סופר־פארם
חשאיות מוקפדת, אבטחה כמו בסרטי מתח, מיקומים אקזוטיים - וכמות אדירה של מידע, כולל כל הפרטים האישיים שלכם. ברוכים הבאים לחוות השרתים, הזיכרון הקולקטיבי של המין האנושי
לא פשוט להגיע לחווה של מד־1. החווה עצמה אינה רחוקה מאוד - היא משתרעת על 12 דונם בצפון הקרוב; המיקום המדויק חסוי מטעמי ביטחון - אבל הכניסה אליה מאתגרת יותר מכניסה לבונקר של קדאפי. תשכחו ממראות פסטורליים של צאן וגבעות מוריקות: החווה הזאת חודרת שתי קומות לעומק האדמה, ממוגנת מפני רעידות אדמה, גלי הדף וטילים, ומכילה חדרי אב"כ מרווחים. כל תכליתה נועדה להבטיח דבר אחד: להמשיך לפעול. ברוכים הבאים לחוות השרתים הגדולה בישראל.
"חוות שרתים" היא הייצוג הפיזי לאחד האבסורדים המוזרים של חיים בעידן הרשת: העובדה שרוב המידע שלנו כלל לא נמצא בסביבתנו הפיזית. המידע על הכסף שיש לכם בבנק, על שיחות הטלפון שביצעתם, על החברים ברשת החברתית, ואפילו על מצבכם הרפואי - כל אלה לא שמורים על המחשב שלכם אלא במחשבים מרוחקים, שנמצאים לפעמים בכלל בחו"ל. המחשבים האלה מכונים "שרתים", והם אמונים על שמירת המידע של ארגונים גדולים: חברות טלקום, בנקאות, בתי חולים, ארגוני ביטחון, ולמעשה כל ארגון.
הארגונים עצמם מעדיפים, פעמים רבות, להעביר את התפעול השוטף של השרתים לידי חברות מתמחות שמרכזות אותם ב"חוות", כמו זו של מד־1. החווה הזאת מאחסנת כ־1,500 שרתי מידע עבור החברות הגדולות במשק, ובהן כל חברות הסלולר והתקשורת, לאומי קארד, מגדל, כלל ביטוח, צים, בזן, קופת חולים לאומית, וענקיות טכנולוגיה כמו טבע, נס טכנולוגיות, טקסס אינסטרומנטס ואודיוקודס.
לחץ כאן לתרשים המלא של חוות מד-1
לולא השירות שחוות השרתים מציעות, החברות הללו היו נדרשות להקדיש לפחות 100 מ"ר בממוצע לבניית חדר מחשוב; להוציא הון על מהנדסי חשמל, מיזוג אוויר; ולשלם מיליוני שקלים בשנה על הוצאות חשמל ומחשוב. בשביל מרבית החברות הללו מדובר בכאב ראש גדול, וכאן נכנסות לתמונה מד־1 ומתחרותיה להפעלת מרכזי נתונים - בזק בינלאומי, נטוויז'ן וסמייל. "חברת ביטוח רוצה לעסוק בלספק פוליסת ביטוח, היא לא רוצה להתחיל לבנות תעלות מיזוג אוויר ולהתקין מאות שרתים, לכן היא מוציאה את זה החוצה מתוך הארגון", אומר רוני שדה, מנכ"ל מד־1, בחשיפה ראשונה של מתקן השרתים הגדול בישראל.
רק הטכנאים יודעים לאן לגשת
ביקור בחווה מעלה אסוציאציות בעיקר לסרטי פעולה אפלים. זה מתחיל מתחקור ראשוני בעמדת המאבטח בכניסה הראשית; ממשיך בכניסה עם תג מיוחד, זיהוי פנים וזיהוי ביומטרי של כף היד; ומסתיים במנעול שפותח את הכלוב שבו נמצאים שרתי האחסון במעבה הקומה השנייה מתחת לאדמה. בכל קומה ישנה עמדת שמירה שבה שוקד שומר על כמה מסכים שמפקחים על כל פינה בקומה. כל מאבטח מגבה באמצעות מצלמה את כל אחד מהמאבטחים האחרים, וכל אחד מהם שולט על כל דלתות הגישה לחדרי השרתים, שמזכירים במעט את בתי הכלא: כדי להיכנס לחדר מסוים, יש להמתין עד לסגירת דלת אחת כדי לפתוח את הדלת הבאה אחריה. האגפים בתוך כל קומה מופרדים זה מזה בזכוכיות עבות במיוחד שמסוגלות לשרוד שריפה גדולה במשך ארבע שעות. מלבד הטכנאים העובדים כאן, המאבטחים הם היחידים שמורשים להיכנס ללב החווה, וגם זאת רק במקרה של מצב חירום כמו שריפה או עילפון של אחד הטכנאים.
למי שזכה לעבור את שבעת מדורי האבטחה מצפה שהייה ארוכה במרחב השרתים המוגן - אולם גדול, מוצף אור ניאון חזק ומקורר ל־20 מעלות. הצינה הזאת היא חלק מהשירות שמספקת החווה כדי להותיר את מחשבי השרתים בפעילות רציפה. כיוון שהשרתים פולטים חום, כיבוי מיזוג האוויר לעשר דקות בלבד יעלה את הטמפרטורה באולם כולו ל־45 מעלות, טמפרטורה שעלולה להזיק לרכיבים הרגישים של השרתים. כדי למנוע זאת קיים, נוסף על המיזוג, גם מנגנון כיבוי אוטומטי של השרתים, המופעל על ידי חיישן חום.
חוות שרתים של גוגל בפינלנד אולם השרתים הוא מבוך של כלובים מזמזמים, הכולאים עשרות קופסאות שחורות ומהבהבות בגדלים שונים - השרתים עצמם. אלו יכולים להיות שרתי אחסון מידע, תקשורת או "סיסטם", כלומר שרתים המאחסנים את מערכת ההפעלה של מערך השרתים השכן. שרת ממוצע מכיל בין מאות טרה־בייט לפטה־בייט (1,024 טרה־בייט). ליד חלק מהשרתים ישנן קלטות טייפ לאחסון מידע, ולידן רובוט המחליף בתורו את הקלטת. בנוסף, מד־1 מחזיקה גם במערכות גיבוי להתאוששות מאסון עבור כמה חברות, ואף מספקת לכמה מהן שרתי אבטחת מידע.
כל אחד מהכלובים בחווה שייך ללקוח, ומתוחזק בקפדנות על ידי מהנדסים שהוא שולח במיוחד. הכלובים משוללים סימני זיהוי: היחידים שיודעים בדיוק לאן הם הולכים הם מנהלי המתקן והטכנאים שמשגר הלקוח. הלקוחות הכבדים משקיעים בכלובים שלהם כדי שלא לקחת שום סיכון, אפילו לא כזה שקיים רק בסרטי ג'יימס בונד: הם מתקינים כלוב מושלם שכולל גג וגם סורגים בעומק של 60 ס"מ מתחת לקרקע, כדי למנוע כל סוג של חדירה למחשבים שלהם, אפילו תת־קרקעית.
באיזשהו שלב הפוסע באולם הענק מרגיש שהוא מהלך על רצפה לא יציבה מעט, שכאילו מונחת על גבי עמודים. ואכן, החשמל מגיע מהרצפה בתעלות מיוחדות מוקפות עמודים. מדובר בפיזיקה פשוטה: החום שמשחררת הולכת החשמל עולה למעלה ומתנדף. קו התקשורת, עם זאת, מגיע מהכיוון השני, מלמעלה למטה, בלי סיבה מיוחדת.
הגנרטורים יכולים להאיר עיר
אבי דינטו עובד במקום כבר עשר שנים. "בהתחלה קשה לחיות תחת פלואורסנטים, אבל בעצם האוויר כאן צח ונעים. יש כאן מכונות שכל תפקידן הוא להזרים אוויר צח לחדר השרתים". גם אריק הירש, מנהל התפעול בחברה, מעיד שהתרגל למיזוג הקריר וכבר אינו מגיע לעבודה עם מעיל. הירש, שעבד בעבר כמנהל התפעול של ענקית התאורה גיל טייכמן, מגיע בכל בוקר מביתו שבחולון לאחת משתי חוות השרתים של מד־1 (השנייה היא במרכז הארץ). "אני נמצא כאן יותר מאשר עם אשתי, משבע בבוקר ועד שש בערב. עם הזמן אתה מתרגל וכבר לא מעניין אותך מה שקורה בחוץ".
חוות שרתים של גוגל בפינלנד דינטו והירש הם שניהם גמלאי צה"ל בשנות ה־50 לחייהם. "כשהתקבלנו לעבודה לפני עשר שנים, חשבנו שזו עבודה לאחר הפנסיה, אבל התברר לנו שרק התחלנו את החיים מחדש", מספר הירש. "זו עבודה פיזית קשה, עם אחריות כבדה מאוד". למעשה, הירש הוא הילד עם האצבע בסכר.
הוא אחראי ישירות להמשך תפקודם של השרתים שמחזיקים את המידע הרגיש ביותר עלינו. עד עכשיו, הוא מדווח, לא התרחשו מצבי חירום מסוכנים שדרשו את הפעלת מערכות החירום - אבל אין לילה שהוא לא מקבל טלפון או שניים הביתה, "על כל התראה שיש, לא משנה על מה. אז איך ישנים? בזהירות".
כדי לגבות את מרכז הנתונים הענק ולספק לו אנרגיה בנו במד־1 בניין מיוחד, "בניין האנרגיה". באחד החדרים מסודרים זה על גבי זה, בשורות אינסופיות, מאות מצברי גיבוי, המספקים חשמל ישירות לשרתים במקרה של הפסקת חשמל, עד שלוש שעות. באולם אחר נבנו ארבעה גנרטורי ענק, היחידים בארץ לשימוש אזרחי שיכולים לספק זרם של 2,500 קילו־ואט לשעה, כמות שהיתה מספיקה לשכונה שלמה. תפקידם הוא לספק חשמל חליפי למתקן כולו במקרה של הפסקת חשמל. למעשה, למשימה זו דרושים רק שני גנרטורים; השניים הנוספים הם גיבוי של הראשונים. הגנרטורים, שנבנו במיוחד עבור מד־1 במפעל הציוד הכבד האירי ווילסון בעלות של 8 מיליון שקל, נותרים חמימים כל העת, כדי שיוכלו להיכנס לפעולה במהירות כאשר יידרשו לכך. השרתים, מצדם, לא ירגישו בשינוי.
כדי לקרר את מאות השרתים נפרסה מסביב למבנה צנרת מים בהיקף של כ־12 ק"מ ובקוטר של יותר מ־30 ס"מ; הצנורות מתחברים לשלושה "צ'ילרים", מעין מדחסי ענק שמייצרים 640 טונות של קירור בעוצמה של 3 כוחות סוס. לשם השוואה, לקירור מכשירי חשמל ביתיים כמו מחשב אישי או מקרר נדרשים 0.02 טונה קירור בלבד.
את כל הקונסטרוקציה הזאת מקיפה תעלה ענקית שפשרה לא מובן תחילה - מעין מסדרון ענק מבטון בעובי 1.5 מטר בעומק 12 מטר מתחת לפני האדמה, שמקיפה את המבנה. זוהי תעלת הגנה היקפית מפני הדף: היא משמרת את עיקרו של גל ההדף בקרבה, ומונעת ממנו להתנפץ על המבנה וקירותיו הפנימיים. מאחורי התעלה בנוי קיר נוסף מבטון המסייע בחסימה.
מעבר לאחסון שרתים, החווה הצפונית מציעה גם מטה לשעת חירום להשכרה - עוד פעילות סודית שנחשפת כאן לראשונה. כל לקוח של מד־1 יכול לבקש להתפנות בשעת חירום למטה מיוחד הנמצא בקומות התת־קרקעיות של החווה, שממנו אפשר להמשיך לנהל את החברה בסמיכות למחשבים הארגוניים וללא חשש מפגיעה. כחלק מהעניין הותקנו במקום חדר ישיבות מצויד וגם מספר מצומצם של יחידות דיור צנועות. נוסף על כך הותקנו בעומק של 12 מטר מתחת לפני האדמה גם אנטנות סלולריות קטנות של כל חברות הסלולר, המאפשרות תקשורת רציפה גם בתוך הבניין. "זה מזכיר קצת את אייר פורס 1, רק שזה מתחת לקרקע ולא באוויר", אומר שדה. חדר החירום, המשודרג בימים אלה לכמאה עמדות עבודה, מתורגל גם על ידי החברות בפריסות דמה אחת לכמה חודשים.
גוגל פותחת את המרוץ צפונה
בגלל מצבה העגום של תשתית התקשורת האופטית בישראל וחיבורה אל העולם הגדול, לפחות עוד טרם שהונחו הכבלים התת־מימיים של טמרס ובזק בינלאומי בחודשים האחרונים, חברות ישראליות נאלצות להסתפק בחוות שרתים מקומיות, מכיוון שחיבור רציף של נתונים אל מחוץ לארץ עשוי לייקר את התהליך. עם זאת, בעולם המתקדם, הבינו כבר מזמן כי כדי לתפעל באופן יעיל חוות שרתים המונית, אפשר ורצוי להרחיק אותה צפונה. מאחר שמרכיב עלות מרכזי בהפעלת חווה שכזו הוא עלות קירור השרתים, החברות מאתרות את הנקודות הקרות על הגלובוס, שיכולות להעניק למידע החיוני בעולם מחסה יבש וקריר.
הראשונה לזהות את המגמה היתה זו שנדרשת לו אולי יותר מכל: ענקית החיפוש גוגל, שהשרתים שלה מאחסנים את כל המידע הנוגע לחיפושים ברשת, שרתי האי־מייל, יוטיוב ושאר השירותים שהיא מציעה. עד לאחרונה הקימה גוגל את חוות השרתים שלה בסמוך לסכרים הגדולים של מערב ארצות הברית; סכרים אלה מהווים מקור חשמל זול, וקרבתם מספקת מחירי קרקע נמוכים. אבל בשנה שעברה גוגל הצפינה והקימה לראשונה חוות שרתים המתקרבת לחוג הקוטב הצפוני (החוג הארקטי). החברה רכשה מבנה גדול, ששימש קודם מפעל נייר, בעיר האמינה שבפינלנד - שעה וחצי נסיעה מזרחה מהבירה הלסינקי, ו־660 ק"מ דרומה מחוג הקוטב הצפוני. היא השקיעה 52 מיליון דולר ברכישת המבנה, ועוד 260 מיליון דולר כדי להפוך אותו לחוות השרתים שתרכז את פעילותה באירופה - וזה עוד לפני מחירם של השרתים עצמם. המבנה מכיל כיום שני אולמות ענק של 8,000 מ"ר כל אחד, ומעסיק 90 עובדים, כולם פינים תושבי הסביבה. אם אתם גולשים בגוגל או צופים ביוטיוב מאירופה, המזרח התיכון או אפריקה, רוב הסיכויים שאתם עוברים דרך חוות השרתים הפינית אפילו בלי להרגיש בכך.
החווה בהאמינה היא הראשונה בעולם שעושה שימוש מלא במי ים קרים לצינון השרתים. בכך חוסכת גוגל בשימוש במדחסים יקרים ומזהמים. משאבה בקוטר שני מטרים שואבת מי ים קרים מקרקעית הים הבלטי, משם הם מועברים דרך הצנרת שנותרה עוד מימי מפעל הנייר אל צינורות המצויים בקרבת השרתים, סופחים את חום השרתים, וזורמים חזרה למימי המפרץ. כדי למנוע את שינוי טמפרטורת המפרץ, גוגל התקינה משאבה נוספת המערבבת את המים החמים שהוצאו מתוך חוות השרתים בזרם נוסף של מים קרים, שנשאבו במיוחד מהמפרץ. כך, הטמפרטורה של המים הנפלטים דומה מאוד לזו של המים שנשאבו במקור.
המתקן בפינלנד נבנה לאחר שגוגל התנסתה בבניית חוות שרתים בסנט ג'יסלנט שבבלגיה, שהוקמה גם היא בקרבת הים, ללא מדחסי צינון. במקום זאת, גוגל התקינה במקום מגדל אידוי: האדים עולים למעלה, נקלטים במדפים ומנוקזים מהם חזרה כשהם קרים.
מבחוץ נראית חוות השרתים בפינלנד כמפעל נייר תמים. מבפנים היא מעוצבת כמו כל משרד גוגל, עם קירות בצבעים אקריליים ועיצוב מינימליסטי. אנשי האבטחה תרמו גם הם לעיצוב המקום: מצלמות וחיישני תנועה מנטרים כל גישה למתקן מהיבשה או מהים, והכניסה למקום מאושרת רק לאחר סריקת רשתית.
מגדלי אידוי וצינורות מהאוקיינוס
ענקיות המידע כמו גוגל, פייסבוק או זינגה, חייבות להיערך לגידול במידע שהן אוצרות. הנתונים מראים את המציאות העגומה שענקיות האינטרנט מחזיקות בחצר האחורית שלהן: חברת המחקר גרטנר מעריכה כי צריכת האנרגיה העולמית לאחסון מידע הוכפלה בין 2006 ל־2010. באותו זמן, על פי מחקר של יבמ, מחירי החשמל בעולם עלו בממוצע בין 10% ל־25% בשנה, וחל גידול של 54% במכירות של מערכות אחסון במהלך כל התקופה. בטווח של השנתיים הקרובות 80% מהלקוחות הגדולים והארגוניים יגדילו את מרכזי הנתונים שלהם, וזאת עוד בלי להזכיר מיזוגים ורכישות שגורמים לארגונים להיכנס לתחומים חדשים בן לילה, ולהציג באותו טווח זמן מערכות מידע חדשות.
בחודשי הקיץ החמים התקורה שלה מגיעה ל־16%, אבל גם זה נמוך בהרבה מהתקורה שנמדדה רק לפני שנתיים, ועמדה על 22%. למעשה גוגל הצליחה, לדברי בכירים בה, להגיע ליעילות כה גדולה, עד כי שרתיה יעילים פי חמישה משאר מרכזי השרתים בעולם - אבל צורכים רק מחצית מהאנרגיה. וצריכת האנרגיה של השרתים היא לא דבר שיש להמעיט בו: חוות השרתים אחראיות כיום ל־5% מכלל גזי החממה הנפלטים לאוויר על ידי מוצרי אלקטרוניקה.
מה הופך את השרתים של גוגל ליעילים כל כך? מעבר למערכות הצינון החסכוניות בבלגיה ובפינלנד, שחוסכות עד 70% מהתקורה, שוברים מהנדסי גוגל את אחת הפרות הקדושות ביותר בתחום: הם טוענים כי בניגוד למקובל בחוות שרתים בעולם, טמפרטורה קרה אינה מועילה, ולפעמים אפילו מזיקה. כדי לחסוך באנרגיה הם העלו את הטמפרטורה הממוצעת בחדר לקרוב ל־27 מעלות.
לטענת גוגל, מתקני האידוי בסנט ג'יסלנט שבבלגיה ומתקן שאיבת המים בפינלנד מסייעים לחוות השרתים שלהם לחסוך לא רק בחשמל, אלא גם במים לצורכי קירור, ומצמצמים את צריכת המים לקירור בקרוב ל־50%. במתקן הבלגי גוגל אפילו ממחזרת את כל המים שבהם היא משתמשת: המתקן יושב על תעלה תעשייתית שממנה מגיעים מים מזוהמים; אלו מוכנסים אל תוך מכלי ענק מלאים בחול, שמסנן אותם. הסינון אינו מטהר את המים לדרגה שראויה לשתייה, אבל הופך אותם לנקיים מספיק כדי לשמש לקירור.
פייסבוק מגרדת את הקוטב
אחרי שגוגל בחרה להגיע לחוג הארקטי, גם המתחרות רוצות. בדצמבר האחרון הודיעה פייסבוק על כוונתה להקים את אחד ממרכזי השרתים הגדולים שאי פעם בנתה - דווקא בלוליאה, עיירת חוף מנומנמת ואלמונית בצפון הרחוק־מאוד של שבדיה, רק 100 ק"מ דרומה מהחוג הארקטי.
גם כאן, הסיבה המרכזית שבגללה הרחיקה לכאן חברה מעמק הסיליקון החם, היא האקלים הקר. הטמפרטורה בעיר לא עלתה מעל 30 מעלות מאז 1961, והטמפרטורה הממוצעת בה נעה סביב 20 מעלות. החשמל מיוצר כולו בתחנות כוח הידראוליות הממוקמות בסכרים בנהר הסמוך, המפיקות חשמל בכמות כפולה מסכר הובר הענק בארצות הברית, כך ש־50% מתפוקת החשמל מיוצאת אל מחוץ לעיר. בגלל עודף האנרגיה, בפייסבוק בטוחים שהם יוכלו בקלות להוסיף לחווה עוד שרתי מידע רבים, אם יעלה הצורך בכך. נוסף על כך, בשבדיה כולה הונחה רשת תקשורת אופטית מהירה. פייסבוק בחנה בקפידה 40 אתרים שונים, כולם בשבדיה.
את התשתית של חוות השרתים תקים עבור פייסבוק חברת התשתיות השוויצרית ABB, מומחית במערכות חשמל המתבססות על גז ומחוללים היברידיים. היקף הזכייה של ABB במכרז להקמת התשתית אינו גדול, 11 מיליון דולר בלבד, אבל האתגר הוא עצום: להקים עבור פייסבוק, חברה שנוטה להסתגר תחת מרכז פעילות אחד, את מרכז השרתים הראשון שלה מחוץ לארצות הברית. אף שתאריך השלמתו של המרכז נקבע ל־2014, ברור כבר כיום כי העובדה שהוא ירכז את פעילות הנתונים של פייסבוק באירופה, המזרח התיכון ואפריקה, תהפוך אותו לגדול ומרכזי מאוד.
המתחם יכלול שלושה בנייני שרתים בעלי שטח כולל של 84 אלף מ"ר, השווה בשטחו ל־11 מגרשי כדורגל. הבניין הראשון מבין השלושה יקום כבר בסוף 2012, וכמות החשמל שיצרכו השרתים בו תגיע ל־120 מגה־ואט, מספיק להאיר 16 אלף בתים. עלות הפעלתו השנתית תעלה לפייסבוק קרוב ל־72 מיליון דולר. מערך אספקת החשמל של החווה כולה יספיק להארת עיר בסדר הגודל של גבעתיים. לשם כך תציב ABB שני גנרטורים ענקיים, בעלי מתח גבוה ומתח בינוני, שיופעלו על ידי אוויר וגז.
רוני שדה, מנכ"ל מד-1. חוות שרתים סודית צילום: אבישג שאר ישוב
שרתים על לוע הר הגעש
"אנחנו רוצים להשיג את היעילות הגבוהה ביותר, תוך שמירה על ההשפעות הסביבתיות המינימליות ביותר. לצערנו, אין סטנדרט עבור זה, אבל יש דרישה מצד הלקוח", אומרת ל"כלכליסט" ואלרי ריצ'רדסון, ראש חטיבת מרכזי הנתונים ב-ABB. "כל מי שמכיר את כמות המידע שחברה כמו פייסבוק אוגרת, יודע שהגידול במידע יהיה במכפילים גבוהים במיוחד". למרות שתאריך הפעלת המרכז עוד רחוק - 2014 - ברור לכל כי מרכז הנתונים בלוליאה ישפיע על זרימת הנתונים של פייסבוק באירופה, המזרח התיכון ואפריקה.
חברת התוכנה הנורבגית אופרה תכננה זה זמן רב להקים מרכז נתונים באיסלנד. בשנה שעברה זה קרה, וכעת הטראפיק של רוב 11 מיליון המשתמשים בדפדפן הסלולרי שלה עובר דרך שרתיה הממוקמים בהאפנרפיורדור, פרבר של הבירה רייקיאוויק - 280 ק"מ דרומה מהחוג הארקטי.
איסלנד היא למעשה תחנת כוח של אי אחד: היא מייצרת עבור עצמה את כל האנרגיה שהיא צורכת באמצעות רשת אדירה של תחנות חשמל הידרואלקטריות המופעלות על ידי סכרים ומפלים, ושל תחנות חשמל גיאו־תרמיות המופעלות על ידי לחצי הקיטור התת־קרקעיים האדירים שמייצר האי הגעשי. בנדיקט גרונדל, ממייסדי חברת התשתיות ת'ור שבנתה עבור אופרה את חוות השרתים הצפונית, אומר כי הדיזל היחיד שאפשר למצוא על האי משמש לגנרטור כחלופה - רק במקרה חירום. חשמל באיסלנד לא חסר, מספר גרונדל; למעשה, מחירו הוא מהזולים בעולם, ועומד על 35 יורו לקיל־ואט אחד לחודש - חצי מהתעריף שמשלמת משפחה ישראלית רגילה, אפילו בשעות של התעריף הזול. "בגלל היציבות הזאת באספקת החשמל, אנחנו יכולים לתת תחזית קדימה עבור מחיר החשמל לחמש השנים הקרובות, ולבנות על כך שהוא לא ישתנה".
בשלב זה, ת'ור מספקת לחוות השרתים 3.2 מגה־ואט של חשמל; בעתיד היא עשויה לספק לחווה עד 19.2 מגה־ואט. צריכת החשמל היא נמוכה יחסית, הודות לשימוש בקירור הטבעי של האוויר האיסלנדי. בכך היא שונה ממרבית מרכזי הנתונים בעולם, שעושים שימוש במערכות קירור מלאכותיות. "הטמפרטורה בקיץ אף פעם לא חמה מדי, ומעולם לא עולה אל מעבר ל־20 מעלות", אומר גרונדל. "אפילו החורף כאן לא נורא, בגלל הקרבה לזרם הגולף. הפער הקטן יחסית בין העונות אידיאלי לקירור טבעי".
האוויר הקר מבחוץ, יש לומר, איננו בא במגע ישיר עם השרתים: כדי למנוע מגע בין האבק והאפר הוולקני שלעתים אפשר למצוא באי, הוא מועבר דרך "מחליפי חום", מתקנים המשמשים להולכת חום, בדומה לאלה המצויים במזגן או ברדיאטור.
החווה ממוקמת במבנה שהשתייך בעבר לברית נאט"ו בצדו המערבי של האי, הרחק מהר הגעש המקומי שהתפרץ ב־2010. "זהו אזור מאוכלס שלא זכה לרעידת אדמה משמעותית באלף השנים האחרונות. בהתפרצות של 2010 האפר הוולקני פנה מזרחה, והצד שלנו נשאר צלול וצח. אפילו אם יקרה שינוי של הרגע האחרון, מערכת הקירור הטבעי תכבה ונעבור למערכת קירור סגורה, ללא מים". גרונדל מקווה שבעקבותיה של אופרה יגיעו לאיסלנד גם חברות נוספות, ולא רק בגלל מחירי החשמל והאוויר הקר.
איסלנד יושבת על צומת של רשת סיבים אופטיים מהירה בין אירופה לארצות הברית, אבל לדברי גרונדל רק 15% מהיכולת של אותם כבלים מנוצלת, כך שהמקום להתרחבות הוא רב. "פייסבוק בחרה בשבדיה כיוון שכאשר היא בחנה את המעבר לצפון, המשבר הכלכלי כאן טרם הסתיים, וחוסר הוודאות היה רב. אבל אני חושב שהאיסלנדים הוכיחו בשנים האחרונות שהם מתמודדים עם המשבר בהצלחה".
באופן היסטורי מרכזי שרתים רבים בחרו להתמקם בערים, מסביר ג'ף מונרו, מנכ"ל חברת התשתיות האמריקאית וורן, שאיתרה את תו'ר עבור אופרה. "באופן היסטורי, מהירות הגלישה ורמת התשתיות האופטיות בערים גדולות היא גבוהה יחסית - אבל ערים הן בעצם לא מקום אידיאלי עבור שרתים: ריכוז הפחמן הדו־חמצני בהן הוא גבוה, עלות החשמל גבוהה יותר, והאקלים הכללי פחות מתאים. מה שקרה בשנים האחרונות הוא שעוד ועוד סיבים נפרסים ורשתות משתלבות זו בזו, כך שחוות השרתים יכולות להתרחק. כשהגיעו חברות הייטק שהביקוש לשירותיהן קופץ במכפילים גבוהים, ושחייבות להגדיל את המשאבים שלהן ולהיות אונליין כל הזמן, היציאה מהערים פשוט התבקשה".
