דו"ח טכנולוגי: מתקפת הנגד המקוונת של חוסני מובארק

הרשת? זה גם לעריצים

ההודעות הללו היו רק חלק אחד מהמתקפה הדיגיטלית המגושמת של המשטר. ערימה של טרולים החלו בהסתערות על עמוד פייסבוק מרכזי של המהפכה, "כולנו חליד סעיד", ולכלכו את הקיר שלו בהודעות למען מובארק ובהשמצות נגד מתנגדיו. שורה של פרופילים שלא היו קיימים קודם לכן צצו לפתע בטוויטר והחלו לשבח את הרודן בקולניות. על פי הסגנון השקוף-למדי, אפשר לחשוב לרגע שמובארק שכר כמה יועצי מדיה חברתית ישראלים.

מאחורי העמוד של "כולנו חליד סעיד" יש סיפור מעניין: הוא הוקם לזכרו של איש עסקים מצרי שנרצח ביוני האחרון על ידי שוטרי חרש של המשטר. הסיבה, לטענת פעילי האופוזיציה: הוא חשף את שחיתות המשטר בכך שהוכיח ששוטרים מחזיקים בסמים לא חוקיים. ימים ספורים לאחר הרצח עלה העמוד כשהוא מכיל תמונות של גופתו המוכה של סעיד, כפי שצולמה בחדר המתים. העמוד הפך למוקד של הזדהות וזעם מצד צעירים, ומילא תפקיד חשוב בשכנוע אנשים לצאת להפגנות.

לא שהכל עבר חלק: פייסבוק חסמה את העמוד זמנית, משום שהאנשים המשתמשים בו כותבים תחת שמות בדויים, מה שקצת מתבקש כשאתה חי בדיקטטורה. למעשה, המדיניות הזו של פייסבוק צריכה להזכיר לנו שהיא לא אמורה, למרות כל ההתיימרות שלה בנושא, להיות כלי מהפכני: היא אמורה להכניס כסף לכיס של מארק צוקרברג, זה הכל.

מפגינים נגד מובארק צילום: רויטרס

תשע עד חמש? עוד תתגעגעו לזה

יום העבודה בן שמונה השעות, שרובנו התרגלנו אליו ושהפך למושא ללעג כסמל להתברגנות ולקבעון, הוא - כמה קל לשכוח! - תוצאה של מאבקים ארוכים ועקובים מדם. בתחילת המאה ה-20 זכויות עובדים היו הכל חוץ ממובנות מאליהן. ימי עבודה של 12 ו-14 שעות היו מקובלים אז. הזכות לפנסיה, לחופשה ולביטוח בריאות לעובדים הן המצאה של ביסמארק, בסוף המאה ה-19. בשנות העשרים, רצח של מנהיגי עובדים כנסיון לשבירת איגודים היה סכנה של ממש.

עוד כמה תזכורות: ב-1946, איים הארי טרומן לגייס את עובדי הרכבות לצבא אם לא יפסיקו את שביתתם – והוא נחשב לידיד העובדים. ב-1952 שברה ממשלת ישראל את שביתת הימאים בדיוק באופן הזה – היא גייסה את מנהיגיהם למילואים. המעבידים תמיד רצו להשתלט על כמה שיותר מהזמן של המועסקים אצלם, אך קו שמונה השעות חתך את היום לשלושה חלקים זהים באורכם: אחד מוקדש לעבודה, השני למשפחה ופנאי, והשלישי לשינה. לא במקרה התפתחה תרבות הפנאי בעשורים האחרונים, שבהם חלק מובנה של היממה היה מוקדש לה.

מותשים מהעבודה? תאשימו את הסלולרי צילום: shutterstock

ההיגיון הוא פשוט: העובד זמין כל הזמן, והלקוחות מגיעים עכשיו מכל רחבי העולם, הם לא מוגבלים לפיסת הגלובוס שלך. בכל רגע של היממה, יש מישהו ער שרוצה שירות. אז מה, לא נעשה איזו שיחת עבודה? התוצאה היא לחץ מורגש להיות מחובר יותר, כמה שיותר זמן – כדי לשמור על מקום העבודה, כדי שהמשרה שלך לא תעבור למישהו אחר שמוכן להקריב את הקורבן הזה. גם מי שטוענים שהחיבור הבלתי פוסק מאפשר להם מידה נוספת של חירות, מודים שמעורבת בה גם מידה לא קטנה של עבדות.

התוצאה שונה מימי העבודה בני 14 השעות, של לפני 100 שנה: הפעם מדובר בשעטנז מורכב של עבודה ופנאי. אבל המשמעות היא, בסופו של דבר, שגם הפנאי הוא בעצם זמן עבודה: בכל רגע אפשר להקפיץ אותך. וכך, בלי קרב, מתמוססים להם הישגים של עשרות שנות מאבק.

מיקרוסופט מעתיקים מגוגל? בואו נבדוק את זה שוב

בשבוע שעבר יצאה גוגל במתקפה נרחבת נגד מיקרוסופט, והאשימה אותה בכך שהיא מעתיקה את תוצאות החיפוש שלה. בהרבה מובנים מתקפת היח"צ הזאת הצליחה, אבל עכשיו עולים גם קולות אחרים.

הבלוג שפירסם ראשון את הטענות של גוגל, SearchEngineLand, לקח אוויר, בדק את הנושא לעומק, וחזר עם פוסט שמציג את הצד של בינג בסיפור. הוא מסביר את הנושא באריכות כאן, ומציג את הפרכות בטענות של גוגל – שלפי הבלוג, היא היתה מודעת להן גם כשהיא פרסמה את המידע.

אבל זה לא נגמר שם. מיקרוסופט מבהירה לכל מי שמשתמש בסרגל הכלים של בינג שהיא נעזרת במידע שלו כדי לשפר את תוצאות החיפוש שלה. כשגוגל יצאה למתקפה, היא טענה שגם סרגל הכלים שלה מציג הבהרה כזו.

זה לא נכון. או, ליתר דיוק, זה כבר לא נכון. ב-2007 גוגל פרסמה הבהרה כזו. עכשיו כבר לא. יתר על כן, למשתמש אין אפשרות לומר "לא" ל"יכולות המוגברות" של סרגל הכלים של גוגל: לכל היותר, הוא יכול לומר "הצק לי אחר כך". גוגל, בקצרה, נכשלת בעדכון הגולש בכך שהיא משתמשת במידע שלו – בעוד שמיקרוסופט דווקא עומדת בכך.

בינג. המאבק נמשך

טכנולוגיה לצעירים? מי היה מאמין

בנוסף, חלק ניכר מההורים קנו ספרים אלקטרוניים לילדיהם. לא ברור, עם זאת, כמה זמן יקח להם להשתעמם מהם ולחזור לפורמט אינטראקטיבי יותר. ספריות מתחילות לשים לב – וליצור מאגרים של ספרים דיגיטליים, שאפשר לשאול דרך הרשת. מטבע הדברים, מדובר בדרך כלל בספרים שזכויות היוצרים שלהם פגו.

קצרצרים

כל מיני גורמים אפלים בוושינגטון מנסים להעביר חוק שיאפשר לנשיא לבטל – זמנית! רק זמנית! ורק במצב חירום שהוא יכריז עליו כראות עיניו! – את הגישה לרשת של כל מיני מגזרים. כדי לקדם את החוק שהם מתעקשים שלא ייקרא ע"ש חוסני מובארק, הם טוענים שיש חשש שהאקרים ישתלטו על סכר הובר, מהסכרים הגדולים בעולם, ויפתחו את שעריו כך שיטביע את כל הסביבה. נשמע מפחיד, עד שדובר הרשות האחראית על הסכר הבהיר שלא דובים ולא זבובים, ושהמערכת הזאת לא מחוברת כלל לרשת. אז הפעם נסיון ההפחדה לא עבד. יהיו, סביר להניח, אחרים.

אפל שינתה את חוקי השימוש באפליקציות שלה יותר פעמים משהוחלפו כאן מועמדים לתפקיד הרמטכ"ל בשבוע שעבר. השינוי האחרון שהיא ביצעה מיועד לאפשר לה לסדר לעצמה אחוזים ממכירות אפליקציות הספרים באייפד. נקודה שאפל עוד לא דיברה עליה, אבל בוודאי תדבר, היא שהשינוי הזה הופך את אפל לשותפה במכירות הספרים – ועל כן יש מקום סביר לחשש שאפל תפעיל את הצנזורה השרירותית שלה גם על חנויות הספרים המקוונות. המילה Fuck מופיעה בספר שלך? תשכח מלמכור אותו לאייפד. יש לקוות שהפעם הוצאות הספרים יעמדו על הרגליים האחוריות.

נער בשם ג'ק וופלר גילה לזוועתו שכאשר נטש לאנחות את החברה שלו, היא לא הסתפקה בטישו ובכי עם החברות שלה. היא לקחה תמונה שלו – שיש עליה זכויות יוצרים! – והעלתה אותה לשלל מקומות עם ערימה של כיתובים לא סימפטיים. אמו של ג'ק פנתה בתחינה לגוגל שתסיר את התמונות מזכרון המטמון שלה, עד כה בהצלחה חלקית.

אם אתם רוצים שהוא לא ימצא אתכם, אל תנשמו. איזושהי מעבדת פרנקנשטיין יצרה רובוט אבטחה מהגיהנום, שהתפקיד שלו הוא למצוא אנשים גם דרך קירות. הוא יהיה מסוגל לזהות בן אדם, גם אם הוא לא יזוז – על פי הנשימה שלו. בינתיים הוא עוד לא חמוש. גם זה יגיע.

אנחנו גאים לדווח על תפיסתו של הפורץ המטומטם בהיסטוריה. הוא חדר לבית, ומיהר לעשות את הדבר החשוב ביותר במצב כזה: חיבר את הסלולר שלו למטען. רק אחר כך הוא התפנה לחפש את הכסף והיהלומים. כשבעלי הבית הגיעו בהפתעה, הוא נאלץ לנוס ללא הסלולר. את ההמשך אתם יכולים להשלים לבד.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"