דו"ח טכנולוגי: יאהו מנסה להמציא את עצמה מחדש. שוב

מה המשתמשים רוצים? כנראה שלא את יאהו

בארץ רוצה שיאהו תתפקד כאתר תוכן. אבל התחרות בתחום הזה היא עצומה, והמנכ"לית לא הראתה עד כה יכולת דווקא בתחום הזה. למעשה, אם לעקוב אחרי ההצהרות שלה, כמו "פייסבוק עשויה להפוך למתחרה המרכזית שלנו" (דברים שנאמרו בסוף 2010!), אפשר לומר בעדינות שהקשר של בארץ עם המציאות מעורער משהו.

אז עכשיו, אחרי שעוד כמה מאות עובדים פוטרו ועוד כמה שירותים נסגרו, יאהו מתכוונת לעבור לתחום של "תוכן מוכוון גולשים" – המשתמש יגיד מה הוא רוצה, ויאהו תדחוף לו את זה.

הכוונה היא לעבוד במיוחד בתחום הסלולר. שותפת התוכן הנוכחית של יאהו בתחום הסלולר היא נוקיה, שאפשר לומר עליה הרבה דברים טובים, אבל תוכן סלולרי זה לא בדיוק התחום החזק שלה.

ואם כל זה לא מספיק, AOL, ששקלה להתמזג עם יאהו, כבר נמצאת עמוק בתוך התחום הזה, שבו צריך לנחש מה המשתמש רוצה ואז להאביס אותו. הבוקר היא עשתה עוד צעד גדול בכיוון, כשרכשה את "האפינגטון פוסט". אז מה נשאר ליאהו? לא הרבה. לדמם, לפרפר, ולנסות לחקות כל טרנד. בינתיים, זה לא עובד.

בארץ. יאהו נכנסת לתחום צפוף במיוחד צילום: בלומברג

אנונימוס מרחיבים את בנק המטרות

אם עד כה העמידו באנונימוס פנים שהם רק תוקפים מטרות של משטרים מרושעים או של מי שפוגעים בחירות המידע כפי שהם תופסים אותה, זה נגמר. המטרה החדשה של הארגון(?) היא חברת האבטחה HBGary Federal, חברה קטנה מוושינגטון שכל פשעה היה להוכיח שחברי אנונימוס הם לא בדיוק אנונימיים, ולדווח שהיא הצליחה לזהות כמה מהם.

הפושעים הפילו את האתר של HBGary, השתלטו על חשבון הטוויטר של הבוס שלה והפיצו בשמו השמצות גסות. הם גם פרצו לחשבון המייל שלו ובכוונתם לפרסם את מה שמצאו שם – הכל בגלל שהוא העליב את הכנופיה שלהם. מי שחשב שמדובר באנשים בעלי אידיאולוגיה מסוימת, כדאי שיבחן שוב את ההיסטוריה של אנונימוס. זה לא המצב. מדובר בפושעים, ויש להתייחס אליהם ככאלה.

גרופון מעליבה את הצופים

עבדכם הנאמן לא מבין את ההתלהבות מאתר הדילים גרופון, ומעדיף להתעלם ממנו עד כמה שאפשר. יש להניח שהדבר נכון גם לגבי רבים מתושבי הרשת האחרים. ואילו גרופון היו ממשיכים לאפשר לי להתעלם מהם, מה שהיה כל כך נוח לכל הצדדים, הכל היה טוב.

אבל אתמול שידרה גרופון פרסומת כחלק מהסופרבול. האמריקאים לוקחים ברצינות כל מה שקשור לפולחן השנתי הזה, שהפרסומות הן חלק משמעותי ממנו, ויצאה מגדרה כדי לבעוט ברגישויות של הרבה מאוד צופים.

הפרסומת עצמה נתפסה, בצדק לדעתי, כלעג לסבלם של תושבי טיבט: הם סובלים מדיכוי ועצם תרבותם עומדת בסכנה, אומרת הפרסומת – אבל הם עדיין עושים יופי של קארי דגים, בואו וקבלו הנחה של 50%. הזעם בטוויטר התפרץ, ולא מעט אנשים הזכירו לגרופון שהפוליטיסייד והג'נוסייד התרבותי שמנהלת סין בטיבט כבר גבה כמיליון קורבנות. איכשהו, לא נראה שגרופון היו יוצאים בפרסומת כמו "רבים מיהודי אירופה הושמדו – אבל הם עושים יופי של גפילטע פיש".

זה לא נגמר שם. מסתבר שגרופון הכינו שורה של פרסומות כאלה, כל אחת לועגת למטרה שחשובה לקבוצה אחרת, הכל כדי לקדם את גרופון. החרם כבר נמצא בשלבי התארגנות, וכתב "ניו יורקר" הגדיר את תחושותיו אחרי הצפיייה בפרסומת במילים: "עברתי מסלידה לא ברורה (כלפי גרופון) לעוינות".

המשטרה אוהבת פושעים שמעדכנים סטטוסים

פושעים, מעצם הגדרתם, הם אנשים שאמורים לחשוף כמה שפחות מידע על עצמם. למרות זאת, כמה מהם נתפסו בשנים האחרונות כי הם היו מטומטמים די הצורך כדי להתגרות ברשויות ברשת.

פושע נמלט בריטי בשם קרייג לינץ', כפי שדיווחנו, שיחק אותה ג'ק המרטש ושלח למשטרה רמזים מקוונים. הם עלו עליהם והוא עף לכלא. הוא לא היחיד: פול קאר דיווח על טמבל ששדד קזינו ואז התפאר במעשיו בפורום מהמרים, כשהוא מציע למכור את צ'יפי הפוקר שגנב.

יש, כמובן, אנשים שרוצים להיתפס. ביניהם אפשר למצוא את ברדלי מאנינג, שהתוודה על המידע שהדליף לוויקיליקס. אבל בהרבה מאוד מקרים אחרים, במיוחד בקרב פושעים צעירים, מדובר פשוט בתפיסה השגויה עד דמעות ש"מה שנכתב ברשת נשאר ברשת".

מה שנכתב בפייסבוק, בטוויטר, או בכל אתר אחר לא נשאר שם. האתרים האלה הם חלק מהעולם, הם לא נפרדים ממנו. זה נכון לא רק לגבי פושעים: גם אנשים שמודיעים לבוס שהם חולים ואז מצלמים את עצמם מכייפים באיזו מסיבה לוקים באותה תסמונת.

קאר מציין שהתופעה מתרחבת ככל שהטכנולוגיה הופכת לחלק בסיסי יותר ויותר מחיינו, בניגוד למה שהיינו מצפים - שאנשים שעובדים יותר עם הרשת יבינו יותר את השפעות השיתוף. אנחנו חיים, אומר קאר, בתרבות של "שיתוף יתר". הגיע הזמן להחזיר את הביטוי הוותיק Too Much Information לשימוש.

לא, זה לא רעיון טוב לספר ברשת ששדדת בנק צילום: shutterstock

קצרצרים

נמשכת הירידה בשימוש באתרים המספקים שירותי דואר אלקטרוני: בין נובמבר 2009 לנובמבר 2010 שיעור הצניחה עמד על 5.9%. חלק משמעותי מהירידה נובע מהזינוק בשימוש במייל סלולרי (40% באותו פרק זמן). כפי שכבר ידענו, הצעירים נוטשים את המייל בהמוניהם: בקרב בני 12 עד 17, ירד שיעור השימוש במייל ב-24% בתקופה המדוברת, בעוד שמספר המשתמשים שגילם מעל 55 ממשיך לעלות.

ג'ימי ויילס. חסויות? בוויקיפדיה? צילום: אי פי אי

טור תמוה למדי שהתפרסם בטק-קראנץ' טען שיש פתרון פשוט לבעיית המשבר הכספי התמידי של ויקיפדיה, שיפטור אותנו מהצורך לראות את פרצופו מכמיר הלב של ג'ימבו וויילס מדי שנה: לעבור למודל של פרסומ... אה, סליחה, "חסויות". כך, למשל, בערך על שוויץ, תפרסם ויקיפדיה "חסות" של גופים שמקדמים תיירות בממלכת השוקולד והגבינות. לגמרי לא במקרה, האיש שפירסם את השטות הזו עובד בתשלובת של גוגל, וחי ממכירת פרסומות.

אחד הסימנים להצלחה הוא שכותבים עליך ספר בסדרת For Dummies. זה אומר שאתה מספיק חשוב כדי שיתייחסו אליך, אבל מספיק מסובך כדי שאנשים יעדיפו לחסוך זמן ולקרוא תקציר. הסדרה הזו חיונית לכל מי שמנסה, למשל, להבין מהו פוסט מודרניזם (אם כי הספרים לא מסבירים למה בלענו את השטות הזו). עכשיו יוצא גם ספר כזה על פארמוויל, וגם זה סוג של הצלחה, אני מניח – אם כי הסופר מודה שאין באמת דרך להיכשל במשחק של זינגה. הסיבה, בין השאר, היא שפארמוויל משמשת כמסחטת כספים לא פחות מאשר כמשחק, ואתה לא רוצה לתסכל לקוחות שעשויים לשלם.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
  
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
  
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"