דואר אדום ועידות

דו"ח טכנולוגי: ויאקום וגוגל מתפלשות בבוץ

ההיסטוריה המלוכלכת של יוטיוב נחשפת, החשאיות של אפל שוברת שיאים, ריבוי מקרי הסקסטינג מביא לשינוי החוקים, ובית חולים לונדוני מציע טיפול למכורי-מסך

מה ידעה גוגל, ומתי ידעה?

השאלה הזו, בשינוי קל מהשאלה המרכזית של פרשיית ווטרגייט - מה ידע ניקסון, ומתי - עומדת במרכזה של התביעה בשווי מיליארד דולרים, שהגישה ענקית התוכן ויאקום כנגד גוגל לפני כשנתיים, עקב הפרות של זכויות יוצרים ביוטיוב. ויאקום טוענת שגוגל רכשה את יוטיוב למרות שידעה שהחברה הצעירה והפוחזת רוויה בעבירות, או על כל פנים צריכה היתה לדעת.

"סייען ענקי לגניבת תוכן"

המשפט, שכבר היה רווי בפדיחות עבור גוגל - המנכ"ל שלה הודה ששילם מיליארד דולר יותר מדי עבור יוטיוב, מיליארד שהוא לא מצליח להחזיר - ממשיך להתדרדר מבחינתה. בסוף השבוע הורה בית המשפט לפרסם ערימה ענקית של מסמכים בפרשה, ורובם מביכים לגוגל.

לא שוויאקום יוצאת טוב מהסיפור הזה. באירוע שכל במאי קומדיה היה פוסל כמופרך מדי, טוענת גוגל שעובדי ויאקום העלו את התוכן שלה בדרך פתלתלה ליוטיוב, שינו אותו כדי שייראה גנוב, אך שיד ימין שלה לא ידעה מה עושה יד שמאל, וכתוצאה מכך וויאקום גינתה את התוכן שהועלה כהפרת זכויות יוצרים ודרשה את הסרתו.

המידע הזה הופץ על ידי גוגל, כאמור, והוא מיועד להסוות את העובדה שוויאקום הצליחה לשים את ידה על כמה אקדחים מעשנים מאד. הראשון הוא מייל מפליל למדי של אחד ממייסדי יוטיוב לאחר, שבו הוא דורש ממנו "להפסיק להעלות סרטונים גנובים (כך במקור - יצ"ג) לאתר", וזאת משום ש"נתקשה להגן על הטענה שאנחנו לא אחראים לתוכן המוגן שבאתר כי לא העלינו אותו, אם אחד המייסדים גונב בגסות תוכן מאתרים אחרים ומנסה לגרום לכולם לצפות בו".

אאוץ'! ומה ידעה על זה גוגל? ממיילים ששלחו בכירים בחברה זה לזה, די הרבה: יוטיוב תוארה במייל אחד כ"סייען ענקי לגניבת תוכן", שהמודל העסקי שלו "נשען לחלוטין על תוכן פיראטי". בכיר אחר הביע התנגדות לרכישת יוטיוב, משום ש"80% מהתוכן שלהם פיראטי ולא חוקי", ואפילו לסרגיי ברין היו תהיות. אבל בסופו של דבר העניקה גוגל לגנבים של יוטיוב הרבה יותר כסף משהעלו בדמיונם הפרוע.

עכשיו רק נשאר לקוות שבית המשפט יזמבר את גוגל כנדרש, ויעניק לוויאקום את מה שמגיע לה.

אפל רוצה אתכם מאחורי חלונות אטומים

הסיבה החדשה לחשאיות של אפל צילום: בלומברג

ידענו שלאפל יש משטרה חשאית, ידענו שיש לה תרבות חשאיות חריגה מהמקובל, ידענו שהיא צדה ומענישה מדליפי מידע ושהיא מפיצה מידע על מוצרים שהיא לכאורה בונה ושבעצם, בחלק מהמקרים, אין לה כל כוונה לבנות.

עכשיו מתברר שאובססיית החשאיות של אפל טיפסה כמה מדרגות למעלה. מפתחים שרוצים לפתח אפליקציות לאויפד - אתם יודעים, האנשים האלה שאפל תסכים בנדיבותה לקחת 30% מההכנסות מפרי עמלם - צריכים, אחרי שחתמו כמקובל על הסכם חשאיות בן עשרה עמודים, להוכיח את נאמנותם לאפל. איך?

לא רק שהם מתבקשים שלא לומר שום דבר על מוצר שאפל כבר חשפה לפני חודשיים, הם נדרשים לשמור אותו בחדר עם חלונות מוחשכים, כשהוא כבול למשטח כלשהו, כך שהגישה אליו תהיה מינימלית. המפתחים לא יקבלו את המכשיר עד שיוכיחו לאפל, באמצעות תצלומים, שחדר העבודה שלהם נראה כמו חדר המחבוא של פליט מהאינקוויזיציה.

ואלה עוד המפתחים ברי המזל. אלה שקיבלו אויפד שאפשר לעבוד איתו. שאר המפתחים של אפל נדרשים לכתוב את האפליקציות שלהם בלי שיוכלו לבחון את פעילותן על מכשיר אמיתי. אם הם רוצים שהאפליקציות שלהם תופענה באפסטור עם השקת האויפד, בתחילת אפריל, הם צריכים לשלוח אותן לאפל עד סוף השבוע. בלי אפשרות לבחון אותן. זה צריך להיות תענוג נדיר.

הסקסטינג נהיה קצת פחות אבסורדי

סקסטינג - שליחת הודעות המכילות צילומים מיניים לאדם אחר - היא תופעה נפוצה למדי: כ-25% מבני הנוער עוסקים בה בשלב זה או אחר. הבעיה היא שטכנית, קטין השולח תמונת עירום של עצמו לאדם אחר, גם אם הכל נעשה בהסכמה וברצון, הופך את עצמו לעבריין מין שמורשע כמעט אוטומטית בסחר בפורנוגרפיית ילדים - ונכנס לרשימת עברייני מין שממנה, בהרבה מדינות, משחרר רק המוות.

למרבה השמחה, המחוקקים החלו לקלוט בקצב מהיר יחסית שיש כאן בעיה בהתאמה בין החוק ובין המציאות. נברסקה, וורמונט ויוטה כבר שינו את חוקיהן כדי שישקפו את המציאות. 14 מדינות אחרות עומדות לתקן את החוק כך שיבחין בין מתבגרים סקרנים ובין טורפים מיניים.

וחשוב מכל, בית דין פדרלי זרק מכל המדרגות תובע להוט מפנסילבניה, שניסה להעמיד לדין נערות ששלחו תמונות של עצמן בבגדיהן התחתוניים. השרץ הפוריטני איים על הנערות שאם הן לא תסכמנה לשלוח את עצמן לחינוך מחדש, הוא יעמיד אותן לדין. בהחלטה שהתקבלה פה אחד, קבע בית המשפט שהתובע פגע בזכותן של הנערות לביטוי, זכות המקודשת בתיקון הראשונה לחוקה. יש לקוות שהבוחרים ישלחו אותו לקריירה פרטית.

הדבר המעניין באמת הוא באיזו מהירות השתנו החוקים. התופעה קיימת בתודעה הציבורית רק כשנתיים, וכבר היא הובילה לכמה שינויים ושורה של נסיונות שינוי. בדרך כלל, חקיקה איטית הרבה יותר. האם יתכן שבעידן הדיגיטלי, המחוקקים שועטים בקצב של הרשת?

התמכרות למכשירים דיגיטליים - יש לזה טיפול

סין ידועה לשמצה במחנות החינוך מחדש שלה ל"מכורי רשת": לפחות במקרה אחד - זה של דנג סנשאן בן ה-16 - נרצח אחד החוסים על ידי ה"מחנכים". בסין, "התמכרות רשת" היא שם קוד למלחמה של המשטר בהבעת דעה חופשית.

זה לא אומר שאין דבר כזה. בית חולים בלונדון התחיל להציע טיפולים לתופעה הרחבה יותר של "התמכרות מסך": לא רק התמכרות לאינטרנט, אלא גם התמכרות לסלולריים ולמשחקי מחשב. ראוי לציין בסרקזם הנדרש שהתמכרות לטלוויזיה עדיין לא נחשבת למשהו המצריך טיפול. אולי זה נובע מכך שהתמכרות טלוויזיה היא, בדרך כלל, פסיבית מטבעה.

צעירים המכורים למסכים, עם זאת - במיוחד מסכי משחקים - מסוגלים, מדווח בית החולים, להפוך לאלימים מאד אם נשללת מהם הגישה למשחקים. תכנית התרפיה מיועדת לאפשר להם להפוך לשחקנים רגועים יותר, ובעיקר להגיע לאינטרקציה עם אנשים בשר ודם. הטיפול מיועד כעקרון לבני 15 עד 17, אבל בית החולים מוכן לקבל פציינטים בני 12 ומעלה. הוא גם קורא למערכת הבריאות בבריטניה להתייחס ברצינות לתופעה החדשה של "מסכיזם", שעשויה להביא לדיכאון.

קצרצרים

ובנושא קשור: הח"מ חש בחילה קלה כשמנסים לשכנע אותו לשמור על איזו מצווה דתית, ומעדיף לדבוק דווקא באני-לא-מאמין של ג'ון לנון. עם זאת, היוזמה היהודית הזו - שבת בלי גאדג'טי תקשורת - נשמעת דווקא סבירה לגמרי.

סטיב ג'ובס. וירוס, אלא מה צילום: בלומברג

סטיב ג'ובס קורא לאמריקנים לתמוך בהשתלות איברים, ומציין שהוא עצמו כמעט מת כתוצאה ממחסור באיברים להשתלה. נחמד. שתי עובדות שרצוי להזכיר: לסטיב ג'ובס אין בעיה עם מחלתם ומותם של עובדים אסייאתים שעליהם עושרו נשען. אפשר גם אחרת: נוקיה הוכיחה את זה. העובדה השניה: תוך כדי משבר הבריאות עצמו, אפל שיקרה שוב ושוב ואמרה בין השאר שהוא "סובל מווירוס". ג'ובס עצמו התנפל על כתב הניו יורק טיימס שהעז לכתוב אמת בנושא. שנה אחרי, ואף אחד לא מזכיר את השקרים הפומביים מאד הללו. ככה זה כשיש לך שדה עיוות מציאות פרטי.

הג'יזספון סובל משלל מחלות, ויש להן כל מיני תרופות סבתא שעוברות מפה לפה. אין קליטה? שים נייר כסף על האנטנה. השטיק החדש, שהודלף לאיזה בלוגר על ידי איש AT&T: אם האייפון שלכם סובל מעודף לחות, הכניסו אותו לשק אורז לכמה שעות, והוא יפעל כמו חדש. נמסר שזה עובד. אני אפילו לא רוצה לחשוב על התהליך שבו הגיעו לתרופה הזו.

אתר הסחיטה שמתחזה לאתר ביקורות גולשים, Yelp, ממשיך להסתבך: הוא עקץ עוד מישהו, הפעם יזם מוכר, פיליפ גרינשפן. האחרון ביקש מהלקוחות המרוצים שלו לכתוב ביקורות חיוביות ב-Yelp. כ-15 ביקורות כאלה אכן נכתבו. להפתעתו, רק שניים מהן שרדו, וחבר שלו ניבא שבקרוב הוא יתבקש לשלם ל-Yelp "דמי פרסום" כדי ששאר הביקורות יחזרו. כשזה קרה, הוא פרסם פוסט בבלוג שלו על "הסחטנים מ-Yelp".

דיווחנו לפני כעשרה ימים על הזעם בבריטניה כלפי פייסבוק, שהואשמה בסיוע לרצח מצד עבריין מין, בין השאר משום שלא פרסמה "כפתורי מצוקה" בעמודים שלה, כפי שעושות רשתות חברתיות אחרות בבריטניה. שר הפנים הבריטי, אלן ג'ונסון, נפגש עם נציגי פייסבוק והעביר להם מקבילה מילולית של לחץ פיזי מתון - בסיכום הפגישה נאמר שהיא היתה "כנה", שזה הקוד הדיפלומטי שמציין ששני הצדדים אמרו בדיוק מה הם חושבים אחד על השני, עד שהמאבטחים נאלצו להתערב. בסיכומו של דבר, פייסבוק הואילה בטובה להסכים לחשוב על זה.