דו"ח טכנולוגי: גאדג'טים נקנים בדם

דם על האפליקציה

זה היה צפוי. פרשת ההתאבדויות במפעל פוקסקון בסין העלתה על פני השטח את העובדה שלאייפונים ולאייפדים יש תג מחיר סמוי, מעבר למחירם המופקע: המחיר בדמם של אנשים קטנים, לא חשובים, מהעולם השלישי. לעתים הם משלמים בבריאותם, לעתים בחייהם. עוד קודם לכן ידענו על מתכת הדמים - הקולטן - מתכת נדירה שקיימת כמעט רק בקונגו ושהכרחית לייצורם של לא מעט גאדג'טים.

קונגו מעולם לא היתה דומה יותר לאופן שבו תיאר אותה ג'וזף קונראד ב"לב המאפליה", אבל אפילו שלטון הזוועות וכריתת הידיים של ליאופולד השני מבלגיה, שעליו ביסס קונראד את ספרו, מחוויר לעומת מה שמתרחש שם כעת. "מלחמת העולם האפריקנית", כפי שכונתה, גבתה יותר קורבנות מאשר כל מלחמה מאז מלחמת העולם השנייה: על פי ההערכות, 5.7 מיליונים מתו שם עד כה, ומדי חודש מתים עוד כ-45,000 בני אדם. אנחנו מצטיינים בשכיחת העובדות הללו.

שורה של חברות טכנולוגיה – אפל, אינטל, RIM וכנראה גם אחרות – משתמשות במתכות-דמים או מתכות-סכסוך מקונגו ליצירת גאדג'טים. לא רק קולטן: אנחנו מדברים על טונגסטן, טנטאלום, זהב, בדיל. המכרות בקונגו נשלטים על ידי שבטים-כנופיות, ורווחי הכרייה מממנים את המשך המלחמה. סביר להניח שתנאי העובדים של הכורים יגרמו אפילו לעובדי פוקסקון להחוויר.

הפתרון לאלימות: מאגר מידע

הממשלה הקימה לפני כמה שנים רשימה של בתי העסק האלימים ביותר – כלומר, כאלה שבהם נרשמה האלימות הרבה ביותר – ובואו נאמר שזה לא כבוד גדול להופיע במקום בולט ברשימה הזו. אחד הפאבים בסידני, הקוג'י ביי הוטל שמצא את עצמו לפני ארבע שנים במקום השני הבעייתי, החליט שהוא יורד בדירוג ויהי מה.

מי שלא רוצה להכפיף את עצמו למערכת, מוזמן ללכת למקום אחר. השיטה מראה תוצאות: הקוג'י ביי הוטל צנח למקום ה-69 ברשימה. עדיין לא נחמד, אבל עדיף על המקום השני. לאימוץ בקרוב בעמק האלכוהול?

איך מתמודדים עם זה?

הבעיה פשוטה למדי: התלמידים, תמיד צעד אחד לפני הסוהרים שלהם, למדו מזמן שאם אתה עושה משהו בשטח בית הספר, אתה כפוף לחוקי המשמעת שלו. אבל אם אתה עושה אותו בזמנך החופשי ומחוץ לתחומו, הכל נהיה מורכב יותר.

אבל גם כשמערבים אותה, מה היא יכולה לעשות? גם לתלמידים יש זכות דיבור. ויש להם זכות לפרטיות. אי אפשר לחפש בסלולר שלהם, לא בלי צו. אבל לבריונות המקוונת יש צד אפל נוסף: היא נשארת לנצח. פעם, כשקורבן עזב את בית הספר, הוא השאיר את העלבונות והשמות המגונים מאחוריו. עכשיו הם זמינים לכל חיפוש בגוגל.

קצרצרים

הקול קול סטיב ג'ובס, הידיים ידי איזה פייק אלמוני צילום: Asa Mathat | All Things Digital

ואם כבר סטיב ג'ובס המזויף, הפוסט הזה של דן ליונס - שייסד את מסורת ההתחזות הסאטירית למנכ"ל אפל - הוא, קודם כל, אחד המוצלחים ביותר שכתב, ושנית, מבט מצוין על האופן שבו אפל מנהלת את יחסי הציבור שלה והדרך שבה היא מצליחה לומר דבר והיפוכו. זוכרים איך בהתחלה אמרה אפל שתקלת האנטנה שלה היא תקלה נפוצה, ואחר כך אמר סטיב ג'ובס (המקורי) שאין כל תקלה? הסוד, כמובן, הוא מספר גדול של פנאטים כמהים לאמונה.

ממשלות אירופה ממשיכות להגביר את הלחץ על גוגל בפרשת סטריט וויו, ודורשות ממנה להעביר לרשותה את המידע שאספה מרשתות אינטרנט אלחוטיות פרטיות. גוגל מתחמקת מהדרישה כבר כמה שבועות, ובהתחשב בכך שנמצאו סיסמאות ופרטים אישיים של משתמשים בחומר שהיא בכל זאת העבירה, מותר להניח שהשערורייה גדולה יותר מכפי שאנו יודעים עד כה.

מי שמשלמת את המחיר על התרגילים של גוגל היא, בינתיים, אפל. שרת המשפטים של גרמניה דורשת מאפל להסביר בדיוק איזה מידע-מיקום היא מתכוונת לאסוף, כמה זמן היא מתכוונת לשמור אותו, ועם מי היא מתכוונת לחלוק אותו. בעלי האייפון, אתם זוכרים שכולכם מספקים לאפל את מידע המיקום שלכם, כדי שהיא תעשה ממכם פרסומת, כן?

וכעת למשהו חיובי יותר: היום לפני 164 שנים המציא אדולף סאקס את הסקסופון – או, אם לדייק, רשם עליו את הפטנט. הסקסופון המקורי היה כלי רגוע מאד, ביחס, ורק לאחר שהוא חצה את האוקיינוס, עבר כמה שינויים ונפל לידיהם של כמה גאוני ג'ז, הוא הפך לכלי הקריטי שאנחנו מכירים כיום. ובכל זאת, ההתחלה היתה בפריז שלפני מהפכת אביב העמים.

•  "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
•  לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
•  ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"