דו"ח טכנולוגי: הריגול העמוק של גוגל
מכוניות סטריט וויו של גוגל מיפו את כל רשתות הווייפיי בבריטניה, תכנית סגירת התוכן של מרדוק עשויה לעבוד, זעם בסין על פוקסקון ואפל, ובנגלדש מצנזרת בעקבות פקיסטן
רב הנסתר על הגלוי
כשגוגל נתפסה בקלקלתה כשהיא מרגלת אחרי רשתות ווייפיי באמצעות הפרויקט השנוי במחלוקת גם כך שלה, סטריט וויו, היא פתחה קופת שרצים גדולה יותר: החברה, שמתהדרת בשקיפות ובפתיחות שלה, ושטוענת שלכל אדם צריכה להיות שליטה במידע שגוגל אוספת עליו, אוגרת מידע לגבי שמות של רשתות באופן שלא מאפשר לבעלי הרשת - שמקושרת במאגרי גוגל למיקומן המדויק - לדעת על איסופן, או לבקש למחוק אותו.
רק עכשיו, בעקבות החקירה בגרמניה, גוגל החלה להודות כי היא אוספת את המידע כבר שנים. הטלגרף הבריטי מדווח שמכוניות סטריט וויו ביצעו רישום מדויק של כל רשתות הווייפיי בבריטניה, רישום ששמור כעת במאגר מידע של גוגל. מטרת מאגר המידע היא, כמובן, לאפשר לגוגל למכור פרסומות בהתבסס על מיקומן של הרשתות הללו.
בבריטניה קוראים עכשיו להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, בתקווה קלושה שמול כזו גוגל תיאלץ לתת תשובות של ממש. גוגל, מצידה, מספקת את הקשקושים הרגילים על כך שיש חברות אחרות שממפות רשתות ווייפיי. קודם כל, לזה קוראים החלפת טיעון באמצע הוויכוח. ושנית, נכון, גוגל, יש כאלה; אבל הן לא מונופול בתחום הפרסום המקוון, והן לא מסוות את המעקב שלהן מאחורי צילומי רחוב, ולא מכחישות אחר כך שזה מה שהן עושות. ושוב: הגיע הזמן לפרק את החברה הזו. היא גדולה מדי ומסוכנת מדי. ואם הפעם היא לא תחטוף בומבה שתזכר בעולם העסקים לשניים-שלושה עשורים, השטיק הבא שלה יהיה מסוכן יותר.
רכבי סטריט ויוו. אוספים מידע נסתר צילום: ollografik cc-by-nd ואולי זה דווקא יעבוד
כשהודיע איל העיתונות רופרט מרדוק שהוא עומד לסגור את אתרי התוכן שלו מאחורי חומת תשלום, ולבעוט את
אולי השועל הזקן יודע משהו צילום: בלומברג
מרדוק החל לבצע את התוכנית שלו בשבוע שעבר, ויותר ויותר מסתבר שהשועל הזקן עלה על משהו. תשעה אחוזים זה אולי נתח שוק קטן, אבל חישוב מהיר מעלה שתשעה אחוזים של לקוחות משלמים יכניסו יותר כסף ממה שהאתרים מכניסים מפרסומות: 24 מיליון ליש"ט לעומת 15 עד 20 מיליונים, במקרה של עיתוני מרדוק.
וזה נובע מסיבה אחת: הפרדוקס של הפרסום. אם הפרסומות לא בולטות, המשתמשים מתעלמים מהן. מחקרים כבר העלו שהמוח האנושי מזהה במהירות היכן נמצאות המודעות בעמוד רשת – והעיניים פשוט לא מסתכלות לשם. אם, מצד שני, הפרסומות בולטות מדי, הן הורסות את חוויית השימוש ומעצבנות את המשתמשים. ובכל מקרה, מספר האנשים שמקליק על פרסומות הוא זעום. תוכן בתשלום עובד, כפי שלמדה כבר אמזון: פלח הגיל הגדול ביותר של משתמשי הקינדל, שמבוסס כולו על מכירת ספרים, הוא בני 40 ומעלה. לאנשים האלה יש כסף.
אם מרדוק יצליח, וזה עדיין "אם", כי העובדה שתשעה אחוזים מהנשאלים אומרים שהם ישלמו לא מבטיחה שהם אכן ישלמו, הרי שהוא הפך על פניו, בכוחות עצמו, את מודל-הרפאים העסקי ששלט ברשת בעשור וחצי האחרון. זו תהיה מהפכה.
זעם בסין
סאגת ההתאבדויות הבלתי פוסקת של סדנת היזע של פוקסקון, המקום שבו מייצרים את האייפונים, האויפדים והמקים של אפל, ממשיכה לעורר הדים. באיחור ניכר, הגיעה גם שעתו של הזעם הסיני.
יש משהו מעניין בהתאבדויות האלה. בסטטיסטיקות ההתאבדות בעולם, רוב המתאבדים אינם קופצים. חבלים נקרעים, גז מריח נורא ורעל עשוי שלא לפעול, ובכל זאת רוב המתאבדים מעדיפים אותם על פני קפיצה אל מותם. מי שקופץ, בדרך כלל מנסה גם למשוך תשומת לב. בסין זו לא הדרך המקובלת; דברים נעשים בדלתיים סגורות, לא בפומבי. לכן ההתאבדויות הללו, הפומביות כל כך, מאלצות את הציבור הסיני להביט.
והוא לא אוהב את מה שהוא רואה. פתאום הסינים מבינים שאחרי מאה שנים איומות של מלחמת שחרור ומהפכה, הם חזרו להיות מה שהיו פעם: מכונת יצור עבור המערב. פעם הם יצרו חומרי גלם, ועכשיו, כשאין באלה כמעט צורך, הם מייצאים עבודה זולה מאד.
פנאפלים לא יבינו זאת – חוקרים אומרים שמשתמשי האייפון, שהגאדג'ט הוא חלק מרכזי מהתדמית שלהם, מעדיפים לטמון את הראש בחול – אבל הסינים מבינים גם מבינים. הרשת הסינית מתמלאת בקריאות להחרים את אפל ומוצריה. הצנזורה הסינית, שמזהה באפל נפש תאומה ושחוששת כנראה מההשפעה הכלכלית של חרם כזה, מוחקת את הקריאות הללו פעם אחר פעם, ופעם אחר פעם הן צצות שוב. אחד הבלוגרים הסינים כותב "אחרי היום, לא אקנה עוד מוצרי אפל. הם מכוסים בדם עובדי פוקסקון".
אפילו הבלוגר והסלבריטאי הסיני חאן חאן, שתוקף את המשטר ולא חוסך התקפות גם על העם, תקף את המצב והגדיר את העובדים כ"קלפי מיקוח, בני ערובה לתל"ג". המצב אילץ גם את המשטר להגיב, ופקיד בכיר קרא לפוקסקון לשפר את תנאי העובדים.
בתוך כך, דווח שהיתה שריפה במפעל של פוקסקון אתמול. אין פרטים נוספים.
בנגלדש בעקבות פקיסטן
לפני כשבועיים דיווחנו על כך שפקיסטן חוסמת את פייסבוק ויוטיוב בגלל "יום צייר את מוחמד". העניינים הסתבכו מאז, והיתה התקפת האקרים על העמוד. עכשיו, באיחור מסוים, גם בנגלדש החליטה שהיא רוצה שיזכירו את שמה בתקשורת בהקשר שלילי.
על כן, היא עשתה את הצעד המתבקש וחסמה את הגישה לפייסבוק. מפגינים בנגלדשים זועמים יצאו לרחובות ושרפו את דגלי שוודיה דווקא, שכן כמסתבר שיש עוד קריקטוריסט שלא אוהב את מוחמד, דתו והסיף שבו היא מופצת.
החרם עצבן את משתמשי פייסבוק במדינה, ומסתבר שיש כמיליון מהם, מתוך אוכלוסיה של כ-150 מיליון – כמו שנהגו לומר אצלנו בשעתו על אינטלקטואלים, בקושי חצי מעברה. בתוך כך, נמסר שבית המשפט הפקיסטני ידון היום באיסור שהטילה הממשלה על פייסבוק.
אגב, למי שרוצה לראות כיצד נראית הטיה, מומלץ לעבור בדקדקנות על הידיעה של סוכנות הידיעות AP. מוחמד מכונה בה "הנביא" כמה וכמה פעמים – למרות שרוב העולם לא מקבל אותו ככזה. הידיעה טוענת ש"מוסלמים רואים איורים של הנביא, אפילו איורים חיוביים, כחילול קודש". וזו כבר פשוט טעות גסה. האיסלם השיעי מעולם לא אסר על איורי מוחמד, להיפך – כמה ספרים פרסיים מראים איורים יפהפיים שלו. גם באיסלם הסוני היה איסור, חלקי, על איור – אבל האיור לא נתפס בפני עצמו כחילול קודש. זו המצאה של העת החדשה, וכש-AP אומרים את זה, הם מקדמים את עמדתם של הקנאים שבין הסונים.
קצרצרים
פנאפלים שקוראים את הטור נוטים לטעון שהטור מוטה כנגד אפל. אני מעדיף לראות את זה כריאליזם. כך או כך, כשמגיע לאייפון מילה טובה, ניתן אותה: הג'יזספון מחלק את ירושלים. בדרך כלל, מוצרי אפל מפיצים שדה עיוות מציאות; במקרה הזה, האייפון דווקא מציג אותה במערומיה. בניגוד לאשליה המקובלת בקרב תושבי ישראל, אף אחד בעולם לא מכיר בירושלים כבירת ישראל (שמתם לב שאין שגרירויות שם? זה לא במקרה). האייפון ממחיש את הנקודה ואפליקציית מזג האוויר שלו דורשת מהמשתמש להצהיר אם הוא במזרח העיר או במערבה.
הראש הסיני ממציא לנו פטנטים: ההשקה הבינלאומית של האויפד החלה בסוף השבוע – ובסין היא נתקלה בזיוף מוצלח למדי, שהאריזה שלו דומה מאד, השם שלו (iPed) דומה מאד, אבל נהנה משני יתרונות: הוא מופעל אנדרויד ולכן פתוח, והוא עולה רק 105 דולרים. המוצרים, אגב, מגיעים משנז'ן, המחוז שבו שורץ המפעל הידוע לשמצה של פוקסקון – המפעל שמייצר את האויפדים. מקרה?
בצער רב וביגון קודר, יש לדווח על סוג חדש של פאנבוי. הזן המוכר והמצוי הוא, כמובן, פנאפל; אבל יש סימנים המעידים על מוטציה חדשה, פאנבוי של אנדרויד (שם מוצע: פאנדרויד). הדיווח מגיע מאת פנאט אפל מוצהר, מ.ג. סיגלר מטקראנץ', שכמו פנאטים ברחבי העולם מעריץ את מה שהוא מכנה "להט" ואחרים יכנו "חוסר חיים" או – בעקבות אורוול – "העתקת לאומיות" של הפאנדרוידים.
באוסטרליה נשמעות כעת קריאות להכרה בחיבור לרשת כסוג של זכות אנושית בסיסית. המשמעות היא שניתוק מהרשת לא יוכל להיות סנקציה לגנבי תוכן – לא בלי הליך משפטי שמאפשר שלילת זכויות כזו. החוק האוסטרלי לגבי שימוש הוגן בתוכן נוקשה הרבה יותר מזה שבארה"ב, למשל, וכיוון שכך עשוי להביא לשלילת גישה לרשת מאנשים תמימים – פעולה שתומכי ההכרה בגישה לרשת כזכות מגדירים כשוות ערך לשלילת זכות הצבעה.
וקצת חדשות טובות לבוקר נורא: אפשר לנצח חברות ענק, גם בבית דין לתביעות קטנות. אזרח תבע את אדובי אחרי שניסה להתקין מוצר שלה, נכשל, וכתוצאה מהסיוע הטכני של החברה, אם "סיוע" הוא הביטוי הנכון, נאלץ להתקין מחדש את מערכת ההפעלה שלו. העילה: בית המשפט קיבל את דבריו שהסכם המשתמש של המוצר בוטל, משום שההתקנה נכשלה וההסכם מעולם לא הוצג בפניו, וגם לא הודפס על הקופסה. הפועל היוצא הוא שמעכשיו החברות ידפיסו את הסכם-מפיסטופלס שלהם על קופסת המוצר, אבל דיה לצרה בשעתה.
· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
