"מכירה של חברה ישראלית לברודקום היא כישלון יחסי"

ענף השבבים העולמי, ועמו התעשייה המקומית הישראלית, היה מהראשונים שקרסו עם פרוץ המשבר הכלכלי בשנת 2008, והראשון שהתאושש עם הזינוק במחירי המניות של חברות המוליכים למחצה מאמצע השנה שעברה, בהן אינטל, ברודקום ומארוול. ההתאוששות בענף מתבטאת בנתוני המכירות של שבבים בצאתם מהמפעל - בספטמבר הגיעו המכירות בעולם ל־26.4 מיליארד דולר, עלייה של כ־3% בהשוואה לאוגוסט ושל 26% ביחס לספטמבר אשתקד, לפי איגוד תעשיות השבבים האירופי.

הצמיחה נמשכת גם בנתוני המכירות של "שישי השחור", חג הקניות האמריקאי שנתוני המכירות בו מהווים אינדקציה לענף האלקטרוניקה, שרשם בשבוע שעבר גידול של 16% במכירות המקוונות ועלייה של 20 דולר בסל הקניות הממוצע בתוך שנה.

האווירה החיובית בענף מקרינה גם על הפעילות העסקית בו, וענקיות הטכנולוגיה יוצאות לשופינג בהתאם לכך. אינטל, למשל, רכשה בישראל את קומסיס ואת חטיבת שבבי הכבלים של טקסס אינסטרומנטס, PMC סיירה רכשה את יצרנית שבבי התקשורת הישראלית וינטגרה בכ־240 מיליון דולר, וולטייר ומלאנוקס מתמזגות בעסקת מזומן של 218 מיליון דולר.

גם בכירי ענף השבבים בישראל שכונסו לפאנל "כלכליסט" מביעים אופטימיות זהירה. "אנחנו לא רואים חגיגה גדולה מאוד, אבל ביחס לשנה וחצי האחרונות, נתוני המכירות האחרונים מעידים על זמנים טובים משהיו", אומר אלון עירוני, מנכ"ל סיאנו, סטארט־אפ העוסק בפיתוח שבבים לתחום הטלוויזיה האלחוטית. "היה משבר קשה, ואנחנו, כמו חברות רבות, הרגשנו אותו על בשרנו. זו תקופה קשה שבה נבחנים יזמים ומשקיעים".

עם זאת, ריבוי האקזיטים בתחום השבבים אינו מרשים את איל קישון, שותף מנהל בקרן ג'נסיס ,שהיתה אחת המרוויחות הגדולות ממכירת וינטגרה בחודש אוקטובר. "כל מכירה של חברה לברודקום היא כישלון יחסי", אומר קישון. "מטרתו של כל יזם כשהוא בונה חברה, או של משקיע, היא לבנות חברות עצמאיות שיוצאות לציבור. זהו תהליך ממושך, ולא אקזיט".

מרקל: "למה אתה אומר זאת?"

קישון: "גם ברודקום היתה פעם חברה שהורכבה משני פרופסורים שיצאו להנפקה מהירה בשנים הטובות ונהפכה לחברה גדולה. וזו הסיבה שחברות יוצאות לציבור, כדי לגייס כסף בשביל לבצע רכישות; אמנם לא בגודל ובקצב של ברודקום, שהיא מיוחדת במינה בהצלחה הפנומנלית שלה".

מעודדים אקזיטים

"למרבית המשקיעים כאן אין סבלנות לטפח חברה לאורך זמן". עירוני צילום: אוראל כהן

עירוני מודה כי כבר סירב לכמה הצעות רכישה, כולל הצעה אחת גדולה במיוחד, ומאשים את המשקיעים בענף ההייטק בעידוד ריבוי האקזיטים. "למרבית המשקיעים כאן אין הסבלנות להשקיע ולטפח חברה לאורך זמן", אומר עירוני. "מההיכרות שלי, רובם לא בנויים מבחינת המנטליות לבנות חברת שבבים גדולה. יש עליהם לחץ מהמשקיעים שלהם לעשות החזר מהיר. גם היזמים עצמם אינם עומדים בפיתויים, או שהם פשוט התעייפו ורוצים לראות את האקזיט. ואז כשמגיעים ברודקומים, ומציעים מזומן, זה נהיה קל. יש חברות ישראליות שנמצאות כיום בצומת דרכים כזה שיהפוך אותן לחברות גדולות. למלאנוקס יש הזדמנות להיהפך לחברה גדולה. היא צריכה להתגבר על הפחד ולרכוש חברות בעולם ולהפוך עצמה לחברה גלובלית. היכולות האלה קיימות כאן".

מרקל, שביצע בישראל שבע רכישות, שתיים מהן בחודש האחרון, מסביר כי הצורך ברכישת חברות הוא קיומי עבור ברודקום. "חוק מור, שחוזה בכל תקופה את הצטמצמות גודלם של השבבים, הוא שמניע עדיין את התעשייה", הוא אומר. "כיום, באזור של 28 ננומטר האלקטרוניקה מתחילה להיות מורכבת למדי וקטנה למדי, ועם ירידת הגיאומטריה והתייקרותה, אתה נדרש כיצרן למלא את החלל שמתפנה ביותר שכלולים: קישוריות אלחוטית, GPS, יכולת עיבוד גרפית ותלת־ממד, יכולת עבודה ב'ענן', ביצועים גבוהים והספק נמוך, כך שכמות הטכנולוגיה שאפשר להכניס היום לכל שבב היא עצומה, ונדרשות לנו טכנולוגיות חדשות שלא נמצאות אצלנו בבית".

לדברי מרקל, רכישה על ידי ענקית אמריקאית היא אופציה תחרותית להנפקה. "להיות היום מנכ"ל של חברה ציבורית זה לא תענוג גדול, בטח לא עם כל התקנות המחמירות החדשות. מנכ"לים לפעמים אומרים בגלוי שהם לא מעוניינים לעמוד בראש חברות נאסד"קיות. מצד שני, סמנכ"ל הכספים שלנו נתן הוראה שמעכשיו אנו רוכשים חברות בכסף מזומן בלבד, ולא נכנסים איתן לעסקת מניות. למזלנו, ברודקום היא מכונת מזומנים, והמשקיעים של החברות הנרכשות אוהבים את זה".

אם כבר להירכש, לא עדיף להירכש על ידי חברה ישראלית, כפי שעשתה וולטייר?

מרקל: "מה זה משנה? ברודקום היא חברה בורסאית ויש לה בעלי מניות מכל העולם. גם אם צ'ק פוינט נחשבת חברה ישראלית, גם היא נמצאת בבעלות בינלאומית. מה שמשנה זה איפה נשארים העובדים. אני ישראלי שעובד בברודקום, וכולם בהנהלה הראשית יודעים שאני אוהב חברות ישראליות".

לו הייתי דנקנר

אריאל מייסלוס, ממייסדי פסעבה (Passave) שנמכרה ל־PMC ב־300 מיליון דולר, ונשיא אנוביט כיום, אינו מחבב את המושג אקזיט, אף שהחברה שהיתה בבעלותו נמכרה בסופו של דבר. "בפסעבה סירבנו למרבית ההצעות שקיבלנו", אומר מייסלוס. "בנקודה מסוימת היה הגיוני למכור את החברה, אבל לא ביקשנו להימכר".

מייסלוס מכנה את תרבות האקזיטים "חולי בתעשייה". "זו תרבות שגורמת ליזמים לעשות פליפ מהיר, ופליפים בכלל הם סימן ההכר של התרבות והכלכלה הישראלית. חצי מהסיפורים בעיתונות הם הימורים, חלקם הימורים גסים. היום היה סיפור על נוחי דנקנר מהמר עם כספי קופות הפנסיה ושם אותן בקרדיט סוויס, עם הנוסטרו, אבל עדיין ממנף את הכסף שלו. וגם זה לא הכסף שלו כי הוא שולט בו במינוף, וזה הימור קלאסי, אבל אף אחד לא מתייחס אליו ככה — מעריצים אותו. אם היה לי קו אשראי כמו שהיה לו, הייתי יכול להקים כאן חברת הייטק מדהימה. אבל אין, לא נותנים לנו, ולכן אנחנו חייבים להסתפק במודלים אחרים של הקמת חברות".

"עם קו אשראי כמו של דנקנר, הייתי יכול להקים כאן חברת הייטק מדהימה". מייסלוס צילום: אוראל כהן

תעשיית השבבים בסין הולכת ותופסת את מקומה בעולם על חשבון השחקניות מארה"ב ומאירופה. עד כמה זה מגיע על חשבון ישראל?

עירוני: "לא כולם מבינים עד כמה האיום מצד סין הוא משמעותי ברמה האסטרטגית על תעשיית המוליכים למחצה בישראל. אם נסתכל כמה שנים לאחור, נראה חברות כמו אינפינאון הגרמנית, טקסס אינסטרומנטס ואנלוג דיבייסס האמריקאיות: אלה חברות שהיו חזקות בתחום הסלולרי עד לפני כמה שנים ולמעשה שלא ברצונן הן נמחקו מהתחום. מי שהוציא אותן היא חברת מדיהטק, שאמנם רשומה כחברה טייוואנית אבל היא בבעלות סינית לכל דבר. החוקים השתנו, וזו אינדיקציה למה שקורה בעולם".

"לתעשייה הישראלית קשה להתמודד עם כללי המשחק בתעשיית המוליכים למחצה הסינית. כאשר חברה ישראלית מתחרה בחברה אמריקאית, אירופית או אפילו יפנית, הן כולן משחקות לפי אותם הכללים של פיתוח טכנולוגיה ושיווק. אבל בסין כללי המשחק משתנים; חברות סיניות מקבלות תמיכה ביודעין מהממשלה, והשקעות בסדרי גודל שהם בשני אפסים יותר מאשר המקובל בחברות מערביות. אז יש לנו בישראל מדען ראשי, קרן בירד וסיוע להייטק, אבל זה בטל בשישים לעומת מה שקורה בסין. חברות סיניות מסוגלות ביודעין לספוג הפסדים במשך שנים כדי להציב רגל בשוק. אז אנחנו בשוק הישראלי קטנים ופגיעים, וזהו ללא ספק איום אסטרטגי שקיים עלינו".

רחוקים ממרכז העולם

מייסלוס: "המחוגים של השעון נעו 35 שנה לאחור. אז מרכז העולם היה ארה"ב: הלקוחות היו שם, התעשייה והכסף. היום, שלושת המרכיבים האלה נמצאים בסין. אז לא הייתי מכנה אותם כללי משחק שונים, אלא אותו משחק במיקום שונה. אבל אם אז היינו מאוד קרובים לארה"ב מבחינה מנטלית, הרי שכיום אנחנו רחוקים מאוד מסין ומהסינים שמהווים כיום את מרכז העולם".

אמיר אייל, סמנכ"ל הפיתוח העסקי של חברת איזיצ'יפ מיקנעם, משרת לקוחות סינים רבים, אבל כבר מבחין בסימני תחרות שצצים בזמן האחרון. "לקוחות שלנו מנסים לפתח שבב דומה כדי להיפטר מאיתנו", הוא אומר. עם לקוחותיה של איזיצ'יפ נמנות ענקיות התקשורת הסיניות חואוויי, ZTE, סיסקו וג'וניפר.

"החוכמה היא תמיד להקדים אותן בשנתיים. אלה שבבים שבנויים ברמת מורכבות כה גבוהה, כך שתמיד כדאי לפתח מהר ולהיות חכמים יותר, אבל חברות סיניות הן לא מה שמדיר שינה מעינינו, אם כי בסין יש רצון לשאוב ידע כדי שיוכלו לפתח ביום מן הימים מוצר שיחליף את המוצר שאתה פיתחת, ובגלל שעלות המהנדסים שם היא כה נמוכה, אז מספר המהנדסים שהם יכולים להעסיק גדל".

קישון: "האמריקאים ושאר העולם משלמים על ההחלטה שלהם להעביר את הייצור לסין, כשחשבו שזה ייגמר בייצור. אבל מה שברור הוא שמה שחשוב הוא היכן נמצא היייצור, מכיוון שסביבו נבנית שרשרת ערך שלמה. כשיש לך היום חברת שבבים בתחום מוצרי הצריכה אתה כבר לא צריך את עמק הסיליקון אלא את טייוואן, וככה גם נראות נסיעות העבודה שלי לאחרונה".

מייסלוס: "בארה"ב מתנהלים בשקיפות; קל לנו לעשות עסקים שם. יש שם ישראלים שהשתלבו בתעשייה המקומית, אנחנו מכירים את השפה והתרבות וקל לנו להגיע לשם. סין, מצד שני, היא קופסה שחורה וקשה לנו להבין מה קורה שם".

יותר חברות סיניות מחפשות רכישות מחוץ למדינה. האם הייתם מסכימים להצעת רכישה מחברה סינית?

עירוני: "לו הייתי מקבל שלוש הצעות זהות מחברה אירופית, אמריקאית וסינית, הייתי אפילו מעדיף את זו הסינית. ישראל עשתה טעות כשנדבקה ל'אמא אמריקה' ולא השכילה ליצור קשרים בסין, שנהפכה למרכז הדומיננטי בעולם. לי אין שום בעיה להימכר לחואוויי או ל־ZTE".

קישון: "בעבור חברה כמו סיאנו, שמרבית הכנסותיה (60%) מגיעות מסין, אפשרות של הנפקה שם היא עניין שצריך לשקול אותו ברצינות".

ישראל מפסידה

אז מה אפשר לעשות כדי להתגונן מהאיום הסיני?

מרקל: "אתן לכם דוגמה לדרך שבה ישראל מפסידה לטובת סין: כאיש ברודקום, לא כישראלי, אני חושב שבממשלת ישראל ישנה העצמה של מושג הקניין הרוחני ומייחסים לו חשיבות מוגזמת עד כדי קיצוניות. הדרך שבה הממשלה מגנה על הקניין הרוחני בחוק המו"פ, באמצעות מיסוי על רכישת חברות, מבריחה את החברות האמריקאיות שהן בנות ברית של התעשייה הישראלית".

"בברודקום יודעים שאני בעד חברות ישראליות, אבל כשאני מציג להם חברה כזו הם מיד שואלים אותי אם המדען הראשי מושקע בה או לא. אם אני רוצה לרכוש חברה כזו, אתקל בקשיים: אצטרך לשלם קנסות ולהיות נתון לחסדיהם של פקידי שומה. הרי בלאו הכי חברות אמריקאיות כמו ברודקום משאירות את העובדים בישראל, וכשכובלים את ידיי בענייני חשבונאות וממסים אותי במס רווחי הון, הממשלה רק מסבכת את המצב.

"הסינים הבינו את העניין ומיד שינו את כללי המשחק: הם תומכים ביזמים עד כדי הפסד כספי למדינה בטווח הקצר, שופכים עליהם הון תועפות, ומצד שני מאפשרים עסקאות אטרקטיביות למשקיעים זרים. אז אני, כנציג של ברודקום, כשאני מסתכל על סין, הודו וישראל, אני מרגיש שהיתרון הישראלי שהיה — אובד, כי יש כאן הרבה גורמים שמפריעים לי כחברת הייטק גלובלית: עובדים יקרים, מיסוי מורכב ועזרה פיננסית בעייתית".

עירוני: "המשקיעים הישראלים מעדיפים לחזור הביתה לנאסד"ק ולא ללכת לסין. אבל כדי לצבור יתרון יחסי, אנו פשוט צריכים להיות טובים יותר, אין ברירה. הייתי ממליץ ליזמים שרוצים להיכנס לתחום התקשורת לחשוב פעמיים. יש עשרות דוקטורים סינים שחוזרים אחר כך לימודים ועבודה בארה"ב ומקבלים טונות של כסף ודירה בחינם, והיתרון התחרותי הסיני הולך וגדל בתחום הזה. אז הישראלים צריכים למצוא נישות מסובכות הרבה יותר, שבהן רמת האינטגרציה או המורכבות מבחינת רדיו, מערכות משולבות או תוכנה היא הרבה יותר גדולה, כדי להציב רף שייתן לנו עוד 15 שנה של הובלה, כי בתחומים הרגילים היתרון שלנו הולך ונשחק".

נישות חדשות

קישון: "ישראלים הצטיינו בתחום התקשורת אבל התחום נעשה כבד, צפוף, ומסובך יותר להתחרות בו. אבל המציאות משתנה לנגד עינינו ושבבים נכנסים היום לכל מוצר כמעט. לכן אני רואה את הישראלים תופסים נישות כמו קלינטק או רפואה, ומיישמים שם פתרונות שלמדו מעולם התקשורת. סולאראדג', למשל, היא חברת מערכות משולבות לתחום הסולארי, אך היא מבוססת שבב אלקטרוני, וחברת השבבים Vislc שבה השקענו לפני כמה שבועות מפתחת טכנולוגיה למתג תקשורת לזרם חזק, אך יש לה יישומים לתחום המכוניות החשמליות".

אין הרבה השקעות בתחום שלכם.

מייסלוס: "חד־משמעית יש כסף, אבל לא לחברות הישראליות. אנחנו בישראל צריכים לשאוף להיות החברה העולמית הטובה בתחומה, ולא הישראלית הטובה בתחומה. העולם רוצה להשקיע בווינרים, אז אנחנו צריכים לשאול אם החברות האלה יכולות לקום בישראל, והתשובה לכך היא: בהחלט".