דו"ח טכנולוגי: הפוליטיקה של המצלמה הדיגיטלית
פעילים שמאל אמריקאים יוצאים לצוד פליטות פה מביכות של פוליטיקאים, אפל שוכרת מהנדסי אנטנות באיחור מסוים, פינלנד מכירה בפס רחב כזכות יסוד וגוגל שוב מסתבכת בגלל סטריט וויו
הביאו לי את ראשו של הסנאטור
עיתונאי אמריקאי בכיר, מייק קינסלי – שהוא גם מהמשעשעים שבהם – הגדיר פעם את המושג "פליטת פה" (gaffe, באמריקאית) כ"פוליטיקאי שאומר בטעות בפומבי את מה שהוא חושב באמת". פעם, פליטות פה היו דבר נדיר – הפוליטיקאי היה צריך למצוא את עצמו מול מצלמת וידיאו, וכמעט רק ארגוני תקשורת יכלו להרשות לעצמם כאלה. התוצאה היתה מיעוט של פליטות פה מתועדות, ומפליטת פה שאפשר להתווכח עליה אפשר גם להיחלץ, בדרך כלל.
העידן הדיגיטלי הפך, בין השאר, את מצלמת הווידיאו לאביזר שכל אדם בן המעמד הבינוני, והרבה אנשים מהמעמד הנמוך, יכולים להרשות לעצמם. התוצאה – יחד עם היווצרותו של צבא בלוגרים שיש לו הרבה מאוד זמן לעבור על קטעי וידיאו שאף אחד אחר לא צופה בהם – היתה עלייה פנומנלית במספר פליטות הפה. המוכרת ביותר לישראלים היא ככל הנראה הטענה האומללה של הילארי קלינטון, במהלך הפריימריז הדמוקרטיים של 2008, שהיא ספגה אש צלפים בעת ביקורה בקוסובו, מה שלא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה. קלינטון סבלה עוד קודם לכן מאמינות נמוכה וחשיפת השטות הזו פגעה בסיכוייה עוד יותר.
אבל מבחינת המקצוענים של הפוליטיקה האמריקאית, התקרית החשובה באמת היתה זו שקרתה לג'ורג' אלן, המושל הדוחה במיוחד של וירג'יניה, במהלך המרוץ לסנאט של 2006. ג'ורג' אלן נחשב בשעתו למועמד רפובליקני מוביל – לא לבחירות של 2008, אבל בהחלט לאלה של 2012. ואז פעיל דמוקרטי שחום עור הגיע לאחת מאסיפות הבחירות של אלן, חמוש במצלמת וידיאו, ובשתקנותו העלה לאלן את הסעיף. אלן קרא לו "מאקקה", מילה שמקורה בצרפתית פייד-נוארית – כלומר, צרפתית של מתנחלי אלג'יר לשעבר – "קוף". אלן ניסה להכחיש שהוא יודע מה המילה בעצם אומרת, ואז הסתבר שאמו היא פייד-נואר, וכעבור יומיים צצו שלל התבטאויות גזעניות מעברו. בתוך שבועיים חוסל עתידו הפוליטי.
הדמוקרטים, שצפויים לקרב קשה על הקונגרס בנובמבר הקרוב, החליטו להפוך את תקרית "מאקקה" לאסטרטגיה. הם מחמשים כעת את הפעילים שלהם במצלמות וידיאו ומשסים אותם במועמדים הרפובליקניים, בתקווה – כפי שאומרת בכירה במפלגה – לחשוף את מה שהם אומרים מאחורי הקלעים.
הדמוקרטים לא לבד במשחק הזה. חבר קונגרס דמוקרטי, בוב אתרידג', חיסל את עצמו בשידור חי לאחר שנראה לופת ומטלטל פעיל רפובליקני שהעז לשאול, ברחוב, מה הוא חושב על המדיניות של ברק אובמה. כדי לוודא שלא תהיה לו שום אפשרות מילוט, ניסה אתרידג' גם לשבור את המצלמה. זה אולי עובד במרכז הליכוד – לימור לבנת, למשל, יצאה בשלום מתקרית חמורה הרבה יותר, של סטירה למפגין - אבל מתקבל בפחות הבנה בארה"ב. אתרידג' יצטרך כנראה לצחצח בקרוב את הרזומה שלו.
מוטב מאוחר...
נמשכת הנפילה של אפל בפרשת האנטנות של האייפון 4: תביעה ייצוגית ראשונה כבר הוגשה, שבה היא מואשמת, בין השאר, בתכנון וייצור של מוצר פגום, רשלנות כללית, הונאה במסחר, הונאה מתוך הסתרה, מסירת מידע שגוי במכוון, ובמסירת מידע שגוי בשוגג. זו כנראה לא התביעה היחידה – פירמת עורכי דין אחרת מחפשת גם היא מתלוננים.
אפל, מצידה, ממשיכה לחפור: היא טוענת בו זמנית שאין שום תקלה ושאפשר להתגבר על התקלה באמצעות כיסוי – שלגמרי במקרה היא משווקת בעצמה בפעם הראשונה מאז 2007. אבל בינתיים הדברים מסתבכים: אפל הפיצה, כהרגלה, שמועות על כך שהיא תתקן את הבעיה באמצעות עדכון תוכנה, ואחר כך הכחישה את השמועות הללו.
אייפון 4. "אפל לא תוכל להתחמק מחוקי הפיזיקה" צילום: בלומברג אבל זו לא בעיית תוכנה. זו בעיית חומרה. שני מומחים בדקו את הנושא והגיעו למסקנה חד משמעית: "בסופו של דבר, אפל תצטרך להוסיף ציפוי מבודד לרצועת האלומיניום, או לסבסד כיסוי. זה עד כדי כך פשוט... חד וחלק, אין שום דבר שאפל יכולה לעשות כדי להתחמק מחוקי הפיזיקה". בניגוד לחברות אחרות, שמחזירות מוצר כאשר הוא מקולקל, לאפל אין כל כוונה כזו והיא גם לא מתכוונת לחלק כמה מיליוני כיסויים בחינם. מה, היא חייבת לכם משהו?
מצד שני, למרות שהחברה מכחישה בפומבי את עצם קיום הבעיה, היא לפחות אומרת את האמת לעצמה: אפל פרסמה לאחרונה מודעה, ובה היא מבקשת את שירותיהם של שלושה מהנדסים מומחים לאנטנות. הדבר המעניין כאן הוא שהמודעה פורסמה ב-23 ביוני, קודם להשקה הרשמית של האייפון 4 אבל אחרי שהתקלות כבר הודגמו. הרג'יסטר מציין שלאפל היתה אינדיקציה מוקדמת שיש בעיה עם האנטנה: זוכרים את התקלה ההיא של סטיב ג'ובס במהלך ההשקה, תקלה שהוא ניסה להאשים על משתמשי WiFi בקהל? ובכן, הוא החזיק את המכשיר לא נכון. באיזשהו מקום, מרפי מתפוצץ מצחוק.
אנו מכירים במהירות זו כזכות בלתי ניתנת לערעור
בפינלנד, כידוע, ההרים נישאים וצמרות העצים גבוהות עד למאוד – ועכשיו המדינה הסקנדינבית הקטנה אך האמיצה, המקום שנתן לנו את בקבוק המולטוב, קובעת תקדים אנושי חדש.
החל מהאחד ביולי, קרי היום, יהא כל אזרח פיני, ללא הבדל גזע, דת או מין, זכאי לחיבור פס רחב במהירות שלא תיפול מ-1 מגה-ביט לשנייה, והמדינה התחייבה שעד 2015 המהירות הזו תעלה ל-100 מגה. פינלנד היא המדינה הראשונה בעולם לקבוע זכות יסוד כזו; הפרלמנט האירופי המליץ גם הוא על הכרה בזכות, אבל סמכויות האכיפה שלו נחותות מזה של מנצח תזמורת.
שרת התקשורת הפינית, סובי לינדן, אמרה לבי-בי-סי שהמדינה הגיעה למסקנה שהאינטרנט היא כבר לא רק צעצועים וצחוקים אלא חלק חיוני מהחיים, ופעלה בהתאם. שיעור חדירת הפס הרחב בפינלנד כבר עומד על 96%, וצריך לחבר אליו רק 4,000 בתים. הממשלה הבריטית הודיעה שהיא מתכוונת לחבר את כל האוכלוסייה במהירות מינימלית של 2 מגה, אבל נמנעה מלהפוך את ההתחייבות הזו מחייבת מבחינה חוקית. רשות התקשורת הפדרלית של ארה"ב, ה-FCC, עושה כל מאמץ להביא את הפס הרחב גם אל השטחים הפתוחים הגדולים שבין הערים, ונתקלת בהתנגדות עקשנית מצד השמרנים שם, שחלקם עדיין לא סגור על כך שחוק זכויות האזרח היה הכרחי.
אופס, גוגל עשתה זאת שוב
על הפוליטיקאי הציני האתונאי, אלקיביאדס, מספרת האגדה שפעם קצץ את זנבו של כלבו היפה, דבר שהסב סבל רב לחיה המסכנה וגרם לכעס בקרב האוכלוסייה. כשמקורביו סיפרו לו על כך, הוא צחק ואמר שהוא מעדיף שההמון יתעסק במה שהוא עושה לכלב האומלל ולא יהיה לו זמן להתעסק במעשי הנבלה האמיתיים שלו. והללו היו לא מעטים.
משהו מעין זה קרה לגוגל. כשמדברים על סטריט וויו בחודשיים האחרונים, מדברים שערוריית איסוף המידע הפרטי מרשתות ה-WiFi הפתוחות, כמו גם על ההתנצלות הלא סבירה של גוגל. חקירות ותביעות מגיחות מכל עבר. על כן גוגל ודאי נשמה לרווחה כשפרצה שערוריית סטריט וויו נוספת, אבל הפעם מהזן הישן יותר, זה של צילום שחודר לפרטיות.
רכב צילום של סטריט וויו. חזרה לשערוריות הישנות צילום: אי פי אי
אם בריטית זועמת, קלייר רולנדז, האשימה את גוגל בכך שהרכב של גוגל צילם את ילדה בן השלוש, לואי, כשרק נעליים לגופו. הילד היה בחצר של סבתו בזמן שמכונית המעקב התגנבה על פניו וצילמה אותו. גוגל העלתה את התמונה לרשת בלי מחשבות שניות – או, בעצם, כל מחשבה שהיא: התהליך אוטומטי לגמרי.
רולנדז האשימה את גוגל בקידום פדופיליה, ובתגובה טשטשה החברה את עכוזו של לואי, אבל לא את פניו. החברה הודיעה שהיא משתמשת בכלים פשוטים שמאפשרים למשתמשים להתלונן על תקלות, אבל לרולנדז יש נקודה ברורה: אם היא לא היתה נתקלת בתמונה, היא לא היתה יודעת שהיא שם. התוכנה טשטשה, מצד שני, את מספר לוחית הרישוי של הרכב שחנה בסמוך. את זה גוגל דווקא עושה אוטומטית.
קצרצרים
השירות המיותר להיפסטרים בעיני עצמם, פורסקוור – ההוא שמאפשר לך לדווח איפה אתה נמצא בכל רגע נתון – זכה לאחרונה להשקעות נוספות ולניפוח אגו ניכר: מייסד השירות, דניס קראולי, הוכתר כ"מלך החדש" על ידי המגזין Wired. נוזלים מסוימים, כמסתבר, עלו לקראולי לראש, ואחרי שהוא כינה את האסטרטגיה החברתית של גוגל "חסרת תקווה" ואת סביבת העבודה שלה כ"מחורבנת", הוא גם עשה כמיטב יכולתו כדי להשפיל נציג של מיקרוסופט, שרצה בסך הכל להכניס תוכן של החברה לשירות: הוא לא ענה למיילים שלו, התחמק מטלפונים ומנע ממנו להיכנס למשרדי החברה.
האייפון 4, המכשיר וחוסר הקליטה, הופך לשק החבטות השכונתי: אחרי שנוקיה פרסמה מודעה שבה נאמר שאת הסלולרים שלה אפשר להחזיק איך שאתם רוצים, מוטורולה נקטה תרגיל דומה – "והכי חשוב, למכשיר שלנו יש אנטנה כפולה, כזו שמאפשרת לך להחזיק את המכשיר איך שאתה רוצה" – במודעה בניו יורק טיימס. אפל מגלה שהבאזז הקבוע שלה הוא חרב פיפיות: הנפילות שלה כואבות יותר.
אם מישהו היה צריך עוד הוכחה לכך שניאו נאצים הם לא בדיוק הכפית החדה ביותר במגירה – למעשה, בדיחה מתקופת הרייך השלישי כבר אמרה שהנאצי האידיאלי בלונדיני כמו הפיהרר, גבוה כמו שר התעמולה גבלס ורזה כמו השר לענייני-כל-דבר גרינג – היא הגיעה שלשום. לוזר בן 54 עלה לרכבת בהמבורג, כשלפתע הסלולר שלו צלצל. הרינגטון שהאדם העליון בחר לעצמו היה קטע מנאום של היטלר, שקורא להשמדת היהודים. הוא כנראה לא בנה על זה שהטלפון יצלצל כשהוא בנוכחות אנשים אחרים, והוא נעצר מיד. החוקים בגרמניה אוסרים במפגיע על כל אזכור אוהד של הנאציזם – והוא צפוי לחצי שנת מאסר. לגזור ולשמור, לפעם הבאה שהתקשורת הישראלית תדבר על "מפלגה ניאו נאצית" בגרמניה – שם אין דבר כזה. בניגוד לישראל, שם זה מנוגד לחוק.
בחדשות חיוביות נוספות, מסתבר שאף שקטינים אמריקאים מבלים 80% בממוצע מהזמן המקוון שלהם במגיפה חברתית כלשהי, לרוב פייסבוק, הרי ש-19% מהם הודיעו שהם סובלים מעייפות-פייסבוק ובכוונתם לצמצם בקרוב את השימוש בה – וחלקם כבר הספיקו למחוק את החשבון שלהם, למרות הסחטנות הרגשית של הרשת החברתית.
אזרחים אמריקאים שאכפת להם מנסים לשכנע את BP לסיים את משבר דליפת הנפט בדרך היחידה שתאגידים מבינים – כוח. הם עורכים מגבית שמטרתה לצבור מספיק כסף כדי להקיף את מטה החברה ב-100 וו-וו-זלות (במחילה מהפילהרמונית של הוו-וו-זלות, אני מתקשה לחשוב על החיצרוץ הזה כניגון), ולעשות בבכירי החברה מעשה יהושע ביריחו. את המחצרצים מתכוונים שם לשכור דרך קרייגסליסט.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
