אפליקציית האייפד שתהפוך את הפייסבוק שלכם לכתבת השער

עד לפני שבועיים אף אחד לא שמע עליהם. הם היו בסך הכל עוד סטארט־אפ קטן מעמק הסיליקון שמפתח יישום לאייפד. אבל מאז שנחשפה לפני כעשרה ימים האפליקציה פליפבורד (Flipboard) ושני היזמים שעומדים מאחוריה בבלוג של רוברט סקובל (מהבלוגרים המשפיעים ביותר בעולם הטכנולוגיה), הרשת לא מפסיקה לדבר עליהם. בזמן הקצר הזה פליפבורד כבר זכתה למאות התייחסויות ברשת, למחמאות כמו "מהפכנית" (אשטון קוצ'ר) ו"Killer App" (בלוג הטכנולוגיה טקראנץ'), ועל הדרך גם עוררה כמה מחלוקות בנוגע לחוקיותיה.

פליפבורד עושה בסופו של דבר משהו פשוט מאוד: היא מציגה תכנים מרשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר. אך האופן שבו היא עושה זאת הוא שגרם להייפ סביבה. האפליקציה מציגה את התכנים בצורה הדומה למגזין נייר שמותאם אישית לכל משתמש על סמך חשבונות הפייסבוק, הטוויטר ומקורות התוכן הנוספים שהוא בחר להוסיף. לדברי מייסד החברה, מייק מק'קיו, מדובר רק בשלב הראשון של המהפך באופן שבו ספקי התוכן באינטרנט פועלים. לדבריו, "פליפבורד תעשה מהפכה בתחום הפרסום המקוון, וספקי תוכן יוכלו להגדיל באמצעותה את הכנסותיהם פי עשרה".

היררכיה לפי לייקים

אפשר היה לפטור טענות כאלה בזלזול אילו הושמעו על ידי גורם אחר. אבל במקרה זה אין מדובר בסטארט־אפיסט צעיר ונטול כל ניסיון. בעברו של מק'קיו (43) שני אקזיטים משמעותיים: ב־1996 הוא מכר את חברת Paper Software שהקים לנטסקייפ, אז כוח משמעותי בעולם הדפדפנים; וב־2007 מכר את Tellme Networks למיקרוסופט בעסקה בשווי 800 מיליון דולר, שלפי ההערכות העשירה את חשבון הבנק שלו בעשרות מיליוני דולרים. שותפו לפליפבורד, אוון דול, רק בן 29, אבל כבר יכול להתהדר בהישגים מרשימים במיוחד: חבר בכיר בצוות הפיתוח של האייפון מהדור הראשון שלו, ומרצה בקורס פופולרי במיוחד בסטנפורד על פיתוח אפליקציות לסמארטפון.

האופן שבו פועלת האפליקציה, מסביר מק'קיו, פשוט ביותר: "השרתים שלנו מחוברים לטוויטר ולפייסבוק. כשמשתמש מתחבר אנחנו ממירים את זרם העדכונים שלו לעמודי מגזין. רק שבמקום להראות את העדכונים עצמם, אנחנו שואבים מידע מהלינקים — כמו כותרת, תמונה, טקסט ווידיאו. אלגוריתם שפיתחנו בוחן את חשיבות העדכון כדי ליצור היררכיה באופן ההצגה, וזו נקבעת על סמך כמה רה־טוויטים או לייקים שקיבל העדכון. כל המידע שנאסף מסודר בעמודים דמויי מגזין שהמשתמש מדפדף בהם לפי עקרונות גרפיים ועיצוביים שנקבעו מראש".

נוסף על כך, המשתמשים יכולים להפיץ את התכנים ברשתות החברתיות, לשלוח ציוצים, לצרף למגזין שנוצר עדכוני תוכן מגופים נוספים כמו "ניו יורק טיימס", "פורצ'ן", "אקונומיסט", "טקראנץ'", "לונלי פלאנט" ו"Science" — ובעתיד ספקי תוכן יוכלו ליצור תכנים ישירות לפליפבורד. "ניצור תקן פתוח כדי לעודד את זה. אנחנו רוצים לאפשר לאנשים לקחת עמודי אינטרנט ולהתאים אותם לפליפבורד", אומר מק'קיו.

טוויטר גם לאמהות

מק'קיו מודע היטב לפער בין הדור שלו לדור הצעיר יותר, שלא זוכר עולם ללא אינטרנט או סלולרי. "הדור שלי הוא יותר דור של אימייל, אבל הצעירים משתמשים באימייל רק לתקשורת עם ההורים. הם בעיקר משתמשים בפייסבוק, טוויטר והודעות SMS".

פליפבורד, לדבריו, נועדה בראש ובראשונה לגשר על הפער הזה בין הדורות: "כולם רוצים לקבל מידע ולהיות מחוברים למה שקורה בעולם. טוויטר ופייסבוק נהפכו לדרך העיקרית בעבור הדור הצעיר, שם החברים שלך והאנשים שאתה מכבד קובעים את מה שאתה רואה באינטרנט. זה רעיון חזק מאוד, ואנחנו מביאים אותו לקהל מיינסטרימי יותר. עם פליפבורד לא צריך להיות בעל תובנה גדולה ברשתות חברתיות כדי ליהנות מהתוכן הזה.

"לפני ימי הדפדפנים המודרניים האינטרנט היתה עולם טכני מאוד, עם מושגים כמו FTP ו־Gopher. אני סבור שחיינו בעולם דומה מאוד לזה בכל הקשור לטוויטר ופייסבוק, ופליפבורד יוצרת לראשונה חוויית גלישה גרפית לעולמות האלה. אמא שלי, למשל, בת 70, ולא יודעת מה לעשות עם טוויטר, אבל היא אוהבת את פליפבורד. ולמעשה היא משתמשת בטוויטר באמצעות פליפבורד. היא קוראת חדשות, עוקבת אחרי נושאים שמעניינים אותה, מדברת עם אנשים אחרים. אז במובן הזה יש כאן גישור על הפער וזה מה שרצינו לעשות מהתחלה. ראינו הזדמנות לקחת את עולם הרשתות החברתיות, לשייף את הקצוות הגסים ולהפוך את החוויה למושכת יותר עבור יותר אנשים בהיבטים יומיומיים רבים יותר".

מק'קיו (משמאל) עם אוון דול. "ספקי תוכן יוכלו להגדיל את הכנסותיהם פי עשרה"

איך נולד הרעיון לפליפבורד?

"זה התחיל בתרגיל מחשבה. דמיינו מה היינו עושים אם היינו בונים היום את האינטרנט מהיסוד. איך הוא ייראה? איך הוא יעבוד? מה תהיה חוויית המשתמש? מה תהיה הארכיטקטורה? מה יהיו המודלים העסקיים? חשבנו על זה שישה חודשים, התחלנו לכתוב מסקנות שבסופו של דבר הובילו לרעיון של המגזין החברתי. בינואר הקמנו חברה והתחלנו לגייס עובדים נוספים. בפברואר התחלנו לדבר עם קרנות הון סיכון וסיימנו סבב גיוסים במרץ. כשיצא האייפד החלטנו להתמקד בו, ולבנות את האפליקציה שקיימת כיום.

"הרעיון התפתח לא מעט. אותו קונספט היה שם מההתחלה. כשאני קונה מגזין בדוכן, אני תמיד שואל את עצמי למה המאמרים שנראים כל כך יפים על הנייר - כל כך מכוערים כשהם ברשת, והאם יש דרך ליצור תוכן יפה ברשת. הרשת נהפכה למקום עמוס ומכוער, בין השאר מכיוון שהיא לא עברה מהפכה אסתטית מאז אמצע שנות התשעים, ונהפכה שדה קרב בין מפרסמים לתוכן.

"אז חשבנו, איך נוכל להביא לרשת את החוויה האסתטית של המגזין? הבנו שאם נעשה את זה ברשת עצמה, זה יהיה מאתגר מאוד. האייפד נתן לנו הזדמנות מושלמת לשנות את התפיסה של האנשים לגבי חוויית הגלישה. בלי האייפד, אני לא יודע איך היינו עושים את זה. הוא נותן הזדמנות לשנות את הציפיות של האנשים כי זו חוויית משתמש חדשה לגמרי. אנחנו מנצלים את זה, ומבחינת תזמון זה עובד מעולה".

אחרי הפרסום בבלוג של סקובל התגובה היתה מסיבית. רגע אחד אף אחד לא שמע עליכם, ורגע אחר כך כולם מדברים עליכם.

"כן, זה היה מטורף. הופתענו מאוד. חשבתי שנפיץ את האפליקציה ואז נצטרך לקדם אותה במשך חודשים, להסביר מה הרעיון, איך היא יכולה לחולל מהפכה בעולם המקוון וברשתות החברתית. אבל מה שקרה הוא שבתוך דקות, ברגע שאנשים ראו תמונות של האפליקציה, הם מיד הבינו את החשיבות שלה. פגענו בנקודה רגישה. שבינו את הדמיון של האנשים הרבה יותר מהר משציפיתי".

"ספקי התוכן נרגשים ורוצים לעבוד איתנו"

אבל הפרסום הרב עורר גם ביקורת חריפה, ובמרכזה הטענה שהאופן שבו האפליקציה שואבת ומציגה תוכן מנוגד לחוק זכויות היוצרים חושף את מפתחיה לתביעה נרחבת. לטענת מק'קיו, ההפך הוא הנכון: "אנחנו מפרסמים רק קטעים מהתוכן, בהתאם לבחירה של הספקים. המטרה של פליפבורד היא לגרום לאנשים להיכנס לאתר המקורי. כשמישהו מצייץ לינק למאמר כלשהו, אנחנו רוצים שאנשים יגלו את המאמר הזה, יגלשו לאתר ויקראו את המאמר, ושבעל האתר יזכה לצפייה בדפים ובפרסומות.

"לא היה ספק תוכן אחד שהתלונן על האופן שבו אנחנו מציגים את התוכן שלו. כל מי שיצר איתנו קשר היה נלהב מאוד, כי אנחנו מפיצים את התוכן שלו ויוצרים מודעות אליו, מביאים תנועה לאתר. ספקי תוכן נרגשים רוצים לעבוד איתנו, ומבקשים שנקדם אותם באזור שבו המשתמש יכול לבחור את התכנים שישולבו במגזין".

השקעתם זמן וכסף ביצירת חוויה יפה, אז למה אתם שולחים את המשתמש לאתר מכוער?

"הצעד הראשון הוא ליצור מערך הפצה, שאנשים יתחילו להבין איזה תוכן מדהים אפשר למצוא בטוויטר ובפייסבוק. יש שם כמות אדירה של תוכן עמוק ועשיר, ואנחנו רוצים לעזור לאנשים לראות את זה ולהביא אותם לאתרים. אבל אנחנו גם רוצים לעודד את ספקי התוכן ליצור משהו יפה כמו המגזין החברתי שבנינו, משהו שהוא לא האתר שלהם, שיאפשר להם ליצור הכנסות בצורה יעילה יותר. המבנה של האינטרנט וחוויית המשתמש דווקא הקשו ליצור הכנסות, ועכשיו יש לראשונה הזדמנות לעשות כסף מהתוכן".

איך הם יעשו את הכסף הזה?

"זה אחד הדברים שהכי מרגשים אותי בפליפבורד. בלי להיכנס ליותר מדי פרטים, אני יכול להגיד שאני סבור שנעשה מהפכה של ממש בתחום הפרסום המקוון. משהו שישנה את הדרך שבה אנשים חושבים על פרסום מקוון".

אבל איך זה יקרה בדיוק?

"אני יכול להגיד רק שאם תסתכל על ההוצאות על פרסום בכל העולם, רק 2.6% מהן הולכות לגוגל, עם כל הכוח שלהם וכל מה שהם עשו. למה זה? למה אין להם יותר? איפה שאר הכסף? רק 10% מעוגת הפרסום העולמית נמצאת ברשת. מה קרה ל־90% הנותרים? מפרסמים רוצים ליצור כוונה. גוגל מצאה דרך מדהימה לנצל כוונה. אבל אם רשת בננה ריפבליק רוצה לגרום לאנשים ללבוש מכנסי חאקי במקום ג'ינס, היא לא מפרסמת בגוגל. היא מפרסמת בטלוויזיה, ב"ווג", ב"ניו יורק טיימס", עם פרסומות גדולות ויפות. מפרסמים רוצים לבנות מותג, ליצור חוויה. זה עוד לא קרה ברשת. באנר או מודעה בגוגל לא יגרמו לאנשים להחליף ג'ינס בחאקי. יש הזדמנות לבחון את התחום מחדש ולהעביר אליו את 90% הנותרים".

באמצעות פליפבורד?

"פליפבורד תהיה אחת ממייצגי התפיסה הזו. אבל זה יותר גדול מפליפבורד. מדובר ברעיונות חזקים מאוד שיביאו למהפכה בפרסום ברשת".

החזון מעניין מאוד, אבל כבר שמענו כאלה. במה אתם שונים מאחרים? למה אתם תהיו אלו שיחוללו מהפכה?

"אני לא אומר בהכרח שאנחנו נהיה אלו שיעשו את זה, אבל בהחלט ניקח חלק בזה. יש לנו חזון ברור כיצד העתיד ייראה, ומה שאני עושה הכי טוב זה לחבר את החזון לביצוע, כישרון ומוצר. זה ייקח הרבה זמן. שנים על גבי שנים. יהיו לנו מתחרים, יהיו חברות אחרות שאולי יעקפו אותנו. אבל במירוץ ליישום החזון הצלחנו לתפוס עמדה חזקה ואני מצפה לשנים הבאות של הגשמת החזון. בעוד עשר שנים האינטרנט תיראה אחרת, וזה יהיה בגלל חברות כמונו".