הטבע יציל את האנושות
ד"ר לורן בנישוי מאוניברסיטת בר אילן מחפש אנרגיה חלופית בפוטוסינתזה
ד"ר לורן בנישוי, אוניברסיטת בר־אילן
גיל: 36
מצב משפחתי: רווק
מקום מגורים: אשדוד
תחום: כימיה
המחקר: חיקוי מערכות ביולוגיות כמקור לאנרגיה חלופית
השכלה: תואר ראשון בכימיה ותואר שני בביוכימיה אי־אורגנית, דוקטורט בביוכימיה אי־אורגנית.
צמחים אינם זקוקים ליותר מאשר אור, פחמן דו־חמצני ומים כדי להפיק סוכר וחמצן בתהליך הפוטוסינתזה, שנתמך על ידי שורה ארוכה של אנזימים טבעיים בצמח. מה היה קורה אם בני אדם היו יכולים לעשות דבר דומה? האם היה בכך כדי לתקן מעט מהנזקים הסביבתיים שגרמנו? על ידי חיקוי של האתרים הפעילים באנזימים הללו, מנסה ד"ר לורן בנישוי מאוניברסיטת בר־אילן לעשות בדיוק זאת: להקים מערכת "פוטוסינתזה מלאכותית" שתשתמש במים ובאנרגיית האור כדי לייצר חמצן, מימן, מתאן ומתנול, המשמשים כמקורות אנרגיה. מטרת־העל - למצוא תחליף לדלקי נפט, שעל פי התחזיות אמורים לאזול בעולם עד שנת 2100.
"כשהייתי ילד נהגתי לומר לאמי שאני רוצה לגרום לעיוורים לראות", מספר בנישוי. "רציתי למצוא תרופות למחלות, ואכן כשהייתי צעיר יותר נטיתי לכיוון מדעי הרפואה. אבל זה היה עולם אחר. כיום העובדה היא שהאוכלוסייה גדלה כל הזמן, ובשנת 2050 עתידים להיעלם מקורות אנרגיה החיוניים להישרדותנו. אנחנו חייבים למצוא תרופה גם לזה. הטבע הוא מכונה מופלאה, ושימוש במנגנון הטבעי לפתרון בעיות סביבתיות יכול להביא אותנו לפתור הרבה מאד בעיות אחרות, ובהן מחלות".
בנישוי, שחוקרים בעלי שם מצביעים עליו כעל אחד המדענים המבטיחים בישראל, משתמש בטבע עצמו כדי לנסות לפתור את הבעיות שלהן גרמה האנושות. לדבריו, הוא מנסה להביט בטבע, ללמוד ממנו ולחקות אותו. בנישוי מסביר כי האתר הפעיל בתהליך הפוטוסינתזה מכיל מולקולות מנגן ומסוגל "לבלוע" אור ולקשור שתי מולקולות מים ליצירת חמצן. מטרת מחקרו היא לבנות מודל מלאכותי שמסוגל לקשור מנגן מצד אחד ומרכז פוטוכימי מצד שני כדי לייצר את החומרים שהאנושות זקוקה להם. המודל מתוכנן ממולקולות סינתטיות, בניגוד למודל בצמח שבו התהליך נשלט על ידי אנזימים.
לורן בנישוי. "אני מרוצה" צילום: עמית שעל
בנישוי, במקור מפריז, עשה את רוב מסלול ההכשרה והמחקר שלו באירופה. הוא סיים את התואר הראשון והשני בפריז, לאחר מכן המשיך ללימודי דוקטורט באנגליה ואת הפוסט־דוקטורט השלים בפורטוגל, הולנד וגרמניה - כשהוא נתמך במלגות ומענקי מחקר מהאיחוד האירופי. בתחילת 2008 החליט לעלות לארץ, ובשנה האחרונה הקים מעבדה וקבוצת מחקר שמונה שלושה אנשי צוות, ועתידה להתרחב בקרוב.
"עליתי ארצה בדיוק כשישראל חגגה 60 שנה", הוא מספר. "תמיד היה לי יחס חם לישראל, ואפילו עשיתי את בר המצווה שלי פה, אבל לא חשבתי ברצינות לעשות עלייה. כמו צרפתים אחרים, שמעתי שהחיים בישראל לא פשוטים". אולם כשסיים את הדוקטורט, נתקל במקרה בפרופסור ישראלי ממכון ויצמן שסיפר לו על כמה משרות פנויות בתחום בישראל.
"לא האמנתי שדווקא בישראל תהיה משרה בתחום שלי. חשבתי על ארה"ב או אירופה, והנה מצאתי דווקא בבר־אילן. לולא המשרה הזו, סביר שהייתי מוצא את עצמי במקום אחר לגמרי, אבל אני מאוד מרוצה.
