דו"ח טכנולוגי: מסר אישי לאחמדינג'אד, מקודד
חגיגה לחובבי תיאוריות הקונספירציה בעקבות פרשת הווירוס שנועד לפגוע בכור האיראני, התאבדות צעיר הומוסקסואל בארה"ב גוררת האשמות כנגד הרשת, תוחלת החיים הקצרה של ציוץ, והזוכים בתחרות איגנובל
חפש את הישראלי
הווירוס סטוקסנט, שעליו דווח בהרחבה, ממשיך להפיל חללים ברחבי העולם, וכל העולם וכלבו מנסה לפענח מי עומד מאחורי המתקפה המסתורית. אחת הבעיות של המוח האנושי – לה אנחנו חייבים את כל תיאוריות הקונספירציה – היא שכאשר אין לו מידע חדש, הוא מתחיל לנבור אובססיבית במידע הקיים, בחיפוש אחר רצף כלשהו שיאפשר לסדר את המידע באופן מניח את הדעת.
האיראנים, מצידם, כבר הודיעו כי עצרו כמה חשודים מסכנים ב"ריגול" עבור המערב, שלכאורה היו מעורבים בפרשה. בינתיים, החלו מומחי כל העולם לנבור בקוד של סטוקסנט, בניסיון למצוא ראיות מרשיעות כנגד היוצרים שלו. הנחת היסוד היא, ככל הנראה, שכמו כל שליטים נסתרים, מימי הטמפלרים והלאה, שמושכים בחוטים מאחורי הקלעים, היוצרים לא התאפקו והיו צריכים להשאיר סימנים שיעידו מי השולטטתתת!!!1!.
המגזין Wired מצא בקוד את הצירוף "19790509" שאמור לקבוע מתי סטוקסנט צריך להפסיק לרדוף את המטרה שלו, ומסיק שמדובר בתשעה במאי 1979, התאריך שבו רצח המשטר האיראני את היהודי חאביב אלחניאן, דבר שהוביל למנוסה רבתי בקרב יהודי איראן. העורכים של וויירד מקבלים את פרס הקפיצה הלוגית.
הניו יורק טיימס מפליג על כנפי הדמיון (אפשר לומר "המזרחי" בלי להיחשב לאוריינטליסט?), ומוצא קשר בין המילה Myrtus – שמשמעה "הדס" – ובין לא פחות מאשר מגילת אסתר, שכידוע מתרחשת בפרס העתיקה, היא איראן של ימינו. הקשר, שאני בטוח שקראתי רעועים ממנו אבל זה כנראה היה בכתבי האילומינטי, הוא ששמה האמיתי של אסתר היה הדסה, ומכאן הדס.
בקיצור, המוח האנושי עבד שעות נוספות על ניוטרל בשבוע האחרון. המציאות קצת יותר אפורה ומדכאת. היא נראית כמו עשרות צילומים של אנשי מוסד במצלמות נסתרות בדובאי.
זו לא הטכנולוגיה, זה הגורם האנושי
סטודנט צעיר מבטיח מאוניברסיטת רוטרס, טיילר קלמנטי, שם קץ לחייו בשבוע שעבר; הוא קפץ מגשר. זה התרחש לאחר ששרץ ענק, דהארון ראבי, שלמרבה חוסר המזל היה שותפו לחדר של קלמנטי, צילם אותו בחשאי מתנשק עם גבר אחר, והפיץ את הצילומים ברשת.
בפוקס ניוז מיהרו לומר, והם לגמרי לא היו לבד, שההתאבדות היא תוצאה של "דה הומניזציה שנובעת מחשיפה לרשת". הלוואי שזה היה המצב: במקרה כזה, פשוט היה צריך לבצע רגולציה של השימוש האנושי ברשת, למשל באמצעות הטלת קנסות על מי שגולש יותר ממספר מסוים של שעות.
האמת העגומה הרבה יותר היא שההתאבדות הזו היא תוצאה של העובדה שההומופוביה, שהיא במידה רבה תולדה של הדת היודו-נוצרית (בעולם היווני, יחסי מין בין שני גברים צעירים היו דבר נורמטיבי לחלוטין), היא עדיין תופעה נפוצה מאוד. בעידנים קודמים, ראבי לא היה משתמש במק ובטוויטר כדי להפיץ את התמונות, אלא מסתפק בסתם פולורויד – ובעידנים קדומים הרבה יותר, בשירי לעג. הרבה לפני שהיתה לנו בריונות סייבר, היתה לנו סתם בריונות ישנה ורעה. אלא שכמובן, פוקס ניוז לא רוצה שידברו על הומופוביה, כי לה עצמה יש חלק לא מבוטל בקידומה. המומחה של פוקס טוען עוד שאם קלמנטי היה פונה לחברים אמיתיים, ולא ל"חברי" פייסבוק, אולי הוא עדיין היה חי. אני האחרון שיגן על פייסבוק ועל ההוזלה שהיא עושה למושג החברות, אבל במקרה הזה מדובר בטענת שווא: פייסבוק התמלאה בקריאות סיוע לקלמנטי.
מצעד הגאווה. הומופביה, למרבה הצער, לא תלויה בטכנולוגיה צילום: MCT
ראבי עצמו, אגב, טוען שהוא צילם את קלמנטי בטעות, מה שנשמע קצת לא סביר כי הוא עשה זאת לפחות פעמיים, וגם הציוצים שלו בטוויטר בעניין סותרים את הטענה הזו. למרבה השמחה, יש בארה"ב חוקים נגד פשעי שנאה, והתובע כבר מיהר להודיע שהוא יבחן שימוש בהם כנגד ראבי. אם הוא יורשע גם בכך, הוא צפוי לעונש של עד עשר שנות מאסר, במקום חמש.
הפריחה הקצרה של ציוצים
ציוצים אולי נשמרים לנצח, ואפשר למצוא אותם באמצעות חיפוש, אבל תוחלת החיים המעשית שלהם נמוכה מאוד. חוקרים בחנו 1.2 מיליארד ציוצים (!) והגיעו למסקנה המצערת שמה שלא קרה בשעה הראשונה מרגע שיגור הציוץ, כבר לא יקרה. במובן זה, טוויטר הוא שירות שידור, ואם ציוץ נופל ביער בלי שיהיה מי שישמע אותו – הלך.
ממילא, מצאו החוקרים, רוב גדול של הציוצים – 71% - לא גרר כל תגובה. מבין התגובות שבכל זאת הגיעו, 23% היו תגובה ישירה לכותב הציוץ, ורק 6% היו RT, כלומר הפצה של הציוץ לכלל קוראיו של המפיץ. מבין הציוצים שגררו תגובה, רובם המוחלט (85%) גרר תגובה אחת, ורק 10.7% מהם זכו לשתי תשובות. הסיכוי שיהיו שלוש תגובות לציוץ נמוך במיוחד – 1.53%.
ואם אתם מעוניינים לכתוב ציוץ שיזכה לתפוצה רחבה, חשוב לדעת לא רק מה לכתוב – וזו גלקסיה שלמה של מאמרים – אלא גם מתי לכתוב: 92% מכלל ה-RT הגיעו בשעה הראשונה שלאחר כתיבת הציוץ. אז אם חשבתם על שנינה ראויה, שמרו אותה לשעת עומס, אל תשלחו אותה ב-23:42.
ונעבור לעונג נדיר.
איגנובל!
מדי שנה, מחלקים בבוסטון את פרס איגנובל, על שמו של איגנציוס נובל, האיש שלא המציא את הדינמיט אבל כן המציא את הסודה לשתייה. הוא מוענק עבור מחקרים "שלא ניתן לשחזר, ואולי טוב שכך". כלומר, למחקרים המשונים ולעתים המיותרים של השנה החולפת.
ונעבור לזוכים. בפרס איגנובל לשלום זכה מחקר שמצא שאם אתם סובלים מכאב – או, אם לדייק, סובלים מכאב שנגרם מקור – הרי שערימה של קללות עסיסיות מסוגלת לסייע בשיכוכו. זוכה קודם בפרס היה ממציא המכשיר שמשמיע צלילים שנשמעים צורמים לאוזניהם של בני טיפש עשרה.
בפרס איגנובל לפיזיקה זכו חוקרים מניו זילנד, שהמחקר שלהם הוכיח מעל לכל ספק סביר שאם לובשים את הגרביים מעל המגפיים, הסיכון להחליק על קרח ברחוב קפוא נמוך משמעותית. פרס איגנובל לרפואה הוענק לאנשים שמצאו, על חשבון הציבור כמובן, שביקורים תכופים ברכבות הרים עשויים לסייע ללוקים באסטמה. פרסים מעניינים אחרים הוענקו בתחום הכלכלה – לאסופת העלוקות מוצצות הדם מ-AIG, גולדמן זאקס וכל השאר, בשל "יצירה וקידום של דרכים חדשות להשקעת כספים, דרכים שמביאות לשיא את הרווח הפיננסי ומקטינות למינימום את הסיכון לכלכלת העולם, או על כל פנים לחלק ממנה". משום מה, אף אחד מהזוכים לא טרח להגיע. בקטגוריית הניהול, זכה מחקר שהוכיח – באמצעות מודל מתמטי ובהתבסס על העקרון הפיטרי, הקובע שאדם מקודם עד רמת חוסר היעילות שלו - שקידום אנשים באופן רנדומלי הוא הדרך הבטוחה ביותר לחברה להצליח בעסקיה.
קצרצרים
מנכ"ל גוגל, אריק שמידט, ממשיך במסעו להפוך לאדם המצמרר ביותר בעולם הטכנולוגיה: בסוף השבוע – על כל פנים, אני חושב שזה היה בסוף השבוע; החגים שיבשו לחלוטין את תפיסת הזמן שלי - במסיבת עיתונאים כלשהי, הוא אמר ש"יש מה שאנו מכנים קו הצמרור (creepiness במקור – יצ"ג), והמדיניות של גוגל בהרבה נושאים היא להגיע עד הקו עצמו, אבל לא לחצות אותו". מישהו צריך לומר לו שהוא והחברה שלו חצו אותו מזמן, וזה אחרי שהם אילפו אותנו במשך שנים לדחוק את הקו אחורה, פעם אחר פעם.
מאריסה מאייר, האדם שגוגל פונה אליו כשהחברה מנסה להיראות אנושית יותר משמידט או שני המייסדים, הביעה את מצוקתה באשר לפייסבוק. האחרונה, כמסתבר, לא חולקת מספיק מידע עם גוגל, לפחות לטעמה של מאייר. הבוס של מאייר, שמידט, כבר אמר לאחרונה שגוגל תשיג את המידע של פייסבוק, בין אם פייסבוק תרצה בכך ובין אם לא. המידע של פייסבוק שגוגל רוצה כל כך, נזכיר, הוא המידע שלכם.
מאייר. לא מרוצה משיתוף המידע מצד פייסבוק צילום: בלומברג
ומאחר שהמדור לא רוצה להפוך לפרויקט אישי של סטריט וויו, הוא ימהר לציין שמדי פעם גוגל עושה דברים לא מצמררים ואפילו מועילים: למשל, היא הוסיפה חץ קטן וכחול לרשימת התוצאות שלה, שמאפשר מעתה לגלול בעמוד התוצאות של גוגל באמצעות מקלדת ולא עכבר. נאה.
מאבקם של גנבי התוכן באנשים שמנסים להביא אותם למשפט ממשיך לגלוש לטרור: קודם היו לנו הבריונים של פורצ'אן שהתחילו להפיל אתרים, ועכשיו עורכי דין שתובעים קבוצה גדולה של מורידי סרטים קיבלו הודעה שהוטמנה פצצה במשרד שלהם. האיום התברר כאיום סרק, אבל לא קשה לראות איך אנשים שביצעו העתקת לאומיות וכעת קבוצת ההזדהות שלהם היא גנבי תוכן גם יגלשו לפיגועים, ולא רק לאיומים בפיגועים. אחרי הכל, אם יש לך "זכות" לגנוב, אז מי שמפריע לך בכך בעצם פוגע בחירויות הבסיס שלך, ועוד בשליחותם של בעלי הון מרושעים.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
