דו"ח טכנולוגי: רוצים פרטיות? גוגל מציעה שתחליפו את השם
אריק שמידט מגלה דמיון הזוי למדי, וגם המכונה שלא תציל את הדפוס, העתיד העגום של משחקי המחשב ותופעת "החיים המינימליסטיים"
רק קורבן קטן
גוגל, מתברר, מודעת היטב לכך שהיא דופקת את החיים של כולנו עד העצם – או לפחות את חייהם של הטיפשים והצעירים החיים בינינו – ואין לה שום חרטות. על מה היא צריכה להתחרט? על כך שהיא מוודאת שכל דבר שטות שעשיתם בגיל 16 ייזכר לנצח? על, אלוהים ישמור, התמונות שלכם בחיתולים שיעלו בכל חיפוש שתעשה דייט עתידי? גוגל לא מאמינה בדמעות.
אבל זה לא אומר שאין מה לעשות. למנכ"ל גוגל, אריק "פרטיות זה לפושעים" שמידט, היה פתרון, והוא שטח אותו באוזני הוול סטריט ג'ורנל: לשנות את החוקים כך שיאפשרו לצעירים לשנות מיידית, בהליך מינימלי, את שמם עם הגעתם לגיל 18.
נחזור על זה שוב: כדי להימנע מהנזק שגוגל תגרום לכם, אריק שמידט – האחראי הישיר לנזק – מציע שתחליפו זהות. הוא לא מסביר איך בדיוק אפשר יהיה לנתק בין הזהות הישנה והזהות החדשה, אולי כי זה בלתי אפשרי. שלא במקרה, ההתייחסות לרעיון של שמידט הגדירה אותו כ"רעיון מטורף". דנה בויד התגלגלה מצחוק, הסבירה עד כמה מסובך היום לשנות את שמו של אדם, וציינה בהגיון – תחום ששמידט כנראה לוקה בו – שעם המוניטין הרע שייעלם, יתאדה גם המוניטין החיובי שצבר האדם לאורך השנים.
שמידט היה יכול לעשות משהו הרבה יותר פשוט: להוציא אתרים חברתיים מרשימת האינדוקס של גוגל. אבל זה יפריע לחברה שלו להוון את המשתמשים, ואת שמידט מעניין בעיקר הכסף. זה לא צריך להפתיע – זה הג'וב שלו. ומאחר וגוגל לא מתכוונת לבלום את עצמה, עד כדי כך שהיא מציעה שינויים חברתיים מרחיקי לכת ובלבד שתוכל להמשיך לגרוף את רווחיה, הגיע הזמן שהממשלות יבלמו אותה. הגיע הזמן לפרק אותה.
חמוד, אבל לא
העמדה שלי כלפי מכונת הספרים אספרסו היא אמביוולנטית. מצד שני, הייתי מאד רוצה אחת כזו אצלי, אבל כנראה שלא יהיו לי את 150 אלף הדולר הנדרשים. מצד שני, היא כבר עכשיו מוצג ארכיאוני.
מה שאספרסו עושה הוא פשוט מאוד: תן לה עותק דיגיטלי של ספר, נייר, דיו, קצת קרטון ודבק, והיא תדפיס לך את הספר ותכרוך אותו. זה ייקח כארבע דקות בממוצע בלבד. היא, כמובן, לא מיועדת לצרכן הפרטי אלא לספריות, הוצאות ספרים אוניברסיטאיות וכדומה – ארגונים שלפעמים, מה לעשות, צריכים להדפיס רק כמה מאות עותקים של ספר מסוים.
הבעיה היא לא רק העלות הראשונית הגבוהה למדי. אם כבר יש לך קובץ של הספר שאתה רוצה או צריך לקרוא, למה לך להדפיס אותו, או לכרוך אותו? אתה כבר יכול לקרוא אותו. אם היתה מכונה כזו לפני עשרים שנה, יכול להיות לה עתיד. כשהיא מופיעה כאשר הדור הצעיר כבר התרגל לקרוא על מסך, כנראה שלא.
תהיו רציניים, תצילו את עצמכם
חשבתם פעם שהבעיה של משחקי מחשב היא העדר רצינות? שהעלילות חבוטות יותר מפוליטיקאי אחרי ביקור בוועדת חקירה? שהדמויות שטחיות יותר מקנזס (שכידוע, שטוחה יותר מפנקייק)? שהכסף שאמור היה להיות מושקע בהשעיית הספק שלכם הושקע בגרפיקה? אתם לא לבד.
מפתח המשחקים וורן ספקטור נאם בכנס מפתחי המשחקים שנערך לאחרונה באירופה, והזהיר שהשענותם של משחקי המחשב על דמויות גדולות מהחיים ועלילות מדע שהוא כל כך בדיוני שמדענים לא רוצים להיראות בסביבתו עשויה, בטווח הלא כל כך רחוק, להביא לכך שהתחום יידחק למעמדו של תחום הקומיקס.
עכשיו, יש ללא ספק יצירות קומיקס גדולות וראויות – פרספוליס של מרג'אן סטראפי, למשל – אבל הן לא הדבר הראשון שחושבים עליו כשחושבים על קומיקס. הדימוי המקובל הוא של עלילה שטחית, עם נשים עם פחות מדי ביגוד וגברים עם פחות מדי שכל, כשכולם משתמשים בכוחות על בלתי סבירים.
אם תחום משחקי המחשב רוצה להציל את עצמו מהגורל הזה – להיחשב לבידור זול ולא חשוב – אז, אומר ספקטור, יהיה צורך להשקיע יותר בעלילה. גם על חשבון הגרפיקה. תנו לנו דמויות אמיתיות, כאלה שאפשר להזדהות איתן, גם אם המבט שלהן לא מסוגל להפיל מטוסים במעופם.
כדי שזה יקרה, תעשיית המשחקים תצטרך לגלות שהיא מקבלת יותר כסף ממבוגרים ופחות ממתבגרים. החדשות המשמחות הן שזה מתחיל לקרות.
נוודים דיגיטליים רציניים
תופעת הנוודים הדיגיטליים – של עובדים שנודדים מבית קפה לבית קפה עם מחשב נייד, ושהופכים חללים ציבוריים למרחב העבודה הנוח מאוד שלהם – כבר זכתה לתהודה ניכרת. עכשיו הגיעו כמה אנשים שלקחו את התופעה צעד אחד קדימה: לא רק שימוש במרחב ציבורי לעבודה, אלא ויתור על כמעט כל הרכוש הלא דיגיטלי.
עובדים בבית קפה (ארכיון) צילום: אוראל כהן האמרה הצינית היא ששלוש דוגמאות למקרה מסוים מהוות תופעה. הגארדיאן פרסם כתבה שלמה על תופעת המינימליסטים – אנשים שמוותרים כמעט על כל רכושם (הנמושות שומרים לעצמם מקום לינה) ומסתובבים בעולם רק עם ההרד-דיסקים שלהם. הוא הצליח למצוא ארבעה אנשים שחיים כך. האם זו תופעה? מוקדם מדי לדעת.
הרעיון הוא שכל מה שאתה צריך הוא המידע שלך – מידע בצורת טקסט, מוזיקה, סרטים. רצוי שתהיה גם דרך להציג אותו. כל השאר – בית, ביגוד, ריהוט וכן הלאה – הוא מותרות שכובלות אותך לאורח חיים שמאלץ אותך לצרוך. היפטר מהם.
הבעיה, כמובן, היא שגם מידע הוא מותרות. חלק ניכר מתושבי העולם חי ללא נגני MP3, אוספי מוזיקה או תמונות. הם לא הכרחיים לקיום בשום צורה. התפיסה שאומרת שדווקא המידע הוא החלק ההכרחי היא, מעבר להיותה מנותקת מהמציאות, תפיסה מפונקת משהו: היא גם, בחלק ניכר מהמקרים, הופכת את האוחזים בה לנצלנים. אחד האנשים המרואיינים בכתבה ויתר על הדירה שלו, ועכשיו הוא נע ונד בין חברים וישן על הספות שלהם. תודה, באמת. באופן בלתי מפתיע, חלק מהמרואיינים גם מאמינים שבשלב כלשהו מישהו יצליח להעלות את התודעה שלהם למחשב, מה שיהפוך את הקיום הפיזי לבלתי הכרחי. אוי. החסר משוגעים אנוכי?
קצרצרים
מי שוודאי היתה רוצה לאמץ את עצתו של שמידט ולהעלים את שמה הקודם היא עדן אברג'יל, שהפכה אתמול לסלבריטאית בעל כורחה בגלל התמונות שפירסמה בפייסבוק ושנחשפו על ידי בלוג הסחים. לתקשורת הישראלית – ולציבור הישראלי – יש משך תשומת לב של יתוש על ספידים, אבל גוגל זוכרת הכל, תמיד. מצד שני, אברג'יל גם למדה על בשרה מה משמעותה של "פרטיות" בפייסבוק: אלבום התמונות שלה, כפי שפייסבוק רוצה, הוגדר כפתוח לכל העולם כברירת מחדל, ואברג'יל נזקקה לכחמש שעות כדי לסגור אותו.
ועוד בנושאי אבטחה: אם הסיסמה שלכם מכילה שבעה תווים ומטה, גם אם היא מכילה מספרים, אז היא לא בטוחה מספיק עבור המחשבים זוללי המספרים של היום: יכולת החישוב של כרטיסים גרפיים של ימינו מקבילה לזו של מחשבי על מלפני עשור. חוקרי אבטחה ממליצים על סיסמאות בנות 12 תווים ומטה. רק אל תהיו כמו המרגל הרוסי ההוא שנתפס לא מזמן, שהיתה לו סיסמה כל כך מסובכת, שהוא היה חייב לרשום אותה.
דיווחתי בעבר על העובדה שזבל החלל שמסתובב לנו מעל לראש – שכולל הכל, ממברגים ששמטו אסטרונאוטים ועד לוויינים שהחליטו לצאת לפנסיה במקום עם נוף, במקום לעשות את הדבר המקובל ולהתאבד בשריפה – כבר מזמן לא מצחיק. ובכן, לסוכנות המדענים המטורפים החביבה על המדור, דארפה, יש פתרון: היא רוצה לשגר לחלל רשת ענקית, שתיכרך סביב הזבל ותוריד אותו חזרה לכדור הארץ, עם אופציה לשרוף אותו באטמוספירה. טיסת ניסוי ראשונית תיערך ב-2013, ובמונחי מסעות בחלל זה ממש קרוב. אם הטריק יעבוד, בדארפה מתכוונים לסיים לפנות את הזבל עד 2017.
עוד יום, עוד מוצר מתלקח של אפל: רכבת בטוקיו בלמה למשך כמה וכמה דקות, לאחר שריח של שריפה התפשט באחד הקרונות. בדיקה מהירה העלתה, כמובן, שמדובר בנגן אייפוד קסום ומהפכני שלא עמד יותר בעומס. ביפן נרשמו עד כה 60 מקרים של אייפודים מתלקחים, ביניהם ארבעה שגרמו לכוויות. אפל, כהרגלה, מאשימה את יצרנית הסוללות – כאילו היא לא מכרה את האייפוד כיחידה שלמה ללקוח.
סוכנות הידיעות AP היתה במגעים עם החברה שמאחורי אתר הלולקאטז, תמונות החתולים עם הכיתוב המשעשע, במגמה למכור לאתר תמונות חתולים שעליהן יוכלו המשתמשים להתאמן. העסקה, למרבה הצער, לא יצאה אל הפועל.
· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
