למי שייכות זכויות היוצרים של הענן?

בשנים האחרונות גבר השימוש ברשת האינטרנט כתשתית לשירותי ניהול מערכות מידע, כגון מאגרי נתונים מקוונים, אתרי רשתות חברתיות, קטלוגים ממוחשבים ושירותים נוספים.

בעבר, תוכנות לניהול מידע היו מותקנות אצל הלקוח על גבי מחשבי ושרתי החברה, בעוד שכיום, עם ההתקדמות הטכנולוגיה,

באפריל 2010 דן בית המשפט המחוזי במדינת אוהיו ארצות הברית בתיקן Bus Snap-On, בו נדרש בית המשפט להתמודד עם סוגיות משפטיות שמחדדות חשיבות ההסדרה של מערכת היחסים בין הלקוח לספק שירותי הענן.

השתלשלות העניינים החלה כשחברת מיצובישי החליטה להעביר את שירותי ניהול המידע שלה (מוצרי החברה, תמונות קטלוג וכו') מספקית הענן Snap-On לחברת או'ניל. Snap-On סירבה להעביר את הנתונים והמידע שהיו ברשותה חזרה למיצובישי, וזו בתגובה נתנה לאו'ניל אישור ל"משיכה" (Scraping) של המידע משרתי Snap-On, ואף סיפקה לה את הקודים הנדרשים לכניסה למערכת ולשרתים.

משיכת המידע גרמה לעלייה בתעבורת הרשת ולקריסת שרתי Snap-On. בתגובה תבעה Snap-On את או'ניל בטענה כי מעבר להשגת גבול לנכסים, הופרו גם זכויות היוצרים שלה בתוכנת ניהול המידע שפיתחה. נושא זה לא הוסדר מפורשת בהסכם בין מיצובישי ל-Snap-On, אולם בית המשפט סבר כי Snap-On אכן ביססה את זכויות היוצרים שלה, כיוון שפיתחה את התוכנה עבור מיצובשי בדרך מקורית שאינה פונקציונלית בלבד (וזאת על אף טענתה של או'ניל ש-Snap-On ביצעה רק בחירה וארגון של המידע).

החלטה זו של בית המשפט מצביעה על החשיבות הרבה שבהסדרה מפורשת של הבעלות בתוכנת ניהול התוכנה בהסכם שירותי הענן, וכן הסדרה מפורשת של מחויבות ספק שירותי הענן להשבת המידע בסיום ההתקשרות. בנימה אופטימית ניתן אולי להעז ולטעון כי יש בהחלטה גם בשורה משמחת למפתחי מערכות ניהול מידע, שכן ככל שהמערכת תשלב מרכיבים מקוריים ותארגן את המידע בצורה ייחודית, היא תוכל להיות מוגנת תחת זכויות יוצרים.