סיכום השבוע בעולם הטכנולוגיה: הפרטיות חוזרת לאופנה?
אחרי הביקורת שחטפה מכל הכיוונים בשבועות האחרונים, פייסבוק מתחילה לרמוז על החזרת השליטה במידע לידי הגולשים; גוגל נתפסה בשקר כלפי הרגולטורים הגרמנים; ו"חוק ויקיפדיה" אושר בוועדת השרים
ייתכן שפייסבוק מתחילה סוף סוף להקשיב לביקורת הקשה המוטחת בה בשבועות האחרונים, גם אם פעולותיה מסתכמות בעיקר במס שפתיים. אחרי שנציגים של האיחוד האירופי שלחו להנהלת האתר מכתב חריף ובו טענו כי השינויים שביצעה אינם קבילים, ודרשו שתשיב למשתמשים את השליטה על התכנים שלהם, התכנסה הנהלת החברה לישיבה דחופה. למחרת היום הכריזו שם על כמה שיפורי אבטחה מינוריים (ויומיים אחר כך כבר התגלתה באתר פרצה חדשה);
אל סוגיית הפרטיות הם החליטו להידרש במועד מאוחר יותר, אם כי לא צפוי ביטול גורף של כלל ההפרות - רק הבטחה להקל על המשתמשים לשלוט במידת החשיפה שלהם. לא רוצים לחכות? יש כלים חיצוניים, שיאפשרו לכם להתמודד בקלות יתרה עם הגדרות האבטחה.
כל מי שחולם על חלופה יכול להמתין ב-Diaspora: רשת חברתית שתעניק לכל משתמש אזור אישי מאובטח, שהמידע בו לא יאוחסן בענן, אלא במחשב האישי. לעת עתה מדובר בלא יותר מהבטחה שיש הטוענים כי היא חסרת סיכוי, אבל אם עוד ציטוטים מביכים מעברו של מארק צוקרברג יתפרסמו ואם התנועה למחיקת החשבונות מהאתר תתחזק - יש להם סיכוי להגיע לפחות לגרסת אלפא. עידוד תקשורתי, מימון (ומתחרים) כבר יש להם.
בקרב מומחי המדיה החברתית עדיין ניטש הוויכוח אם התפוגגות הפרטיות היא מצב נתון שהמשתמשים נדרשים להתמודד איתו, או שמא פייסבוק אונסת את המשתמשים לחשוף מידע בנכלוליות במקום להעניק להם את אפשרות הבחירה (וזה יעלה לה ביוקר בעתיד הקרוב). חוקרת האינטרנט דנה בויד מרחיקה ראות וטוענת שמרגע שפייסבוק הפכה לסוג של שירות ציבורי דמוי מים, חשמל או ביוב - עליה להביא בחשבון שבקרוב תגיע גם הרגולציה הממשלתית. ב-Tech Liberation כמובן מתנגדים נחרצות, מסבירים מדוע החברה אינה Utility ומזהירים שהתערבות ממשלתית תהיה אסון מוחלט.
מצד שלישי, פייסבוק לא לבד; על פי בדיקות שערך ארגון הגנת הפרטיות EFF, הדפדפן שלנו שומר עלינו מידע ייחודי ורב ערך, שכל אתר יכול לנצלו לצרכים מסחריים או אחרים.
צוקרברג. יקל על הגולשים לשמור על פרטיותם? צילום: בלומברג
גם גוגל על הכוונת
וגוגל, עד לפני כמה שבועות אימפריית הרשע החביבה על המשתמשים, מוכיחה שיש לפחות תחום אחד שבו היא מסוגלת להתחרות בכבוד בפייסבוק: ממשלת גרמניה גילתה כי פרויקט Street View של החברה, שמושך לא מעט אש, לא שימש רק לצילום תמים של רחובות ברחבי העולם, אלא גם לאיסוף מידע על רשתות WiFi שפעלו בסביבה. ואם זה לא מספיק, מספר ימים לאחר החשיפה הודתה גוגל כי שיקרה לרגולטורים הגרמנים כשטענה שלא אספה את הנתונים שעברו באותן רשתות. למעשה, היא שמרה את המיילים, הסיסמאות, הקבצים וכל מה שעבר ברשתות הללו.
בנימה אופטימית יותר, השבוע חגגה החברה חמש שנים ליוטיוב, האתר שהפך שם נרדף לווידיאו ברשת. על פי הסטטיסטיקות ששיחררה גוגל, האתר רושם שני מיליארד צפיות ביום; רק כדי להמחיש: שלושת רשתות השידור האמריקאיות גם יחד אינן מגיעות לנתונים כאלה בזמן צפיית השיא שלהן.
ועוד אימפריית עבר ניסתה השבוע ללכוד את תשומת הלב של העיתונות הטכנולוגית: מיקרוסופט השיקה את הגרסה העיסקית של אופיס 2010, חבילת התוכנות המשרדיות שלראשונה תכלול גרסאות חינמיות מקוונות של וורד, אקסל, פאואר-פוינט והחברים. נו, לפחות בתחום אחד התחרות מועילה למשתמשים.
ואימפריית הרשע האחרונה להיום - אפל - זוכה להגנה באמצעות טיעון מעגלי משהו: החברה אמנם מקדמת את מה שמכונה "הגן הסגור", אבל מי שמוכן לוותר על חופש הבחירה יקבל פרס בדמות חשיפה לתכנים רלבנטיים יותר. במגזין Wired לוקחים את זה צעד קדימה ומביאים דוגמאות נוספות לכך שעודף המידע לא מותיר לנו ברירה אלא להצטרף ל"עידן האוצרות".
בפינצטה
בעקבות הערעור של השר מיכאל איתן, נמלכו חברי ועדת השרים לחקיקה בדעתם והחליטו לתמוך ב"חוק ויקיפדיה", תיקון לחוק זכויות היוצרים המתיר שימוש בתמונות שצילמו גופים ציבוריים למטרות לא מסחריות. השלב הבא בדרך אל היישום הוא אישור הצעת החוק בממשלה.
ומה משותף להצעת החוק הזו ולמאגר הביומטרי? ח"כ מאיר שטרית, שבשבתו כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה, שמט את הקרקע תחת הצידוק העיקרי להקמת המאגר המסוכן: בדיון שנערך השבוע, הוחלט להנפיק תעודות חכמות מאושרות אלקטרונית גם לבעלי תעודת זהות שעשויה להיות מזויפת.
האנציקלופדיה החופשית, שמעוניינת לזכות בחותמת איכות אקדמית, תשקיע 1.2 מיליון דולר בגיוס פרופסורים שיחברו ויתקנו ערכים קיימים בנושאי מדיניות ציבורית.
הסופר סטיב אלמונד חוזר בזמן ומנסה לברר כיצד הפך מכור למיילים. ובאותו עניין, לינדה סטון, לשעבר בכירה במיקרוסופט ובאפל, בהרצאה מעניינת על מה שנקרא Continuous Partial Attention.
כתבה מעניינת בניו יורק טיימס בוחנת את המגזינים המקוונים העצמאיים, שמנסים להתפרנס מעיתונות איכותית באינטרנט.
בבלוג הקבוצתי הישראלי "במחשבה שניה" פצחו בניסוי: שלושה בלוגרים כותבים שלושה סיפורים בהמשכים.
מגזין The Atlantic משרטט את מפת הקרב שעדיין ניטש בין יוצרי התולעת Conficker לבין מומחי אבטחת מידע.
ועוד The Atlantic: בגיליון הקודם שלו פורסמה כתבה המאשימה את משתפי הקבצים בחיסול תעשיית הבידור. מארק ווינבאום מהבלוג disquiet, שמוקדש למוזיקה אלקטרונית, משיב לטענות במאמר+אלבום להאזנה חינם.
מכירים את תמונת האילוסטרציה שמעטרת מסגרות דיגיטליות? ובכן, אב המשפחה, אוון וויליאמס הדמיוני, מסביר למה אין לכם שום סיבה להחליף אותה בתמונה הדהויה שלכם.
הבלוגר הארי מקראקן מתחקה אחר מקורות הביטוי Fan Boy, שהופיע לראשונה בשנת 1919 והיה מעין כינוי חיבה לצעירים חובבי בייסבול.
