צדק חברתי – סכנה להייטק?
עובדי ההייטק הפכו לאנשי מעמד ביניים שקשה להם לגמור את החודש, עם אלטרנטיבות קורצות מעבר לים. מצד שני, אווירת העליהום על הטייקונים מסכנת את המשך ההשקעות להן זקוקה התעשייה
המחאה החברתית של הקיץ הזה היא צעד חברתי חשוב, אולם קיימת סכנה של הפיכתה ל"חרב פיפיות". אזרחים כאובים המשתייכים לסקטורים שונים במשק מביעים את זעקתם האישית כמו גם המקצועית – רופאים, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים ואחרים. שוק הטכנולוגיה שהפך ל"יהלום" בתעשייה הישראלית, נתפס
המחאה החברתית והכלכלית הזו מציבה את שוק ההייטק הישראלי בפני שאלות עקרוניות של להיות או לחדול. יש בה היגיון רב, והצדק אותו היא דורשת חיוני לקיומנו כחברה דמוקרטית. אפילו עובדי ההייטק הפכו בשנים האחרונות לאנשי מעמד ביניים שקשה להם לגמור את החודש. גם לזוג הייטקיסטים צעיר קשה לקנות היום דירה בישראל או לספק חינוך איכותי לילדיו, ללא תמיכה משמעותית מההורים.
קיימת סכנה ברורה ומיידית – האנשים הצעירים עליהם מתבססת התעשייה החשובה ביותר שלנו הם אנשים מוכשרים ובעלי פוטנציאל ובעיקר בעלי אלטרנטיבות מעבר לים, שקשה יהיה להאשימם אם יבחרו בהן. סכנת "בריחת מוחות" מחייבת את קיומה של המחאה ולכן, אסור שניווכח במסמוס שלה ומסמוס דרישות מנהיגיה.
להשקיע בהרחבת השוק
גורו ההייטק יוסי ורדי, שדיבר בכנס קיסריה 2011, פנה אל יוג'ין קנדל ראש המועצה הלאומית לכלכלה ואל אבי חסון המדען הראשי במשרד התמ"ת, בטענה כי יש להגדיל את מספר המועסקים בשוק ההייטק המקומי מ-10% מהמועסקים במשק ל-25% ממנו. ורדי הציג את האתגר הזה כמשימה עבור ממשלת ישראל, שתבטא הוכחה לשימוש נכון בכספי מסי הציבור. אני מצטרף אל דבריו של ורדי ואומר כי על כל הגורמים בעלי ההשפעה בנושא לתרום את חלקם ולהשקיע בביסוסו, חיזוקו והרחבתו של השוק.
מצד שני, גם באווירת העליהום על ה"טייקונים" שכוללת המחאה – יש סכנה. בעלי ההון המקומיים הם המשקיעים הגדולים בתעשיית ההייטק הישראלית. ללא השקעות אלו התעשייה לא תאריך ימים. מתקפה עליהם והיענות מוחלטת לכל דרישות המוחים בדרך של מיסוי קשה או העלאה לא זהירה של מיסי חברות למשל, עלולה ליצור האטה חמורה בהשקעות הללו.
"מכתב ההייטקיסטים" שנחתם על ידי 50 מבכירי התעשייה מביע סולידריות עם המאבק החברתי, ואני מאמין כי מאחוריו עומדת, מעבר לדרישה לצדק חברתי ולחלוקה צודקת יותר של משאבים, גם ההבנה כי שוק המנוהל נכון, כלכלית ומוסרית כאחד, הוא זה שיאפשר לתעשיית הטכנולוגיה המקומית להמשיך להתקיים ואפילו לשגשג.
האתגר העומד לפנינו כחברה וכמנהלי התעשייה הזו, הוא אתגר קשה. עלינו להבין היטב את סכנת "בריחת המוחות" לצד סכנת הפסקתן של ההשקעות הכספיות בהייטק. על שיטת "היד הנעלמה" להשתלב בעקרונות של צדק חברתי בצורה הגיונית, שפויה ומאוזנת. עלינו להבין כי נקעה נפשו של הציבור וכי מדינה דמוקרטית חייבת לספק לאזרחיה תנאים נאותים לחיי רווחה יצרניים. לכן, על המחאה להצליח ועל השינוי להתרחש. אולם תהליך זה חייב להשתלב בשינוי זהיר, שלוקח בחשבון את ההישגים ולא שופך את התינוק עם המים.
הכותב הוא מנכ"ל קבוצת יעל
