דו"ח טכנולוגי: ההונאה הגדולה של גוגל
חשיפת היקף המידע שאספה גוגל מרשתות ה-WiFi הפרטיות מסתמנת כשערוריית השנה; מתגברת ההתקפה על פייסבוק; בעיני מנכ"ל אפל, צנזורה על פורנו היא החופש האמיתי; ופרשת אייפונגייט מסתברת כמביכה יותר משחשבו
אופס! פרצנו לרשת שלכם
אמנם יש עוד איזה שבעה חודשים עד הסוף, אבל אני מוכן להמר שהשערורייה של השנה בתחום הטכנולוגיה תהיה מה שגוגל הודתה בו בשפל רוח בסוף השבוע: שבמשך שלוש שנים היא פרצה לרשתות פרטיות ושתתה מהן את המידע של המשתמשים, בכלל זה מיילים פרטיים.
מה? ובכן, במשך שנים הציגה גוגל את Street View ככלי שמיועד לצילום רחובות. זה עורר לא מעט שערוריות, שהיתרון שלהן מבחינת גוגל היה שכולם התעסקו בהן ולא במה שגוגל לא הכריזה עליו. לפני כחודש גילו הרגולטורים הגרמנים לתדהמתם שבשקט בשקט, הפרויקט ממפה לא רק רחובות, אלא גם את מיקומן של רשתות WiFi – דבר שעליו גוגל הקפידה לא לומר מילה.
כשהעובדה נחשפה, מיהרה גוגל לטעון שהיא רק אספה פרטים של הרשתות עצמן, לא של המידע שעבר בהן. בסוף השבוע היא נאלצה להודות שהטענה שלה, בלשון האנדרסטייטמנט הבריטי, היתה חסכנית מאוד בשימוש באמת: במשך שלוש שנים גוגל ריגלה אחרי משתמשים ברחבי העולם והעתיקה את התעבורה מהרשתות שלהם.
גוגל טוענת עכשיו שמדובר ב"טעות", שהיא לא יודעת איך זה קרה, ושהיא עומדת למחוק את כל המידע. במקום הרגולטורים ברחבי העולם, הייתי מוציא צו הקפאה על המחיקה הזו. אחרי הכל, אין שום סיבה עלי אדמות להאמין לגוגל, לא אחרי שהיא הסתירה את העובדה שהיא אוספת מידע על רשתות אלחוטיות. צריך לברר מה יש בחומר הזה שגוגל כל כך רצתה בו – ולהודיע לכל אדם ואדם שנפגע מכך שהמדינה שלו תסייע לו בהשתתפות בתביעה ייצוגית. תאגידים כאלה צריך להכות במקום שכואב להם: בכיס.
סוף השבוע היה כואב לא רק לגוגל, אלא לעוד שתי חברות טכנולוגיה גדולות, שמככבות כאן באופן קבוע. נתחיל מפייסבוק.
האם החלה הבריחה הגדולה?
הבלוג SearchEngineLand, שחשף בשבוע שעבר את הגידול במספר האנשים שמנסים לברר איך להתנתק מפייסבוק, ביקש מהרשת החברתית למסור לו כמה מנויים מחקו את החשבון שלהם או הקפיאו אותו. פייסבוק, כמובן, סירבה למסור מספר, ומסרה לו במקום זאת את נתוני הצמיחה שלה. תרגיל יח"צ בסיסי. יש רק בעיה אחת: חישוב מהיר העלה שהנתונים מעידים על האטה ניכרת בצמיחה: הנתונים לא לגמרי מדויקים, אבל נראה שהצמיחה של פייסבוק הואטה ב-25% עד 50%.
יכולות להיות לזה לא מעט סיבות. למשל, יכול להיות שפייסבוק הגיעה לשיא הפוטנציאל שלה, שמאגר הגולשים שהיא מעניינת אותם אוזל מהר יותר ממלאי הנפט העולמי. ויכול להיות שיותר ויותר משתמשים קלטו מי הם האנשים שלהם מסרו את המידע שלהם.
הוכחה נוספת לדעתו של מנכ"ל פייסבוק על המשתמש הממוצע התקבלה כאשר התפרסם עוד צ'אט שלו, שבו הוא אמר שאנשים שסומכים עליו הם dumb fucks (נוותר הפעם על התרגום לעברית). הוא כתב את הדברים כשהיה בגיל 19. פייסבוק הוציאה הודעת הבהרה שאומרת בעצם שהיא לא מכחישה את המיוחס לבוס שלה. זה היה, נזכיר, גם הקו שלה כאשר התפרסמה הידיעה שצוקרברג הצעיר פרץ לכתובות מייל באמצעות פייסבוק.
עכשיו, אומרים לנו שהילד היה אז רק בן 19 ושהוא למד מאז. זה טיעון שאפשר לומר על אנשים בני 40 ומשהו. הוא לא כל כך עובד כאשר הילד בן 25, כלומר חלפו בקושי שש שנים, ועוד כאלו שבהן הוא למד בעיקר שנוכלות משתלמת. התוצאה היא שכבר יש מי שהכריז על "יום נטישת פייסבוק", שהוא ה-31 במאי הקרוב, ושהתקשורת הטכנולוגית מתייחסת לצוקרברג ושות' כמו להקת ברקודות שמצאה בשר מדמם.
ואם אמון המשקיעים הוא סמן למשהו, הרי שהסטארט-אפ הצעיר Diaspora, שמתיימר להקים רשת חברתית שתתחרה בפייסבוק - בעיקר בגזרת הפרטיות - מהווה עוד אינדיקציה למצבה העגום של פייסבוק: מקימי החברה אמרו שהם צריכים 10,000 דולר כדי להתקדם. כמה ימים לאחר מכן הודיעו שגייסו כבר 50,000 דולר, ובסוף השבוע גילו שההשקעות בהם יותר מהוכפלו והן עומדות על 115 אלף דולר.
אה, ואם זה לא היה מספיק, אז התגלתה עוד פרצת אבטחה בפייסבוק, כזו שחושפת את כתובת ה-IP שלך לכל "חבריך". פייסבוק סתמה אותה בינתיים, ייאמר לזכותה.
ונעבור לאפל, שגם עליה לא עבר סופ"ש קל.
דוד סטיב ישמור עליכם
משהו מעורר השתאות התרחש, כשרייאן טייט – הכותב השנון וחסר העכבות של הבלוג וואליוואג – שלח מייל עצבני למנכ"ל אפל סטיב ג'ובס, ובו הוא טען ש"מהפכות קשורות לחופש". הוא רמז, כמובן, לטענה של אפל שהאייפד הוא מכשיר "מהפכני", שבפועל כובל משמעותית את יכולת השימוש של המשתמש ומפעיל צנזורה שלא היתה מביישת את משטר האייטולות. טייט נכנס בעוצמה בטענה של אפל שהיא מייצגת את תרבות-הנגד, בזמן שבפועל היא מייצגת את תרבות צריכת השווא בשיאה, ורמז לג'ובס שבוב דילן, שהוא מעריץ, היה מתבייש בו.
למרבה ההפתעה, ג'ובס ענה. אולי הוא לא ידע עם מי הוא מתעסק. אולי הוא ידע ולא היה אכפת לו. בניגוד למיילים הרגילים שלו, שמסתכמים בדרך כלל בשלוש מילים וב"נשלח מהאייפון שלי", הפעם הוא כתב – טוב, לא מגילות של ממש, אבל טקסטים ארוכים יחסית. ונפל בפח.
הוא כתב לטייט ש"האייפד הוא חופש מפורנו" ו"חופש מתוכנות שגונבות את המידע האישי שלך". בהתחשב בכך שאחת מנקודות המחלוקת בין אפל והמו"לים היא העובדה שאפל שומרת את המידע על רוכשי הספרים והמגזינים לאייפד לעצמה, אפשר לומר שהטענה השנייה היא עוד דוגמה לשדה עיוות המציאות שמקרין ג'ובס. הטענה הראשונה, כפי שאומר טייט, היא זו שתרדוף את ג'ובס: "החופש מפורנו" הוא הטענה הקלאסית של מתנגדי החברה הפתוחה באשר הם, מטהראן עבור בבייג'ינג ועד בני ברק. כהערת אגב, יש לציין שאם אתם עדיין פועלים תחת ההנחה שמייל שאתם שולחים למישהו הוא פרטי ולא ייחשף, כדאי להתעורר. לפחות אם אתם שולחים מייל לרייאן טייט.
ונעבור לאייטם שיביך את כל המעורבים בו.
אולי, בעצם, לא נסיר את צו הפרסום?
העיתונאים האמריקאים הצליחו לשכנע את בית המשפט בקליפורניה להסיר את צו איסור הפרסום מעל צווי החיפוש בפרשת אייפונגייט. אתם זוכרים – הפרשה ההיא שבה פרסם גיזמודו פרטי אב טיפוס של האייפון שהגיע לידיו, ובתמורה פרצה המשטרה לביתו של אחד העורכים עם צו חיפוש מפוקפק.
הנפגעת העיקרית היא אפל. עורכי הדין שלה, כמסתבר, אמרו לבלשי המשטרה שהעלמת האייפון תגרום לה נזק בלתי הפיך, משום שאנשים עשויים לחכות לדגם הבא של האייפון ובכך לפגוע במכירות שלו. מסתבר שבאפל חושבים שבלי מכונת הבאזז שלהם, בלי המסתורין והפורקן שבהסרתו, אנשים לא רוצים לקנות את המוצרים שלהם. זה כל כך כאב לאפל, עד שסטיב ג'ובס בעצמו התקשר לעורך גיזמודו, ודרש את השבת המכשיר.
הנפגע השני הוא גיזמודו. העורך שלו, בריאן לאם, היה חלקלק למדי בתקשורת שלו עם ג'ובס. הוא אמר שכרגע, "אין לו מה להפסיד" משום שאפל ממילא מנהלת מולו מלחמת יח"צ ומחרימה אותו, ורמז בגסות שהוא עשוי לשנות את טעמו אם אפל תבטיח לשנות את התנהגותה.
הנפגע השלישי הוא מוצא האייפון, ברייאן הוגאן. אפל ידעה עוד קודם לתלונה במשטרה שהוא היה המוצא, משום שידידה שלו, שבמחשב שלה הוא השתמש ושלא רצתה למצוא את עצמה בצרות, מיהרה לדווח לחברה. לדבריה, מעבר ל-5,000 הדולר שקיבל מגיזמודו הוא קיבל עוד 2,500 דולר ממקור אחר, והיה אמור לקבל עוד 2,500 כאשר אפל היתה מוציאה את האייפון – בתנאי שהמכשיר שמסר לגיזמודו היה אכן אותנטי. מכאן מתחילה סאגה משעשעת של פאניקה מצד הוגאן וידידו, שמנסים ללא הצלחה להסתיר את המידע שברשותם.
כזכור, הפרשה עוד לא נגמרה. והתובע המחוזי עוד לא החליט אם להגיש כתב אישום כנגד גיזמודו. יהיו התפתחויות, למרבה הצער.
קצרצר
ג'ונתן שוורץ, המנכ"ל הפורש של סאן, משך תשומת לב כאשר הודיע על התפטרותו בטוויטר. הוא גם היה חלוץ בשימוש בבלוגים תאגידיים. הבעלים החדש של סאן, לארי אליסון – צבעוני כקדאפי, אוהב אדם כטימון האתונאי – תקף אותו בשל כך, וטען שהוא השקיע יותר בכתיבת בלוגים מאשר בעבודה. אליסון אמר עוד שהמהנדסים של סאן "קיבלו הנחיות גרועות עד להדהים, עד שאפילו הם לא יכלו להצליח".
הבחירות בבריטניה חלפו במהירות מסחררת, דיוויד קמרון הפך לראש ממשלה – ואחת ההנחיות הראשונות שלו היתה לאסור על שרים להיכנס עם סלולריים לישיבות קבינט. המטרה, ככל הנראה, היא לעמעם את כלל הזהב שציינה הסדרה "כן אדוני ראש הממשלה": שהממשלה היא הגוף היחיד שדולף מלמעלה.
לאשתו של ראש ממשלה בריטי אחר, שרי בלייר, יש גישה אחרת לגמרי: היא רוצה יותר סלולרים. לא בידיים של שרי קבינט, אלא בידיהן של נשים קנייתיות. היא אמרה שהסלולריים הם כלי להעצמת האשה, משום שהם "המחשב של העניים". בעת ביקור בניו יורק התרימה בלייר את הנוכחים עבור תוכנית שמטרתה לספק סלולריים ל-4,000 נשים יזמות בקניה.
מיקרוסופט מתחננת בפני משתמשים שיניחו לאינטרנט אקספלורר 6 לנוח על משכבו בשלום: באוסטרליה היא יצאה בקמפיין, שבו היא אומרת ש"לא היית שותה חלב בן תשע שנים", אז למה לעזאזל אתה ממשיך להשתמש ב-IE6? הדפדפן כבר בן תשע. 17.6% מאוכלוסיית הגולשים עדיין משתמשת בו.
שיטה חדשנית למציאת עבודה בגוגל: איש הפרסום אלק ברונשטיין הכיר היטב את הסוד האפל של כמעט כולם, העובדה שהם מחפשים את עצמם בגוגל, והחליט להשתמש בו לטובתו, כדי לצאת מהחברה שבה עבד למקום טוב יותר. הוא רכש פרסומות אד וורד שמילת החיפוש שלהן היא שמם של בכירים בתעשיית הפרסום. הפרסום אמרה "היי (הכנס שם של איש קריאייטיב), חיפוש גוגל על עצמך הוא כיף. גם להעסיק אותי". כאן באו פרטי הקשר של ברונשטיין. זה עבד.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"