עוגיית מזל 2.0
סטארט-אפ בדאון טאון: כך יכולה המצאה מחדש לעזור לחלשים לנצח, אפילו בתחרות אפייה מול קונדיטורית מקצועית
הכל התחיל בבור שחפרתי לעצמי, כנראה בשל הצורך הקדמוני שלי להדליק אש. "אפייה היא לא דבר קריאייטיבי, בסך הכל צריך למלא הוראות במדויק", זרקתי לפטרישיה, מנהלת הלקוחות שלנו. היא התנגדה, כדור השוקולד התחיל להתגלגל, ופתאום מצאתי את עצמי במרכזה של התקהלות. אפילו נדמה לי שמישהו צעק במבטא אנגלו־נתנייתי: "קאם דאון, דר איז מכות", והדבר הבא שאני זוכר הוא שהייתי מחויב לתחרות אפייה משרדית. הבעיה: פטרישיה היא קונדיטורית בהכשרתה, ואילו הרקע שלי באפייה מסתכם בגיהוץ האמקס אצל רביבה וסיליה.
פטרישיה כנראה זיהתה את יתרונה והטילה פצצה: "אם אתה מנצח אני אופה לך משהו פעמיים בשבוע במשך שנה, אבל אם אני מנצחת אתה קונה לי מקבוק אייר חדש". התחלתי להזיע, פעימות הלב שלי האיצו וכל העובדים שלי נתנו לי מבט של: "אם אתה לא יכול לסבול את חום המטבח, אל תדליק אש".
לחצתי לה את היד (ביד רועדת) והקרב הגדול יצא לדרך. בדרך לקניות בהול פודס, כשנזכרתי שכל המידות פה הן באאונס ובפאונד, כבר לא היה לי ספק שבמגרש הביתי שלה פטרישיה תנצח. הייתי חייב לשנות את חוקי המשחק: החלטתי להמציא מחדש את עוגיית המזל, ליצור פורצ'ן קוקי 2.0.
הדבר הראשון שהבנתי הוא שכוחה של העוגייה לא בדיוק טמון בטעמה (בלשון המעטה), אלא בחוויה שהיא מציעה. אפיתי עוגיות פשוטות, אך בזקתי מעל אבקת טכנולוגיה, כשה"עתידות" מופיעות בצורת QR Code המציג סרטים כמו ברווז שוחה בכסף או גבר שעיר במיוחד כבן זוג פוטנציאלי.
להמציא מחדש הוא נשקם של החלשים. "איך ממציאים מחדש את תעשיית הסרטים והטלוויזיה?", כתב השבוע פול גרהם, מייסד מאיץ הסטארט־אפים Y Combinator, בבריף שהזמין יזמים להצטרף למלחמה נגד חוקי ההגנה נגד פיראטיות ברשת, שאיימו לצנזר אותה. "מה יהרוג את הוליווד? לא מה שהיא חושבת שהורג אותה, כלומר ההורדות מהאינטרנט. קרוב לוודאי שזה יהיה משהו אחר, שבאמת הורג אותה כבר היום: דרכים טובות יותר לבדר אנשים".
איור: עומר הופמן
חדשנות היא שיטה
פס הייצור של Y Combinator פשוט מאוד: פעמיים בשנה האינקובטור בוחר עשרות יזמים שמבלים שלושה חודשים אינטנסיביים בהפיכת הרעיונות שלהם לחברות, באמצעות השקעה של כ־20 אלף דולר וליווי צמוד של מיטב המוחות של הסיליקון ואלי. הם מעמידים אב־טיפוס ראשוני וזורקים אותו לשוק. עד היום נוצרו כך 316 חברות בשווי כולל של יותר מ־4.7 מיליארד דולר.
מכיוון ש־Y Combinator הוא לא מאיץ הסטארט־אפים היחיד שבנמצא, בכל חודש למעשה יוצאות לשוק מאות פיראנות קטנות וחכמות שמאיימות על התאגידים הגדולים בכל התחומים - תעופה, מוזיקה, בנקים או אפילו ענף עוגיות המזל. אלו, מצדם, מחופרים בדרכם, ממש כמו עליונותה של פטרישיה באפייה. מרבית הפירמות היום תקועות בדיסוננס שבין הדרך המוצלחת שבה הלכו עד עתה ופרת המזומנים שעדיין מניבה חלב, לבין המאכלת שתהרוג את הפרה.
אז איך תאגידים יכולים להמציא את המזל שלהם מחדש? הבסיס הוא בהבנה שחדשנות אינה יציאה חד־פעמית, אלא מודל ושיטה. הם יכולים לאמץ את ההמצאה של עולם הסטארט־אפים: להקים אינקובטורים לחדשנות ולהזמין יזמים "להרוג אותם" מבפנים. אימוץ מודל המאיצים מזמין כמות גדולה של רעיונות מבחוץ, מקצר את מעגל החדשנות ומוזיל אותו, ואם הוא טוב כדי לייצר חברות חדשות מאפס, הוא יכול גם ליצור מוצרים חדשים ולשפר חברות קיימות.
אצלי זה כבר עבד: אף שהקאפקייקס של פטרישיה היו ככל הנראה אכילות יותר, חבר השופטים - לאחר שהתגבר על עוגיית החנק שלי - התלהב מהחוויה החדשה והעניק לי את הניצחון (מזל שפטרישיה לא קוראת עברית).
טייק אווי
1. המצאה מחדש היא נשקם של החלשים
2. חדשנות היא תהליך ולא סתם יציאה חד־פעמית
3. מודל החממות להאצת חדשנות יכול לשמש תאגידים
4. ללוש בצק בידיים חשופות זה הרבה יותר קשה משנדמה
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל FanGager הפועלת מניו יורק, שפיתחה טכנולוגיה המאפשרת למותגים לנהל את המעריצים שלהם בפייסבוק ובטוויטר
