דו"ח טכנולוגי: לממשלה יש מה להסתיר
האוסטרלים הזדעזעו לגלות תוכנית ממשלתית לאיסוף נתוני הגלישה שלהם, טוויטר ישמש כפלטפורמה לתוכנית ריאליטי מופרעת, הגעת אייפון 4 ללקוחות נדחית שוב, ומעסיקים מהדקים את המעקב אחרי עובדיהם
כבדהו וחשדהו, דגש על החשדהו
"המשפט המסוכן ביותר בשפה האנגלית", אמר פעם רונלד רייגן, "הוא 'אני מהממשלה, ואני כאן כדי לעזור לך'". לא צריך להיות ליברטריאן על גבול האנרכיזם כדי לחשוד בכוחה של ממשלה; חשד כזה הוא בריא. ממשלות הופכות, בתוך כמה דורות, מגוף שמטרתו היא לשרת את האזרח – אם זו אכן היתה מטרתו מלכתחילה – לגוף שמטרתו קודם כל היא שירות עצמי ושימור עצמי. האזרח בא אחר כך, אולי. לכן חילופי שלטון הם דבר חיוני כל כך; ממשלים, גם ממשלים דמוקרטיים, נוטים להסתאב.
אחד הדברים שממשלות אוהבות מאד הוא מידע, רצוי מידע חשאי. לזה האחרון יש ארומה שונה משמעותית מזו של מידע שהגיע דרך מקור פתוח ומשעמם; הוא מאפשר לפקיד הקטן להרגיש קצת כמו ג'יימס בונד. על כן ממשלות מתמכרות לעתים קרובות למידע סודי.
דא עקא, שבמדינות דמוקרטיות מידע סודי צריך להיות מוגבל בהיקפו: משטר שהוא של הציבור אמור לחלוק את המידע שלו עם הציבור. אחרת, הציבור יתקשה לשפוט אותו. ועדיין, גם במשטרים ליברליים, ממשלות מתקשות להיגמל מסם החשאיות.
אוסטרליה היא מדינה חופשית וליברלית, רוב הזמן, ועל כן הציבור שם – שצריך גם כך להתמודד עם תוכנית הצנזורה של ממשלתו – קיבל בחוסר הבנה את העובדה שהממשלה ניסתה לרגל אחריו, וניסתה באופן כושל להוסיף חטא על פשע ולהסתיר את העובדה.
הממשלה האוסטרלית, כמסתבר, זוממת תוכנית ארוכת טווח שתשמור את כל המידע שעובר ברשת של כל האוסטרלים. דגש: כל האוסטרלים. לא האוסטרלים החשודים בפשע, לא האוסטרלים שייתכן שנמצאים במגע עם גוף עוין; כל האוסטרלים. הממשלה מודה שהיא אוספת את כל המידע על כל הצדדים לכל תקשורת, אבל מכחישה שהיא אוספת גם את היסטוריית הגלישה של כל הגולשים.
ההכחשה נחמדה, אבל קשה מאוד להאמין לה: הממשלה, אחרי הכל, השביעה את כל המעורבים לסודיות. היא ניסתה לגרור גם את תעשיית הרשת המקומית לקלחת, וזו מנסה להתרחק כמיטב יכולתה מהתקרית הרעילה הזו. הסיפור הזה מקבל זווית אירונית במיוחד כשזוכרים ששר התקשורת האוסטרלי, סטיבן קונרוי, תקף לאחרונה את גוגל בשל נטייתה לקחת לעצמה את הכוח השמור לממשלות ולרגל אחרי משתמשים.
פרסום בכל מחיר?
אחד מפלאי העולם הקדום היה מקדשה של האלה הלא סימפטית אַרְטֵמִיס – שמה נקשר לקורבנות אדם – באפסוס שבאסיה הקטנה. בשנת 356 לפני הספירה החליט אחד התושבים המקומיים של אפסוס, לוזר בשם הֵרוֹסְטרַאטוֹס, שהוא חייב להיכנס להיסטוריה בדרך כלשהי, והגיע למסקנה שבהיעדר כל יכולת יצירתית מצידו, הדרך היחידה תהיה להחריב את המקדש. הוא הצליח במשימתו. זוכרים אותו. לקללה, אבל זוכרים. טמבלים אחרים, כמו ארתור ברמר שהתנקש במושל הגזען ג'ורג' וואלאס ב-1972, חיקו את השיטה מאז.
הריאליטי מגיע לטוויטר איור: יונתן וקסמן
אנחנו חיים בזמנים מעודנים יותר, והמקסימום שרוב בני האדם מוכנים לעשות כדי לספק את חששם הנואש מפני המוות והשכחה שבאה בעקבותיו הוא הופעה באיזו תוכנית ריאליטי. מפרסם לא ידוע – בצדק, ככל הנראה – בשם דיוויד פרז החליט להכניס את עצמו לתוכנית ריאליטי יוצאת דופן, פרי מוחו הקודח.
פרז הודיע כי במהלך שבוע, מיום שני הקרוב, הוא יציית לכל גחמה של העוקבים אחריו בטוויטר, ויעשה בדיוק מה שהם אומרים לו לעשות. הוא השתפן והודיע שיציית רק להנחיות חוקיות. הוא יתעד את הכל במצלמת רשת שצמודה למשקפיים שלו. הניחוש שלי: זה הולך להיות שבוע מזוכיסטי במיוחד מבחינתו. אבל היי, אחרי זה יזכרו אותו. לעשרים שניות, בערך.
המסקנה המתבקשת היא שכל אחד יכול להיות כוכב ריאליטי, אם רק ירצה וישקיע סכום מינימלי. השאלה היא למה.
להדק, להדק!
סוגיה משפטית מעניינת עלתה לאחרונה בבית משפט פדרלי במינסוטה: חברת IT בשם טקסיסטמס טוענת שעובדת לשעבר שלה, בֱרֵליִן המרניק, עברה על סעיפי החוזה שלה. הסיבה: המרניק עמדה בקשר עם לקוחות של טקסיסטמס באמצעות חשבון הלינקדין שלה גם אחרי שסיימה את תפקידה בחברה.
אין חולק על כך שחלק מהלקוחות הנ"ל היו חלק מרשת הקשרים של המרניק עוד קודם לכך שעזבה את מקום עבודתה, ועם חלק היא יצרה קשר לאחר מכן – אבל אלה הם מקצוענים בתחום שלה. האם לחברה באמת יש זכות להורות לעובד לשעבר לנתק קשרים חברתיים עם לקוחות שהכיר?
את זה נשאיר לבית המשפט. השאלה המעניינת באמת היא מאיפה לטקסיסטמס לדעת עם מי בדיוק יצרה המרניק קשר. מה שברור הוא שחברות עוקבות יותר ויותר אחרי העובדים שלהן, בין השאר משום שלעובדים יש הזדמנויות שפשוט לא היו לפני חמש שנים לחלוק – במתכוון או שלא – מידע רגיש עם האנשים הלא נכונים. וב"מידע רגיש" הכוונה היא, בין השאר, לביקורת על המעסיק שלהם. לעתים הם עוברים על החוק תוך שימוש במחשבים של החברה.
עובדי טכנולוגיה מוצאים את עצמם בעמדה הלא נוחה של מי שנאלצים לרגל, בהוראת הבוס, אחרי חבריהם לעבודה. נצפתה חלוקה ברורה יחסית ביניהם: עובדי אבטחה מקצועיים עושים את עבודתם באמונה שלמה בצדקת הדרך, בעוד שעובדים אחרים – מנהלי מערכות, למשל – מרגישים ממש רע עם זה.
אבל הם עושים את מה שצריך. אחרי הכל, הם רק עושים את העבודה שלהם.
כשל ומבוכה בהשקת האייפון
אפל מיהרה להודיע אתמול כי היא בתוך יממה אחת בלבד הספיקה למכור 600 אלף אייפונים מהדור החמישי – אה, סליחה; הרביעי. החמישי יגיע רק בעוד שנה – מה שהיא לא סיפרה זה עד כמה כושל היה התהליך.
השרתים שלה, ושל השותפה השפוטה AT&T, קרסו; גם אתרי המכירות בבריטניה קרסו; והבלגן היה כל גדול, עד שאפל נאלצה לדחות – בפעם השנייה – את הגעת המכשיר ללקוחות. התאריך המקורי היה ה-24 ביוני. אפל דחתה אותו אתמול ל-2 ביולי, ודחתה אותו שוב ל-14 ביולי. קצת אירוני, בהתחשב בכך שזה יום הבסטיליה, שמייצג חופש וחירות.
אבל זה בסדר, חלק מהמשתמשים לא יקבלו את הג'יזספון גם ב-14 ביולי: נמסר שחלק מהם חויבו עבור הזמנות שביצעו אנשים אחרים, והמצב כל כך עגום עד שנראה ש-AT&T תבטל חלק מההזמנות – למרות שהיא כבר אישרה אותן. אפל חרגה ממנהגה שלא להגיב על פאדיחות, והתנצלה.
אייפון 4. נדחה שוב
וזה היה רק יום ההזמנה. חכו לטקס המסורתי של יום קבלת המכשירים, שבו יגלו המשתמשים שהמכשיר המהפכני והקסום (והיקר) שלהם הופך לבלאטה חסרת כל תועלת במשך 24 עד 96 שעות. נמשיך לדווח על מה שהיחצ"נים לא רוצים שתשמעו.
קצרצרים
מפקד המחנה ביל גייטס, כפי שכינה אותו ג'ון סטיוארט, עסוק בגאולת העולם מיתושים וזבובים, אבל בהרבה יותר מכך: מנכ"ל מיקרוסופט לשעבר יוצא כעת במסע משולב עם וורן באפט, שמטרתו היא לשכנע מיליארדרים לוותר על חלק ניכר מרכושם – מחצית לפחות – לטובת העולם. באפט התחייב לוותר על 99% מרכושו. הם מבקשים מהמיליארדרים, בנוסף, לתרום בחוכמה וללמוד מניסיונם של עמיתיהם. ארבעה מיליארדרים הסכימו עד כה ללכת בעקבותיהם. שיהיה להם בהצלחה עם סטיב ג'ובס ולארי אליסון.
כמה זמן מוציאים משתמשי הרשת על פעולות חברתיות? 22% מכלל השהות שלהם ברשת, אומרים בחברת המחקר נילסן. על פי המדידה הזו – שמתייחסת באופן בעייתי גם לבלוגים כאל "מדיה חברתית" – משתמשי הרשת מוציאים כ-110 מיליארד דקות בחודש על מדיה חברתית לסוגיה. שיעור המשתמשים המבקרים באתרים חברתיים נאמד ב-75%. המובילה בתחום, כמובן, היא המגפה החברתית פייסבוק; משתמשיה מבזבזים עליה שש שעות מדי חודש.
טוויטר הודה שלשום (ג') שמבחינת יציבות וזמינות, יוני היה החודש הגרוע ביותר של השירות מאז אוקטובר 2009. ואנחנו נמצאים, צריך להזכיר, מעט אחרי מחצית החודש. הנחמה היחידה שאפשר לשאוב מכך היא שטוויטר החל להציג את ה"נושאים החמים המקודמים" שלו, ושחברות שהתחייבו למכור מוצר משקיעות בדרך כלל ביציבות יותר מאשר סתם אתרים חינמיים.
חדשות טובות לילד הקטן והרצחני שבתוך כל אחד מאיתנו: החברה העונה לשם ההולם Wicked Lasers פיתחה משהו שדומה מאד לחרב-האור מסדרת "מלחמת הכוכבים". היא מתבססת על קרן לייזר מרוכזת במיוחד, בצבע כחול אופנתי, שמסוגלת לגרום כוויות רציניות לכל מי שיגיע לצד הלא נכון שלה. מומחי אבטחה הגדירו את הנשק כ"מסוכן באופן מזעזע". בארה"ב שוקלים למנוע מכירות של הצעצוע הקטלני באמצעות הרשת, אבל מאחר ו-Wicked Lasers שורצת בהונג קונג, אין הרבה שהם יכולים לעשות בנידון. הנשק יהיה שלכם תמורת 230 דולר בלבד, כולל משלוח – לאחר שאישרתם שאתם פוטרים את החברה מאחריות לכל נזק שייגרם לכם, לסביבתם, או לאויביכם מכיתה ג'.
הוציאו את שלטי "סוף העולם מתקרב, שובו בתשובה" שלכם מהבוידעם: מדענים בנאס"א מזהירים כי בשנת 2013, צפויות סופות שמש כבדות, וזאת לראשונה מזה 20 שנה בערך. סופות השמש האחרונות בעוצמה דומה, ב-1859, גרמו נזק ניכר לתשתית הטלגרף; ב-1989, סופה רצינית חיסלה את רשת החשמל של קוויבק לכמה שעות טובות – באמצע לילה קנדי קר במיוחד. החדשות הגרועות באמת היא שסופות שמש מחבבות מערכות אלקטרוניות עוד פחות מכפי שהן מחבבות מערכות חשמליות, ומעולם לא היינו תלויים יותר במערכות אלקטרוניות. החשש הוא מ"קתרינה של סופות חלל". החדשות הטובות, בערך: מניותיהן של חברות בניית הבונקרים ויצרניות השימורים צפויות לעלות.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
