדה שהסלולר של המשתמש שהושאר מאחור היה מחובר לפייסבוק כדי להעלות סטטוס: "אני גאה, אני יוצא מהארון." אחר כך השליך העובד את המכשיר לערימת הגרוטאות. המשתמש ההמום, שהוא סטרייט – לא שיש משהו רע בזה – הופתע לגלות שמאות אנשים מתקשרים אליו כדי להבין מה קורה.
רצינו תמונה של וויל וויטון, אבל הוא לא מגניב מספיק. אז הנה ג'ורדי. צילום: איי אף פי
השחקן וויל וויטון - וסלי קרסר בשבילכם - נכנס ליוטיוב כדי לבדוק כמה אנשים כורעים ארצה ומשתחווים ליצירותיו ונדהם לגלות שגוגל החליפה את כפתורי הלייק והדיסלייק ביוטיוב בכפתור "גוגל+". הדבר העלה את חמתו להשחית, משום שהוא לא היה מחובר לגוגל+ ולא בא לו להיות מחובר אל הרשת החברתית שהיא המקבילה הטכנולוגי לעגבת. יתר על כן, הוא זקוק ללייקים הללו כדי לשכנע את הבוסים שלו להמשיך את היצירה שלו לעונה נוספת. יוצרים אחרים, ביניהם ניל גיימן, מיהרו לבוא לעזרתו של וויטון. מדובר, כמובן, בעוד נסיון של גוגל לכפות את הרשת החברתית שלה על אנשים שבעליל אינם מעוניינים בה.
בעוד המושבעים במשפט אורקל-גוגל ממשיכים להתחבט, פסק אתמול (ד') בית המשפט האירופי לצדק שאין זכויות יוצרים על שפות תוכנה. בית המשפט מצא שאם מעניקים זכויות יוצרים על שפת תוכנה, המשמעות היא שיוצרים מונופול על רעיונות, ובאירופה הרעיון הזה לא מוצא חן. המצב, כמובן, שונה מאד בארה"ב, אבל זו פסיקה שעשויה, לשם שינוי, למצוא חן בעיני גוגל.
לשופט אמריקאי בעל מעמד, ריצ'רד פוזנר – השופט האמריקאי המצוטט ביותר במאה ה-20 – נמאס מהמשחקים המשפטיים של אפל. כל כך נמאס, עד שהשופט, שידוע בלשונו החדה, קבע לאחרונה ש"אני דוחה את החלק השני בבקשה של אפל משום שהוא קטנוני ואת החלק הראשון משום שטרם בא זמנו. נמאס לי מבקשות קטנוניות של אפל. עוד בקשה כזו, ואאסור עליה להגיש בקשות מבלי לבקש רשות להגיש אותן." הכל חסוי, אז לא ברור מה הבקשות, אבל פוזנר הוא לא היחיד שאפל הביאה לו את הסעיף: מוקדם יותר השנה קבע שופט שאחד הטיעונים של אפל הוא "נטול יושרה."
ואם כבר אפל וחוסר יושרה, אז ראוי לציין שהחברה טרם עדכנה את משתמשי המק שלה שהם נתונים בסכנה, ולא רק מהטרוג'אן שכבר זוהה אלא מאחרים כמותו שמסתובבים. חברת האבטחה קספרסקי אמרה שהגישה של אפל מסכנת את הלקוחות שלה – ושאפל נמצאת עשור מאחורי מיקרוסופט בכל מה שקשור לאבטחה.
• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
