דו"ח טכנולוגי: הולילנד של דרום קוריאה
סערה בדרום קוריאה בעקבות ספר המאשים את הנהלת סמסונג בשחיתות בהיקף של מיליארדים, סטיבן הוקינג מזהיר מפני מגע עם חייזרים, אפל נלחמת בשוק האפור בדרכה הייחודית וסופרים מחלצים זכויות דיגיטליות ממלתעות המו"לים
טלוויזיות, סלולרים, וגניבה של 9 מיליארד דולר
דרום קוריאה רוגשת בימים האחרונים בגלל ספר, Think Samsung שמו, שמעניק לחברת הענק את הטיפול השמור במקומותינו לפוליטיקאים מושחתים. שמתם לב שדני דנקנר נחקר בחשד לשוחד, אבל החברה שבה הוא עבד דווקא בסדר גמור, תודה? אז Think Samsung לא עושה את ההנחות האלה לתאגידים :הוא מתאר את סמסונג כאימפריית פשע.
הבעיה של כותב הספר – קים יונג-צ'וי – נובעת מכך שלסמסונג, המפרנסת הלאומית, יש מעמד מקודש-כמעט בדרום קוריאה. הבעיה של סמסונג נובעת מכך שלצד המוני המאמינים, יש גם לא מעט ספקנים – ובעיקר מכך שיונג-צ'וי מחזיק בסטטוס של היועץ המשפטי לשעבר של סמסונג. הוא יודע איפה קבורות הגופות, או על כל פנים מי זייף את המסמכים במרכז לרפואה משפטית.
יונג-צ'וי מאשים את יו"ר סמסונג לשעבר, לי קון-הי, ואת חבר מרעיו בפיתוח ועידוד תרבות של שחיתות, שבשיאה הם בזזו כ-9 מיליארד דולר מכספי החברה והעבירו אותם לכיסם; בשיחוד פוליטיקאים, עיתונאים, תובעים ושופטים; ובעבירות כה בוטות על סעיף "רישום כוזב במסמכי תאגיד" שהגדרה נכונה יותר תהיה "היו כמה רישומים לא כוזבים במסמכי התאגיד". אפילו אולמרט היה מתרשם.
חנות של סמסונג. תרבות של שחיתות צילום: בלומברג
לי קון-הי כבר הורשע בהעלמת מס ובהפרת אמונים, ונידון לשנתיים מאסר, אך זכה לחנינה נשיאותית וחזר לתפקידו. במפתיע, סמסונג מסרבת לתבוע את יונג-צ'וי לדין באשמת דיבה, בתואנה הקלושה מאוד שמדובר בספר "בדיוני" שהיא לא רוצה להתייחס אליו; ובמפתיע, היא מקבלת סיוע ארטילרי כבד מהעיתונות הדרום קוריאנית, שמתעלמת מהספר כמעט לחלוטין. אין עליו ביקורות או סקירות, וההתייחסות אליו היא רק בעקיפין.
הבעיה של יונג-צ'וי נובעת מכך שבחברה הדרום קוריאנית מקובל לדרוש נאמנות מהעובדים למעבידיהם, ושהוא נתפס כמי ששובר את קוד השתיקה, ועוד של חברה מצליחה ומוערכת. ובכל זאת, הספר שלו הפך לרב מכר – הוא מכר 120,000 עותקים, מספר גבוה יחסית לספר בדיון בדרום קוריאה – וזאת משום שבצד הכתבלבים שמקבלים את שלושים מטבעות הכסף מהתאגידים, יש שם בלוגוספירה עירנית וקולנית.
"כמו קולומבוס באמריקה"
זו תחזיתו הקודרת של הפיזיקאי הידוע סטיבן הוקינג באשר לתוצאות המגע בין חייזרים לבני אדם, אם חייזרים הם אלו שייצרו את המגע. הוקינג – שבין שאר הצלחותיו, דחק בספרו "קיצור תולדות הזמן" את "יוליסס" של ג'ויס מאליפות "הספר הנמכר ביותר אך הנקרא פחות מכולם" – שב ומזהיר מפני מגע כזה.
הוא עושה את זה כבר עשור בערך. עכשיו הוא מוציא סרט דוקומנטרי חדש, "היקום של סטיבן הוקינג", ובו הוא מבהיר שאף שמבחינה מתמטית אין לו ספק שיש גזעים אחרים אי שם ביקום, אין שום סיבה להניח שהם נחמדים או מבריקים במיוחד. ואם הם יצליחו להגיע אלינו לפני שאנחנו נגיע אליהם, זה כנראה מראה על יתרון טכנולוגי שווה ערך לזה שהיה לקורטז על האצטקים. כולם יודעים איך הסיפור ההוא נגמר, נכון?
הוא מדמיין אותם בספינות חלל ענקיות, נודדים מפלנטה לפלנטה, בוזזים את משאביה וממשיכים הלאה, מין שילוב של מונגולים וארבה, וזאת משום שאת משאביו של כוכב הלכת שלהם הם כבר מצצו עד העצם. נשמע מוכר?
הוקינג. נבואת זעם שנשמעת מוכרת מאוד צילום: עמית שאבי בקיצור, אומר הוקינג, הגיע הזמן להפסיק לחשוב על חייזרים כמשהו חמוד שרק רוצה להתקשר הביתה, ולהתחיל לחשוב עליהם כעל שילוב של גולדמן זאקס וחברת שכירי חרב. בהתאם, הגיע הזמן להפסיק, לעזאזל, לנסות ליצור איתם קשר. אם קולומבוס לא היה שומע על הודו ואיי התבלינים, סביר להניח שהאצטקים היו ממשיכים במסורת ההוליסטית והמחוברת לטבע שלהם – שכללה בעיקר מלחמות לשם ציד קורבנות אדם, עקירת לבבות הקורבנות בעודם בחיים ולבישת עורם המופשט מעליהם - במשך עוד כמה עשרות או אפילו מאות שנים.
טוב, זו כנראה לא המטאפורה המוצלחת ביותר למה שהוקינג מנסה לומר, אבל בכל זאת.
חושבים אחרת
בתחילת החודש – לא רק לכם נמאס לשמוע על זה, גם לי, אבל מה לעשות – הוציאה אפל לשוק גאדג'ט חדש בשם אייפד. היא הפיצה אותו רק בארצות הברית, ולאחר מכן הודיעה שיש מחסור במכשירים ושעל כן שינוע הגאדג'טים – משום מה, הוא נקרא "השקה", כאילו מדובר בספינה – לשאר העולם יתעכב. אפשר להתווכח אם מדובר במחסור אמיתי או במחסור מתוכנן, שטיק שאפל הפעילה כבר כמה פעמים בעבר; כך או כך, יש מחסור.
התוצאה היתה, מצד אחד, פריחה מהירה של שוק שחור – סינים מיהרו להציע גרוטאות מזויפות וזולות כתחליף לגרוטאה האותנטית והיקרה - ומצד שני, פריחה של שוק אפור. אנשים טובים באמצע הדרך מיהרו לרכוש יותר אייפדים ממה שהם צריכים – קרי, כל מספר הגדול מאפס – ולמכור אותם למכורי אפל ברחבי העולם במחירים מופקעים, או, אם לדייק, מופקעים אפילו יותר. שוטה וכספו וגו'.
מי שנדפק, כרגיל, היה מי שניסה לעשות מעשה טוב: ברנש שבחר בכינוי Protocol Snow סייע לעמיתיו להתמכרות הסובלים, ורכש כמה וכמה אייפדים, ושלח אותם לפנאפלים ברחבי העולם, תוך שהוא מסתפק במחירו של המכשיר, בעלות ההובלה, חיובי האשראי והמכס בלבד.
יום אחד פסע פרוטוקול מעדנות אל חנות אפל הקרובה למקום מגוריו, ביקש בנימוס מהעובדים במקום שני אייפדים, ומסר להם את כרטיס האשראי שלו. לתדהמתו, הם מיהרו לברר את היסטוריית הרכישה שלו, ומשגילו שהוא כבר קנה כמה וכמה "מכשירים קסומים ומהפכניים", סירבו בתוקף למכור לו עוד מהם. יתר על כן, הם הודיעו לו שהוא "עבר את מכסת-החיים" שלו – כלומר, שהוא לא יוכל עוד לקנות אייפדים אי פעם.
כאשר שאל האזרח פ. מה היא "מכסת החיים", הודיע לו ה"גאון" שמולו קפקאית ש"המידע הזה איננו זמין". הוא שאל אם המספר המותר הוא שני מכשירים. ה"גאון" אמר ש"הייתי רוצה לענות אבל המידע הזה אינו זמין". פ. שאל מדוע לא עצרו אותו קודם לכן, שהרי רכש יותר משני מכשירים, וה"גאון" שב על אותה התשובה בדיוק. בשלב הזה החליט פרוטוקול שיש לו דברים יותר חשובים בחיים מאשר להשתתף בשחזור מאולתר של "המשפט", והלך משם.
תגובה רשמית של אפל לא ניתן היה לקבל, אבל תגובה בלתי רשמית – ואנונימית, כך שאי אפשר לדעת עד כמה היא מדויקת – היא שיש הגבלה על רכישת מכשירי אייפד לשניים ביום, ועד לעשרה במשך כל ימי חייך. ראו הוזהרתם: אם תרכשו בבולמוס עשרה מכשירים, קיים סיכון שלא תוכלו לרכוש את הגרסאות המתקדמות יותר.
ניצחון קטן וחשוב
דיווחנו לפני כארבעה חודשים שהוצאת הספרים הגדולה בעולם בשפה האנגלית - Random House - נאבקה במשפחתו של סופר מת, ויליאם סטיירון, שרצתה להוציא מחדש את ספריו בפורמט דיגיטלי. ראנדום לא הכחישה אז את העובדה שהזכויות לספרים המודפסים שייכות למשפחה, אבל טענה שהיא מחזיקה בזכויות הדיגיטליות – בדיוק בגלל שאין שמץ של אזכור לזכויות כאלה בחוזה שחתמה עם סטיירון.
להחלטה הזו של ראנדום היו השלכות קשות על עתידם של ספרים שבעליהם מתו מזמן – המון קלאסיקות שעדיין מגלגלות די הרבה כסף עבור המו"לים, ושיש להם כל עניין לוודא שהן לא תגענה לפורמט דיגיטלי. ובכן, יש חדשות חיוביות: כמו כל תאגיד, ראנדום שונאת פרסום שלילי, והיא קיבלה טונות ממנו בעקבות פרשת סטיירון.
על כן, הודיעה ראנדום בחוסר רצון בסוף השבוע שעבר שהיא מוותרת, ושמשפחתו של סטיירון מוזמנת לעשות עם המהדורה הדיגיטלית שלו מה שמתחשק לה. היא מיהרה להוסיף שמדובר במקרה פרטי של משפחה עקשנית, ושהיא מצפה להמשיך להתנהל מול שאר הסופרים במודל העושק המורשה שלה. זה כנראה לא יעבוד: יותר ויותר סופרים רוצים שליטה במהדורות הדיגיטליות שלהם, וההנחה היא שבקרוב תירשם עריקה של ממש משורות ראנדום. אף אחד לא יתאבל.
קצרצרים
המסדר ירכין ראשו: עוד טכנולוגיה עוברת מן העולם. סוני, שמייצרת 70% מדיסקי 3.5 אינץ' – זו היתה, בני, טכנולוגיה מיושנת לאגירת מידע שהצליחה לאגור 1.44 מגה-בייטים שלמים, נחשבה למהפכנית בסוף שנות השמונים, ונפגעה בתאונת פגע וברח על ידי ה-CD – הודיעה שנמאס לה. ב-2002 היא עדיין מכרה 47 מיליונים מהם; ב-2009, רק 12 מיליון. לא ידעתי שיש כל כך הרבה אספנים.
האיסור של משרד התקשורת ליבוא האייפד לישראל – שבוטל בינתיים - הצליח להגיע כמעט לכל אתר טכנולוגיה בעולם, גם באיסור וגם בהתרה. ישראל בנתה בהצלחה רבה שם של מעצמת הייטק – Startup Nation הוא ספר פופולרי בנושא – והסיפור הזה החזיר אותה לימים הרעים שבהם היתה לה תדמית של אלבניה.
היום, ה-26 באפריל, הוא יום השנה ה-24 לאסון צ'רנוביל. כזכור, כור גרעיני סובייטי מיושן – תוחלת החיים של המפלצות האלה היא בדרך כלל 50 שנה, אבל הרוסים מעולם לא הצטיינו בתחזוקה – פלט קרינה בכמות שוות ערך לפי מאה מזו שפלטו שתי הפצצות שהוטלו על יפן גם יחד. לפחות 56 בני אדם, כנראה הרבה יותר, מתו; היה צורך לפנות 300,000 איש מבתיהם, ולפחות עיר אחת הפכה לעיר רפאים. אירונית, הפליטה אירעה כתוצאה עקיפה של תרגיל בטיחות. לתשומת ליבם של תושבי דימונה, שגם מפעל הטקסטיל שלהם מזדקן במהירות.
התחרות על תואר "הגוף התאגידי המאוס ביותר" קשה ולא הוגנת, ובימים האחרונים נראה שגולדמן זאקס גונבת את התחרות – ואם היא תפסיד, אף אחד לא יתפלא אם היא הוציאה אופציות שורט נגד עצמה – אבל היא תתקשה לקחת את הכתר מתעשיית הטבק. מדובר, נזכיר, באנשים שכבר חמישים שנה יודעים שהם מוכרים לנו רעל, אבל בזבזו הון עתק, עשרים שנים ואלוהים יודע כמה חיים של פתאים על "מחקרי נגד". עכשיו הם מצאו שיטה נהדרת לעקוף את האיסור על פרסומות למוצריהם: הם משתמשים בפייסבוק כדי לקדם אותם. לא, חלילה, הם לא מפרסמים את המוצרים לקטינים – הם (קרי עובדי החברה, שוודאי מנצלים את שעות הפנאי שלהם) פשוט פותחים "עמודי מעריצים" למוצרים כמו לאקי סטרייק.
ולסיום, הישר ממעבדת "דה!", בהנהלת ד"ר "נו שיט שרלוק": מסתבר שהאייפד מתקשה לתפקד כספר אלקטרוני מוצלח, כי הוא מפריע להירדם. זאת בשל המסך המרצד שלו, שמטעה את הגוף לחשוב שהוא אמור להיות ער. זאת, בניגוד לספרים האלקטרוניים הייעודיים, המשתמשים ב-e-Ink.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
