הראש הישראלי יקר מדי - ומרכזי המו"פ עוברים למזרח

במשך שנים נחשב המהנדס הישראלי זול למעסיקים בהשוואה לעמיתיו למקצוע במערב. הוא גם נחשב, לפחות מבחינה סטריאוטיפית, לבעל ניסיון עשיר יותר, ליצירתי ולבעל יכולות אלתור ופתרון בעיות רב־תחומיות. תדמיתו של המהנדס הצעיר יוצא חיל המודיעין שיודע לתכנת מגיל הילדות ומוכן להסתפק במועט שיחקה לידי חברות ההייטק וקרנות ההון סיכון המקומיות בבואן לגייס הון זר.

אלא שבשנים האחרונות חל מהפך. סגירת מרכזי הפיתוח של וריסיין ושל צ'קמייט בארץ בשבוע שעבר, לאחר שכבר נסגרו בשנה האחרונה מרכזי הפיתוח של נאוסטאר, דאסו סיסטמס ואחרים בישראל, מציבה סימן שאלה כבד מעל היתרון היחסי של מהנדס ההייטק הישראלי. בחצי השנה האחרונה, מאז שהתפוגגו ענני אי־הוודאות הכלכלית ומניות חברות הטכנולוגיה רשמו התאוששות, עלה שכר המהנדסים הישראלים בשיעור של 2%–5%, לאחר ירידה של 10% במשכורות בשנת 2008 בעקבות המשבר הכלכלי העולמי. על פי כל ההערכות, השכר ימשיך לטפס ועשוי לחזור לרמת השיא של ערב המשבר.

מוכשר, אבל יקר

אלא שבינתיים קמו למהנדס הישראלי מתחרים נוספים, זולים בהרבה. הם מגיעים מאזורים שעד לפני עשר או עשרים שנה לא היו במשחק: סין וטייוואן במזרח אסיה, אוקראינה,

ספי שפירא: "לחברות הזרות יש תקציבים של מיליארדים לפיתוח חדשנות, ומי שסובל מכך הם סטראטפים קטנים, שצריכים להציע שכר גבוה מאוד כדי למשוך מהנדסים" צילום: יובל חן

פולין והונגריה במזרח אירופה, וכן כמה מדינות בדרום אמריקה. אפילו ארצות הברית, שבה נפגע משמעותית שכר עובדי ההייטק, נראית פתאום אטרקטיבית למעסיקים. המהנדס הישראלי נותר מוכשר, אבל עכשיו הוא יקר. רבים בתעשייה מתלוננים בשיחות סגורות על מעגל קסמים של דרישות שכר מופלגות שקשה לעמוד בהן, שהולכות ומתעצמות - במנותק מהמתרחש בעולם.

האם המהנדס הישראלי מפונק? "השכר בהייטק הישראלי גבוה בהשוואה לעולם, בעיקר הודות לתנאים הסוציאליים המפליגים שמעניקים לעובד הישראלי, דוגמת ביטוח בריאות, ביטוח מנהלים ורכב צמוד", אומר ל"כלכליסט" איש הון סיכון שהעדיף שלא להזדהות. "אלה דברים שכמעט לא רואים בעולם. שוויים של התנאים הסוציאליים של המהנדס הישראלי הוא כרבע מהשכר - לעומת 10% בלבד אצל עובד אמריקאי. בישראל אין פיתוח זול, ולכן זה לא אמור להפתיע אף אחד שסוגרים כאן פעילות שהוקמה לפני שנים, כשהמחיר שלנו עוד נחשב נמוך".

איש ההון סיכון למעשה מצביע על בעיה אינהרנטית בתעשייה הישראלית: שלא כמו בתעשיית הבניין, החקלאות והסיעוד, לחברות הייטק אסור על פי החוק לגייס עובדים זרים, אלא במקרים חריגים. "על פי עקרונות השוק החופשי, מחירם של אותם מהנדסים ישראלים עולה", מסביר איש ההון סיכון, שבעצמו החל באיתור מהנדסים צעירים במזרח אירופה. "הם לא דורשים הרבה: חיים אצל ההורים ויכולים להתפשר על הרבה פחות", הוא אומר.

פול צוקר: "חברות בינלאומיות עדיין מגייסות בישראל מהנדסים מצטיינים ויצירתיים במיוחד, אבל הפיתוח הפשוט יוצא מכאן לחו"ל, כחלק מהמאמץ לקצץ עלויות" צילום: אוראל כהן

"כלכליסט" ערך בדיקה בשיתוף חברת נישה, המתמחה בהשמת עובדי הייטק, כדי להשוות בין נתוני שכרם של מהנדסי הייטק במדינות שונות בעולם. הבדיקה מגלה ששכרו של המהנדס הישראלי הממוצע אמנם נמוך יותר מזה של עמיתו האמריקאי, אך גבוה יותר מזה של מהנדסים באזורים אחרים בעולם. שכרו החודשי של מהנדס תוכנה בכיר מישראל נע בין 5,400 דולר לבין 6,400 דולר, יותר ממחצית שכרו של מהנדס תוכנה בכיר בעמק הסיליקון (11,400 דולר) או בניו יורק (11,000 דולר), אך גבוה פי חמישה מזה של מהנדס תוכנה סיני בכיר (1,750 דולר) ומעט יותר גבוה משכרו של מהנדס תוכנה בכיר מהונגריה (5,300 דולר).

עלותו הגבוהה של המהנדס הישראלי מתבטאת גם במחיר העסקתם של מהנדסי JAVA, אחת משפות התוכנה הפופולריות בשנים האחרונות, ומקצוע חדש יחסית שבו אין לישראל יתרון משמעותי על פני מדינות אחרות. כאן נע שכרו של המהנדס הישראלי בין 4,800 דולר ל־6,000 דולר בחודש. מהנדס JAVA בגרמניה, הכלכלה השלישית בגודלה בעולם, מרוויח בין 2,700 דולר ל־5,000 דולר בחודש, עמיתו הרוסי מרוויח בממוצע 1,200 דולר, והפולני - 1,300 דולר. גם כאן שומר המהנדס האמריקאי על עלותו הגבוהה, עם שכר של 7,000–10,000 דולר בחודש.

הישראלים יקרים ב־30% מההונגרים

פול צוקר, מנכ"לית חברת נישה, טוענת שהחברות הבינלאומיות אמנם ממשיכות להגיע לישראל ולגייס מהנדסים מצטיינים ויצירתיים במיוחד, בדרך כלל בוגרי פקולטות יוקרתיות, אבל פחות או יותר רק אותם: "את הפיתוח הפשוט כלל לא בטוח שימשיכו לעשות מישראל, כחלק מתחרות עולמית על קיצוץ עלויות", היא אומרת.

דודי ורניק, מנכ"ל חברת NavNgo מהרצליה, המפתחת תוכנות ניווט לכלי רכב ולמכשירי GPS, מעסיק בהונגריה 270 מהנדסי תוכנה — לעומת 35 מהנדסים ואנשי תפעול בישראל. המהנדסים הישראלים נחשבים יקרים ב־30% מעמיתיהם בהונגריה. "אנחנו אוהבים את ישראל, אבל מרכז הפיתוח שלנו בהונגריה רק ילך ויגדל", הוא אומר.

דודי ורניק: "בתקופות שפע יש ניידות קיצונית של מהנדסים בישראל, שמנסים לקבל הצעה טובה יותר מהמתחרים. זה מקשה מאוד על מעסיקים. בחו"ל לא רואים את זה"

ורניק מציין לטובה את היכולת הישראלית לאלתר ולחשוב מחוץ לקופסה, אך לדבריו, התנודתיות של המהנדס הישראלי בין מקומות עבודה מקשה מאוד על המעסיק: "רואים זאת בתקופות של שפע, אז מתחילה ניידות קיצונית של עובדים מחברה לחברה, וזה נהפך לכמעט בלתי אפשרי לתכנן לטווח ארוך. לוקח לי שמונה חודשים להכשיר עובד אצלנו, וברגע שהוא מתחיל להראות סימנים של נדידה אני כבר יודע שיש סיכוי שכל ההשקעה בו ירדה לטמיון".

ספי שפירא, מנכ"ל חברת הסטארט־אפ מאסיב אימפקט, המפתחת טכנולוגיה לפרסום בסלולר, קיבל החלטה דומה כשבחר להקים מחלקת פיתוח בטייוואן המעסיקה 20 מהנדסי תוכנה ומפתחי אינטרנט. בישראל, לעומת זאת, הוא גייס כעשרה מהנדסי אלגוריתמיקה ומתמטיקאים בעלי דוקטורט, שאותם התקשה למצוא במזרח. "מהנדסים שאינם דורשים יכולות מיוחדות אפשר למצוא בחו"ל, ובעלות נמוכה בהרבה", הוא אומר ומציין כי עלות שכרו של מהנדס ישראלי היא בסביבות 11 אלף דולר בחודש — לעומת 3,000 בלבד למהנדס טייוואני בעל כישורים וניסיון דומים. נוסף על כך, העובדה שמרבית לקוחות החברה פועלים מאסיה מהווה שיקול נוסף לטובת האאוטסורסינג.

את האחריות לעלותם הגבוהה של המהנדסים הישראלים מגלגל שפירא לכיוונן של ענקיות ההייטק הבינלאומיות. אלו פתחו בשנים האחרונות בישראל שלוחות פיתוח המעסיקות אלפי עובדים בתנאים מופלגים. "לחברות הזרות יש תקציבים של מיליארדים לפיתוח חדשנות, ומי שסובלות מכך הן חברות הסטארט־אפ הקטנות. אנחנו צריכים להגיע עם הצעות שכר גבוהות מאוד למהנדס שעובד באחת החברות האלה כדי לשכנע אותו לעבור אלינו". את בעיית ניהול האיכות מרחוק פתר שפירא באמצעות הצבת ראש צוות ישראלי בטייוואן שעובד בצמוד למהנדסים המקומיים.

הפתרון: יותר מהנדסים, פחות שכר

רינת פינק, מנכ"לית חברת אישיו, המתמחה באאוטסורסינג של חברות ישראליות בחו"ל, טוענת שבחצי השנה האחרונה עלה ב־30% מספר החברות הפונות אליה. "כל הלקוחות מגיעים אליי בגלל עלויות ההעסקה הגבוהות בארץ", היא אומרת ומסבירה: "לפעמים הם לא מוצאים אנשים טובים בתקציב שלהם, ולפעמים הם פשוט רוצים לחתוך בחצי את העלויות — ובדרך כלל גם מצליחים בכך".

יהודה זיסאפל: "ההיצע הנמוך של המהנדסים יחסית לביקוש, בצד הטבות סוציאליות ומערכת שכר נוקשה, יוצרים מצב שבו עלות המהנדסים כאן אינה תחרותית" צילום: עמית שעל

לדבריה, חברות ישראליות שביצעו מהלכי קיצוצים והקפיאו את הגיוס בארץ ממשיכות לגייס עובדים מעבר לים. לדבריה, דווקא החברות שכבר מביעות עניין לגייס בארץ בהיקף רחב מתקשות למצוא את העובדים המתאימים. מי שמצטרף לטענה הזו הוא יהודה זיסאפל, נשיא קבוצת ההייטק רד ויו"ר איגוד תעשיית האלקטרוניקה והתוכנה: "מספרם הקטן של המהנדסים הישראלים מול הביקוש הוא אחד הגורמים המרכזיים למחירו הגבוה של המהנדס הישראלי. שכרם של עובדי ההייטק ירד ב־10% מאז תחילת המשבר, אך בגלל שער הדולר הנמוך הירידה אינה מורגשת במונחים דולריים. תוסיף לזה את מערכת ההגנות הסוציאליות שקיימת כאן ואת מערכת השכר שאינה גמישה, ותקבל עובד שעלותו אינה תחרותית".

זיסאפל איננו מציע להתערב ישירות בשכרם של העובדים. הפתרון למעגל הקסמים שגורר מעלה את השכר טמון, לדעתו, דווקא בהגדלת מספר המהנדסים. כאשר ייפלטו אל השוק יותר מהנדסים מתאימים ליותר משרות, שכרם הממוצע יירד. לדברי זיסאפל, דרושים לפחות עוד 3,000–2,000 מהנדסים חדשים כדי לעשות את השינוי.

"סיבה לדאגה"

מי שסבור שדווקא צריך לתת לכוחות השוק לעשות את שלהם הוא אלי קמפו, מנכ"ל לייבפרסון. מדובר בחברה אמריקאית שכבר ביצעה בישראל כמה רכישות בעבר. לדבריו, הפערים בין עלות העסקתו של מהנדס ישראלי ואמריקאי אמנם קטנו באופן משמעותי, אבל בסופו של דבר כוחות השוק יקבעו את נקודות האיזון הנכונה בין האזורים הגיאוגרפיים השונים. ואולם, גם הוא מודה: "אם עלויות ההעסקה בישראל ימשיכו לעלות, החברות הישראליות יחפשו מוצא מעבר לים. אם המגמה תימשך - בהחלט תהיה סיבה לדאגה".