דו"ח טכנולוגי: הקץ לתוכן הגולשים?
פסק הדין נגד גוגל באיטליה מערער את יסודות הרשת - והדרישה לחקור את דירוג התוצאות במנוע החיפוש שלה מגיעה לארה"ב, גיבור עממי בלטביה חושף את שחיתות הבנקאים, ואתר ההמלצות yelp ממשיך להסתבך במה שנראה כמו סחיטה
להתראות לכל זה?
בית משפט איטלקי כתב אתמול (ד') פסק דין משונה מאוד, והרשיע שלושה בכירים בגוגל, ביניהם היועץ המשפטי שלה, בכך שפגעו בפרטיותו של צעיר איטלקי הלוקה בתסמונת דאון. הסיפור פשוט למדי – קבוצת בריונים סמוך לטורינו התעללו בנער, צילמו את ההתעללות, והעלו את זה לגוגל וידיאו (לא, לא ליוטיוב. זה היה ב-2006. יוטיוב טרם שכנעה את גוגל לרכוש אותה). למרות שגוגל הסירה את הסרטון לאחר שהתקבלו התלונות, השופט החליט שהיא לא פעלה מספיק מהר, אם כי הוא זיכה את בכירי גוגל גם מהאשמה של העלבתו של הצעיר המותקף.
גוגל הולכת לערער, עד בית הדין האירופי העליון. והפעם – שנייה, אני מרכיב אטב על האף – צריך להודות שהצדק איתה. כפי שהחברה ציינה בבלוג שלה, אף אחד מעובדיה לא מופיע בסרטון, לא ערך את הסרטון, לא העלה את הסרטון לרשת ולא אישר אותו.
המשמעות של פסק הדין היא שמי שמציע פלטפורמת פרסום אשם תמיד, גם אם הוא עשה כל שביכולתו למנוע פרסום פוגעני והסיר אותו לאחר שקיבל תלונה. (האמת, אם לגוגל היה יועץ משפטי מקיוואליסטי רציני – אנחנו מדברים על איטליה, אחרי הכל – הוא היה תובע את הצעירים האלה על הפרת סעיף כלשהו של חוזה השימוש של גוגל וידיאו. חבל). המשמעות היא שצריך לחייב את כל אתרי התוכן לאשר כל תוכן שעולה בהם מראש. הגיוני לדרוש את זה מבלוגרים. לא הגיוני לדרוש את זה מיוטיוב או מפליקר.
סביר להניח שההחלטה הזו תיהפך בערעור. אבל בהתחשב בכך שהאיחוד האירופי החל בחקירה רשמית כנגדה, גוגל היתה צריכה את זה כמו חור בראש. מה שמזכיר לי...
מי ישמור על המאנדקסים?
עד כמה אפשר לסמוך על גוגל? מפעילת מנוע החיפוש הפופלרי ביותר בעולם טוענת שהיא משתמשת באלגוריתם נקי מפניות, שהתוצאות שלו קרובות ככל האפשר לאמת, ושהיא מחויבת לכך. מצד שני, גוגל היא עסק. כאמור, באירופה שלוש חברות טוענות שגוגל מטה את התוצאות לרעתן, משום שהן מתחרות שלה.
בעקבותיהן פנה ארגון זכויות צרכנים אמריקאי בשם Consumer Watchdog למחלקה להגבלים עסקיים של משרד המשפטים האמריקאי, בבקשה שכחלק מהחקירה שלו כנגד גוגל, תורה לה להציג לו את האלגוריתם שלה. גוגל טוענת, אומרים שם, שהיא ניטרלית – אבל אי אפשר לדעת. החברה שמתהדרת ב"שקיפות" ובכך שהיא רוצה ש"מידע יהיה חופשי" שומרת על האלגוריתם שלה כמו דרקון על זהבו. ובלי שמישהו מבחוץ יעבור עליו, אין שום הוכחות לכך שמה שגוגל אומרת אכן נכון; יש לנו רק הבטחה מצידה.
זו לא תהיה הפעם הראשונה שחברה נדרשת להציג את הקוד שהיא כותבת לביקורת. אחת הסיבות לאיחור בהוצאת חלונות 7 היתה שבית המשפט עבר על כל שורה של קוד, כדי לוודא שמיקרוסופט לא מתנהגת כמו מונופול. הגיע זמנה של גוגל, שהיום היא בעליל מסוכנת יותר ממיקרוסופט ושהשליטה שלה בשוק הפרסום חסרת תקדים.
יצוין ש-Consumer Watchdog וגוגל על סכינים כבר תקופה ארוכה: לאחר שהארגון הציק לגוגל יותר מדי, היא ניסתה לחסל את מקורות המימון שלו. היא התנצלה אחר כך, כמו תמיד כשתופסים אותה. לא נראה שמישהו משני הצדדים שכח. ועדיין: הגיע הזמן לבחון את האלגוריתם של גוגל.
האופנובנק, הגרסה הלטבית
פושעים הצליחו לעתים קרובות להפוך לגיבורים לאומיים. האמת, זה לא לגמרי מסובך. רוב האנשים לא סובלים את הנהגתם ואת המוסדות הפיננסיים שלהם, והם סבורים – לעתים קרובות בצדק, אם גם בלי הוכחות – שהם מנצלים אותם בדרך כלשהי. אם אני הייתי מנהל בנק אחרי פרשת האופנובנק – הגיבור הלאומי של ישראל שהפך לכזה משום שאיים באקדח על בנקאים ובזז אותם – הייתי מגדיל משמעותית את תקציב התעמו...ההסב... אה, היח"צ.
דמות כזו מתחילה לבצבץ בלטביה, המדינה הבאלטית שנחשבת לחברה הכושלת ביותר – טוב, חוץ מיוון – באיחוד האירופי. הברנש, העונה לשם ניאו (לא צריך להסביר מאיפה מגיע השם הזה, נכון?) שטוען שהוא מייצג קבוצה של אזרחים זועמים המכונה "צבא העם של ההתעוררות הרביעית", מה שזה לא יהיה, היכה בתדהמה את הרשויות בריגה לאחר שפרץ לאלפי חברות ממשלתיות ובנקים והתחיל לפרסם מסמכים סודיים שלהם.
ניאו שם לעצמו למטרה לחשוף "מי עומד מאחורי המיתון בלטביה". הוא חשף שבנקאים חילקו לעצמם בונוסים לאחר שהבנקים שלהם ניצלו על ידי סובסידיה ממשלתית, ושאף שהבטיחו לקצץ את משכורותיהם, הם – ראה זה פלא – נמנעו מלעשות כן.
אני אומר "הוא", למרות שלא ידוע מי הוא ניאו. ההערכה היא שהוא גבר, ושהוא פועל מחוץ ללטביה – אולי מבריטניה. לטביה עוברת כעת את המשבר המיוסר שעברו כל החברות לשעבר בברית המועצות. הנפגעים ביותר הם עובדי הממשלה הזוטרים – שוטרים, מורים, פקידי דואר – שמשכורותיהם מתכרסמות במהירות. במדינה יש שיעור אבטלה של 23%, והזעם העממי אמיתי מאוד.
בהתאם, השלטונות בלטביה נשבעו למצוא את ניאו ולהעמיד אותו לדין על משהו – לא נראה שהוא פרץ את מערכות האבטחה של החברות – והם אפילו מבקשים סיוע ממדינות זרות. גם זו שיטה להחזיר לעצמך את אהדת העם, אני מניח.
ונעבור לטיפוסים אפלים יותר.
ביקורת יפה יש לאתר שלך פה, לא חראם?
אחד האתרים הבולטים בהיסטריה של ווב 2.0 הוא yelp, אתר שפועל במספר מצומצם של ערים, בעיקר בארה"ב, ומאפשר לגולשים לדרג שירותים שונים בעיר, כגון מסעדות, בתי קפה, חנויות ציוד מחשבים וכו'. הדירוג מתבצע, לכאורה, על ידי הגולשים, שגם משאירים ביקורת. הרעיון הוא שהגולש הממוצע יוכל לדעת מה חשבו גולשים ממוצעים אחרים על מקום מסוים לפני שהוא מבזבז עליו את זמנו וכספו.
הכוונות רצויות, המעשים פחות. yelp כבר הואשם בעבר בהתנהגות מאפיוזית משהו: בעלי עסקים מקבלים שיחות טלפון מנציגים של האתר, שמציעים בנימוס להעלים ביקורות שליליות תמורת מה שהם מכנים "דמי חבר". אם הם לא יקבלו את הדמי לא יחרץ האלה, הם רומזים, יכול להיות שהאתר יקדם – אופס! – דווקא ביקורות שליליות על העסק שלך.
עכשיו זה הגיע לתביעה ייצוגית. לווטרינר אחד, גרגורי פרו מקליפורניה, נמאס מהסחטנות. הוא פנה לבית המשפט בתביעה להכיר בתביעה שלו כנגד yelp כתביעה ייצוגית. בכתב התביעה שלו נאמר שהעסק שלו, Cats and Dogs, פנה ל-yelp כדי שיסירו ביקורת שכבר לא היתה רלוונטית. בתגובה נאמר לו שתמורת 3,600 דולר בלבד לשנה, האתר ידאג לכך שרק ביקורות חיוביות יופיעו בראש העמוד שלו, ושהוא ידחוף את הביקורות השליליות לאיזה ג'ונגל שאי אפשר יהיה למצוא אפילו בגוגל.
פרו היה אדם ישר, והוא סירב. בתגובה, הוא מציין בתביעתו, שלמרות שהעסק שלו זכה לדירוג של ארבעה מתוך חמישה כוכבים, הטקסט שהוצמד לו ברשימות של yelp תיאר אותו כ"אחד הווטרינרים הרשלניים/גסי הרוח ביותר שפגשתי". yelp מכחישים נמרצות, כמובן.
בקיצור, אולי מוקדם מדי לוותר על מוסד המבקר ולהחליף אותו בחוכמת האספסוף. את האספסוף זול הרבה יותר לשחד.
קצרצרים
זה לא יעבוד כאן, וחבל: אתר בריטי חדש עוקב אחרי חברי פרלמנט בריטים כשהם מסתובבים במחוזות הבחירה שלהם, מציק להם ושואל אותם על עמדותיהם, מקליט את ההבטחות שלהם לבוחרים – ומבטיח לעקוב בשקדנות אחרי קיום ההבטחות, אם וכאשר הפוליטיקאי המקומי יצליח להגיע לפרלמנט (הבחירות צפויות להיערך לכל המאוחר בשלושה ביוני). בניגוד לחברי כנסת בישראל, שאותם הבוחר איננו מכיר ובדרך כלל בצדק, כי הם נבחרים באיזו רשימה, בבריטניה ובשאר מקומות בהם נהוגה השיטה הייצוגית, חבר הפרלמנט או הקונגרס מחויב קודם כל לבוחרים שלו, והם יכולים להעיף אותו.
המדענים הסינים לא מרוצים מכך שגוגל עשויה לעזוב את הרודנות: הם אמרו למגזין המדע היוקרתי Nature שגוגל היא כלי מחקר מרכזי שלהם, ואחד מהם – כולם דיברו בעילום שם, כמובן – השווה את המחקר ללא גוגל לחיים ללא חשמל. זה בסדר, חברים, אפשר להירגע – גוגל לא הולכת לשום מקום.
חושבים שמזימות פישינג הן עניין לשוטים? שלכם זה לא יקרה? לאגדת הרשת קורי דוקטורוב – "אגדה" במובן של "אין לי שום מושג על משהו מוצק שהוא עשה אבל השם שלו בכל מקום" – זה דווקא קרה. לדבריו, הוא השתמש בטוויטר על מכשיר אנדרואיד חדש, קיבל הודעת "זה אתה?", לחץ על הקישור – ונו, את ההמשך אתם יכולים לנחש. לדברי דוקטורוב, דעתו היתה "מוסחת" בזמן האירוע.
גוגל, כהרגלה, הודיעה שהיא תסרוק את ספרי כל העולם האנגלי ותהפוך אותם לרכושה, אלא אם הסופרים יודיעו לה שלא בא להם. ההוצאות לאור, מעבר לכך שהן מנהלות מאבק קשה מול גוגל בנושא בבתי המשפט, הכינו רשימה מסיבית – אלפי סופרים, יותר ממיליון כותרים – של ספרים שלגוגל אסור יהיה לפרסם אפילו לשיטתה שלה.
בא לכם לצאת לאכול? אפשר להמליץ לכם על מסעדה בקוד פתוח? בדצמבר האחרון נפתחה – זמנית, ככל הנראה, לשם הדגמה – מסעדה באמסטרדם שהייחודיות שלה היתה בכך שכל מנה בתפריט פורסמה ברשת באתר ייחודי, או נשענה על מתכונים של משתמשים אחרים באותו אתר. המשמעות היא שאם נתקלת במנה מרשימה במיוחד שרצית לשחזר בבית, המסעדה היתה שמחה לסייע לך. האם יש מסעדן בקהל?
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"