דו"ח טכנולוגי: חשיפה בתנאי לחץ
החקירות ומשברי היח"צ הכריעו את אפל, והיא מפרסמת לראשונה את נוהלי האישור באפסטור; כנופייה אמריקאית השתמשה בפייסבוק כדי להחליט לאילו בתים לפרוץ; מיקרוסופט כתואנה להשתקת יריבים פוליטיים ברוסיה; והחנות הסודית של זינגה
להט החקירה המתהפכת
המהפכות הדמוקרטיות בערים היווניות של העולם העתיק התחילו כמעט תמיד מדרישה חד משמעית: לפרסם את החוקים. לא להשאיר אותם חסויים בידי האוליגרכיות. כל אדם צריך היה להיות מסוגל לדעת על סמך איזה חוק הוא נשפט, ומה מגיע לו. כשהחוקים נחשפו, על הטיותיהם, בדרך כלל שטף הזעם גם את האוליגרכיות אל פח האשפה של ההיסטוריה.
משהו מעין זה עבר על אפל בסוף השבוע: היא פרסמה, אחרי שנתיים של אי ודאות מתוכננת היטב, את הנהלים הרשמיים של האפסטור שלה. עכשיו, היא לא תוכל יותר להעיף אפליקציות בשרירות לב. 113 הכללים שפרסמה אולי מקבעים את המפתחים שלה, אבל הם ממסמרים גם אותה-עצמה לנהלים ברורים.
ג'ובס. לא, זה לא פרץ ליברליזם פתאומי צילום: בלומברג למה פרסמה אפל את הכללים? כנראה כי לא היתה לה ברירה. כמעט כל החדשות שעסקו באפל בחצי השנה האחרונה היו שליליות, והאפסטור זכתה לחלק ניכר מההפניות העוינות. ואם לא היה די בחזית היח"צ, שאפל נחלה בה תבוסה אחרי תבוסה, הרי שהיא מצאה את עצמה מסובכת גם בכמה חזיתות משפטיות: ה-FTC, רשות הסחר הפדרלית, חקרה את אפל בשני מקרים שונים הקשורים לאפסטור. הראשון היה האיסור על אפליקציית Google Voice, מלפני כשנה; השני היה האיסור החדש יחסית על שימוש בפלאש באפליקציות.
אז כדי להוריד את העיתונות והרשויות מהגב, סטיב ג'ובס שחרר כמה כללים שמאפשרים להחזיר את Google Voice לאפסטור ויאפשרו שימוש בקוד שנוצר בפלאש, אם לא בפלאש עצמו. ככה זה: זה לא היה פרץ ליברליזם פתאומי.
פייסבוק ככלי פריצה
לפני כמה חודשים דיווחנו על האתר הסאטירי Please Rob Me, שפרסם את פרטיהם של משתמשים ברשתות חברתיות שהודיעו על מיקומם כשהם מחוץ לביתם. זו היתה, כאמור, סאטירה – אבל בינתיים עשתה כנופייה ברזילאית שימוש בפייסבוק כדי לבחון מטרות לחטיפה, ועכשיו נחשפה כנופייה בארה"ב שאכן השתמשה בפייסבוק למטרות פריצה.
כנופיה בנשואה, ניו המפשייר, השתמשה במידע שאנשים פרסמו על עצמם בפייסבוק כדי לוודא שהם לא נמצאים בביתם, לפני שפרצו אל הבתים. המשטרה מעריכה שהם פרצו ל-50 בתים, ותפסה שלל בשווי 100 אלף דולר.
אבל האמת היא שקשה להאשים דווקא את פייסבוק – שמיהרה להבהיר ששירות המיקום שלה, Places, לא היה מעורב – שהיא בסופו של דבר רק צינור לנפיחותם וראוותנותם של אנשים. אם אנשים לא היו טורחים לדווח על כל אירוע לא חשוב בחייהם, לא היו מתרגלים לחיות בתרבות שבה דיווחים כאלה הם דבר נפוץ והולך, זה לא היה קורה. או, כמאמר התלמוד, לא עכברא גנב אלא חורא גנב.
עלה התאנה של פוטין
הרודן הרוסי, ולדימיר פוטין – שכמו סטאלין, מתעניין מאוד באפשרות שימשיך לשלוט עד גיל 120 – ממשיך לדכא את קבוצות האופוזיציה המועטות שעוד נותרו במדינה. מאחר שהתירוץ של "ביטחון המדינה" הפך לבדיחה גרועה מזמן, קצין הק.ג.ב בדימוס משתמש בתואנה אחרת.
הטקטיקה החדשה של המשטרה והכוחות המיוחדים של משרד הפנים הרוסי פשוטה אך גאונית: הם מחרימים את המחשבים של המתנגדים לפוטין בטענה שהם קיבלו דיווח שמותקנות עליהם תוכנות פיראטיות של מיקרוסופט. זה גאוני, כי רוב הסיכויים הם שהטענה תהיה נכונה: כמו בישראל, שיעור עצום מהאוכלוסייה משתמש בתוכנות של מיקרוסופט, אבל מעדיף לעשות הכל כדי לא לשלם עליהן. וכלי התקשורת האחרים ברוסיה כבר מזמן למדו את הלקח, אחרי רצח או שניים, והם בכיס של פוטין.
חלק מקבוצות האופוזיציה, שיודעות שהן זן שנמצא בסכנת הכחדה, ניסו להתחמק מהסכנה הזו על ידי הצעד החריג של קניית תוכנות ברישיון ממיקרוסופט. לפחות במקרה אחד, של קבוצה שמתנגדת לבניית מפעל מזהם שפוטין חפץ ביקרו, זה לא עזר: המחשבים הוחרמו למרות הכל.
פוטין. תירוץ חדש למלחמה במתנגדים לו צילום: אלכס קולומויסקי הקבוצה, Baikal Environmental Wave, פנתה לעורכי הדין של מיקרוסופט ברוסיה בקריאה לעזרה, וגילו שאין כל כך עם מי לדבר. עורכי הדין שם כל כך התלהבו מהעובדה שהמשטרה החלה לרדוף את גנבי התוכן, שהם מתעלמים באלגנטיות מהעובדה שהרדיפה הזו נובעת מסיבות פוליטיות. בתגובה לתחקיר של הניו יורק טיימס, הודיעה מיקרוסופט שהיא תהדק את הביקורת על מה שמתרחש בחטיבה הרוסית שלה – ביקורת שארגוני זכויות האדם הנכחדים ברוסיה מבקשים כבר חודשים.
חנות-המכורים של זינגה
יש לא מעט חברות מאוסות בתחום הטכנולוגיה: גוגל ופייסבוק מפשיטות את פרטיותכם מעליכם, אפל מפגינה בריונות ופרנויה שמקומם בעולם השני, אורקל משמשת כמחסה למטרידים מיניים, פוקסקון מעניקה משמעות חדשה ומבעיתה למונח "סחורות תמורת דם". אבל ברמת הנוכלות הבלתי מוסתרת, כנראה שאין הרבה מתחרים למפתחת המשחקים זינגה. המנכ"ל שלה, מארק פינקוס, אמר כבר בהנאה שהאנשים שלו יעשו "כל דבר תועבה שמופיע בספר" כדי להעלות רווחים, ושהוא עצמו אף פעם לא הבין מה הטעם בקורסים על אתיקה עסקית.
לאחרונה הגיעו הדברים לידי כך שאפילו העובדים הקשוחים של זינגה התחילו להישבר, והם מגדירים את האתוס הרשמי של החברה כ"עשו את הרע", פרודיה מיואשת על "אל תהיה רע" של גוגל. הסיבה לכך: זינגה מנצלת את המכורים למשחקים שלה, והיא פתחה חנות שקטה שבה המכורים באמת יוכלו לרכוש עוד טובין וירטואליים.
עד כאן, שום דבר חדש. חנויות להמרת כסף אמיתי באוויר קיימות כבר שנים. מה ששונה פה הוא הסכום ההתחלתי: כדי להשתתף בתוכנית המיוחדת והשקטה – היא מכונה Premium Purchase Program – המשתמש יצטרך להקיא לזינגה סכום מינימלי של 500 דולר. וכדי לוודא שאף אחד אחר לא יקבל אחוזים ממה שהמכורים שלה שולחים לה, התוכנית לא מאפשרת להשתמש בכרטיסי אשראי; היא מאפשרת רק העברת כספים אלקטרונית מחשבון הבנק שלך לזה של זינגה. חיובי אשראי אפשר לבטל; העברות כספים, הרבה יותר קשה. החנות של זינגה בפייסבוק מאפשרת רכישה מקסימלית של 200 דולר. כנראה שזה לא מספיק לזינגה.
מטבע הדברים, זינגה לא מפרסמת את התוכנית הזו; היא לא מפורסמת באתר שלה, והיא עוברת מפה לאוזן, ומגיעה לאוזניהם של האנשים שמוכנים להוציא את מחירו של מחשב טוב על כמה פיקסלים, האנשים שלפינקוס המאותגר-אתית אין שום בעיה לנצל.
קצרצרים
גוגל הודיעה במהלך החג על שדרוג מסיבי של מנוע החיפוש שלה, שעכשיו מנסה להציג לכם תוצאות אמת עוד בטרם תחליטו מה בעצם אתם מחפשים. זה, ככל הנראה, הבסיס להתבטאות המשונה – אפילו יחסית לסטנדרטים המוזרים שלו עצמו – של המנכ"ל אריק שמידט, שאמר שגוגל תדע עוד לפניכם מה אתם רוצים. התוצאות נראות חיוביות, יחסית – אבל יש גם תוצאות משונות. למשל, כשמקלידים לגוגל את המחרוזת Jes, מסתבר שהילדה האומללה ג'סי סלוטר, שנרדפה על ידי פורצ'אן, פופולרית אליבא דגוגל יותר מברנש שהסתובב כאן לפני כמה שנים, עצבן את הממסד הדתי והוצא להורג בשיטה לא סימפטית במיוחד, אחד שמכונה בלעז Jesus. כשלפני ארבעים שנה בערך אמר ג'ון לנון שהביטלס פופולריים יותר מישוע, פרצה סערה ענקית. היום, כנראה, כבר לא.
אז ג'סי אולי יותר פופולרית מג'יזס, אבל גוגל הלכה בדרכיה של אפל ויש מילים שאם תנסו לחפש אותן, היא לא תציע לכם כל אפשרויות השלמה ותצטרכו להשלים את ההקלדה בעצמכם. המדובר, כמובן, ברשימה מורחבת של שבע המילים האסורות של ג'ורג' קרלין. הידיעה הגיעה אלינו אחרי שעיתונאית ששם המשפחה האומלל שלה הוא Slutsky ניסתה לחפש את עצמה ללא הצלחה.
אלו מכם שהיו חסרי מזל עד כדי כך שניסו לקרוא את אתרי החדשות הישראליים במהלך החג, גילו שהאייטם הבולט עסק באיש דת מיותר מהמקובל, טרי ג'ונס, שהבטיח לשרוף קוראן לרגל יום השנה לפיגועי ה-11 בספטמבר אבל השתפן בסופו של דבר, לא לפני שהצליח לככב במהדורות החדשות במשך שלושה ימים. לשרת הרשת של האתר של הכנסייה של ג'ונס נמאס מכל הבלגן בשלב מוקדם במיוחד, לפני שלושה ימים, והחברה הסירה את האתר שלו. הסיבה הרשמית: הפרת חוזה מצד ג'ונס, משום שהאתרים המאוכסנים ב-Rackspace אמורים להמנע מ"דיבור שנאה". הסיבה הפחות רשמית: בשביל מה אנחנו צריכים את כאב הראש הזה.
אתר ההדלפות ויקיליקס נערך למתקפה כבדה נוספת נגד הפנטגון: בקרוב צפוי הארגון, שפועל כעת עם עיתונים נוספים, לשחרר ערימת מסמכים גדולה במיוחד שדלפו מצבא ארה"ב, הפעם מעיראק, שאמורים לחשוף את המלחמה שם כ"מרחץ דמים" של ממש. הפעם, מבטיחים לנו, הם ישחררו פי שלושה יותר מסמכים משפרסמו על אפגניסטן, וככל הנראה יביאו ראיות נוספות על התעללות בעצירים. בפנטגון כבר מתכוננים לרדת לבונקרים.
ארגון Consumer Wastchdog מחריף את מלחמתו בגוגל: אחרי שהארגון פרסם מודעה המתארת את מנכ"ל גוגל שמידט כסוטה מפוקפק, הוא דרש מהחברה לפרסם קישור לאתר ביקורתי על גוגל כמודעה בגוגל עצמה, שהיתה אמורה להתפרסם בצד מילות החיפוש "אריק שמידט גוגל". בהתחלה גוגל סירבה, בתואנה שהיא לא מאפשרת פרסומות שמכילות סימנים מסחריים מצד מי שלא מחזיק בסימן המסחרי – זה, אגב, לא ממש נכון – ואחרי שקלטה איזה אסון יח"צ מחכה לה בצד הדרך, כבר מרייר, היא שינתה את דעתה ופרסמה את הקישור.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
