דו"ח טכנולוגי: ארוחות החינם עוברות מהעולם
עולם הרשת מתחבר למציאות ומתנתק מפנטזיית החינם, גרסת קומיקס לספר קלאסי מוסרת מהאפסטור בגלל איור של אשה חשופת חזה, תיירים שביקשו לברוח מהזמינות בסלולר שילמו בחייהם, ומתברר שדווקא הצעירים שולטים במידע שהעלו לרשת
תודה ושלום
דיווחנו לפני כעשרה ימים שספקית הסלולר האמריקאית AT&T מפסיקה את תוכנית האכול-כפי-יכולתך של הגולשים הסלולריים שלה. בסוף השבוע הצטרפה אליה גם O2 הבריטית, הגרסה המקומית של אורנג'. ואלה לא רק ספקיות הרשת והסלולר: התנועה לעבר הפסקת חגיגת הטחון-כפי-יכולתך של הגולשים מגיעה בעיקרה מספקיות התוכן.
הניו יורק טיימס מתכוון לגבות תשלום עבור גישה לאתר שלו. כמה מהעיתונים של מרדוק כבר עשו את זה, והוא החל את התהליך האיטי של ההתנתקות מגוגל. זה עשוי אפילו לעבוד. שירות הווידיאו האמריקאי Hulu, שבינתיים הוא חינמי, מתחיל גם הוא לעבוד על מודל בתשלום. המשמעות, כותב אלכס סלקבר מהפייננשייל דיילי, היא ששתי הנחות יסוד של תחילת ימי הרשת – חינמיות וגישה ללא הגבלה – עוברות מן העולם.
במובנים רבים, זה טוב. הרשת סיפקה אשליה שיש ארוחות חינם, שיש מי שיעבוד וייצור ולא יקבל עבור כך תמורה. זה לא עובד בעולם האמיתי – אלא אם מדובר בפועלים סינים מסוימים; והפער הזה, עבודה ללא תמורה הולמת, הוא שיוצר את תחושת אי הצדק שלנו מכך – וככל שהרשת מפסיקה להיות נחלתם של גיקים וטכנו-אוטופיסטים והופכת לחלק בלתי נפרד מן החיים בעולם, כך היא מאמצת יותר ויותר מכלליו. וזה כואב, אבל הכרחי. המודל הזה – הפנטזיה הבלתי מתגשמת, שלא יכולה להתגשם, של חיים מפרסומות – צריך היה לעבור מן העולם.
Hulu. גם אתרי הווידיאו יוותרו על מודל החינם?
אפל נגד התרבות המערבית
אחרי שחנות האפליקציות של אפל, האפסטור, צינזרה מילון, אפל החליטה להסיר מהאפסטור גם גרסת קומיקס של ספרו הידוע והלא לגמרי קריא של ג'יימס ג'ויס, יוליסס. הקומיקס נקרא Ulysess Seen, וההחלטה לצנזר אותו נובעת מכך שרואים בו – שומו שמים, הזעקי ארץ – אשה חשופת חזה.
היוצרים ניסו לשכנע את אפל להתיר להם לפקסל את החזה או להוסיף עליו עלי תאנה, אבל מה שהיה טוב לקרדינלים של תקופת הרנסנס לא מספיק טוב לחברה ההו-כה-מהפכנית שהיא פוריטנית יותר מהם. האמנים נאלצו לצייר את פאנל הקומיקס מחדש. ככה זה בדיסנילנד.
וזה די מצחיק, כי יוליסס של ג'ויס נרדף באף ובחימה על ידי הצנזורים של שנות העשרים. מכירתו של הטקסט שהפך לקאנוני נאסרה בארה"ב, הוא הוגדר כספר פורנוגרפי, ופקחי מכס היו פושטים על ספינות בחיפוש אחריו; שוטרים היו פושטים על חנויות ספרים. התוצאה, כצפוי, היתה הפוכה מהמבוקש: עניין ציבורי גובר והולך בספר האסור. אפל, כנראה, לא מכירה את ההיסטוריה של הספר ואת המעמד שיש לו במאבק על זכות הציבור לקרוא בלי התערבותם של צנזורים חשובים בעיני עצמם. דווקא את הספר הזה הם החליטו לצנזר. אלמלא היה מדובר באפל, הייתי אומר שזה לא ייאמן. במקרה הזה, למרבה הצער, ייאמן עד למאוד.
מסוכן, וככה אנחנו אוהבים את זה
שיטפון פגע בשבוע שעבר במחוז לנגלי בארקנסו, והביא למותם של 19 בני אדם. מסתבר שבמחוז – שנמצא במדינה שגם כך מתנדנדת בקביעות בין המקום ה-50 ל-49 ברשימת המדינות המפותחות בארה"ב – אין כל קליטת סלולר, הוא מיוער בכבדות, וכוחות ההצלה שעשו כמיטב יכולתם לעדכן את המקומיים על המתרחש לא הצליחו להודיע לחלק ניכר מהם על המתרחש. כמה וכמה מן ההרוגים בשיטפון היו תיירים.
חלק מן התושבים הגדירו את היעדרה של קליטת הסלולר כ"דבר נורא", ומפקד הכבאים המקומי אמר שעכשיו חושבים שם להקים בכל זאת איזה מגדל קליטה. אבל לרבים מתושבי המחוז – ובמיוחד לרבים מן התיירים – העובדה שאין קליטת סלולר בלנגלי היא דווקא נקודת המשיכה העיקרית של החור.
במשטרת המדינה לא מאמינים שהשיטפון ירתיע את המטיילים והתיירים. דובר רשות היערות המקומי, ג'ון ניקולס, אומר בקצרה ש"מי שרוצה עומס יתר על החושים, הולך לדיסניוורלד. שם אפשר לתקשר עם כמה אנשים שתרצה. לפה באים בשביל סביבה מנותקת, שלווה". חלק גדול מהתושבים או המטיילים באזור, מדווח הניו יורק טיימס בתסכול, מתענגים על היכולת שלא לענות לשיחות טלפון או מיילים. יש בכך סכנות: אם מישהו נפצע, קשה מאוד להזעיק לו סיוע. "זה סוג של עסקת חליפין", אומר נהג משאית מקומי בשוויון נפש. ומסתבר שהתושבים מעדיפים זאת כך.
דור הפייסבוק? פחחח
אחת ההשמצות היותר נפוצות שמושמעות כלפי בני הנוער והצעירים בני ימינו – חלק ממסורת שימיה כימי התרבות של השמצת בני נוער – היא שאין להם שום עכבות, שהם מפרסמים הכל, שהם אקסהביציונסטים של תרבות המידע, עבדים מרצון למזימת ההתעשרות של מארק צוקרברג.
מחקר חדש שערך מכון Pew בארה"ב – כך שיש להיזהר ביכולת שלו לתעד את התנהגותם של בני מדינות אחרות – מצא שדווקא הצעירים הם שמקפידים על פרטיותם, ומנווטים במבוך הפרטיות של פייסבוק כדי לחשוף רק את מה שהם רוצים לחשוף: 44% מבני ה-18 עד 29% עשו זאת. שיעור מרשים, בהתחשב בכך שפייסבוק הודתה שרוב האנשים שרואים את כלי הפרטיות שלה לא עושים איתם שום דבר. יתר על כן, יש להם שכל ישר ו-28% מהם אומרים שהם לעולם אינם סומכים על אתרי מגפות חברתיות – שיעור גבוה יחסית.
המבוגרים, מצד שני, שומרים על עצמם פחות. רק 20% ממשתמשי פייסבוק בגילאי 60 ומעלה טרחו לעדכן את הגדרות הפרטיות שלהם – אולי בגלל שפייסבוק הקפידה, עד לאחרונה, ראשית להסתיר אותם ושנית לוודא שהתהליך יהיה מתסכל ככל האפשר.
הצעירים, מצד שני, מודעים לכך שהמגפות החברתיות אחראיות לתמונה הראשונית שהם מציגים לעולם: שיעור האנשים שמשתמשים במנועי חיפוש כדי לדלות מפייסבוק וכו' מידע על אנשים אחרים – לעתים קרובות, בוסים שמחפשים מידע על עובדים או על מועמדים לעבודה – עלה מ-47% בשנת 2006 ל-56% בשנת 2009.
קצרצרים
אחת הבעיות הנפוצות של האתר שכובש את העולם בסערה, צ'טרולט, היא נטייתם של חלק ניכר ממשתמשיו, איך לומר, להפגין את גבריותם לעיני העולם כולו. המייסד, אנדריי טרנובסקי, מודע לבעיה ולדבריו בקרוב יכיל האתר פיצ'רים ש"ינסו להוציא את כל הזרגים הללו ממרכז התמונה" (כך). בין השאר, מתכנן טרנבוסקי תוכנה שתזהה את האיברים האלה מראש ותמנע קישור אליהם, ואפשרות להתלונן על משתמשים שאבר החשיבה העיקרי שלהם הוא זכרותם.
הפיכתו של אדם לאמן מוכר היא תהליך ארוך, מייסר ובעיקר מייגע. יוטיוב, בשיתוף פעולה עם מוזיאון גוגנהיים, מציעים לאמנים צעירים אפשרות לדלג על התור ולחסוך לעצמם 30 שנה מהחיים. כל מה שהם צריכים לעשות הוא לשלוח סרטון וידיאו שיהיה טוב דיו כדי ללכוד את תשומת ליבם של האוצרים של הגוגנהיים. רק בשביל זה היה שווה את האינטרנט.
נו, מסתבר שבכל זאת יש שימוש לאייפד: נראה שהיובש בירוק מן הירוק מכה גם בארה"ב, וטמבל כלשהו היה כל כך נואש שהוא הציע להחליף את המוצר המהפכני והקסום שלו בכמות הגונה של חומר קסום באמת + אייפוד טאץ'. ייסורי הגמילה שיבשו את דעתו עד כדי כך, שהוא העלה את ההצעה לאתר המודעות קרייגליסט. שוטרים בימינו יודעים לקרוא, ובארה"ב יש להם אפילו גישה לרשת, כך אף אחד לא צריך להיות מופתע מכך שהטמבל הזה והלוזר שנענה להצעה שלו נעצרו בתוך זמן קצר.
חברת בסט ביי, שמנסה לקדם סרט כלשהו, מפיצה חינם אין כסף אפליקציה סלולרית שמטרתה להציג פרטים על הסרט ועל החנויות שלה. עד כאן, הכל רגיל ולא מעניין. העניין הוא שאת האפליקציה יש להפעיל בעת צפייה בקולנוע. אמנם, צריך להפעיל אותה אחרי שהסרט עצמו נגמר ומתחילה רשימת הקרדיטים, אבל מדובר בעליית מדרגה מסוכנת בפלישתו של הסלולר לחיינו.
ברכה או קללה? מצבור עצום של ליתיום – מתכת שנמצאת ברבות מהסוללות שלנו - נמצא באפגניסטן, והשווי שלו מוערך בכטריליון (!) דולר. מדובר ללא ספק באוצר הגדול ביותר שהתגלה אי פעם באפגניסטן (אם כי טרם ברור מה האחוזים של יצחק תשובה ממנו). לכאורה, אלה חדשות טובות: לאפגניסטן יהיה כל הכסף שהיא זקוקה לו כדי לשקם את עצמה. אבל, כזכור, מדובר באפגניסטן: סביר יותר שהמצבור יעורר איזו מלחמת אזרחים קטנה, ושהכסף ישמש לרכישת עוד קלצ'ים ותחמושת. שמענו על יהלומי דם, על קולטן הדם של קונגו – עוד מתכת שמחשבים לא יכולים בלעדיה – ובהחלט ייתכן שבקרוב נשמע על ליתיום-דם.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
