$
דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי: חברות הטכנולוגיה הגדולות והקשר נגד העובדים

אחרי שנאסר על גוגל, אפל ואחרות לסכם ביניהן שלא יגנבו עובדים אחת מהשניה, עכשיו מגיעה התביעה הייצוגית נגד חברות הענק בגין הפגיעה במועסקים. וגם: קליפורניה מנסה לחולל מהפכה בתחום פרטיות המשתמשים

יוסי גורביץ 13:4205.05.11

סטיב, תן לי ללכת! 

 

בספטמבר 2010, אחרי חקירה ארוכה, קיבלו שורה של חברות טכנולוגיה גדולות (אפל, גוגל, אינטל, פיקסאר ועוד) הוראה מרשות הסחר הפדרלית: עליהן להפסיק את ההסכמים ביניהם, שלפיהם אף חברה לא תנסה לשכור העובדים של האחרת. ההסכם המפורסם ביותר מסוג זה היה בין גוגל לאפל, בתקופה שבה הן עדיין נחשבו לשותפות, עידן המכונה כיום "פרה-אנדרואיד".

 

עכשיו מוגשת תביעה ייצוגית נגד כל החברות הנ"ל, בטענה שההסכמים האלה פגעו משמעותית ביכולתם של עובדים לקדם את עצמם. הוא היה טוב לחברות, בלי שום ספק, אבל למועסקים הרבה פחות: עובד של גוגל שרצה לעבור לאפל, או להיפך, היה נתקל במכשולים קשים במיוחד. הוא יצר מציאות פיאודלית למדי, שבה העובד היה קשור למעביד שלו והתקשה לעבור למשרה טובה יותר בחברה מקבילה, מה שאיפשר לחברות למעוך את התחרות ולהנמיך את שכר העובדים.

 

ואכן, מאז שהמנהג הזה נאסר, החלה תחרות פראית על העובדים. גוגל, למשל, משלישה לעובדיה סכומי ענק, כדי שלא יערקו לפייסבוק או לחברה לוהטת אחרת. מותר לתהות מה היה קורה אם ההסכמים הללו היו קורים בענף פחות נוצץ - ענף הביגוד, נניח, או ייצור הרכב - והאם במקרה כזה, כשהרשויות לא היו צריכות להתעסק עם חברות שיש להן קהל פנאטים נאמן, לא היו מתנהלים הליכים אגרסיביים יותר.

 

צריך לזכור את היחס של החברות לעובדיהן, בפעם הבאה שהן ינסו לקדם את עצמן על תקן גואלי עולם, או סתם מאגניבים. אפל: מעבידים אחרת. גוגל: לא עושים רע, אלא אם זה באמת משתלם.

 

צ'ופרים לעובדים זה לא מספיק - צריך גם לאפשר להם לעבור צ'ופרים לעובדים זה לא מספיק - צריך גם לאפשר להם לעבור צילום: בלומברג

  

שיתוף פעולה עם שיתוף קבצים

 

קבוצה של אתרי תוכן הודיעה אתמול (ד') שהן תובעות את אתר הטכנולוגיה הפופולרי Cnet, בטענה שהוא היה מעורב בהפצת תוכן מוגן בניגוד לחוק. הסיבה: במשך כעשור המליץ סינט על הורדת תוכנת השיתוף LimeWire, וקישר אליה.

 

לטענת התובעים, שעל פניו נראה שיש לה ראיות, סינט עודדה את המשתמשים להשתמש בליימווייר כדי לחלוק קבצים זה עם זה, גם אם הם היו מוגנים בזכויות יוצרים. ברוב המקרים מדובר היה במוזיקה, וחלק מהתובעים הם זמרים ואמנים אחרים.

 

ליימווייר, שבית משפט מצא שרוב פעולותיה אכן היו קשורות בגניבת תוכן, נסגרה לפני כשנה. פחות או יותר באותו הזמן, הסירה סינט את הקישור שלה לתוכנה, והודיעה בהתחסדות שהיא לא תומכת בשיתוף קבצים מוגנים בזכויות יוצרים, פעולה שאינה חוקית בארה"ב "ובהרבה מדינות אחרות".

 

תומכי התביעה טוענים שבכך שסינט קידמה את התוכנה ופרסמה מדריכים לשימוש בה, היא ביצעה פעולה המקבילה לכך שסוחר נשק ידגים כיצד אפשר לבצע פשע מוצלח באמצעות הסחורה שלו. התובע העיקרי, אייקי דיוויד, מחפש אמנים אחרים שנפגעו כתוצאה מהורדת תוכן מוגן.

 

כל המצב מסובך, משום שסינט היא חטיבה של CBS - שגם היא צד לתביעה - וזו האחרונה היא אחת המתלוננות הגדולות ביותר על הפרות זכויות יוצרים. ואם זה לא מספיק, גם האתר של אייקי דיוויד עצמו נסגר, בהוראת בית משפט, כי גם הוא הפר זכויות יוצרים. בקיצור, זה הולך להיות קרקס שכמוהו לא נראה מאז משפטו של ג'ואל טננבאום, שבניסיון להתחמק מקנס של מאות אלפי דולרים טען ששיתוף תוכן מוגן הוא בגדר "שימוש הוגן".

 

קליפורניה, מדינה עם פרטיות

 

קליפורניה היא אחת המדינות המתקדמות ביותר בארצות הברית, בשלל תחומים. עכשיו רוצים המחוקקים שלה שהיא תהיה הראשונה בעולם שמגינה על זכותם של צרכנים להימנע ממעקב מצד חברות הטכנולוגיה.

 

הצעת חוק בבית הנבחרים הקליפורני קיבלה תאוצה השבוע, כשהוחלט לקדם אותה ולהביא לכך שעד יולי 2012 - שזה, במונחי חקיקה, ממש מעבר לדלת - תקבע המדינה תקנות להגנה על פרטיותם של המשתמשים.

 

המטרה של הצעת החוק היא להודיע לאתרים המתעסקים עם תושבי קליפורניה, בין אם הם מבוססים במדינת השמש או מחוצה לה, שאסור להם לעקוב אחרי לקוחות המגיעים ממנה, אלא אם קיבלו את הסכמתם המפורשת. החברות גם לא יוכלו להעביר את המידע על המשתמשים לצד שלישי, או לסחור בו ללא הסכמה.

 

סן פרנסיסקו. בדרך למהפכת פרטיות? סן פרנסיסקו. בדרך למהפכת פרטיות? צילום: בלומברג

 

הצעת חוק דומה כבר הועלתה בקונגרס האמריקאי, גם היא על ידי חבר קונגרס מקליפורניה, אבל היא תקועה שם, ולא ברור מתי תצא מהפקק. מה גם שאם היא תגיע להצבעה, חברי הקונגרס הרפובליקנים (מוטו: דופקים את האזרח הקטן עבור התאגידים מאז 1860) יעשו הכל כדי להרוג אותה.

 

גם בקליפורניה יש התנגדות להצעת החוק. שורה של חברות שחיות על מידע הלקוחות - גוגל, אפל, מיקרוסופט, יאהו, דל, איביי ואחרות - מקדמות קבוצת שתדלנות שמטרתה להרוג את ההצעה. הטיעונים של החברות הן שהיוזמה הזו תפגע ביכולת שלהן לעשות עסקים וכתוצאה מכך תפגע בגיוס עובדים, והאבטלה בקליפורניה גם ככה יחסית גבוהה, אז בשביל מה אתם צריכים את זה.

 

המצדדים בחוק, בהם האויבת הוותיקה של גוגל Consumer Watchdog, מציינים בתגובה שחברה שנמצאת בקשרים עסקיים קבועים עם לקוח, רשאית בכל מקרה לאסוף את המידע הנדרש עליו לצורך כך. ואם אין לה קשר עסקי איתו - נו, זו לא הבעיה של הציבור.

 

גוגל ניסתה לקדם יוזמה שעל פיה דפדפנים יאפשרו למשתמש להודיע שהוא לא רוצה שיעקבו אחריו. ב-Consumer Watchdog ציינו שזה נחמד, אבל לדפדפן אין יכולת אכיפה על אתרים. לחוק של מדינת קליפורניה יש. לא בהכרח גבוהה בהרבה, אבל יש.

 

החברות שרק רוצות לדבר
קוקה קולה. ההתמקדות בפייסבוק מביאה הרבה יותר גולשים קוקה קולה. ההתמקדות בפייסבוק מביאה הרבה יותר גולשים צילום: בלומברג

 

יותר ויותר חברות גדולות, מקוקה קולה ומטה, מעבירות את הדגש בפעילות הרשת שלהם מאתרים "רגילים" לרשתות חברתיות, והן רואות ברכה בעמלן. למשל, התעבורה באתר של קוקה קולה מגיעה לכ-270 אלף גולשים מדי חודש. התעבורה בעמוד הפייסבוק שלה מגיעה ליותר מ-22 מיליון.

 

מעבר לכך, כשאדם מודיע שהוא "אוהב" את העמוד של חברה כלשהי, הדבר מתיר לחברה ליצור איתו קשר ישירות. ניצול לרעה של הזכות הזו, כמובן, יגרום לכך שהגולש יודיע לחברה שהוא והיא כבר לא. אבל כל עוד החברות עושות שימוש זהיר ברשתות החברתיות, הן זוכות לתקשורת מלאה עם לקוחותיהן. היא יכולה, למשל, להגיב לתלונות בזמן אמת, ולחסל משבר יח"צ עוד לפני שפרץ.

 

מעבר לכך, הכלים החברתיים מאפשרים לחברות מכירה ישירה: אם מישהו מודיע בפייסבוק שהוא מעוניין במוצר מסוים, והחברה שלך מוכרת מוצר כזה, אפשר לגשת אליו ישירות. בפייסבוק, כמובן, מאושרים מכל העסק ואומרים שהרשת נבנית מחדש, והפעם סביב אנשים - ושקהל ברשתות חברתיות הוא קהל מעורב במיוחד. נראה.

 

קצרצרים

 

רובוטים ממלאים שלל תפקידים בחיינו, מלדאוג שקשישים יקבלו את התרופות בזמן ועד לתפקידים כמו השר לביטחון פנים. עכשיו יש גם מי שמציע להשתמש בהם כדי לדכא פיראטים, משימה שמדינות מתורבתות נאבקות בה מאות בשנים. הפיראטים המדוברים הם כמובן אלו מסומליה, והרעיון הוא ליצור רובוט ריגול מתגלגל עם מגנטים, שיוכל להצמד לאונייה שנלכדה ולמסור מידע עדכני עליה ועל השובים שלה. החיסרון: צריך יהיה להביא את הרובוט קרוב מאוד אל הספינה, ועל פי דיווחים ראשוניים הוא לא יודע לשחות. בנוסף, נראה שהוא יוצא לקרב בלי תוכי על כתפו.

 

מנהל חנות מחשבים בארה"ב, ארון'ז, שההתמחות שלו היתה השכרת מחשבים, ריגל במשך זמן לא ידוע אחרי לקוחות החנות: הוא נעזר לצורך כך במצלמת הרשת המותקנת במחשבים, וכן ב-Keyloggers - תוכנה שרושמת כל הקלדה שמתבצעת על המחשב. רק מפלצת הספגטי המעופפת יכולה לדעת מה הוא חשב לעצמו, אבל הטמבל לא היסס להודות בכך, ואפילו הציג בפני זוג רוכשים תמונות שלהם שצילם באמצעות מצלמת המחשב. הם הלכו למשטרה, ואחר כך הגישו תביעה, שיש סיכוי שתהפוך לייצוגית. מה לעזאזל?

 

תמונת חדר המבצעים של אובמה, שבה הוא מקבל עדכון על ההתקפה במעוזו של בן לאדן, נצפתה כבר כמעט 1.8 מיליון פעם בפליקר, והפכה לתמונה שמספר הצפיות בה מטפס במהירות הגבוהה ביותר. כמובן, הרבה מאוד אנשים ראו אותה גם לא בפליקר, משום שהיא הפכה למוקד של כל מיני פארודיות וממים.

 

מה לא בסדר בתמונה? מה לא בסדר בתמונה? צילום מסך: theatlantic.com

 

נעבור לפינתנו הקבועה, פושעים מטומטמים במיוחד: איין הרטני מסר את מחשבו לתיקון. כשהמחשב חזר, הוא חשב שהוא איבד חלק מאוסף פורנו הילדים שלו. בפאניקה מסוימת, הוא חזר למעבדה ודרש שהתמונות יוחזרו לו. את ההמשך אתם יכולים לנחש לבד, אבל ספוילר - זה כנראה ייגמר באיזה 15 שנות מאסר.  

 

ולנושא עצוב יותר: דרק מילר, בלוגר קנדי שגסס מסרטן, ידע שקיצו קרב. הוא כתב הספד על עצמו, וקרא לו "הפוסט האחרון". בהספד הוא נפרד מבני משפחתו, והבהיר - בצורה שמזכירה מאוד את סוקרטס הגוסס ב"פיידון" של אפלטון - שמה שיישאר אחריו הוא בשר חסר כל ערך, ושהוא עצמו איננו מפחד מפני המוות. בן 41 היה במותו. כך נפרדים.

  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x