דו"ח טכנולוגי: הרשת האנטי-חברתית רוצה את הטלפון שלכם
על ההצלחה של Path מעיב הגילוי שהיא משתמשת בספר הטלפונים של מחזיקי האייפון, מה שמעלה שאלות מדאיגות בנוגע לתפקוד של אפל. וגם: גוגל רוצה להציל את העולם (או לפחות את עצמה) ותעשיית האלקטרוניקה היפנית בצרות
אפל נרדמה בשמירה
תומכי הגן הסגור של אפל אומרים לנו שאמנם החברה מצנזרת ספרים, מילונים, חוברות קומיקס, וכל דבר שעשוי להזכיר ברמז מיניות אנושית, שלא לדבר על סתם דברים שלא מוצאים חן בעיניה (הדוגמה החביבה עלי היא הסרת אפליקציה שהגחיכה את היטלר בשל "לעג לדמויות ציבור"). אבל, לדברי התומכים, יש לצנזורה הזו תפקיד חשוב: היא מונעת פגיעה במשתמשים על ידי אפליקציות חסרות מעצורים.
אז זהו, שלא. יש רשת חברתית חדשה יחסית ומצליחה למדי בשם Path, שמתיימרת להיות האנטי-פייסבוק. היא מאפשרת לך לצרף מספר מוגבל של משתמשים, והשיחות שם פרטיות. נראה מבטיח, אם זה מה שאתה רוצה. אלא מה? אתמול התחוורה העובדה שאפליקציית האייפון של פאת' לוקחת את ספר הטלפונים של המשתמש ומעלה אותו לשרתים שלה.
Path. לוקחת את ספר הטלפונים שלכם צילום מסך: recombu.com לזכותה של פאת' ייאמר שהיא הגיבה במהירות, חצי-התנצלה, הבטיחה לתקן את הבעיה – לאפשר למשתמש להחליט אם הוא רוצה להעלות אליה את הפרטים שלו – והסבירה למה היא עושה את זה: כדי לאפשר למשתמש למצוא במהירות את משתמשי פאת' שהם גם החברים שלו.
אז הבעיה היא לא פאת', הבעיה היא הכלב שלא נבח, השומרים הנאמנים על הגן של אפל. בודקי האפליקציות של החברה, שמזהים פיטמה ממרחק קילומטר ומצנזרים אותה תוך שברירי שניות, לא שמו לב שהאפליקציה שהם אישרו מקבלת גישה חופשית לאנשי הקשר של המשתמש ומסוגלת, על פניו, להיעלם עם המידע הזה בסיבוב תוך השמעת "מיפ מיפ" עליז. ספק אם יש מידע רגיש יותר בסמארטפון שלך מאשר ספר הטלפונים, ומסתבר שאם לקוחות אפל חשבו שהיא תשמור עליו עבורם, הם טעו.
תראו, ציפור
גוגל והמנכ"ל שלה, לארי פייג', נמצאים במצוקת יחסי ציבור מסוימת. עכשיו, כשגוגל משעבדת את כל השירותים שלה לטובת גוגל+, ומודיעה חד צדדית על כך שכל השירותים שלה יהיו מחוברים למאגר מידע אחד ואם זה לא מתאים לך אתה יכול לארוז, עלה התאנה שלה בנוסח "אל תהיה רע" נשמט סופית.
כשמצרפים לזה את העובדה שמנכ"ל החברה פייג' ידע על כך שגוגל מוכרת מודעות לתרופות לא חוקיות בארה"ב, ושהוא כנראה ידע על כך שגוגל מפירה את הפטנטים של ג'אווה אבל העדיף להעלים עין, אז זה נראה אפילו פחות טוב. כשאפל היתה במצבים כאלה היא פשוט הוציאה איזה מוצר נוצץ ושכנעה את כלי התקשורת שמדובר בדבר הטוב ביותר מאז המצאת הגלגל. אבל לגוגל אין מוצרים פיזיים, ואם היא תוציא עוד שירות במצבה הנוכחי - כולם ישאלו איך בדיוק היא מתכוונת לדפוק אותם הפעם.
אז מה עושים? מעמידים פנים שאכפת לך מגורל העולם. גוגל הכריזה חגיגית על כך שהיא מתכוונת לערוך כנסים נוסח TED הפופולרי, שבהם היא תשדל מדענים להציג מה שהיא מכנה "פרויקטי Solve for X", כלומר כאלה שמתיימרים לפתור בעיות חשובות.
הכנסים של גוגל יהיו ממוקדים יותר מאלה של TED, וההרצאות בהם יתמקדו בפתרונות טכנולוגיים – כמובן, מבלי להעלות את השאלה המעיקה תמיד איזו צרה תגיע במקום הצרה שחלפה. החוק השישי של ניוטון, המוכר למדענים כחוק שימור הבעסה, קובע שבוודאות תהיה כזו.
לפרויקט כבר יש אתר משלו, וכמובן עמוד גוגל+ וסרטון יוטיוב תואם. והנה, בכמה חרוזי זכוכית גוגל יכולה להפנות את תשומת הלב הביקורתית והולכת למשהו אחר. ואם זה יעבוד, אז מגיע לנו.
האפליקציה שיודעת יותר מדי
רשות הסחר הפדרלית (ה-FTC) שלחה מכתבים ליצרני שש אפליקציות, שמה שהן עושות בחיים הוא לחפש במאגרי מידע אחר אנשים. זה מזמן לא סוד שמעסיקים ושאר טיפוסים מפוקפקים עורכים חיפוש באינטרנט אחר מבקשי העבודה, והאפליקציות הללו אמורות לחסוך להם מאמץ ולספק את כל המידע שהם צריכים.
לא כל כך מהר, אומרת ה-FTC. החוק הפדרלי בארה"ב מחייב מעסיקים להודיע למבקשי עבודה האם הם נפסלו כתוצאה מבדיקת רקע. האפליקציה משמשת כלי נוח לעקוף את החובה הזו – שמטרתה הבסיסית היא למנוע אפליה בעבודה – משום שהמעסיק יכול לומר שמה פתאום, הוא לא הזמין בדיקת רקע על המועמד, הוא בסך הכל הפעיל אפליקציה.
אז מעתה, אומרת ה-FTC, אפליקציה שרוצה לספק למעסיקים מידע אישי שהוא שווה ערך לבדיקת רקע, מתבקשת לעשות משהו אחר עם עצמה. אם יש ליצרני האפליקציות סיבה לחשוב שהמידע שלהם משמש מעסיקים, הם צריכים להתחיל לוודא שהן עומדות בתנאי החוק. החברות הרלבנטיות לא הגיבו על הידיעה. זה גם מה שאני הייתי עושה.
נוקיה, חכי לנו!
תעשיית האלקטרוניקה היפנית בצרות. שלוש החברות המובילות ביפן – סוני, שארפ ופנסוניק – הודיעו שהן תסיימנה את שנת הכספים 2011 בהפסדים מצטברים של 17 מיליארד דולר.
חלק ניכר מהבעיות שלהן השנה היו עונתיות: רעידת האדמה והצונאמי שהגיע בעקבותיה, השיטפון בתאילנד, העובדה שהין חזק מדי, עליית מחירי האנרגיה ועוד. רק מגפית ארבה היתה חסרה להן. אומרים שמחלקת הביוטכניקה של אפל עובדת על זה.
אבל הבעיה האמיתית של היפניות, טוען ה"וול סטריט ג'ורנל", היא שהן פרוסות באופן רחב מדי: הן מייצרות יותר מדי סוגים של מוצרים מכדי שיוכלו להתמקד ברצינות בתחום אחד. התוצאה היא שכאשר חברות פורצות דרך כמו סמסונג ואפל מזהות טרנדים בקרב המשתמשים ומשתלטות עליהם במהירות, הענקיות היפניות עדיין מפלבלות בעיניהן ואומרות "מה? איפה?".
שארפ. היפניות בצרות צילום: בלומברג
זו שעתה הרעה של תעשיית האלקטרוניקה היפנית. חלק מאיתנו עדיין זוכרים את הספר הנורא ההוא של קרייטון בתחילת שנות התשעים, "שמש עולה", שבו ניבא איך התעשייה הזו תשתלט על העולם (שלא לדבר על הבוס היפני הזועם ב"בחזרה לעתיד 2"). זה כבר לא יקרה. עכשיו נראה אם היא תהיה מסוגלת להשתנות במהירות הנדרשת ולחלץ את עצמה מהבוץ.
קצרצרים
אוי: ראש ממשלת רומניה (בניגוד לשמועות שמשוות אותה לפתח תקווה, יש מדינה כזו, באמת), אמיל בוק, נאלץ להודות תחת לחץ ציבורי שאין לו מושג ירוק למה, בעצם, חתמה הממשלה שלו על אמנת ACTA. ברומניה מתעוררת כעת מחאה ניכרת, כולל בקרב פוליטיקאים, ששואלים איך קרה שהממשלה חתמה בלי דיון ציבורי על האמנה השנויה במחלוקת, שעלולה לפגוע ברשת בשם הגברת המלחמה בפיראטיות. הניסיון הזה לדחוף את האמנה לגרונם של תושבי אירופה מעורר הרבה מהם למחאה ואקטיביזם. הפרחים לתעשיית התוכן.
למכירה שיר, יד שניה מרופא איור: רחלי שלו פלאוט
במכה נוספת לחברות התקליטים, קבע שופט שאין בעצם שום סיבה שחנות למכירת מוזיקה דיגיטלית משומשת – כלומר, כזו שבה אתה מוכר את השירים הישנים שלך, תוך שאתה מתחייב שלא להשתמש בהם יותר – לא תוכל להתחיל לפעול. נסיונה של תעשיית התקליטים למנוע את המהלך נכשל, בסיבוב הראשון לפחות. סביר להניח שיהיו סיבובים נוספים. הנחת היסוד של התעשייה היא שאם אתה מוכר את השירים שלך, אתה תתעלם מחובתך למחוק את העותק שלך. כלומר, הנחת היסוד היא שאתה עבריין ללא כל צורך בהוכחות לכך. מדהים כל פעם מחדש.
נשק לא קטלני הוא הדבר החם ביותר בתעשיית הנשק מאז הירושימה. אף צבא לא רוצה להיראות כמו הצבא הסורי (טוב, אולי חוץ מהצבא הסורי), והתעשייה מנסה תמיד ללכת על הקו החמקמק שבין "לא קטלני" ובין "מגוחך". הקליע החדש של אחת החברות בתחום מיועד, היא אומרת בגאווה, לפעול על שלושה מתוך חמשת החושים. הקורבן האומלל ישמע קודם כל את הרעש הלא סימפטי של הקליע שנע בכיוונו, כשהפגיעה תגיע הוא יראה הבזק אור קשה, ובנוסף, התועבה תבעט בו כמו פרדה שהרגע גילתה שהיא לא יכולה להתרבות. אבל הי, מי שסופג כזה לא אמור למות. איזה כיף!
מורה בריטית, אליזבת' סקארלט, ננזפה על ידי מועצת המורים של וויילס, לאחר שכמה סטטוסים שכתבה בפייסבוק על שתייה ומסיבות הגיעו לעיניהם של התלמידים שלה. סקארלט טענה שסטטוסים אחרים, בעלי אופי מיני, נכתבו על ידי המאהב הקודם שלה. אחד הסטטוסים של סקארלט, שמוכיח שחוש ההומור האנגלי עוד לא מת, אומר "מיס סקארלט חזרה מהפאב. שתיתי דיאט קולה. אם אתה מאמין לזה, אתה תאמין להכל". הבעיה של סקארלט, בסיכומו של דבר, היתה שהיא התחברה בפייסבוק לכמה מהתלמידים שלה ונתנה להם גישה חופשית לכל מה שהיא כותבת. שיעור מהיר בנהלי הפרטיות של הטרשת החברתית היה חוסך לה הרבה כאב ראש.
חברה בריטית, שמוכרת תפוחי אדמה אפויים שמיועדים לשימוש מהיר במיקרוגל, החליטה על צורת פרסום חדשנית: הפרסומות שלה בכמה תחנות אוטובוס בבריטניה מדיפות ריח של תפוח אדמה אפוי, כנראה על בסיס הנחת היסוד שחוש הריח הוא החוש החזק ביותר. מצד שני, השימוש שלה בקהל שבוי שעכשיו נאלץ גם להזיל ריר כנראה מנוגד לכמה אמנות נגד עינויים.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
