הבא בתור בבקשה: אתר הווידיאו־צ'ט שסוחף את העולם

בימים הראשונים של האינטרנט בארץ מצאתי אהבה חדשה. קראו לה "צ'טים". בזמנו זה היה חדר אחד עם המון אנשים מכל העולם שפשוט כתבו כל העולה על רוחם. בהמשך השתכללו הצ'טים והציעו חלוקת חדרים פרטיים לבני 20 פלוס, 30 מינוס או מעריצי "מסע בין כוכבים". הניסיון לקטלג את עצמי לחדר המתאים דרש ממני יותר מדי כוחות נפשיים, אז פשוט ויתרתי ולמדתי לחיות בלי. מאז עברו כמה שנים, בעל וילד. ולפתע גיליתי את אותו צ'ט נשכח בצורתו הבסיסית, רק עם הטאץ' של שנות האלפיים. קוראים לו: צ'ט־רולט.

רק בן 17

אתר צ'ט־רולט (chatroulette) הוקם לפני כמה חודשים על ידי אנדריי טרנובסקי, צעיר בן 17 ממוסקבה. עם ידע בתכנות וללא מטרה מובהקת חוץ משעשוע לו ולחבריו, הוא בנה אתר וידיאו־צ'ט בסיסי ביותר שנהפך להיסטריה עולמית. יתרונו הגדול ביותר של האתר הוא שכמעט אין בו כלום. לא את האפשרות לבחור את הכינוי ולא את האדם שאיתו תדברו. כל מה שיש זו שורה שמופיעה על המסך כ־70% מהזמן: "מחכה להתחברות עם זר רנדומלי". לא ברור מי זה יהיה - גבר, אשה, צעיר או סתם בובת מין. אי־הוודאות הזאת היא הסם הממכר של האתר. כל כך ממכר, שכבר אחרי דקת שיחה אחת תרצו לגלות מי המועמד הבא שהאתר יגריל בעבורכם.

שירה גל בצ'ט-רולט. שיחה חד פעמית

טרנובסקי מודה שהוא לא התאמץ לפרסם את האתר והשמועה עברה מפה לאוזן. הוא רק צריך לעדכן מדי פעם את הקוד ואת שרתי האתר כדי לתמוך במספר הגדל של המשתמשים בו. "כל אחד מתייחס לאתר בצורה אחרת", הוא סיפר בראיון ל"ניו יורק טיימס". "יש כאלה שרואים בו משחק חברתי, אחרים מתייחסים לזה כאל עולם וירטואלי או שירות שידוכים. אני שמח שהפרויקט שלי הצליח ככה, לא צפיתי את זה".

מתחילים בסיבוב

אחרי לחיצה על כפתור ה־PLAY, הרולטה האנושית מתחילה להסתובב. הפור נופל על צעירה יפהפייה, איש זקן שעצם נוכחותו באתר מטרידה, דמות מסתורית שרק היד שלה מנופפת לשלום, בובת פרווה חסרת זהות, צעיר במראה בריטי מלוקק וכמה בחורות משועממות שמסננות אותי עוד לפני שהספקתי לתהות על קנקנן.

לבסוף אני עוצרת על בחור צעיר עם פנים ילדותיות, עור נקי מחצ'קונים ושיער קצר ומטופח. החדר מאחוריו נראה מסודר ומואר. בינתיים עברו 5 שניות והוא עדיין לא עבר הלאה. איזו הקלה, זה אומר שאפשר להתחיל. אנחנו פותחים ב"היי" הבלתי נמנע, ואז הוא מבקש ממני להראות לו משהו מעניין. אני מציגה לו את המעדן שזה עתה סיימתי לנשנש ואת הכפית שאיתה אכלתי. הוא מבקש כמובן משהו אחר. "כמו מה?" אני מיתממת. "לייק טיטס", הוא מציין מפורשות. 13 מעלות וגשם סוחף בחוץ. אני לבושה בארבע שכבות של פיג'מה ובאופן עקרוני לא מתפשטת עבור מי שאינו אב בני. במקרה יש לי על השולחן מגזין אופנה, והשער שלו די עונה על הדרישה. אני מציגה לו אותו. הבחור עוצר הכל כדי לעשות לי אצבע משולשת. יותר נכון שתיים, ושנינו ממשיכים הלאה.

הצד האפל של הרולטה

הסוטים הם חלק בלתי נמנע מצ'ט־רולט. אפשר לזהות אותם בעיקר כשאי אפשר לזהות אותם, כלומר כשהם מסתירים את הפנים במסיכות או כובעים, ולחלופין מכוונים את המצלמה ישר ולעניין. בימיי הראשונים באתר הרגשתי שאני נמצאת במקום הכי סליזי בעולם, ממש סדום ועמורה עם גברים שמנים בתחתוני תחרה. אך דווקא הנורמלים למראה הם המסוכנים ביותר. אותו ילדון נטול חצ'קונים, או הזקן הצרפתי ששוחח איתי על פוליטיקה או האיטלקי שדיבר איתי על מוזיקה. כולם ביקשו ממני אחרי שתיים־שלוש שורות להתפשט.

האמריקאי החביב ששוחח איתי דקות ארוכות לפני שעבר לפסים אישיים כבר קיבל ממני נזיפה. "אני אישה נשואה!" אמרתי לו. "אני אמריקאי", הוא השיב. "תאמיני לכל מה שאת שומעת עלינו". NEXT.

מעבירים הלאה ב-2.9 שניות ניסוי דוקומנטרי בצ'ט-רולט כמה מהגולשים בשירות הווידיאו צ'ט באמת מעוניינים בשיחה, וכמה מהם סתם סוטים? יוצר סרטים ניו יורקי, מהמכורים לאתר, הכין סרטון קצר שעונה על השאלה אורי גושן, תגובה אחת לכתבה המלאה 

כפתור ה"NEXT" הוא הבסיס לפעולת הסינון המהירה והמשפילה למדי, יש להודות. האתר מציע את הזכות המפוקפקת לדפדף בבני אדם כאילו היו תמונות בקטלוג. אם עד היום חשבתם ש־30 שניות הן הזמן שבו נוצר רושם ראשוני על זר, ברוכים הבאים למציאות החדשה. המשתמשים נוהגים ללחוץ על NEXT אחרי שתי שניות של צפייה, בעיקר אם אין לצד השני משהו ויזואלי מיוחד להציע.

אין גם טעם להיעלב ממי שמסנן. ראשית, כי אתם תעשו זאת גם לאחרים, ושנית, מכיוון שהזפזופ הוא חלק ממהות האתר. החלק הנוסף הוא האנונימיות. מדובר באתר המספק את יצר המציצנות והסקרנות, יחד עם היכולת לשחק בפרסונה שאתה בוחר להציג. אפשר להתחפש ולהצחיק אנשים, אפשר לספר מידע בדיוני על עצמכם ואפשר בקלות להיכנס לקטגוריית "איש משפחה ביום, חשפן בלילה". אף אחד לא יידע את האמת. האתר גם לא מאפשר לשמור את היסטוריית השיחה, מה שמגביר את תחושת החד־פעמיות. אך תמיד קיימת האפשרות שמישהו יחליט לאגור תמונות מסך של קורבנות השיחה שלו. 

דובים בפנסילבניה

בסופו של דבר זכיתי לרגע של נחת מהאתר. אמריקאי מזוקן עם כובע מצחייה וסיגריות בהישג יד, שבמבט ראשון נראה כמו התגלמות כל הסוטים כולם — דווקא שידר משהו טוב, אם כי קצת מפוקסל. דיברנו על השטויות שנהגנו לעשות כנערים מתבגרים ושיכורים, על ההבדל בין קמפינג בפנסילבניה לטיול בנחל יהודיה (התשובה היא: דובים), ולבסוף גם לימדתי אותו כמה מילים שימושיות בעברית, בהן קללות כמובן.

נפרדנו מתוך בחירה הדדית להמשיך הלאה לפני שהשיחה תידרדר ולא נדע מה לעשות עם עצמנו. אני לא יודעת איך קוראים לו, בן כמה הוא, או אם יש לו בכלל בת או בן זוג. אני רק יודעת שהוא לא העלה בפניי שום הצעה מגונה אפילו פעם אחת, ושוחחנו במשך 10 דקות. אם זו לא סיבה טובה לשוב ולהאמין באנושות, אני לא יודעת מה כן.