דו"ח טכנולוגי: היתום מבקש את רחמי בית המשפט
מנכ"ל גוגל משוכנע שבאמצעות "השפע שברשת" העיתונות תינצל, ומנסה להסיח את דעתם של הרגולטורים; מעריץ נאיבי פונה ללב של מנכ"ל אפל סטיב ג'ובס; והסטודנטים עוברים מהכיתה לרשת
גופה? מי ראה פה גופה?
הבדיחה הוותיקה אומרת שרופא ההולך אחרי הארון הוא הסיבה אחרי התוצאה. כנראה שהאנשים שהזמינו את מנכ"ל גוגל אריק שמידט לדבר בפגישה השנתית של איגוד העורכים האמריקאי לא חשבו על האנלוגיה הזו.
שמידט עמד מול האנשים שאת הקריירה שלהם הוא מחסל יום יום ושעה שעה, ודיבר בשבחו של המנוח. הוא אמר ש"עיתונים הכרחיים לדמוקרטיה" ושלא פחות חשוב מכך, הם "מקור קריטי של תוכן מקוון". הוא אמר ש"אנחנו מבינים עד כמה הכרחית המשימה שלכם". בצד התרופתי של הנושא, לא היה לו הרבה מה לומר: הוא חזר על המנטרה הצדקנית ש"אין בעיה של עיתונות, יש בעיה של מודל כלכלי", טען שגוגל והעיתונים באותה סירה, והבטיח שכפי שהאל דואג לשושנים ולפשושים, הרשת תדאג לעיתונים. הבעיה, לדבריו, היא "שיצאנו מכלכלה של מחסור לכלכלה של שפע".
שמידט. גוגל כישות קוסמית צילום: אי פי אי
נו. לפחות לגוגל יש שפע. העיתונים רואים בעיקר את המחסור. ואיך מתכוונת גוגל לפתור את הבעיה שהיא, יותר מכל גוף אחר, יצרה? שמידט הציע לעיתונים "לנהל דיאלוג עם הקוראים שלהם", ואמר שהוא משוכנע שמודל כלשהו שמשלב פרסום עם דמי מנוי יצליח להשאיר את העיתונים בחיים. נחמד מצידו. פרטים הוא לא הציע. ואחרי 15 שנים של גסיסה מתמשכת של העיתונות על רקע עלייתה של גוגל, אפשר לומר במידה של ביטחון שאם מודל כזה לא הגיע עד כה, הוא כנראה גם לא יגיע.
שמידט הפליג למחוזות טכנו-אוטופיסטיים: "הילדים שלנו יודעים על עכשיו, בדיוק על עכשיו, יותר ממה שההורים שלנו ידעו אי פעם", ותחושת ה"חיבוריות" הזו פועלת, לדבריו, על כולנו: נתק לרגע את חיבור הרשת שלך, הוא אומר, ותרגיש כמה מנותק אתה. גוגל היא לא רק עסק, היא גם ישות קוסמית. אווווום.
ממונופול לדואופול, בחסות הרגולטור
אבל שמידט לא הסתפק בלהודיע לשכיב מרע שיהיה בסדר, וגם לא במיסטיקה של החיבור הבלתי פוסק, שממנו ישחרר רק המוות. הוא, אחרי הכל, איש עסקים ויש לו חברה לקדם. הוא השתמש בהזדמנות כדי לחזור על הטריק הקבוע של גוגל: אחיזת עיניים.גוגל מוטרדת זה שנים מהעובדה שאי אפשר יותר להסתיר את העובדה שהיא תמנון טורפני. הזרועות שלה מגיעות לכל מקום, ממייל ועד אנרגיה. בתחום החיפוש אין לה בפועל מתחרים, וזו בעיה – כי מי שאין לו מתחרים מסווג בדרך כלל כ"מונופול", מה שעלול להגביל אותו מאוד.
גוגל ניסתה לרכוש לאחרונה את חברת הפרסום בסלולר AdMob. והרגולטורים האכזריים מנסים – על פי שורה של שמועות – למנוע ממנה את האפשרות להפוך למונופול גם בתחום הפרסום בסלולר. על כן, כצפוי, בירך שמידט על העובדה שאפל רכשה נכנסת בעצמה לתחום הפרסום בסלולר: הדבר מעיד, לדבריו, על "שוק תחרותי מאוד", והוא מקווה שלאחר שנכנסה אימפריה אחרת לתחום, הרגולטורים יהיו מטומטמים מספיק להפקיר את השוק לשתיהן.
על שאר החברים לעמק הסיליקון לא היו לשמידט מילים טובות. הוא התאונן על כך שהם לא עמדו לצידה של גוגל במאבקה בסין, אבל, לדבריו, הוא "לא נדהם".
פרולטר פונה למנהיג היקר
פעם, מזמן, בשיא הטרור השני שלאחר מלחמת העולם השנייה – יותר מדי רוסים ראו איך חיים במערב, תוך כדי כיבוש גרמניה, וזה היה איום על המשטר – נפגשו שני סופרים רוסיים, בוריס פסטרנק, ואחר ששכחתי. סביבם נעצרו אנשים על ימין ועל שמאל, הוצאות להורג היו עניין שבשגרה, שר התרבות ז'דאנוב דרש צנזורה תרבותית שהיתה גורמת אפילו לצומת ספרים להעלות גבה בתמיהה. השניים נפגשו, ואחרי שווידאו כמיטב יכולתם שאף אחד לא מאזין להם, נאנח אחד מהם: "אחחח, לו רק סטאלין היה יודע!".
אבל סטאלין ידע, כמובן. הוא לא ידע הכל, כי לך תעקוב אחרי מעצרם ועינויים של מיליונים, אבל האיש שטבע את המשפט "אם שערה אחת משפמי תדע מה חושבת שערה אחרת, אתלוש אותה", ידע מספיק. וכמובן, האגדה שהוא מנהיג שוחר טוב שיש לו עוזרים רשלנים או מרושעים, רק חיזקה את אחיזתו בתפקידו.
משהו מעין זה עובר על אפל בימים האחרונים. תיארנו את ההלם והזעם שחשו רבים, כאשר הסתבר שתנאי הכתיבה לאפליקציות אייפד ואייפון גרועים יותר מהתנאים הקודמים, ומיועדים למעשה לחסל את אדובי כחברה בעלת משמעות. מאמיני אפל עוברים, בחלקם, שלב של התפכחות כואבת מול האל שהכזיב.
אחד כזה פתח לאחרונה ספק-בלוג, בכתובת stopthemadnessstevejobs.com, שבה הוא קורא למנהיג היקר "להפסיק את הטירוף" של המדיניות האוסרת על אפליקציות צד שלישי. אבל, כמו אז, אין מדובר בטירוף: מדובר במדיניות מוכוונת ושקולה, שאומרת שככל שמשתמשי אפל יהיו חשופים פחות לעולם החיצוני, כך ייטב – אם לא להם, אז לג'ובס. התמימות שבעצם הניסיון לשכנע את ג'ובס לסגת ממדיניות שעליה – הוא ולא סגן, הוא ולא עוזר – החליט מזמן נוגעת ללב, אבל אולי הגיע הזמן להתבגר.
ג'ובס בהצגת מערכת ההפעלה החדשה לאייפון צילום: איי פי
חיי הסטודנט החדשים
סטודנטים בשנתם הראשונה באוניברסיטה מבלים פחות זמן בקמפוס ויותר זמן בשיעורים מקוונים – זה הממצא העיקרי של מחקר נרחב שנערך באוסטרליה.
75% מהסטודנטים מאזינים לפודקאסטים של הרצאות, ושליש מהם מחזיקים באמונה המסוכנת – שהאקדמיה נלחמת בה בכל כוחה המועט – שהאזנה להם וקריאת סיכומי-ויקי של השיעורים מהווים תחליף ראוי להשתתפות בשיעורים. בממוצע, סטודנטים נמצאים בקמפוס 4 ימים בשבוע, בהשוואה ל-4.4 ימים ב-1994. מצד שני, מספר השעות שהם הקדישו ללמידה מקוונת עלה ל-6.5 מדי שבוע, בהשוואה ל-4.2 ב-2004.
לא הכל רע: קיימת הסכמה כללית שלמרות שהסטודנטים מגיעים פחות לשיעורים, השיטה החדשה מאפשרת לאוכלוסיות שהגעה ללימודים היו בעיה מבחינתם – קשישים וצעירים בעלי משפחות – לפצות על הזמן שהם לא בקמפוס באמצעות למידה בשעות גמישות.
הדעה של המרצים חלוקה בנושא: חלקם מתארים, בצדק, את ההרצאה הפרונטלית כ"טכנולוגיה של ימי הביניים", ואחרים מציינים – שוב, הדוגמה היא המורים הנודדים מימי הביניים, כשהדוגמה המובהקת היא אבלארד – ש"מרצה טוב תמיד ימשוך תלמידים".
קצרצרים
החזית החדשה שפתחה אפל, זו מול אדובי, ממשיכה להעלות גיצים. סמנכ"ל הטכנולוגיות של אדובי, קווין לינץ' – שום קשר, יש לקוות, לשופט המיתולוגי – תקף את אפל בראיון לבלוגרית המשפיעה קארה סווישר, והאשים אותה בכך שהיא מנהלת "מדיניות פרוטקציוניסטית", כלומר מנסה להגן על מוצריה מתחרות, ובכך שהיא דופקת את המשתמשים. אם אפל תמשיך בדרכה המגבילה, התלוצץ, היא עוד תדרוש מהמפתחים לכתוב את הקוד שלהם ביד אחת בעוד שהם מנופפים בתרנגולת מעל לראשם בידם השנייה. אפילו בישראל עושים את הטקס הזה רק ביום אחד בשנה.
חברי כת המק – פלח גדול של כת מעריצי התפוח – מוטרדים מאוד לאחרונה. כמו ילד בכור שלא מבין את כל תשומת הלב שמושפעת על התינוק החדש, הם שמו לב שלאבא סטיב ולאמא אפל יש צעצוע חדש, נוצץ וחמוד, שכולם מתמוגגים ממנו. ולעומת האייפד, סדרת המקים סובלת מהזנחה. ולא בטוח בכלל שהשקת המק הבאה תהיה אירוע. מצד אחד, הערצת המק; מצד שני, הערצת אפל – ועכשיו שני אלה מתחילים להתנגש. הדיסוננס הקוגניטיבי ודאי כואב.
מצד שני, חברי כת המק יכולים להתנחם בכך שכת האייפד המתגבשת לא נראית שפויה יותר. יש תיעוד ראשון למקרה שבו משתמש הציע לחברתו הצעת נישואין באמצעות מצגת אייפד. לך תסביר את זה לנכדים.
לנאס"א, סוכנות החלל האמריקאית, יש מנהג נחמד: היא מציינת את "לילו של יורי", היומיים סביב ה-12 באפריל, כשלפני חמישים שנה כמעט הפך יורי גגארין לאדם הראשון בחלל. בהתחשב בתחרות ההיסטורית בין נאס"א והמנגנונים הסובייטיים המקבילים, זה מרשים במיוחד. נדיבות של מנצחים, או, אם להיות ציניים, מחווה ראויה לאדם שעשה יותר מכל אדם אחר למען הגדלת התקציבים של נאס"א?
מחפשים מידע? המנוע של גוגל לא עושה את העבודה? הנה עשרה טיפים לחיפוש נבון יותר בגוגל. השטיק של בירור האיות הנכון של השם – אני משתמש בו כל הזמן.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
