דו"ח טכנולוגי: ההתפכחות מאוטופיית הרשת

בוקר טוב, אריק

שמידט. אמת מטרידה צילום: בלומברג

לדברי שמידט, מידע ברשת קיים למעשה בשני מעגלים: בראשון, המצומצם, נמצאים האנשים שמגיעים לרשת כדי לחפש מידע חדש ולהעשיר את חייהם. בשני, הרחב הרבה יותר, נמצאים האנשים שמגיעים לרשת כדי לקבל אישור לבורות שבה החזיקו קודם לכן. היכולת של אנשים לעשות רעש נרחבת הרבה יותר: שמידט הביא כדוגמה את הטמבל ההוא, נו מה שמו, הוא שרצה לשרוף קוראן וזכה לטונות של יחסי ציבור: לפני 15 שנה הוא היה צריך להדפיס עלונים שאף אחד לא היה קורא. היום, לא מעט בזכות גוגל ובשל העובדה שבלוגרים פירקו את מעגל החדשות המסורתי – אין רגע שבו לא יכולה לפרוץ שערורייה חדשה – הברנש ההוא זכה לתשומת לב פנומנלית. 

בקיצור, אומר שמידט, כל האוטופסיטים שהעריכו שהרשת תביא אותנו לעולם חדש ואמיץ יותר, עם חברה מוארת יותר ומשכילה יותר, שבו כל העולם יהיה כפר גלובלי וכולנו נשיר קומבאיה, "היו בעליל בורים באשר לטבע האנושי". על חלקה של גוגל בנושא, כמובן – הדואליות של הרשת היא גם דואליות של גוגל, שמאפשרת לך למצוא הכל, מספרי הדרכה לפיזיקה ועד קריאות להשמדת השכנים – שמידט, מטבע הדברים, לא הרחיב את הדיבור.

מי ישמור על הרובוטים?

להוציא כמה טייסים שמאוהבים בצעצועים שלהם (ובבלעדיות שלהם על הצעצועים, רצוי יקרים כמו F-35), חלק ניכר מהעולם הצבאי כבר קלט שהגיע הזמן לעבור לרובוטים מעופפים, קרי מל"טים. יש להם יתרון מובהק אחד, שבהחלט יכול להיות שהוא גם החיסרון המובהק: אין מחיר פוליטי לשימוש בהם. אם האויב מצליח להפיל מל"ט, אין שאלה של טייס שבוי או ארון מכוסה בדגל. רק גרוטה מעשנת במדבר. זה, מצידו, עשוי לעודד פוליטיקאים וגנרלים לצאת למלחמות וקרבות מיותרים.

אבל לפני שאנחנו מגיעים בכלל לשאלה הזו, עולה השאלה המציקה של הפעלת הרובוטים. כשרובוט מבצע פשע מלחמה – למשל, מפציץ בניין מלא אזרחים – מי אחראי לפשע הזה? האם יעמידו לדין את הרובוט? את המפעיל שאישר את פקודת הירי? את איש המודיעין שחשב ששם נמצאת המפקדה הכללית של הג'יהאד העולמי?

שאלה נוספת: באיזו מידה רובוטים כאלה נחשבים למוקשים, קרי כלי נשק קטלני שאיננו מודע לסביבתו? מה מעמדם של מוקשים רובוטיים, כלומר מוקשים שיש להם חיישנים ושהם מסוגלים להתקדם לעבר מה שהם חושבים שהוא מטרה לגיטימית? הבעיה העיקרית, אומרים חוקרים, היא עם מערכות נשק שבוחרות את המטרות בעצמן. יצרני הרובוטים טוענים שאין חיה כזו וגם לא תהיה. אבל באיזשהו שלב, נניח בעוד שלושה חודשים, יתחוור שזה כלכלי יותר מאשר להצמיד מפעיל לכל רובוט. מה אז?

כל אלה, ועוד, יעלו בקרוב בשתי ועידות שינסו לדון בשאלות המציקות העולות מהעברתם של אמצעי הלחימה מידיים אנושיות, רועדות לעתים, לידיים מתכתיות שלעולם אינן מטילות ספק. המשך יבוא.

למה מי את, שניתן לך תגובה?

קודם כל העובדות. הסטודנטית צ'לסי קייט איזאקס קיבלה מטלה לכתוב על השימוש באייפד באופן אקדמי. היא פנתה, ופנתה, ופנתה, ופנתה למחלקת היח"צ של אפל כדי לקבל תגובה. היא לא קיבלה כלום. כשל ראשון.

זה העלה את חמתה של איזקס להשחית, והיא שלחה מייל נוסף ובו אמרה שלא ביקשה מאפל ציון, אלא התייחסות לשאלת יח"צ. ג'ובס ענה ש"יש לנו יותר מ-300 מיליון לקוחות ואנחנו לא יכולים לענות למיילים שלהם אלא אם הם מדווחים על בעיה מסוימת. מצטער". איזאקס הודיעה לו, בשלב זה, שהיא לקוחה של אפל, ושיש לה בעיה: שאלה שעליה רק היח"צ של אפל יכול לענות. ואז הגיע מייל קצר וסופי: "אנא עזבי אותנו במנוחה".

ג'ובס. עוד לא קלטו את תפקיד מחלקת היח"צ צילום: Asa Mathat | All Things Digital

נראה שבאפל עדיין לא סגורים על תפקידה של מחלקת היח"צ. רמז: היא לא מיועדת להעליב כתבים (ההתמחות של ג'ובס). אם הייתי עורך, הייתי שוכר את איזקס. היא לא מפסיקה לשאול את השאלות, היא לא נבהלת מסלבריטאים גסי רוח, ומה שהיא חשפה היה חשוב יותר מהשאלה המקורית, שממילא היתה שאלה מתחנפת.

איך לא לפרסם

בקיצור, לא רעיון מומלץ. הבלוג של חברת רדפין, שמקדם את הסיפור, מציין שהבעיה כאן היא שבעלי חנויות לא אמורים לחשוב כמו יזמי הייטק: כלומר, הם לא אמורים לחשוב על צמיחה בכל מחיר, אלא על צמיחה תוך התערות בקהילה.

קצרצרים

דיווחנו בשבוע שעבר על פרסום הקוד הפתוח של הרשת החברתית הפתוחה, דיאספורה, ואיחלנו לה כל טוב. בינתיים, עברו האקרים על הקוד של דיאספורה, והגיעו למסקנה שהוא מנוקב יותר מהמוניטין של אהוד אולמרט, ושהוא מכיל כל מיני מרעין בישין. לזכותם של אנשי דיאספורה ייאמר שהם מודעים לכך, ושהזהירו שהקוד הראשוני מכיל פרצות. עם זאת, לא בטוח שכל מי שצריך לדעת אכן יודע.

לפני כשבוע, החל המגזין ניוזדיי לפרסם את אפליקציית האייפד שלו בדרך חיננית במיוחד: לטענתו, הדבר היחיד שהאפליקציה נחותה בו ממהדורת הדפוס הוא שאי אפשר לצוד בעזרתה זבובים. כדי להדגים את הטענה, הפרסומת הדגימה מה קורה לאייפד שהופך למחבט זבובים. ניחשתם נכון. לאחרונה הפסיקה ניוזדיי להשתמש בפרסומת, ולפחות לפי מקור אחד זה קרה אחרי שאפל איימה עליה שאם לא תפסיק להציג אותה, האפליקציה שלה תעוף מהאפסטור מהר יותר מזבוב. זוכרים את הטענות של אפל על כך שיש ליברליזציה בחנות האפליקציות שלה? בדיוק. מסתבר שעדיין אסור לרדת על מוצרי אפל, גם כשהירידה היא לצורך עלייה (במכירות).

מבוכה לספקיות הרשת בבריטניה: אם חשבתם שהמהירות שאתם מקבלים מספקית הרשת שלכם נמוכה, ל-BT יש מה ללמד אותן. חוואים בבריטניה, במחאה, שלחו יוני דואר למרחק 120 ק"מ, כשהיונים נושאות כרטיס זיכרון עם סרטון וידיאו לברכה. במקביל, הם ניסו להעלות את הסרטון ליוטיוב. כאשר היונים הגיעו ליעדן, כעבור חמש שעות, רק 24% מהסרטון עלו ליוטיוב. מסקנה: לכפר האנגלי קסמים רבים. פס מהיר הוא לא אחד מהם.

מכירים את המצב, שבו איזה לוזר יושב לידכם באוטובוס ומתחיל לנהל שיחה בקולי קולות, וזה מביא לכם את הסעיף עד כדי כך שאתם שוקלים להצטרף למועדון המעריצים של חניבעל לקטר, ומתחילים לפנטז על מסור חשמלי? ובכן, נמצא ההסבר המדעי: שמיעת רק צד אחד של שיחה היא אירוע מטריד, משום שהמוח האנושי, שממש לא סובל חוסר במידע, מנסה אוטומטית להשלים את הצד השני – דבר שלא מאפשר לכם להתרכז במה שאתם באמת רוצים או צריכים לעשות. יש פתרון. לא לגמרי חוקי, אבל פתרון.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"