דו"ח טכנולוגי: הפרידה המוזרה של מייקל ארינגטון מטק-קראנץ'

ארינגטון, הפעם הגזמת

ביום שישי ארינגטון לא רק קפץ מעל הכריש, כמו שאומרים, אלא גם יצא איתו למסע הופעות מחוף לחוף. יחד עם טים ארמסטרונג, הבעלים של AOL וגם של טק-קראנץ', הוא הכריז על הקמתה של קרן השקעות חדשה, קראנץ'-פאנד (CrunchFund). הכסף יגיע מ-AOL, המוניטין יגיעו מארינגטון. הוא רק שכח דבר אחד: לעדכן את אריאנה הפינגטון, אחראית התוכן של AOL. זו בתגובה הגיעה לביקוע גרעיני תוך שניות, והודיעה שארינגטון יכול לשכוח מתפקיד העורך של טק-קראנץ', מסיבות אתיות מובהקות.

מובהקות? לא לדעתו של ארמסטרונג. האחרון אמר לתקשורת, לפני שמישהו הספיק לעצור אותו, ש"יש לנו הבנה מסורתית של העיתונות, כשטק-קראנץ' מהווה חריג". או, כפי שכתב היטב פול קאר (איש טק-קראנץ' בעצמו), מבחינת AOL לבלוג יש פטור מהכללים הרגילים של אתיקה עיתונאית וגילוי נאות. המוח של קאר – שמבחינת רמת הכתיבה הגבוהה שלו וההקפדה העיקשת על אתיקה, בכלל לא ברור מה הוא עושה באורווה הזו – פשוט התפוצץ.

לבסוף נראה שאפילו ב-AOL הבינו שהפארסה עברה את הגבול: דובר החברה, מריו רויז, הודיע חגיגית שארינגטון לא ימשיך לערוך את טק-קראנץ', אם כי יוכל עדיין לכתוב לשם. באופן זמני יחליף אותו בתפקיד אריק שונפלד, חבר בצוות העורכים באתר, עד למינוי עורך קבוע. ארינגטון וארמסטרונג, כמובן, יוכל לנהל את הקרן כאוות נפשם.

ההחלטה לקרוא לקרן של ארינגטון קראנץ'-פאנד מובנת מאוד. AOL צריכה למשוך משקיעים, וכל מה שיש להם הוא שמו של ארינגטון. מה שזה אומר על הבלוג המוכר ביותר בעולם הטכנולוגיה, זה כבר סיפור אחר.

הפינגטון. "סיבות אתיות מובהקות" צילום: בלומברג

תפתח את הדלת, זאת אפל! 

אפל היא כנראה חברת ההייטק היחידה שגם מעסיקה משטרה חשאית משלה, כך שהסיפור הזה לא באמת צריך להפתיע אף אחד, רק להזכיר לנו מה החברה הקולית והחביבה-לכאורה מסוגלת לעשות.

בשבוע שעבר דיווחנו שאפל הצליחה לאבד עוד אבטיפוס של אייפון, הפעם של אייפון 5. יחד עם שוטרים של סאן פרנסיסקו, היא פשטה על דירה של מסכן כלשהו וחיפשה שם את המכשיר. הסיפור הסתבך במהלך סוף השבוע, וכנראה לא במקרה. משטרת סאן פרנסיסקו הכחישה שהיא מכירה את הנושא, מה שרק חיזק את התחושה שמדובר בעוד תרגיל יח"צ של אפל, בניסיון לפמפם את הבאזז לקראת צאת המכשיר לשוק.

אבל מאוחר יותר שינתה המשטרה את גרסתה. הדובר שלה הודיע שאכן, בוצע מצוד אחרי חפץ מסוים, בהשתתפות ארבעה בלשים(!), אבל לא הסביר מהו. מצד שני, הוא השאיר לעיתונאים רמז עבה מאוד, כאשר המסמך ששלח להם והכיל את המידע נשא את השם iphone5.doc. הממ.

הסיפור האמיתי, לפחות לפי האיש שעל ביתו פשטו, מגעיל הרבה יותר. סרג'יו קלדרון אמר שהגיעו אליו שישה לובשי תגים, שהציגו את עצמם כאנשי משטרה. שניים מהם היו בפועל אנשי צוות החקירות של אפל, והם אלה שביצעו את החיפוש בביתו של קלדרון – אבל לא היה ברור לו שזה חיפוש פרטי, הוא חשב שזה חיפוש משטרתי.

אחד מהם השאיר לקלדרון מספר טלפון: מדובר בחוקר של אפל בשם אנתוני קולון, בלש לשעבר במשטרת סאן פרנסיסקו. לטענתו של קלדרון, אף אחד מהאנשים לא הציג את עצמו כאיש אפל. הם גם איימו עליו, ואמרו לו שאם אחד מבני ביתו הוא מהגר בלתי חוקי, הוא יגורש.

אפל. שלחה בלשים צילום: בלומברג

הסיבה לכך שבדוברות המשטרה לא היה רישום על החיפוש הזה, מה שגרם להכחשה הראשונית, הוא שהשוטרים לבושי האזרחי פשוט לא טרחו לעשות זאת. המשטרה אומרת עכשיו שעל פי גרסת השוטרים שהגיעו לביתו של קלדרון, הם פשוט "ליוו את הבלשים של אפל למקום", ואם היתה הטלת אימה - זה לא היה בכוונה. כעת המשטרה בוחנת את התקרית.

המכשיר, יש לציין, כלל לא נמצא בדירתו של קלדרון. המשך צפוי.

אופס, נתפסנו

לפני מספר שבועות נרשמה סערה זוטא כאשר תילו וייכרט, ראש המרכז להגנה על פרטיות במדינה הגרמנית שלזוויג-הולשטיין, הורה על הפסקת השימוש בכפתורי הלייק המוכרים מבית פייסבוק.

לייק בלי מעקב? פייסבוק לא מרשה איור: ערן מנדל

וייכרט איים לקנוס בכ-50 אלף יורו כל אתר שלא יעשה זאת, ונימק את הצו בכך שפייסבוק אוספת באמצעות הכפתורים מידע על הגולשים, גם אם אינם מקליקים עליהם. פייסבוק הכחישה בתוקף וטענה, תאמינו או לא, ש"לגולשים יש שליטה מלאה על המידע שלהם". אלא, כמובן, אם הם רוצים לקחת אותו למקום אחר.

ובכן, אתר גרמני חושף כעת את ערוותה של פייסבוק בנושא הזה. הוא ביצע שינוי קל בכפתורי הלייק – ובכלל, בכפתורי השיתוף שלו – וכעת הקלקת לייק דורשת שם שתי פעולות. הכפתור, באופן כללי, אינו פעיל. המשתמש צריך להעביר אותו למצב פעיל, ואז הוא יכול גם להקליק עליו. כאשר הכפתור אינו פעיל, פייסבוק אינה יכולה לאסוף מידע על המשתמש.

אילו לפייסבוק היה שמץ של עניין בשמירה על פרטיות הגולשים, היא היתה מקבלת את הרעיון הזה בברכה, ומטיחה אותו בפניו של וייכרט. אף אחד, אני מניח, לא יופתע כשיתברר שזה לא בדיוק מה שקרה. פייסבוק מיהרה להודיע לאתר שהכפתור שהוא עיצב מפר את זכויות היוצרים שלה – תמיד תירוץ נוח – ואילצה אותו להשיב את הלייק למצבו הרגיל ושותה-המידע. אמור מעתה: פייסבוק רוצה לעקוב אחריך, אבל לא ממש רוצה שתדע את זה.

אתם על המפה הלא נכונה

בין השאר מזהירה המל"ה מפני הנסיון להפגין בצורה בלתי אלימה בוול סטריט ב-17 בספטמבר, מחאה שנראה שהושפעה בעליל מהאוהלים אצלנו. המל"ה גם מגבירה את הפאניקה סביב ההתקפה האפשרית של אנונימוס על פייסבוק, ב-5 בנובמבר – היום שבו ניסה גאי פוקס לרצוח את מלך אנגליה והפרלמנט שלו.

בדרך כלל המל"ה משקיעה את הזמן שלה בארגוני טרור אמיתיים. יכול להיות שההתרעה החריגה נובעת מכך ששום גוף ביורוקרטי מעולם לא התפרק מרצון, ושהיא חשה צורך באויב חדש. מצער לראות שהנשר האמריקאי התחיל לצוד זבובים. מצד שני, יכול להיות שאנונימוס יקבל סוף סוף את הטיפול המגיע לו.

בחדשות טרור מקוון אחרות, הסקוטלנד יארד עצר עוד שני חשודים בחברות באנונימוס/לולזסק. הם כנראה לא ממש אנונימיים, הא?

קצרצרים

נתחיל בידיעה ההזויה של היום: אפל מנסה לטעון שאנדי רובין, מנהל פרויקט אנדרואיד של גוגל, חשב על הרעיון של אנדרואיד בזמן שעבד אצלה. הוא עשה את זה בשנות התשעים, הרבה לפני שאפל הוציאה לשוק אפילו את האייפוד. טענות מהסוג הזה, שעובדים חשבו על משהו שפיתחו אחר כך בזמן שעבדו אצלך, נחשבות לבעייתיות מאוד מבחינה משפטית. אפל תצטרך לקפוץ דרך הרבה מאוד גלגלים בוערים כדי להוכיח שרובין חשב על אנדרואיד לפני 15 שנה, או שהחליט לבנות אותו על סמך זכרונות מאז. יהיה מעניין.

פייסבוק בוחנת כפתור לתרגום אוטומטי של פוסטים – בינתיים, רק בעמודים ולא בדפים (כלומר, באתרים של חברות, מותגים וכן הלאה). הכפתור מיועד לתרגם טקסטים שנכתבים בשפה שונה משפת הבסיס של העמוד. בעתיד, עשויה פייסבוק להרחיב את השימוש בתרגום גם לדפים של גולשים, ואז נוכל כולנו להבין מה באמת הבחור ההוא מפורטוגל חושב עלינו, מה שללא ספק יביא אותנו לעולם חדש של שלווה ואחווה.

18 שנים אחרי צאתו לשוק של אבי משחקי הירי המודרניים, דום, הקלה גרמניה את ההגבלות על מכירתו ועכשיו ניתן יהיה לקנות אותו מגיל 16 ומעלה. בשעתו הרשויות הגבילו אותו בשל "אלימות יתר", אז מה קרה עכשיו? ובכן, לפי ההחלטה, חלף די והותר זמן וכעת המשחק פונה רק למי שמתעניינים בו מבחינה אמנותית או מדעית(?). הגרפיקה של דום, כפי שאמרה החברה המערערת – הבעלים הנוכחי של Id Software, שיצרה את המשחק – נראית היום מיושנת ולא רלוונטית. אחת הווריאציות של דום עדיין אסורה בגרמניה, אבל מסיבה אחרת: היא מציגה סמלים נאציים, והגרמנים, שנכוו ברותחין, עושים פו גם על יוגורט.

אחד החוקים המעצבנים ביותר בדיון מקוון הוא חוק גודווין, על שמו של מייק גודווין, עורך דין ידוע בתחום חופש הביטוי והרשת. גודווין כתב די מזמן ש"ככל שדיון מקוון מתארך, הסבירות של השוואה לנאצים או להיטלר מתקרבת לאחד", כלומר לוודאות. המשפט הזה, שהיה הערה שנונה על טיבם של דיונים, הפך לכלי נשק רטורי. פתאום, כל אזכור של היטלר או הנאצים הפך להוכחה לכך שהפסדת בוויכוח, גם אם השווית אותם למשהו דומה מאוד. עכשיו, סוף סוף, מתחילים לומר את זה. בשלב הבא מישהו גם יוכיח שחוק גודווין היה אנטישמי.

סוף סוף נמצא לו שימוש? מועצת העיר ברי שבבריטניה החליטה לצייד את צי משאיות הזבל שלה באייפדים. הבחירה הזו עוררה, כצפוי, הרמת גבות מצד משלמי המסים. המועצה הגנה על ההחלטה שלה, בטענה שהיא הוציאה 9,000 ליש"ט על המכשירים, ושהן יאפשרו למשאיות שלה לאסוף את כל הזבל ולא לדלג על פחים. לטענת המועצה, מדי שנה היא מוציאה כ-170 אלף ליש"ט על איסוף זבל שלא נלקח בזמן, וההשקעה ב-22 אייפדים תמנע את ההוצאה הזו. נראה.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
•  ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"