דו"ח טכנולוגי: גוגל עוברת לככב במדורי הפלילים
חקירות נפתחות נגד החברה בארה"ב ובברזיל, ברשת אף אחד לא ייתן לך לשכוח, עירייה בריטית שפכה עשרות אלפי ליש"ט על רכישת אי בסקנד לייף, ההתלהבות מהתלת ממד דועכת, וספיישל אפל בקצרצרים
מבט ימינה, עכשיו שמאלה, ועכשיו טביעת אצבעות
הדיווחים על גוגל עוברים במהירות ממדורי הטכנולוגיה למדורי הפלילים: התובע הכללי של מדינת קונטיקט שבארה"ב, ריצ'רד בלומנטל, הודיע שהוא שלח שורה של שאלות לגוגל בפרשת איסוף המידע מרשתות ה-WiFi הפרטיות. בלומנטל מייצג 37 מדינות בארה"ב. במהלך הפרשה, כזכור, התברר שבמשך שלוש שנים של פרויקט Street View גוגל צילמה לא רק את רחובות הערים, כפי שהצהירה, אלא גם מיפתה בחשאי את רשתות ה-WIFI בכל מקום שבו חלפו המכוניות שלה – ואם הרשתות לא היו מאובטחות, היא גם פרצה אליהן.
גוגל טענה בשעתו שהתקנת תוכנת הריגול שלה – שעליה היא ניסתה להוציא פטנט – היתה טעות של מהנדס בודד. עכשיו בלומנטל מגלה, לתסכולו, שמעבר לחזרה בלתי פוסקת על המנטרה "טעינו, מצטערים", גוגל מתחמקת ממסירת מידע נוסף בפרשה. הוא אמר שגוגל "מספקת יותר שאלות מתשובות". בלומנטל שאל את השאלה המתבקשת: אם התוכנה הותקנה ברכבי הצילום ללא רשות, איך קרה שהיא אספה מידע במשך שלוש שנים בלי שאף אחד שם לב? בנוסף, אפשר היה לצפות שאם גוגל טוענת ברצינות שעובד שלה ריגל ללא ידיעתה, היא תספק את הפרטים שלו לרשויות. עד כה, למרות שאלות ספציפיות בנושא, היא לא עשתה זאת. ואולי אין עובד כזה?
רכב צילום של סטריט וויו. מה גוגל מסתירה? צילום: אי פי אי
חקירה בתחום אחר נפתחה כנגד גוגל גם בברזיל. שם היא חשודה בעידוד פדופיליה – ככל הנראה, העלאת תמונות פדופיליות – כמו גם בהוצאת דיבה ובקידום שימוש בזהות בדויה, הכל באמצעות הרשת החברתית שלה, אורקוט, שבברזיל היא מצליחה למדי. באופן משונה, בעוד שבאירופה התלוננה כנגד גוגל היא שהיא שומרת את פרטי המשתמשים ליותר מדי זמן – 180 יום – ודורשים ממנה לרדת לעבר ה-90, דווקא באורקוט היא שומרת את הפרטים ל-30 יום בלבד, פחות מדי זמן לטעמה של המשטרה המקומית.
עידן האי שיכחה
כשיצא "הנוסע השמיני" (איזה שם נורא, כמה טוב שאנחנו כבר לא בשנות השבעים והמתרגמים הישראלים השתפרו), הפרסומת שלו הכריזה "בחלל, אף אחד לא יכול לשמוע אותך צורח". ברשת, אף אחד לא ייתן לך לשכוח. שום דבר.
בעבר, אפשר היה לעשות כל מיני פעולות מטופשות ואנשים היו שוכחים אותן. היתה סלחנות, בין השאר משום שהזיכרון האנושי הוא דבר מאד אלסטי והוא מטשטש במהירות יחסית. לא עוד. היום, כל שטות שפלטת וכל תמונה שלך תישאר לנצח ברשת.
סטייסי סניידר למדה את זה על בשרה לפני כשנתיים: היא צולמה שיכורה, או נראית שיכורה, באיזו מסיבה, וזה הספיק לאוניברסיטה שבה למדה לימודי הוראה לשלול את התואר שלה. בית משפט דחה את התביעה שלה, בציינו שכמי שמועסקת בתפקיד ציבורי – הוראה – יש לפעילותה בשעות הפנאי השפעה על העסקתה.
סניידר רחוקה מלהיות לבד. במקרה אחר, נמנעה כניסתו של פסיכולוג בן 60 לארה"ב משום שבדיקה העלתה ש-30 שנה קודם לכן הוא התנסה בשימוש ב-LSD. יותר ויותר מעסיקים – 75%, לפי בדיקה שנעשתה לאחרונה – דורשים בדיקת עומק על מועסקים עתידיים, שכוללת גם חיפוש ברשתות חברתיות וכל השאר.
הניו יורק טיימס מציין שעד לא מזמן, כדי שירכלו עליך בפומבי, היית צריך להיות סלבריטאי. היום, כשחצי מיליון משתמשים מחסלים את הכלכלה העולמית וזורים לריק 500 מיליארד דקות בפייסבוק בכל חודש תוך כדי שהם חושפים פרטים על עצמם ומרכלים על אחרים, זה כבר לא המצב. התוצאה היא אתרים כמו Reputation Defender, שתמורת סכום לא בהכרח צנוע ינטרו את המוניטין הדיגיטלי שלך, וכאשר מסתבר שמידע לא מחמיא עליך מופיע, הוא יפנה אל האתר ויבקש בנימוס להסיר אותו. שירות נוסף שהוא מציע, מפוקפק יותר, הוא הפצצה של הרשת במידע חיובי עליך. הרבה מעבר לזה, אי אפשר לעשות.
אנחנו השקענו כמה במה?
פעם, מזמן, עולמות וירטואליים נראו כמו חמים כמו הדבר הטוב ביותר מאז שמישהו גילה בטעות איך אפשר לעשות לחם מחיטה: הם היו אמורים לקשר בין כולם ולאפשר שיחה על הכל. ברגע הזוי במיוחד, תומכיו של המועמד הרפובליקני רון פול ערכו צעדת הזדהות ב-World of Warcraft, מה שלא בדיוק קידם את המועמדות שלו לנשיאות. לגוגל היה אפילו עולם וירטואלי משלה, שחוסל בתוך כמה חודשים. הסחורה הלוהטת ביותר היתה סקנד לייף של חברת לינדן, שאפילו הוציאה מטבע משלה, שאפשר היה להמיר דולרים אמיתיים אליו.
למרבה המזל, התועבה הזו חלפה ועכשיו עולמות וירטואליים משמשים בעיקר למשחקים. נותרו התוצאות הלא סימפטיות של הבועה. אחת מהן הורגשה לאחרונה בעיר טיימסייד שבבריטניה. העירייה, בעצת האחיתופלים לענייני תעשיית המידע שלה, רכשה אי לעצמה בסקנד לייף והשקיעה 36,000 ליש"ט בבניית בניין מועצה. עוד 6,000 ליש"ט הושקעו במוזיאון וירטואלי, ו-400 ליש"ט – בפסל של אביר שחור, רכוב על סוס.
כל זה היה מיועד לקשר עם הציבור וככל הנראה גם לעודד תיירות ופטריוטיות מקומית. מאחר ותושבי טיימסייד לא הביעו עניין רב בבזבוז זמן בעולמות וירטואליים, משהו שככל הנראה לא נבדק מראש, פירקה העירייה את הפרויקט לאחר כשנה. אולי הטמבל שהיה אחראי לכישלון הזה צריך לקבל את שכרו בדולרים של לינדן.
ומבועה אחת, לאחרת.
סקנד לייף. השקעה נבונה? צילום: CC-BY Pathfinder Linden
האם התלת ממד מת?
לפני כמה חודשים, המין האנושי היה נתון בקדחת אווטאר, הסרט של ג'יימס קאמרון שהוכיח מעל לכל ספק שאם השקעת מספיק באפקטים מיוחדים, הקהל יהיה מוכן לוותר לך על שטויות כמו עלילה סבירה ודמויות שבניגוד לכל התפאורה מצליחות להציג בקושי ממד אחד (בונוס נוסף של הסרט, מצד שני, היה סיגורני וויבר). כתוצאה מההצלחה הפנומנלית של אווטאר גאה העניין בשימוש בטכנולוגיות תצוגה בתלת ממד, ושורה של חברות הזדרזו להשיק טלוויזיות מותאימות.
הן עשו זאת, כמו מועצת טיימסייד, בלי לחשוב אם יהיה לכך גם שימוש. ככל הנראה, לא יהיה. מה יעשו בטלוויזיות האלה? יקרינו בהן בלולאה בלתי פוסקת את אווטאר? אמנם, הוליווד מיהרה לזנק על העגלה ולהפיק שורה של סרטים שיש בהם אלמנטים תלת ממדיים, אבל ככל שחלף הזמן, ההכנסות מהגרסה התלת ממדית ירדו. במקרה של אווטאר, בדצמבר 2009, ההכנסות מהגרסה התלת ממדית עמדו על 71%; ירידה עקבית נרשמה מאז, ו-Despicable Me, השבוע, גרף רק 45% מההכנסות שלו מתלת ממד. הבמאי של באטמן 3, ככל הנראה, לא יצלם את הסרט שלו בתלת ממד. ואם תוכן בתלת ממד לא יהיה רווחי, הוליווד לא תייצר אותו. כל העסק יקר למדי.
כלומר, הגל הנוכחי של תלת ממד נראה כמו העדנה שהיתה לו בתחילת שנות השמונים ובימיו הראשוניים בשנות החמישים: התרגשות קלה, ואחר כך שכחה. דברו איתי ב-2040. בינתיים, הוציאו את הכסף שתכננתם להוציא על טלוויזיה בתלת ממד על משהו יעיל יותר.
ונעבור לספיישל אפל בקצרצרים, כדי לא לקפח את הפנאפלים, מהקבועים שבקוראי הטור.
קצרצרים
יש תפקיד חדש באפל – סמנכ"ל לענייני איכות המוצר. באמת הגיע הזמן, אחרי שנים שבהם העדיפה החברה גימור ושיקיות על חשבון פונקציונליות. הברנש הממלא את התפקיד הוא ג'ף ויליאמס, וחבל שהוא נכנס לתפקידו רק לאחר שאפל נאלצה להודות בפומבי שהיא מכרה מיליוני מכשירים פגומים. אולי מעכשיו יהיו פחות אייפונים ואייפודים מתלקחים, ואפל תצא סוף סוף מחדשות הזיקוקים.
ואם כבר בג'ודאספון עסקינן, בדיחה על חשבון האייפון 4 – הצעה לרכישת פלסטרים בשלל צבעים, תוך שימוש בלשון המכירות המנופחת החביבה על אנשי אפל ("עובד כמו קסם") – הפכה במהירות לעסק מצליח. תמורת חמישה דולרים + הובלה (שישית מהמחיר של כיסוי של אפל, לפני שהיא נאלצה לחלק אותו בחינם), בעיית "אחיזת המוות" נעלמת.
תחום נוסף שראוי שוויליאמס יתן לו את תשומת ליבו היא התוכנה של אפל: בניגוד למיתוס הנפוץ בקרב פנאפלים, לפיו התוכנה של אפל היא הבטוחה ביותר בעולם, חברת האבטחה סקוניה מצאה שהתוכנה של אפל היא הפגיעה ביותר בעולם לכל מיני מרעין בישין. מיקרוסופט המושמצת מאד נמצאת במקום השלישי, אחרי אורקל. הסיבה שאנחנו לא שומעים יותר על פרצות אבטחה במחשבי אפל היא שכמעט אף אחד לא משתמש בהם, ועל כן אין ממש טעם להשקיע בפריצה שלהם. נתח השוק של אפל בתחום המחשבים, נזכיר, קטן מ-8%, והיא לא ברשימת חמשת מוכרי המחשבים הגדולים בעולם (ארה"ב היא סיפור אחר).
בינתיים, בסדנאות היזע של אפל באסיה: עובדי פוקסקון – עוד אחד מהם שם קץ לחייו לאחרונה – נדרשים להתחייב לא רק שלא להתאבד, אלא גם שלא להשתמש בשירותיהם של זונות, שלא לרמות את נשותיהם ולנהל רומנים מהצד, להימנע מפעילות שעשויה להיות מסוכנת לבריאותם (עבודה בפוקסקון כנראה לא נחשבת), להימנע מהימורים בלתי חוקיים, משימוש בסמים, מהשקעות ספקולנטיות ומפעילות בפשע מאורגן. טוב, הסעיף האחרון דווקא נשמע הגיוני. כמו כן, עובדים הנמצאים בנסיעות בחו"ל מתבקשים לדווח לחברה על מיקומם. הייתי אומר שזה מה שמאפשר לאפל לשמור על מחירים נמוכים, אלמלא החלק על מחירים נמוכים היה שקר גס.
ובכל זאת לאייפון יש יתרון מסוים: גנב שחטף אייפון מאשה תוך כדי נסיעה פראית על אופניים בסאן פרנסיסקו, הופתע מאד כשעצרו אותו אחרי כמה מאות מטרים. הוא לא ידע שהאייפון שגנב משתתף בניסוי של תוכנת GPS. המשטרה מיהרה להגדיר את הפשע כמתמודד על תואר הפשע המפגר של השנה, ולמישהו זה הזכיר שודד בנקים שניסה לשדוד את הבנק בדיוק באמצע תרגיל אבטחה.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
