דו"ח טכנולוגי: הטלפון הנייד יודע איפה אתם - וזה שווה כסף

החברות שיודעות איפה אתה נמצא

חברות הסלולר ברחבי העולם מחוברות עמוק לתוך הווריד שלכם, ואננחו לא מדברים על החשבון החודשי. הכוונה היא לכמויות המידע שהן שומרות עליכם - מכרה זהב למפרסמים. כפי שלמדו כל מיני מנהיגי ארגוני טרור שהגרוטאה הסלולרית סייעה לקצר את ימיהם, מכשיר הסלולר מדווח לחברה על מיקומו. ומסתבר שהוא עושה זאת לעתים קרובות מאוד.

חבר פרלמנט ממפלגת הירוקים בגרמניה, מאלטה שפיץ, רצה לברר נתונים בנושא, אז הוא הציק לחברת הסלולר שלו, דויטשה טלקום. התוצאות היו מרשימות במיוחד: בפרק זמן של שישה חודשים, בין סוף אוגוסט 2009 לסוף פברואר 2010, החברה רשמה את הקוארדינטות של המיקום שלו 35 אלף פעם, כ-194 פעמים ביום(!).

כדי לפעול, חברת הסלולר צריכה לבדוק ללא הרף איפה נמצא המשתמש. במקרה של ספיץ, החברה הסתמכה על כך שהוא בדק את המייל שלו בכפייתיות. ספיץ הוא מקדם פרטיות ידוע בגרמניה, שהחליט לחלוק עם הציבור את המידע על מסעותיו כפי שתועדו בידי דויטשה טלקום. אז הוא יצר מפה מקוונת, בקובץ גוגל דוקס, שמתארת את תנועתו בששת החודשים ההם.

למידע הזה יש שימושים מובנים מאליהם. רשויות החוק דורשות כבר שנים מחברות הסלולר למסור מידע על מיקום משתמשים חשודים מסוימים. אבל זה לא נגמר כאן: חברת הסלולר והרשת האמריקאית ורייזון מצהירה בכללי השימוש שלה שהיא מאפשרת מכירת מידע על מיקום המשתמש לצד שלישי. מפרסמים, למשל.

אז כל הפרסומות האלה שנשלחות אליכם ב-SMS מבלי שביקשתם? עכשיו יש לכם מושג ברור יותר מאיפה הן מגיעות. לא שברור לי מה לעזאזל רוצות ממני חברות הדלק, בהתחשב בעובדה שאין לי אפילו רישיון נהיגה.

ורייזון. תנאי השימוש שלה מאפשרים למסור למפרסמים מידע על מיקום הלקוחות צילום: בלומברג

טוויטר ומובילי דעת הקהל

לטוויטר יש מאות מיליוני משתמשים, שמייצרים כמויות בלתי נתפסות של תוכן מדי יום. אבל כשמודדים איזה תוכן נקרא, ולא רק נכתב, מספר הגולשים המשפיעים קטן הרבה יותר: מבחינת למעלה מ-2 מיליון ציוצים צצו ועלו כ-20 אלף גולשים כאלה.

אלה התוצאות של מחקר (זהירות, כולל מסמך PDF) שמתבסס על מעקב אחרי התוכן של אנשים שמופיעים ב"רשימות" של טוויטר: אם אתה מופיע ביותר רשימות, יותר אנשים קוראים אותך בעקביות. 20 אלף האנשים שהוזכרו לעיל, מובילי דעת הקהל של טוויטר, אחראים לפרסום כמחצית מהטקסטים שהגולשים טרחו לקרוא.

כפי שיכולתם לנחש, לסלבריטאים יש את מספר העוקבים הגדול ביותר (זה לא באמת מפתיע, בתרבות הבידור-עד-מוות שלנו). המחקר גם מאשש כיוון שסימנו קודמיו: סלבריטאים נוטים לעקוב אחרי סלבריטאים אחרים, ובלוגרים - אחרי בלוגרים. הבלוגרים, אגב, מצטיינים בכך שהם משדרים מחדש (כלומר, עושים retweet) יותר מידע מאשר שאר הקבוצות. ארגונים שפעילים בטוויטר נמצאים בצד השני של הספקטרום: אנשים שולחים להם מידע, אבל הם כמעט ולא שולחים אותו מחדש.

נתון מעניין נוסף הוא "אורך החיים" של קישורים בציוצים: לקישורים מסוימים יש נטייה לצוץ שוב ושוב. ברוב המקרים מדובר בקישורים לצורות אחרות של מדיה - בעיקר סרטונים ומוזיקה, לעיתים ספרים. במובן זה, הם מציינים, טוויטר מתפקד גם כמו ספריה.

החוקרים גם הצליחו לקטלג את סוגי החדשות שמעניינים את מנהיגי הדעה בטוויטר: חדשות בעולם (יש לציין כי המחקר נערך בתקופה מעניינת יחסית מהבחינה הזאת), חדשות בארה"ב (טוב, המחקר נערך בניו יורק), ולאחר מכן עסקים, ספורט ובריאות. בהמשך הדירוג: חדשות טכנולוגיה, מדע ואמנות הגיעו למקום השישי, השביעי והשמיני. לתשומת ליבה של הבלוגוספירה הטכנולוגית והרועשת.

לא כל כך נעים לראות קוד סגור

כפי שהודה בסוף השבוע מנהל אנדרואיד בגוגל, אנדי רובין, גוגל לא שחררה, ולא תשחרר בקרוב, את קוד המקור של Honeycomb. רובין הוא אותו אדם שלפני כחודשיים, במהלך כנס CES, ניסה להגדיר מחדש את תפקידה של גוגל: מבחינתו, הוא אמר, אנדרואיד הוא מערכת קוד פתוח "אבל גוגל היא הרועה שלו".

אנדרואיד Honeycomb. קוד פתוח? אפשר לחכות עם זה

אם להודות על האמת, אפשר להבין את גוגל. המשמעות של קוד פתוח היא שכל אחד יכול לעשות איתו מה שהוא רוצה. כתוצאה מכך, גוגל צריכה להתמודד עם כמה מוצרים מביכים באמת, שיכולים להתהדר בכך שהם מבוססים על אנדרואיד. היא רוצה קצת יותר שליטה, כדי שהמותג שלה לא יישחק על ידי כל זב ומצורע עם סדנת יזע בשנז'ן שרוצה להוציא חיקוי זול לשוק.

לגנב הזה אין סיבה לרקוד

הגנב המבועת גילה מהר מאד איזה מחיר חברתי יש לשטות שהוא ביצע. זהותו נחשפה תוך זמן קצר, האוניברסיטה שבה הוא לומד ויתרה על התענוג המפוקפק שבהענקת ידע אקדמאי לטמבל כזה, והוא מיהר לנסות ולצמצם נזקים בדרך היחידה שהכיר: הוא שלח לבאו את המחשב חזרה, התנצל עמוקות, והתחנן שיסיר את הסרטון מיוטיוב.

באו לקח לעצמו קצת זמן לחשוב על זה. הוא אמר לעיתונאים שכרגע הוא נוטה להסיר את הסרטון, כי יש לו השלכות על שאריות עתידו של הגנב, אבל הוא עוד לא החליט סופית. כלומר, אם הסרטון שמעל הפסקה הזאת נעלם פתאום - אז הוא כנראה הוסר.

אתיקן אוסטרלי בשם ד"ר רוברט ספארו לא ממש אהב את המהלך הזה: לדבריו, באו בהחלט היה רשאי לפרסם את הסרטון כל זמן שהוא לא קיבל את המחשב שלו בחזרה, אבל השארתו ברשת אחר כך מעוררת בעיות אתיות כבדות. הגנב כבר שילם את חובו, או לפחות החזיר את שללו - אבל הסרטון הזה ירדוף אותו שנים ארוכות וצפוי לפגוע משמעותית ביכולתו למצוא עבודה.

הבעיה, בקיצור, היא שיוטיוב מאפשר לאנשים להתנהג כמו חבר מושבעים, שופט ותליין מרוצה מעצמו. ולא בטוח שיש פתרון טוב.

קצרצרים

הבנקאות הסלולרית שועטת קדימה: ברבעון האחרון של 2010 נרשמה בארה"ב עליה של 54% בשימוש בשירותים שמאפשרים לנהל מהמכשירים את חשבון הבנק, בהשוואה לרבעון המקביל ב-2009, וכעת עושים בהם שימוש 29.3% מכלל הלקוחות. 18.6 מיליון משתמשים נעזרו בדפדפן סלולרי, 10.8 מיליון השתמשו באפליקציות, ועוד כמה מיליונים ביצעו פעולות בנקאיות באמצעות הודעות SMS.

הנפשות הרעות מפורצ'אן עובדות על תרגיל נבזי חדש: הם פותחים פרופילים בשורה של אתרי היכרויות, כדי ליצור סוג חדש של Flash Mob. איך זה עובד? הפרופילים מציגים נשים יפות ונועדו לשכנע גולשים בודדים להגיע לטיימס סקוור בניו יורק באותו היום ואותה השעה. המטרה: לצלם את הגברים הנבוכים במצלמת רשת, כדי שאפשר יהיה להביך אותם לנצח. הבעיה: המ, העובדה שהתרגיל הזה פורסם.

טיימס סקוור צילום: בלומברג

ועוד בענייני ליצנות: ההאקר הרוסי איגור בליניקוב השתלט לפני כשנה על שלט תצוגה אלקטרוני ענקי במוסקווה וגרם לו להציג סרטון פורנו. כתוצאה מכך, נוצר פקק תנועה ענקי במקום. הרשויות היו משועשעות פחות: בליניקוב הודה במיוחס לו - הוא תיאר את המעשה כבדיחה גרועה - והוא הולך לשנה וחצי בכלא בגללו. הוא כבר אמור לשבת ארבע וחצי שנים על החזקת מריחואנה, כך שיהיה לו הרבה זמן לצחוק בכלא הרוסי.

הבלוגר דיוויד המפרי מתוודה על אהבתו לטוויטר, ועל שנאתו לשלל התקלות שפוקדות את השירות לאחרונה, ויש לו פתרון מקורי - כל כך מקורי שיש מי שיגדיר אותו ככפירה. במקום להיות שירות חינמי שמתקיים מפרסומות, מה שלא כל כך הולך, טוויטר צריך לגבות סכום כסף קטן מגולשיו. למה? כי שירות בתשלום הרבה יותר מחויב למשתמשיו מאשר שירות חינמי. תגובת טוויטר טרם התקבלה.

מהיכן מגיעים הרשעים במשחקי המחשב? ובכן, באופן לא מפתיע במיוחד, הם מגיעים מארצות שאינן דוברות אנגלית. חלק ניכר מהם מגיעים ממדינות קומוניסטיות בעבר או בהווה, אך גם לנבלים מהרייך השלישי מככבים. בוסים מרושעים אחרים מגיעים ממדינות עולם שלישי למיניהן. בולטים בהיעדרם: נבלים עם מבטא בריטי אריסטוקרטי, שעולם הקולנוע עדיין לא מצליח להסתדר בלעדיהם.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"