בדיקת "כלכליסט": סמסונג גלקסי טאב 10.1 – זה הדק, גדול יהיה
אחרי הצלחת הטאב המקורי, יצרנית האנדרואיד המובילה מוציאה מחשב לוח עם מסך גדול יותר. התוצאה מרשימה, אבל האם מדובר במתחרה אמיתי לאייפד?
20:1212.08.11
סמסונג חוזרת לשוק הטאבלטים: לאחר גלקסי טאב 7
(שהריץ אנדרואיד 2.2), מיני-מחשב-לוח שהצליח להפוך לטאבלט מבוסס אנדרואיד הנמכר ביותר אי פעם, חברת הענק הקוריאנית מוציאה מכשיר משלה – טאב 10.1, עם מסך גדול וחד יותר (ואנדרואיד 3.1). התוצאה הסופית מרשימה אבל לא מצליחה להתבדל מעשרות המתחרים בחוץ ומעלה את השאלה האם מכשירי אנדרואיד באמת מציעים אלטרנטיבה לאייפד.
צילום: תומי הרפז
צילום: תומי הרפז
צילום: תומי הרפז
עיצוב: דק במיוחד, קל במיוחד
מבחינת עיצוב, גלקסי טאב 10.1 מצליח לעשות את הכמעט בלתי אפשרי – הוא גנב את תואר מחשב הלוח הדק והקל ביותר בעולם מהאייפד. הוא שוקל 565 גרם והוא בעובי של 8.6 מ"מ – לעומת 610 גרם ו-8.8 לאייפד 2. לטאב 10.1 אין כפתורים והוא מגיע עם גב מתכתי מעוצב. התחושה הכללית היא שזהו מוצר איכותי – בניגוד לגלקסי אס 2, שיכול להרגיש מעט כמו פלסטיק זול. הוא אולי הטאבלט היפה ביותר מבין כל האנדרואידים שהחזקנו, מלבד אולי אייקוניה טאב.
צילום: תומי הרפז בהחלט אפשר להרגיש את פער 45 הגרם בינו ובין האייפד 2 – גם אחרי תקופה ארוכה, לא תרגישו שאתם חייבים להחזיק אותו על שתי ידיים.
מערכת הפעלה - ניצול המסך הגדול, ווידג'טים טובים
זאת לא הפעם הראשונה שאנו בודקים מכשיר אנדרואיד האניקומב - גרסה 3.0 ומעלה - אבל סמסונג היא הראשונה שהשיקה עדכון תוכנה משמעותי שמבדל אותה מהאחרות. כל מי שעוקב אחרי פיתוח האניקומב יודע שגוגל רצתה להימנע מהמצב של גרסאות מערכות ההפעלה הקודמות, כשכל מערכת הפעלה הציגה ממשק נפרד משל עצמה. כל מכשירי האניקומב מגיעים עם אותו ממשק בסיסי – הממשק ההולוגרפי, עם כמה עמודי בית ראשיים שניתן לדפדף ביניהם בקלות, ותפריט אפליקציות שכבר מחולק למספר דפים בצורה נוחה.
צילום: תומי הרפז ה"ממשק" של סמסונג, אם כך, הוא סדרה של וידג'טים גדולים ואיכותיים שניתן לשלב לתוך עמודי הבית והממשק האוניברסאלי של גוגל. למי שאינו מכיר, וידג'טים הם מעין הכלאה בין אפליקציה פשוטה, קישור פעיל ודינמי ומערכת התראות חכמה. מה זה אומר בפועל? שבמקום כפתור ג'ימייל תוכלו לראות חלון אינטראקטיבי קטן, שנמצא בעמוד הבית, ומציג לכם את הכותרות של כל המיילים האחרונים שקיבלתם. וידג'ט אחר יוכל להציג לכם מזג אוויר, חדשות, סרטונים, ריכוז כל ההתראות, פיד עדכונים חברתיים ועוד. הרעיון הוא בעצם לתת לכם כמה שיותר מידע ישירות בתוך עמודי הבית, בלי שתצטרכו להכנס לתוך האפליקציות או לדפדף יותר מדי. בנוסף, התפריט הראשי מאפשר לכם לקפוץ בין כל התוכנות הפתוחות. בעוד שמעריצי אנדרואיד ואפל ימשיכו לריב עוד הרבה שנים, כולם יסכימו של-iOS יש מספר יתרונות – בין השאר, היא מערכת הפעלה ידידותית יותר. אבל יש מספר אנשים שיוכלו להגיד, ואנו ביניהם, שהאניקומב היא מערכת הפעלה מתקדמת יותר מ-iOS – ויותר מכך, מותאמת למסכי מגע גדולים יותר, בעוד שהאייפד אינו באמת מנצל את השטח הגדול יותר. האניקומב עשירה בוידג'טים תיתן לכם חווית משתמש ש-iOS והאייפד פשוט אינם מסוגלים לספק – גישה מהירה, נוחה ומותאמת אישית לכל המידע שאתם צריכים, עם מולטי-טסקינג אמיתי ולא רק דפדוף בין יישומים כמו ב-iOS. עם זאת, אנדרואיד עדיין סובלת ממספר קטן מאוד של אפליקציות המותאמות למסכים גדולים (אלף לעומת קרוב ל-70 אלף באייפד). בנוסף, היתרון של האניקומב הוא במסך הראשי – הדפים הפנימיים בדרך כלל אינם מעוצבים היטב ולא מותאמים במיוחד למסך גדול.
חווית משתמש: איטיות, בעיקר
למרות כל השבחים על מערכת הווידג'טים, האניקומב עדיין אינה מהירה כמו iOS. בעוד שלגרסאות קודמות של אנדרואיד יש רומים המסוגלים לתת ממשק הרבה יותר מהיר מכל מכשיר אייפון, אין עדיין רומים איכותים לאניקומב - שעל אף שהתקנתם על המכשיר מיועדת למשתמשים מתקדמים, עדיין היו נזקפים לזכותה של אנדרואיד. הסיבה העיקרית לכך היא העובדה שהקוד של האניקומב עדיין לא שוחרר באופן חופשי.
התוצאה היא מערכת ההפעלה איטית למדי, במיוחד כאשר מריצים תמונת רקע דינמית (Live Wallpaper), שמאוד מומלץ לבטל. בהתחשב במפרט הטכני של טאב 10.1, עם מעבד כפול ליבה וגיגה זכרון פנימי, ציפינו למשהו מרשים יותר. עם זאת, המכשיר נדלק במהירות ומסתנכרן עם באמצעות ה-GPS וה-Wi-Fi מהר יותר מרוב המכשירים שאנו מכירים.
הדפדפן עצמו יציב ועובד היטב עם עברית. הוא מסוגל להריץ פלאש, אבל אתרים עשירים בתמונות ופלאש גורמים להאטה ניכרת ומשמעותית. מעבר לכך, הוא עובד היטב ומגיב לכל תנועות המגע בצורה נוחה וחלקה. הוא אפילו כולל יתרון מגניב במיוחד – חיישן התנועה מאפשר להטות את המכשיר על צידו כתחליף לזום פנימה והחוצה. מאוד קל להתרגל לכך, וזה מרגיש טבעי לחלוטין. המקלדת הווירטואלית עצמה עובדת היטב, ללא עיכובים ובמהירות. עם זאת, אין כרגע תמיכה בעברית וקשה למצוא מקלדת האניקומב עברית טובה.חומרה: מסך איכותי, מחסור בחריצי הרחבה
מסך הסופר-PLS מציג תמונה חדה וצבעים מרשימים ועשירים, שאותה ניתן לראות מכל זווית כמעט. הוא בהחלט מרשים יותר מרוב המסכים היום, במיוחד מהאייפד 2. בבהירות מלאה, גם ניתן לעבוד בתנאי שמש – אבל הוא ישתה לכם את הבטריה. עם זאת, הוא עדיין נכשל בבעיית ההשתקפות וטביעות האצבע – המסך מרגיש כמו מראה חלקה לחלוטין, ומאוד מקשה על העבודה. טאב 10.1 אומנם מגיע עם רמקולי סטריאו, אבל הם מספקים ווליום מאוד מאכזב, הן באיכות והן בעוצמה המקסימלית. כמעט כל טאבלט שבדקנו עד כה היה טוב יותר. המצלמות המצורפות – קדמית ואחורית – מספקות את העבודה. הן פחות טובות מאילו של טלפונים חכמים אבל המצלמה האחורית כוללת פלאש וזום סביר. המצלמה הקדמית מספקת תמונת וידאו טובה, אבל מהבדיקה שלנו האחורית מאכזבת הן בוידאו והן בסטילס – אבל עדיין, זה טאבלט. הן בהחלט ברמה דומה למתחרות וטובות יותר משל האייפד.
צילום: תומי הרפז הבעיה הגדולה ביותר של המכשיר הוא חיבוריות. מבחינות רבות הוא אחד המכשירים הבסיסיים ביות – ללא חריץ הרחבה של microSD, ללא חיבורי USB וללא יציאת HDMI. מנגד, אבל החיבור הבסיסי הוא PDMI ולא מיקרו-USB. מאוד מאכזב, למרות שסמסונג הבטיחה בעתיד להוציא מתאם PDMI-USB שיאפשר חיבור מכשירי USB חיצוניים. זמן העבודה של המכשיר מצוין, והוא מספק 7-9 שעות עבודה רצופות – יותר, ניתן להניח, לאחר יציאת רומים טובים יותר וניהול אנרגיה נכון. הבעיה העיקרית שהוא עושה זאת על חשבון בטריה עצומה בגודלה – 7,000 מילי-אמפר, בטריה שיקח לה שעות רבות לפני שהיא תטען עד הסוף. ואל תנסו אפילו להטעין אותה דרך USB, זה אף יכול לקחת יומיים. גם במהלך עבודה, המכשיר לא ישרוף לכם את הברכיים ובסך הכל לא מתחמם יותר מדי.
