רצח העם שמסתתר מאחורי הרטט של הסמארטפון

צריך להתאמץ מאוד כדי לנער אנשים מהאדישות הרווחת כלפי הצרות של אפריקה. עתה, לאורם של מופעי ההתרמה "לייב אייד" ו־Save Darfur, מטרה חדשה מנסה לחדור לזרם התודעה המרכזי. מדובר בניסיון לאלץ את יצרניות האלקטרוניקה הגדולות (יצרניות מכשירי הטלפון הסלולריים, המחשבים הניידים, נגני המוזיקה והמצלמות) לגלות אם הן משתמשות ב"מחצבי דמים" — המתכות הנדירות המשמשות למימון מלחמות אזרחים ופעילות כוחות גרילה, בעיקר בקונגו.

סוגיית המשאבים שאינם נגועים בדם מעסיקה זה זמן רב את ארגוני זכויות האדם. בליבריה, באנגולה ובסיירה לאון המסחר הידוע לשמצה ב"יהלומי דמים" עוזר לממן התקפות מורדים. בגינאה המינרל בוקסיט הוא מקור קיומה של חונטה צבאית אכזרית. עם זאת, קונגו מעוררת סוגיות מטרידות במיוחד בחברות הטכנולוגיה הגדולות, המחשיבות עצמן כבעלות מודעות חברתית.

ארגון מרכזי העומד מאחורי הקמפיין בקונגו הוא Enough Project. ידוענים כמו שרת החוץ הילארי קלינטון והזמרת ניקול ריצ'י כבר הצטרפו למאבק, ובתזמון מושלם: כללים חדשים שיחייבו חברות הרשומות בארה"ב לשפר את השקיפות של שרשרת האספקה שלהן נכללו ברפורמה הפיננסית שעליה חתם הנשיא אובמה בחודש שעבר.

קונגו היא קורבן קלאסי של קללת המשאבים. העתודות השופעות שלה, מנחושת עד יהלומים, נשדדות על ידי ממשלות מושחתות בעוד האוכלוסייה נותרת ללא שירותים בסיסיים. כיום רוב מעשי האלימות, כולל מעשי אונס המוניים, עבדות, הטלת מומים ואולי אפילו קניבליזם בכפייה, מרוכזים במחוז קיוו במזרח קונגו, שם נלחמים זה בזה צבא קונגו והמיליציות על הזכות לסחור במחצבים.

ילדים כורים נחושת במזרח קונגו. קללת המחצבים צילום: איי אף פי

ועדיין, מתכות כמו טנטלום, בדיל וטונגסטן חיוניים לאורח חיינו הטכנולוגי. הטנטלום, שקונגו אחראית לכ־20% מהאספקה העולמית שלו, משמש בייצור סוללות נטענות.

הבדיל משמש בהלחמת מעגלים אלקטרוניים ואילו טונגסטן מסייע לאייפונים לרטוט. אך התלות הזאת גובה מחיר כבד בזכויות אדם. לפי דו"ח של האו"ם מ־2009, המסחר השנתי בזהב, בדיל וטנטלום מסייע להעברת מאות מיליוני דולרים לקופת מיליציית ה־FDLR שעם פלגיה נמנים עריקי צבא קונגו ולוחמי הוטו שהיו מעורבים בטבח ברואנדה ב־1994.

משאבים נקיים למינרלים הללו אכן קיימים, אך לקונגו יתרון תחרותי עצום על פני יריבות כמו אוסטרליה, קנדה וברזיל. חציבת המשאבים בקונגו זולה ומשתלמת עבור המיליציות ששולטות במכרות. ראשית, יש להם יכולת לאלץ את הכורים לעבוד תמורת סכום זעום הנע בין דולר לחמישה דולרים ליום. שנית, באפשרותם לסחוט דמי הגנה ממפעילים חוקיים או פשוט לגנוב מינרלים לאחר שנחצבו.

ביקורות על שרשרת האספקה אינן מחמירות במיוחד, משום שהמינרלים עוברים הרבה מאוד ידיים בדרכם לשווקים. אחרי שהם מטיילים ברחבי אפריקה, המינרלים מועברים מנמלים בקניה ובטנזניה לחברות זיקוק ועיבוד בינלאומיות, הממוקמות בעיקר באסיה. משם, יצרניות הרכיבים רוכשות את המתכות וממירות אותן לקבלים ומעגלים אלקטרוניים אשר בסופו של דבר נמכרים ליצרניות האלקטרוניקה. HP, לדוגמה, דיווחה כי "העניינים הללו מרוחקים לפחות שישה מעגלים מהספקים הישירים". למרות זאת, החברה "מצפה", לדבריה, מהספקים להפגין אחריות. HP גם טוענת שבידיה אישורים מספקי הקבלים שלפיהם לא נעשה שימוש בטנטלום מקונגו (אם כי היא אינה בטוחה מהיכן בדיוק מגיע המינרל).

במענה אישי ששלח מנכ"ל אפל סטיב ג'ובס ללקוח מודאג ביוני האחרון נאמרו דברים ברוח זו: "אנחנו מחייבים את כל הספקים שלנו להבטיח בכתב שהם משתמשים בחומרים שלא מגיעים מאזורי עימות. אך במלוא הכנות, אין להם דרך לדעת בוודאות. עד שתימצא דרך לעקוב באופן כימי אחרי מה שיוצא מהמכרות, מדובר בבעיה מורכבת למדי".

ואילו חברת מיקרוסופט ציינה כי "העדיפות היא לאספקת מינרלים שאינם מאזורי עימות". כך שבעודנו ממששים בחיבה את הגאדג'ט האחרון שרכשנו, כדאי אולי לתת את הדעת מהיכן הגיע. הרי היעד האחרון בשרשרת האספקה זה אנחנו.