דו"ח טכנולוגי: כשהמסמכים הרגישים דולפים דווקא מוויקיליקס
דיווח בגרמניה: קובץ שמגיע מאתר ההדלפות מסתובב ברשת ויכול להוביל לחשיפת שמותיהם של מרגלים למען ארה"ב - גם בישראל. וגם: שמידט מבהיר שגוגל+ לא באמת שומר על הפרטיות שלכם, ולמה לא כדאי לדיקטטורים לחסום את פייסבוק
האתר הדולף
ערימת מסמכים גדולה של ויקיליקס, אתר ההדלפות השוקע, מסתובבת לה ברשת כשהיא לא מי יודע מוגנת - כך דיווח "דר פרייטג", עיתון גרמני חשוב. מדובר בקובץ בן 1.73 גיגה-בייט שהוגן בסיסמה קלושה בלבד, ושגם לא טרחו יותר מדי להסתיר אותו. הידיעה אושרה גם על ידי "דר שפיגל".
מה היה שם? אה, שום דבר מיוחד. לפי הפרסומים, זו בסך הכל כמות גדולה של מסמכים שחושפים את זהותם של מרגלים ומודיעים למען ארה"ב במדינות שונות, בהן גם ישראל. השמות הללו לא פורסמו כשוויקיליקס עוררה סערה בנובמבר 2010, כשהראתה שארה"ב משתמשת בשגרירויותיה בעולם כרשת ריגול בינלאומית, ושדיפלומטים קיבלו הנחיות לאסוף מידע מודיעיני במדינות שבהן הוצבו.
ויקיליקס לא שחררה לציבור את שמותיהם של המודיעים והמרגלים, מסיבות מובנות: רק חישבו מה עלול לקרות לאדם כזה באפגניסטן. השאלה היא למה בכלל נשמר עותק מקורי על הרשת, עם הגנות קלושות כל כך, מבלי שהשמות מושחרים. לפי הדיווח ב"דר פרייטג" הקובץ מתייחס למודיעים באפגניסטן, עיראק, ירדן וכאמור ישראל.
פול קאר, אחד מכתבי הטכנולוגיה המוצלחים ביותר בסביבה, מציין שבאווירה הניהיליסטית הנוכחית של ארגונים כמו אנונימוס, לולזסק ושאר חולרות, יש תפיסה של זלזול במחיר האנושי של חשיפת מידע, ולעיתים קרובות החשיפה הזאת נעשית במכוון לאנשים. ג'וליאן אסאנג' אמר בשעתו שאם מודיעים נרצחים, "זה הגיע להם". אסאנג' נוהג לתאר את עצמו כאיש שמאל רדיקלי. כנראה התפיסה שלו כוללת את העמדה שלפיה מחירה של טעות – אם זו אכן טעות – צריך להיות מוות.
אבל, אומר קאר חדות, התקשורת מתעייפת במהירות מסיפורי הדלפות, וכדי להשאר בכותרות כת חופש המידע צריכה לעשות דברים נועזים יותר ויותר – בדיוק כמו מפרסמים. דם על הידיים? עוד לא. אבל תנו להם זמן.
גוגל+? זה בשבילנו
למה גוגל צריכה שמשתמשי גוגל+ יספקו לה את שמותיהם האמיתיים? אריק "פה גדול" שמידט, יו"ר החברה, סיפק מבלי דעת חצי תשובה. הוא הגדיר את גוגל+ כמוצר שהוא אינו כרשת חברתית, אלא "בעיקרו שירות זיהוי", ותלוי בכך שאנשים יחשפו את זהותם האמיתית כדי שגוגל תוכל לנצל את המידע הזה לשירותים עתידיים. שמידט, כמובן, לא אמר מהם אותם "שירותים עתידיים".
שמידט אמר עוד שאף אחד לא מכריח אף אחד להשתמש בגוגל+, כך שמבחינתו אין כאן שאלה של פלישה לפרטיות. אנשים שחוששים מפגיעה בפרטיותם - פשוט לא צריכים להשתמש בשירות. בנוגע לשימוש בגוגל+ במדינות דיקטטוריות, שמידט אמר שלתושבים שם ממילא אין ציפייה שהשלטונות שם ישמרו על פרטיותם.
נקודה מעניינת אחרת של שמידט היא שהרשת מלאה באנשים רעים, ואם נוכל לזהות אותם - נוכל לתת להם "ניקוד שלילי". באופן אישי, אני חושב שכל אדם שפוי צריך להצטמרר מהרעיון שענק עסקי חסר מעצורים כמו גוגל יוכל להגדיר אותך כ"אדם רע" ולנקד אותך כלפי מטה.
עם זאת, לזכותו של שמידט ייאמר שבניגוד למארק צוקרברג, הוא לא מסתיר את העובדה שגוגל+ מיועדת לשרת קודם כל את גוגל, לא את הגולש, ושיש לחברה תכניות מסחריות מאוד בנוגע למידע שהגולש מספק לה. אי אפשר לומר שלא קיבלנו אזהרה ראויה.
המדריך לעריצים, מעודכן לעידן הרשת
כתיבת עצות קצרות לעריצים היא סוגה ספרותית בעלת ותק. אריסטו כתב מדריך מקוצר לדיקטטור המתחיל: הסת את העם נגד האליטה, צור פרוייקטי בניה מנופחים שהם חסרי תועלת אבל מספקים עבודה לא הכרחית להמון, והקפד תמיד להיות במצב מלחמה או כמעט מלחמה. ניקולו מקיוואלי כתב את הספר הבעייתי מאוד "הנסיך", שעליו אמר המעריץ הנרי קיסינג'ר שכל פוליטיקאי חייב להכחיש שאי פעם שמע על הספר אבל להחזיק עותק שלו מתחת לכרית.
הבכיר הנאצי הרמן גרינג הצטרף לדיונים האלה אחרי מלחמת העולם השניה, כשהיה לו זמן לחשוב בנירנברג קודם להתאבדותו. גם הוא אמר שהשליט צריך, כדי להימנע מסכנה פנימית למשטרו, להוציא את העם למלחמה – דבר קל לביצוע תחת כל שיטת משטר. כל מה שצריך לעשות הוא להאשים את מתנגדי המלחמה בחוסר פטריוטיות או בכך שהם משרתים את הצד השני. זה עובד כמו קסם.
כל העצות האלה מתייחסות למצב שאותו תיאר ג'ורג' אורוול, זה שבו מנסים לשלוט בנו באמצעות פחד. מדינות רבות כיום נמצאות במצב שמזכיר יותר את תיאוריו של אלדוס האקסלי, מחבר "עולם חדש ומופלא": עונג נצחי לצד שעמום נצחי, שכנגדו מוצעת הסחת דעת נצחית - שמסיתה את תשומת הלב מעניינים בוערים. על רקע המצב הזה, מציג מחקר חדש את הדרך שבה יוכל הרודן המעודכן להישאר במשכן, עם קצת עזרה מרשתות חברתיות.
חוסני מובארק, בשאר אסד, בן-עלי מתוניסיה ומועמר קדאפי הם כולם חניכי שנות החמישים, עידן הזהב של העריצות הצבאית. נאביד האסנפור, שחקר את המהפכות בעולם הערבי, טוען שכולם עשו את אותה טעות קריטית, מבחינתם: הם שיבשו את הרשת או ניסו לכבות אותה לגמרי.
ולמה זו טעות? כי על פי ממצאיו של האסנפור, הרשת – ובמיוחד הרשתות החברתיות – הן גורם מעכב מחאה ומעודד בזבוז זמן. רוב גדול של האזרחים, בכל מדינה ובכל מצב, הם אינם מעורבים פוליטית. הרשת מאפשרת להם להמשיך בכך ביעילות. תראו, חתולול!
אבל כשמכבים את האינטרנט, אנשים יוצאים לרחוב כדי לברר למה אספקת הבידור הקבועה שלהם הופרעה. והם מדברים עם אנשים אחרים, והם מתעצבנים. ואם הם כבר ברחוב, אז למה לא להצטרף להמון הזועם, ולהפיל מכס המלכות את הבן כלבה שהם אף פעם לא חיבבו במיוחד ועכשיו גם מונע מהם לצפות ביוטיוב?
בקיצור, כפי שידע מי שחיבר את רשימת העצות לשר אופל מתחיל (היא חוברה, בגרסאות שונות, כלפני 15 שנה), "כדי לשמור על נתיני לנצח במצב טראנס חסר חשיבה, אספק לכל אחד מהם גישה חינמית ובלתי מוגבלת לרשת".
קצרצרים
על HP עברה שנה איומה, ששיאה בכך שהיא עשויה למכור את חטיבת המחשבים האישיים וכבר החליטה לנטוש לאנחות את webOS, לאחר שרק בשנה שעברה רכשה את פאלם הגוועת כדי לקבל את מערכת ההפעלה. אל לואיס מ"הוול סטריט ג'ורנל" מונה את כל השגיאות שביצעה לדעתו החברה, כאילו היו חלק מתוכנית זדונית לחיסולה. עם זאת נראה שכמו לארי אליסון, לואיס סבור שהדחתו של המנכ"ל לשעבר מארק הרד היתה פסולה – כאילו שיש משהו פסול בהדחתו של בכיר שמנפח דו"חות הוצאות כדי להסתיר את יחסיו עם אחת העובדות.
מדיניות הסודיות החולנית של אפל מגיעה גם לחברות שעשויות לעשות איתה עסקים: ספקית הסלולר האמריקאית ספרינט הורתה לעובדיה לסתום את הפה בכל מה שקשור להשקת האייפון 5, שלפי השמועות ינחת בספרינט באוקטובר הקרוב. העובדים מתבקשים להגיב ב"אין תגובה" על שאלות בנושא, או להפנות את השואלים לדף היח"צ הבלתי מועיל של החברה.
ולידיעה הקומית של היום: סמלו של ארגון הטרור המקוון אנונימוס הוא מסכת גאי פוקס, הקושר הקתולי שניסה לרצוח את המלך ג'יימס הראשון והפרלמנט שלו, ולהמיר את הדיקטטורה הרכה של בית סטיוארט בדיקטטורה נוקשה הרבה יותר. אם לא היה די בכך, הארגון שתוקף כל גוף סמכותי בסביבה בחר כסמל מסכה שהיא סימן רשום – וכל מסכה שאנשי הארגון קונים, מכניסה עוד קצת כסף לקופת תאגיד הענק טיים וורנר. המציאות מרשה לעצמה וולגריות שכל תסריטאי מתחיל היה דוחה.
דיווחנו אתמול על הסכנה לשלומן של רשתות הסלולר בארה"ב, עקב השתוללות הסופה העצבנית איירין. ובכן, איירין שונמכה לסופה טרופית וגרמה הרבה פחות נזק מהמצופה. גם לרשתות הסלולר שלום. מי שנפגעו היו, כצפוי, משתמשי הטלפונים הקוויים: 132 אלף מהם נתקעו ללא שירות כיוון שעמוד הטלפון הקרוב למקום מגוריהם חלף עם הרוח.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"