אח שכיר, אח עשיר
ההתלבטות בין השקט של משכורת קבועה לבין הקמת סטארט־אפ מקבלת פתרון מפתיע
פעם בשבוע, בדרך כלל בימי ראשון, אני עובד מחוץ למשרד. אני דוחה את כל המשימות היצירתיות ליום הזה, מתיישב בלובי האפלולי של מלון ACE בניו יורק, ליד שולחן עץ ארוך עם מנורות ספריה קלאסיות, ופשוט חושב. לידי יושבים ועובדים סטארט־אפיסטים מהודקים ומשום מה גם לא מעט יפניות. מה הפלא שזה המקום עם הכי הרבה צ'ק אינס בפורסקוור בכל ארה"ב.
החלל המעוצב מתאים ליום היצירה שלי, וכנראה גם להם. כשאני מסתכל עליהם ועלי ברור לי שכשהמוסיקה תעצור תשעה מתוך עשרת הכיסאות פה ייכשלו וימצאו את עצמם מחוץ למשחק אבל זה שיישאר לשבת יוכל לשנות את העולם.
השבוע, בביקור בארץ, ביליתי במקום הכי רחוק מהלובי של ACE: בחומוס של הג'ינג'י ליד ראש העין, שם שוב על השולחן הקונפליקט של בטחון מול הצלחה. בכל ביקור שלי בישראל אחי ואני נוסעים לנגב אצל הג'ינג'י, על כיסאות כתר פלסטיק ושולחנות קרן קיימת, ומתחרדנים בשמש.
"אז מה אתה צריך את כל המתח הזה של סטארט־אפ?", שאל אותי אחי כשהתיישבנו ליד שולחן צולע, "כל העצבים והמתחים האלו, בשביל סיכוי כל כך קטן". הסתכלתי עליו מנגב לאטו את החומוס, מתבשם באור השמש הישראלית, בצורה שנדמה לי שרק שכירים בחברות הייטק גדולות ומלאות ניאונים יכולים להרשות לעצמם, וחשבתי לעצמי שיש משהו בדבריו: למרות שהוא גדול ממני בתשע שנים, מצב הקרקפת שלו טוב בהרבה. נדמה כאילו לכל שערה אצלו יש ביטוח מנהלים משלה.
איור: עומר הופמן איור: עומר הופמן
רוצים בטחון
עצבני מאי הצדק הזה עליתי למתקפה וטענתי שהיום אין לאף שכיר ביטחון אמיתי במקום העבודה שלו, וגם בחברות הייטק מצליחות מגיע הבוקר בו הבלקברי לא מצליח להיכנס למייל של העבודה ובדלפק הכניסה מבקשים ממך להחזיר את התג. גם מה שנדמה כיום בטוח הוא בעצם זמני וחולף. מי שמצליח לראות בשינוי הזה מצב קבוע יוותר על הבטחון המדומה וילך להקים משהו.
אצלנו בחברה למשל יש תרבות כיפית בה מעודדים אנשים להגיד משפטים כמו "היה מגניב אם". זה מאפשר להעלות רעיונות, לחלום מבלי להתחייב ולפעמים מתברר שמה שנדמה בהתחלה בלתי אפשרי ופרוע הוא אפשרי בהחלט. "טוב", אמר לי אחי, "אבל חברה גדולה לא יכולה להרשות לעצמה להמר ולהיכשל, יש לה יותר מדי מה להפסיד". "הבעיה היא", אמרתי, "שתאגידים נכשלים לאט ויקר, וסטארט־אפים נכשלים מהר ובדרך כלל גם בזול".
אחי, שתמיד טוען שהעולם נחלק לחתולי בית ולחתולי טרף והוא חתול בית גאה, הביט עלי בשעשוע ובחיוך גראפילד כפר סבאי, וניסה להסביר לי שמי שנועד להיות שכיר יישאר בצד המודפס של התלוש, במקום להתמודד ללא כלים מתאימים עם הקשיים של הג'ונגל האכזר.
הוויכוח העתיק הזה בינינו החל להפוך מחומוס לשקשוקה, אבל אז הבטתי על צלחת החומוס קומפלט המתרוקנת שלפני והבנתי שבעצם אין סתירה. במיוחד בימים אלה, בהם השינוי מהיר כל כך, העובדים שארגונים הכי צריכים כיום הם יזמים בנפשם, יצור חדש, סוג של קומפלט. בשורה התחתונה, ארגונים שרוצים לשרוד חייבים יזמים, ושכירים שרוצים ביטחון חייבים ליזום.
כשבאנו לשלם הג'ינג'י אמר לנו, "שוב שניכם עם התאגידים והסטארט־אפים שלכם? הנה, אני סוגר עוד שעה ובחמש כבר ארכב על האופניים בידיעה שגם היום נתתי לאנשים משהו אמיתי, משהו שעשה להם טוב". חייכתי אליו, והלכנו.
טייק אווי
3 דרכים להרגיש כמו יזם גם כשאתה שכיר:
* התחילו שיחות משרד במשפט: "איזה מגניב היה אם..."
* תנו עוד 5%. לאורך זמן תרגישו בהבדל
* חבקו את אי־הוודאות וקבלו שאין מה להיאחז בשום דבר
