דואר אדום ועידות

דו"ח טכנולוגי: לייצא את החברים מפייסבוק לגוגל? צוקרברג לא מרשה

בעל עסק מוכיח שעבור תוצאות החיפוש בגוגל גם איומים משתלמים, המלחמה בפיראטיות מעבירה הילוך ומחרימה דומיינים, סיבוב נוסף במלחמות גוגל-פייסבוק, ועוד הוכחה מייאשת לטמטומם של משתמשים

התוסף לכרום שמייצא את החברים מפייסבוק לגוגל, כבר לא

דיווחנו כאן בהרחבה על מלחמות המידע שבין גוגל ופייסבוק. בקצרה, פייסבוק מוכנה לשתות את המידע של גוגל אבל לא מוכנה לייצא את המידע שלה, בדרך כלל בתירוצים מגוחכים כמו הגנה על פרטיותם של החברים שלך, תירוצים נלעגים במיוחד כשהם מגיעים מפייסבוק.

אז מפתח עצמאי החליט לעשות מעשה, ובנה תוסף לכרום, הדפדפן של גוגל, שנקרא "לפייסבוק אין בעלות על החברים שלי", ושמאפשר למשתמש לייצא את פרטי ה"חברים" שלו מפייסבוק. המפתח ככל הנראה לא מעריך יותר מדי את פייסבוק ואנשיה, כי הוא הכניס כמה שורות קוד משעשעות (if request.pissOffZuckerberg, למשל) לתוך התוסף.

וראה זה פלא, דקות ספורות לאחר שהתוסף זכה לאזכור בולט בטקרנאץ', הוא הפסיק לעבוד. אף אחד לא לקח אחריות על כך, אבל לא ממש קשה לנחש מה קרה. אחרי הכל, אנחנו מדברים על מתכנת בודד שניצב מול חברה שמעסיקה אלפים מהם.

מה תעשו לי?

קלרהבל רודריגז בסך הכל רצתה זוג משקפיים. היא נכנסה לגוגל, עשתה חיפוש, גילתה אתר שמופיע במקום גבוה יחסית - DecorMyEyes שמו - וביצעה הזמנה בסך 361.97 דולרים. מכאן התחיל הסיוט שלה.

למחרת, התקשר אליה גבר זועם והודיע לה שהמשקפיים שהיא הזמינה לא קיימים במלאי, והציע לה זוג אחר. היא סירבה. הוא צעק עליה. היא התקשרה לחברת האשראי וביטלה את ההזמנה. אחר כך היא נדהמה לגלות שהיא חויבה על ידיו ב-487 ומשהו דולרים עבור הזוג שלא רצתה. הגבר הודיע לה שהוא כבר הזמין את המשקפיים מצרפת, והיא תשלם עליהם. רודריגז נלחמה - והתחילה לקבל שיחות טלפון מאיימות, ומיילים מאיימים, ותמונות של הבית שבו היא גרה.

רודריגז פנתה למשטרה, שאמרה שתבדוק את הנושא. בינתיים היא הלכה להתלונן בשורה של אתרי צרכנות נגד האתר. וזה בדיוק מה שהבעלים של העסק, שמספק שמות שונים לפונים שונים, רצה.

כפי שהוא כתב בתגובות באתרי הצרכנות - תגובות שמטבע הדברים היו מיועדות לגרור עוד תגובות - כל פרסום מקדם את הדירוג שלו באלגוריתם של גוגל. גם אם זה פרסום שלילי. למעשה, במיוחד אם זה פרסום שלילי. אנשים קוראים יותר פרסום שלילי ומקדמים אותו יותר. וכל אזכור מקדם את האתר עוד קצת באלגוריתם של גוגל.

עכשיו, אם מישהו יחפש את "דקוראתהעינייםשלי", הוא יקבל המון הערות שליליות. אבל אם הוא יחפש מותג של משקפיים או ציוד ראיה אחר, האתר יופיע במקום מכובד ברשימה הראשונה. גוגל אומרת שאין הרבה מה לעשות בנידון, או, אם לדייק, נמנעה מלתת כל תגובה רצינית לטענה הזו. המנהל של החנות, ויטאלי בורקר, מאושר למדי - אחרי הכל, פרסום בניו יורק טיימס יקדם אותו עוד יותר בגוגל. הוא מתלונן, עם זאת, שאורח החיים שלו לא בריא - אי אפשר כל היום לצעוק ככה על לקוחות, מעשר בבוקר עד חמש לפנות בוקר.

מורידים את הכפפות במלחמה בפיראטיות

הליצנים של ה-Pirate Bay הפסידו בערעור שלהם, הם עדיין נידונים למאסר והקנס שלהם הוגדל. אבל המלחמה בפיראטיות כבר עברה לשלב הבא. ואולי הלכה רחוק מדי.

בימים האחרונים, החרימה המחלקה להגנת המולדת האמריקנית את הדומיינים של עשרות אתרים שנחשדו – זו המילה החשובה – בהפרת חוקי זכויות יוצרים או בהפצת ציוד מזויף. לא מעט מהאתרים היו אתרי ביטורנט למיניהם, אבל היו גם אחרים. המחלקה השתלטה עליהם באמצעות צו של בית משפט – צו שהוצא ללא אפשרות התגוננות מצד בעלי האתרים.

הפגנה בעד The Pirate Bay. למען יראו וייראו צילום: אי פי אי

כלומר, יכול להיות שפעם הם יוכלו לנקות את שמם ולחזור לפעילות, אבל בינתיים - בלי יכולת התגוננות - הם מוקפאים. הסמכויות הללו של המחלקה להגנת המולדת (למה היא, לעזאזל?) מעוררות קנאה בשוטרים של הממלכה המאוחדת, שרוצים גם. הגרסה הבריטית נראית אפילו מסוכנת יותר, משום שבה אין אפילו את מראית העין של שופט אוטומטי: די בהחלטה של שוטר כדי לסגור אתר.

המשאב הנפוץ ביותר ביקום, טמטום, מכה שנית

אמירה קדורנית על טיב החיים היא שהחברה האנושית דורשת רשיונות להחזקת נשק או לנהיגה, אבל לא דורשת רשיונות להורות, כך שהעולם מאוכלס בילדים שהוריהם לא חשבו על הנושא מספיק, אם בכלל, ושחסרים כל כישורים לגדל אותם. באותה מידה, כמובן, אפשר לדרוש מאנשים להוציא רשיונות גלישה ברשת.

הנסיך וויליאם וקייט מידלטון. שימשו קרקע למתיחה אינטרנטית צילום: רויטרס

שורה של ניסויים בשנים האחרונות הראו שרוב המשתמשים לא יודעים לזהות סכנות ברשת גם כשהן ברורות לכל. כולם מכירים את העוקץ הניגרי הקלאסי, אבל די בשינוי קל של הנוסחה כדי להשיג הצלחה מסחררת.

בבריטניה משתולל כעת פסטיבל הנישואים המלכותיים, שטיק קלאסי להסחת דעת ההמונים מהמצב המדכא עד למאד של הממלכה המאוחדת. קבוצה בריטית שמטרה להפנות את תשומת הלב לכך שקל מאד להיות נוכל ברשת בנתה אתר שהבטיח למגיעים אליו יכולת לצפות מקרוב בטקס הנישואים תמורת 250 ליש"ט. כדי שלאף אחד לא יהיו אשליות שמא מדובר באתר לגיטימי, האתר גם הבטיח לבחור את אחד המשתתפים ולשתף אותו בתמונות החתונה של הזוג המאושר.

התוצאה: 160 לקוחות תוך 12 שעות, שכולם הסכימו להפרד מ-250 ליש"ט. אם זו לא היתה מתיחה אלא מזימה אמיתית, אומרים המארגנים, הם היו עושים 33,000 תוך אותן 12 שעות. במקרה הזה, כמובן, הם לא חייבו את כרטיסי האשראי שאת פרטיהם קיבלו. מצד שני, מדובר בחובבים מושבעים של משפחת המלוכה הבריטית, כך שלא ברור אם ניתן להסיק מהמדגם המוטה עד מאד הזה על כלל האוכלוסיה.

קצרצרים

רבות נכתב כאן על הצנזורה האווילית שמנהלת האפסטור, חנות האפליקציות של אפל. בסוף השבוע היא שברה שיא חדש: היא הודיעה למו"ל הדני של Mediaprovider שהוא לא יכול להעלות את המגזין שלו לאפסטור. האם האפליקציה הכילה פורנו? לא. האם היא לעגה לאישיות ציבורית? לא.

סטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל. הצנזורה של האפסטור שוב בכותרות צילום: בלומברג

אז למה היא נפסלה? פשוט: כי הגליון הוקדש לאנדרואיד, הפלטפורמה המתחרה לאייפון. כן, כן - אפל משתמשת ביכולת הצנזורה שלה, כדי שבגן הסגור של דוד סטיב לא תוכלו בכלל לדעת שיש דבר כזה אנדרואיד. מדהים.

מפלצת הספגטי המעופפת תשמור ותציל: שורה של סלבריטאים, חלקם סלבריטאי רשת בשנקל, הודיעו שהחל מיום רביעי, הם יפסיקו לעדכן את המגפות החברתיות שלהם, מטוויטר ועד פייסבוק, עד שהמעריצים השוטים שלהם יתרמו מיליון דולר לקרנות למלחמה באיידס. הקמפיין קורא להשיב למפורסתמים "את חייהם בחזרה". והמדור אומר: אף לא סנט אחד. עד שסוף סוף יש הזדמנות להפטר מהם?

יש הוכחה מדעית לכך שהקניות ביום שישי השחור האחרון פרו ורבו ועלו על אלו שבשנים קודמות: צילומי לוויין. ספציפית, של מגרשי החניה שמחוץ לקניונים ושאר מקדשים של כת הצריכה. אין ספק שזה השימוש המוצלח ביותר לטכנולוגיה יקרה ששוגרה במאמצים ניכרים לחלל.

ונעבור לסיפור נוגע ללב. לפני מספר שנים החל ג'יימס ווסט מאוסטרליה לקבל מיילים ממשפחת טראן מפלורידה. בהתחלה הוא חשב שמדובר בספאם, עד שקלט שהמכתבים מיועדים לאיזה ג'יימס ווסט אחר, קרוב משפחה של הטראנים. הוא החל לענות להם ולהתחזות לווסט האמיתי, ולמד להכיר את המשפחה. בשלב מסוים, הוא קיבל הזמנה למסיבת חג ההודיה שלהם. הוא שאל מה להביא, הם אמרו תירס. בשלב הזה החליט ווסט מוכה החרטה לחשוף את האמת, ופרסם מספר סרטוני וידוי. הטראנים יצאו תותחים והזמינו אותו בכל זאת למסיבת חג ההודיה שלהם, והוא הגיע.

פעם, מזמן, התכנסו שורה של אבות האומה האמריקנית בבניין קר בפנסילבניה, ואחרי שרבו ארוכות כתבו חוקה. החוקה הגיעה קומפלט עם עשרת התיקונים הראשונים. אחד מהפחות מפורסמים שבהם אבל היותר חשובים הוא התיקון הרביעי, שאוסר על חיפוש ללא צו וללא צורך. כחלק מהמחאה נגד רודנות המאבטחים בנמלי התעופה, על סורקי הפורנו שלהם, הדפיסו כמה אנשים את התיקון הרביעי על תחתוני הבוקסר שלהם. אני בספק אם המאבטחים התרשמו.