דו"ח טכנולוגי: הסיפור המוזר של יצרנית הטאבלטים שנעלמה ללקוחות
הגאדג'ט של Fusion Garage דווקא התקבל באהדה, אבל אז אנשיה הפסיקו לענות לטלפונים ולהודעות ברשת - ולפי החשד ברחו עם הכסף. וגם: פסיקה תקדימית בארה"ב מגינה על הודעות מטרידות בטוויטר
היי, לאן נעלמתם?
זוכרים את הסיפור העצוב על הקראנצ'פד, טאבלט החלומות של מייקל ארינגטון, שנגזל-לכאורה על ידי חברת Fusion Garage? לא? טוב מאוד. אתם לא נותנים לזיכרון שלכם לשמור פרטים שאינם חיוניים לאיש.
מבלי להיכנס יותר מדי להיסטוריה של הגרוטאה, היא קיבלה שם חדש – Grid10 – וביקורות חיוביות בעיקרן. ואז קרה דבר משונה: Fusion Garage ירדה פתאום מהרדאר. היא הפסיקה להגיב בטוויטר, נעלמה מפייסבוק, ואף על פי שהטאבלט היה אמור להגיע לשוק בתחילת אוקטובר, גולשים החלו לדווח שהם עוד לא קיבלו את המוצר ששילמו עליו במיטב כספם.
ואז ירד האתר של Fusion Garage מהרשת, והחברה הפסיקה לענות לאימיילים שנשלחו אליה. היו שמועות על כך שהיא תחזיר את הכסף, אבל הן נותרו בגדר שמועות. חברת היח"צ של פיוז'ן מסרה אתמול (שבת) שלמרות כל מאמציה, היא לא הצליחה לגרום ליצרנית הטאבלט לתקשר עם הלקוחות שלה, ועל כן היא מפסיקה לאלתר את כל קשריה עם פיוז'ן.
כשחברת היח"צ שלך ממליצה להפציץ אותך מהחלל הקרוב, זה בדרך כלל סימן רע מאוד. על פניו, נראה שהחברה ברחה עם הכסף של לקוחותיה. נעדכן על הסיפור הזה בהמשך השבוע, בתקווה שכל אנשי פיוז'ן פשוט היו זקוקים לשינה ממש ארוכה.
ומטאבלט שנעלם לטאבלט שאף אחד לא מחפש...
יצרנית הבלקברי משלמת ביוקר
RIM, עד לא כל כך מזמן חברה מובילה בתחום הסמארטפונים, ממשיכה להתרסק במהירות. המניות שלה קפצו ראש וירדו בשבעה אחוזים, אחרי שהחברה הודיעה שההכנסות שלה הידלדלו בחדות ביחס לשנה שעברה: הן עמדו ברבעון השלישי של 2011 על 667 מיליון דולר, לעומת 911 מיליון ברבעון המקביל ב-2010.
אלה לא היו כל החדשות הקשות: החברה הודתה בשפל רוח שהמכירות שלה בעונת הקניות, לשעבר עונת החגים ומסורתית אחת התקופות המוצלחות של חברות טכנולוגיה, יהיו נמוכות מהצפוי ויעמדו על 11 או 12 מיליון סמארטפונים בלבד. צמד המנכ"לים של החברה מיהר להודיע שהם יקבלו מעתה משכורות של דולר אחד בלבד, בנסיון להטות את זעם המשקיעים לכיוון אחר.
בעיה מרכזית של RIM היא הטאבלט הצולע שלה, הפלייבוק. הוא יצא לשוק כשהוא חסר אפליקציות בסיסיות כמו אימייל ולוח שנה, קצת בעייתי כשהקהל שלך מורכב מסורתית מאנשי עסקים. הגרוטאה עלתה לה ברבעון האחרון 485 מיליון דולר, ביחידות שהיא לא הצליחה למכור. אלה לא הוצאות שהחברה מסוגלת להרשות לעצמה כרגע.
ספק אם יש משהו שמדגים יותר מפרשת הפלייבוק את הניתוק של מנהלי RIM מהמציאות המשתנה. הם שמעו על האייפד, החליטו שמה שהעדר רוצה זה טאבלט, וזרקו לו אחד. אז הם גילו שקודם כל, הגרוטאה שלהם גרועה מהמקובל, ושנית - שצעצועים זה עניין לחברות צעצועים כמו אפל, לא לחברה כבדה, מסורבלת, שמרנית ויציבה כמו שלהם.
בפרפרזה על סטיב ג'ובס, RIM לא יודעת לעשות צעצועים, זה לא ב-DNA שלה. פעם זו היתה יכולה להיות סיבה מוצדקת לגאווה, אבל להיכנס לתחום שאתה בעליל לא מבין בו – ובכן, למשקיעים של היצרנית הקנדית יש סיבה טובה מאוד לזעום עם מנהלי החברה. ולא, שכר של דולר לא יציל אותם.
נשיא RIM, מייק לזרידיס. טעות קשה בקריאת השוק צילום: בלומברג
יש לך מה לומר לנו?
המשטר הרצחני ביותר בהיסטוריה – זה של המפלגה הקומוניסטית הסינית – ממשיך להדק את אחיזתו סביב צווארם של נתיניו. שמועות על כך שהמפלגה תגביל עוד יותר את חופש המידע המוגבל גם כך ברשת הסינית מסתובבות כבר חודשים. עכשיו מגיעה הידיעה הרשמית.
שינחואה, שופר הידיעות הרשמי של המשטר, התחילה את הדיווח שלה בנושא בבדיחה: "האמירה העממית, 'ברשת, אף אחד לא יכול לדעת שאתה כלב', לא תמיד נכונה'". כך היא דיווחה על ההחלטה הרשמית של המפלגה שלשום, שמורה לכל מי שמפעיל מיקרו-בלוג בבייג'ינג לכתוב תחת שמו האמיתי. המשתמשים יוכלו עדיין לבחור את שם המסך שלהם, אבל הם יצטרכו לספק לשירות – ובהתאם, למשטר – את שמם האמיתי.
זה אומר שהם יוכלו לכתוב על גידול פרחים, טיפוח כלבים, מוזיקה, ושאר דברים חינניים, אבל אם הם ירצו לכתוב על הדברים שמשפיעים על חייהם – כמו המגף של המפלגה שמונח על הצוואר שלהם – הם יצטרכו לעשות זאת כשהם יודעים שכל חריגה מהשורה תישא תוצאות מיידיות. אולי ביקור של המשטרה החשאית, אולי תקופה בגולאג, אולי אשפוז בכפייה כחולה רוח שלא מרוצה מגן העדן הסוציאליסטי שבו הוא חי. אולי סתם מישהו ייפגש עם בכירים במקום העבודה שלך, ויוודא שלעולם לא תתקדם במשרה ולעולם לא תוכל לקבל עבודה אחרת.
שירותי מיקרובלוגינג, מצידם, יצטרכו לוודא שהגולשים אכן מסרו את הפרטים האמיתיים שלהם לפני שמאפשרים להם להתחיל לכתוב. שירות שלא יעמוד בתנאים יאבד את הרישיון שלו, ואולי עוד כמה דברים.
אבל אל דאגה. חברות בינלאומיות ימשיכו לעשות עסקים בסין, לפחות כל זמן שזו תתיר להן. קולו של הממון, אחרי הכל, מדבר בקול גבוה הרבה יותר מזה של אנשים שסתמו להם את הפה. חברות בינלאומיות עבדו עם היטלר וסטאלין, אז שלא יעבדו עם סין?
וויבו, המקבילה הסינית לטוויטר. בייג'ינג מהדקת את הפיקוח צילום: איי אף פי
איימו עליך בטוויטר? אז אל תסתכלי
דיווחנו באוגוסט על מעצרו של שרץ קטן, וויליאם לורנס קסידי, בגין איומים על מנהיגה בודהיסטית בשם אליס זואלי. קסידי שלח לה כ-8,000 הודעות מאיימות בטוויטר, ובין השאר פינטז בפומבי על כריתת אבריה. עכשיו שיחרר בית משפט פדרלי את קסידי בנימוק שאין דין איומים בטוויטר כדין איומים בחיים האמיתיים.
השופט הפדרלי מצא שאף על פי שהאיומים של קסידי היו מאדו לא נעימים לזואלי, הרי שהתביעה נגדו פגעה בזכותו החוקתית לומר דברים לא נעימים בנושאי דת. הוא קבע כי טוויטר, שהכתיבה בו היא פומבית בטבעה, הוא שווה ערך ללוח מודעות, ומי שרוצה יכול "לכבות" את ההודעות שהוא לא רוצה לראות. זאת, לדבריו, בניגוד לשיחות טלפון או מיילים שממוענים ישירות אל המאוים.
מדובר בהחלטה תקדימית – טוויטר לא כיכב יותר מדי בפסיקה עד כה – והיא צפויה להשפיע על תיקים שיעסקו בשירות גם בעתיד. לא ברור אם הממשלה, שניסתה לתבוע את קסידי, תערער על ההחלטה. עורך דינה של זואלי אמר כי היא "מזועזעת ומפוחדת" מהחלטת השופט. קשה להאשים אותה.
קצרצרים
הקונגרס דחה את העברת חוק SOPA להצבעה במליאה. הדיון הזועם בזוועה הזו גורם לבלוגר אחד להיזכר בבדיחות שרצו על סנאטור בור אחד מאלסקה בשם טד סטיבנס, שחשב שה"אינטרנט היא סדרה של צינורות". הגיע הזמן, לדברי ג'ושוע קופשטיין, להכיר בכך שהבורות בתחום מצד נציגים נבחרים כבר לא מצחיקה. הרשת היא כבר מזמן לא משהו צדדי, ששמור לגיקים ולמקצוענים: מדובר בחלק מרכזי מהחיים של הרבה מאוד אנשים. האמת? גם אני לא הייתי מתאפק וצוחק על המחוקקים האמריקאים, אלמלא הייתי זוכר את אנסטסיה "אתם תשכחו מה זה תהילים" מיכאלי.
אפליקציה מהגיהנום: חברת התעופה ההולנדית KLM תציע לנוסעיה החל מהשנה הבאה שירות שמומלץ לוותר עליו. הנוסעים יוכלו להזין את חשבונות הפייסבוק והלינקדאין שלהם, ו-KLM תנסה להתאים את מקומות הישיבה שלהם לנוסעים שיש להם תחומי עניין משותפים. למה לעזאזל שמישהו ירצה לשבת לצד מישהו, כשיש הסכמה בלתי כתובה ביניהם שהם צריכים לדבר במהלך הטיסה? לא עדיף שתטפלו במהירות הגעת המזוודות אחרי הנחיתה, או משהו?
KLM. פייסבוק-טורס צילום: shutterstock מ.ג'י סיגלר, כתב הטכנולוגיה הגרוע ביקום הנודע ופנאפל נושא כרטיס, נאלץ לאחרונה לכתוב ביקורת על מכשיר האנדרואיד גלקסי נקסוס. הביקורת שלו היתה רוויה בהרבה מאוד התנשאות חסרת בסיס ובלתי מודעת, כמו גם בכל כשל לוגי אפשרי. כתב טכנולוגיה אמיתי, ג'וש טופולסקי, הגדיר אותה בפשטות ובדיוק כ"צואת סוסים". הוא אהב במיוחד את הטענה של סיגלר ש"אוהבי אנדרואיד לא יבלו מספיק זמן עם iOS בכדי שיוכלו להעריך באמת את ההבדלים", ותרגם אותה ל"אתה צריך לבלות הרבה זמן עם מכשיר iOS כדי להעריך באמת עד כמה הוא גדול". פחחחח.
מה שמוביל אותנו למה שחושבים כתבי טכנולוגיה באתרים הבינ"ל על המקצוע שלהם. יש כאן שורה של דברים מוצלחים (שרה לייסי, כתמיד), אבל ליז גאנס מ-AllThingsD קולעת במיוחד: "מדי יום, אני מתאכזבת מהזבל שאנשים חושבים שראוי לצפיה – אינפוגרפיקה שלא אומרת כלום, דיווחים רשלניים, סיפורי גימיק וכדומה. הייתי רוצה שעיתונות הטכנולוגיה, ככלל, תראה את עצמה מחויבת לסטנדרט גבוה יותר, ושהקוראים יתגמלו אותה על כך". אבל אז מה יעשה מ.ג'י סיגלר?
הבריטים תמיד אהבו את האלכוהול שלהם, ואתר תמונות טוען כעת – צריך לקבל את הנתונים האלה בספקנות הנדרשת ויותר מכך – שב-76% מהתמונות של בריטים בפייסבוק, הם נראים כשהם שיכורים כלוט אחרי לילה קשה במיוחד. 65% מהבריטים הודו שהם תייגו תמונות של חבריהם במצב שפוך למדי, וכרבע מהנסקרים כלל לא ידעו שהם ייעדו את התמונות האלה לצפייה פומבית. מישהו לא הבין את כללי הפרטיות של פייסבוק, או שהיה בגילופין. מצד שני, זה לא שכללי הפרטיות מבית צוקרברג מובנים במיוחד גם למי שאינו שיכור.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
