פקסים וקוד מורס: המצרים מוצאים דרכים להתמודד עם הניתוק מהרשת

ניתוק אזרחי מצרים מהאינטרנט, שמשטר מובארק מיישם החל מחמישי האחרון, אמנם הצליח להוביל לירידה של 97% בתעבורת הרשת במדינה - אבל יש גם מי שלא מוותרים על הגישה לאתרים ולשירותים השונים, או מוצאים דרכים אחרות, מיושנות יותר, לתקשר עם חבריהם ועם העולם.

כל ספקיות הרשת במדינה קיבלו הוראה להפסיק לפעול, ולהוציא ספקית אחת – Noor – הן צייתו. חסימה נרחבת הופעלה גם על חיבורי רשת סלולריים, ועל שליחת מסרוני SMS. קבוצת We Rebuild, שפועלת להסרת חסימות תקשורת ברחבי העולם, מדווחת כי האזרחים המצרים שלא היתה להם גישה ל"נור" הסתייעו באזרחים שכן מחוברים לספקית.

מי שיכול היה להתחבר לרשת מצא גם דרכים לעקוף את האפשרות שהמשטר יעקוב אחריו. מפעילי פרויקט טור, שמאפשר חיבור רשת אנונימי ומאובטח, דיווחו כי בסוף השבוע חל זינוק של יותר מ-400% בהורדות במצרים: עד כ-3,000 הורדות של טור מדי שניה. כמו כן דווח על עלייה חדה במספר המתנדבים מחוץ למצרים שסייעו במציאת שרתים מאובטחים.

בנוסף נעשה שימוש במודמי Dial-Up מיושנים, שהחיבור שהם מציעים אינו זמין במצרים עצמה, אבל ניתן היה להשתמש בהם לחיוג למספרים בחו"ל. חלק מהאזרחים השתמשו בפקסים, ונרשמה עליה חריגה בשימוש ברדיו חובבים כדי להוציא מידע מהמדינה. חובבי רדיו מחוץ למצרים הבחינו בעיקר בשידור באמצעות השיטה המיושנת מכולן – הקשת קוד מורס.

מפגינים במצרים. מוצאים דרכים אחרות לתקשר צילום: cc by Al Jazeera English

אובמה: "קורא לממשלת מצרים לשנות את ההחלטה"

בסוף השבוע הופיעו דיווחים כי חודשה האפשרות לבצע שיחות בטלפונים סלולריים, אולם היכולות לשלוח SMS או לגלוש ברשת לא חודשו. פרשנים כלכליים אמרו ל-MSNBC כי כרגע, ניתוק הרשת הוא בגדר הפרעה בלבד, אך אם היא לא תחובר מחדש לרשת מחר (ב'), הכלכלה שלה צפויה להפגע משמעותית. בנקים לא יוכלו לבצע עסקאות בינלאומיות, ומשקיעים, רבים מהם תומכי המשטר, ייפגעו גם הם.

נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, קרא בנאומו על המאורעות במצרים לחדש לאלתר את החיבור לרשת, וספציפית את החיבור לרשתות החברתיות. "לאזרחי מצרים יש זכויות אוניברסליות", הצהיר. "אלו כוללות את הזכות להפגנה שקטה, זכות לחופש ביטוי וזכות לקבוע את גורלם. אני קורא לממשלת מצרים לשנות את ההחלטה לפגוע בגישה לאינטרנט ולרשתות חברתיות, שמשמשות לחיבור אנשים במאה ה-21".

בדומה למקרים קודמים של התקוממות במשטרים דיקטטוריים, הרשתות החברתיות השונות וגוגל שימשו מקור תקשורת עיקרי בידי המפגינים - הן לתיאום והן לפרסום תמונות ועדויות מההפגנות. הצעד שנקטה מצרים, ניתוק מוחלט, נחשב חריג אפילו במצבים כאלה, אך בשנים האחרונות משטרים לא מעטים הטילו הגבלות על הרשת במהלך התקוממויות.

החונטה בבורמה עשתה זאת ב-2007, המשטר האיראני הפעיל צעדים דומים במהלך מהומות הבחירות של יוני 2009, והמשטר הסיני נקט בהם בעת המשבר בחבל האויגור, בסוף 2009. במהלך ההתקוממות בטוניסיה בדצמבר 2010-ינואר 2011, ניסה המשטר אף להשיג את סיסמאות הפייסבוק של נתיניו.

בחסימה המוחלטת של האינטרנט, ככל הנראה, קיוו השלטונות המצרים למנוע מהאזרחים לעקוף חסימות ממוקדות של אתרים כמו פייסבוק באמצעות שימוש בשרתי Proxy או אמצעים דומים, ובכך לנטרל לחלוטין את יכולת התיאום שלהם ואולי להביא להשקטת המהומות. אלא שביומיים מאז נחסמה הגישה לרשת במצרים המהומות רק הלכו והחריפו, ואיתן מספר התקריות האלימות וההרוגים.