דו"ח טכנולוגי: סין מהדקת את האזיקים
סיני שירצה להקים אתר יצטרך להסביר אישית לרגולטור למה; הפער הדיגיטלי בארה"ב מעורר דאגה, אבל הפער הסלולרי בעולם מתחיל להיסגר – והדבר מדגים עד כמה אנחנו צפויים
במלוא הקיטור לאחור
בעשור האחרון ביצעה סין ניסיון מבוקר בפתיחות לעולם. היא היתה זקוקה לו, כי רצתה לצאת מהביצה הטובענית שבה השקיעה אותה המפלגה הקומוניסטית. היא היתה חייבת צמיחה, וצמיחה היום זה כבר לא רק צעצועים זולים ורעילים או מוצרי ביגוד שמביאים את חייטי העולם לפשיטת רגל. היא היתה זקוקה לאינטרנט.
האוליגרכיה של סין, המפלגה הקומוניסטית, הגיעה לעסקה אפלה ושקטה עם המעמד הבינוני העולה שלה: אנחנו ניתן לכם צמיחה ואתם לא תדרשו מאיתנו חירות. לתוך כל זה הזריקה המפלגה, במינון מכוון, לאומנות ארסית, שכוונה מלמעלה – בדרך כלל נגד יפן, שבתאריכים קבועים הסיתה המפלגה נגדה והזכירה את פשעיה במלחמת העולם. מדובר, נזכיר, במפלגה שלא טרחה להילחם ביפנים באותה עת; היא היתה עסוקה במלחמה החשובה באמת, מלחמת האזרחים.
הניסיון לא הצליח, לפחות כך חושבת המפלגה. מסתבר שאי אפשר לתת לאנשים לטעום ממה שמציע העולם החופשי באמת ואז לצפות מהם שיכרעו ברך ויאמרו "אהבתי את אדוני, לא אצא חופשי". עכשיו המפלגה מסובבת את הגלגל לאחור. בשנים האחרונות היא ניסתה להדק את הצנזורה, ועכשיו היא מוותרת על הרשת כמעט לגמרי.
גולשים בקפה אינטרנט בסין. הקץ לאתרים העצמאיים? צילום: אי פי אי ההודעה האחרונה אומרת שסינים שרוצים לפתוח אתר יצטרכו להגיע אישית אל הרגולטור, ולהסביר לו פנים אל פנים מדוע הם זקוקים לאתר, מה יהיה שם, ועוד. הכל, כמובן, במסגרת מלחמתה של סין ב"פורנוגרפיה". המשמעות היא שאתרים עסקיים, שיש להם נציגים – שלעתים קרובות הם גם חברי מפלגה ועברו מבחני נאמנות – ימשיכו לפעול; בלוגים ואתרים פרטיים – אלה כבר יהיו בבעיה רצינית. למשטר אין עוד עניין בשסתום הביטחון הזה.
זוכרים את הפנטזיה ההיא, מלפני עשרים שנה, שהרשת תשנה את דרכי המין האנושי ותשחרר את כולנו? בדיוק. פנטזיה.
ויש מי שרואה בה צד אפל.
המסרבים להתחבר
ג'וליוס גנחבוסקי, יו"ר ה-FCC, רשות התקשורת האמריקאית מוטרד מאוד לאחרונה. הפקיד הנמרץ משוכנע שעתידה של ארה"ב הוא בחיבור מהיר לכל האמריקאים. אבל הרבה מאוד מהם –כ-35%, כ-93 מיליון תושבים – מסרבים בעקשנות להצטרף לעולם החדש והאמיץ.
22% מהאמריקאים הבוגרים לא משתמשים ברשת כלל. 36% מתוכם אומרים שהעסק יקר מדי, 22% נוספים חסרים כישורים דיגיטליים מינימליים, ו-19% אומרים שהרשת לא רלבנטית לחייהם. מבין האמריקאים נטולי הפס הרחב, 65% אומרים שיש יותר מדי פורנוגרפיה ודברים שליליים אחרים, 57% חוששים שקל מדי לגנוב פרטים אישיים ברשת, ו-46% אומרים שהרשת מסוכנת מדי לילדים.
למרבה הרווחה, התמונה הזו מציירת את סרבני הרשת האמריקאים כפלג הפסיכי של הימין הדתי שם. הציניקנים יאמרו שיש יותר מדי מהם ברשת גם כך. גנחובסקי מסרב להתנחם בכך: "במאה ה-21", הוא אומר, "פער דיגיטלי הוא גם פער הזדמנויות". אבל אם אנשים בוחרים בפיגור מרצונם, מה אפשר לעשות? לפחות בארה"ב לא מציעים להם פטור מחובות ועבודה על חשבון הציבור.
ולידיעה האופטימית של השבוע.
יש מה לומר, בהחלט
האנטי מודרניסט האמריקאי, הנרי דיוויד ת'ורו – שכתב את "וולדן", ספר שהשפיע על פסיכים אנטי מודרניסטיים עד ימינו אנו – נתקל פעם באנשים המתקינים קווי טלגרף סמוך לבית שלו. הוא תהה מה מטרתם. אמרו לו שהם יאפשרו לתושבי מיין ופלורידה לשוחח זה עם זה. הוא שאל "אבל מה אם לתושבי מיין ותושבי פלורידה אין מה לומר זה לזה?"
בזמנו של ת'ורו התחילו לחבר את החלקים השונים של ארה"ב; אחר כך הניחו כבלים תת ימיים; והיום יש לרוב האנשים במדינות המתפתחות מנוי סלולרי. מסתבר שיש להם מה לומר זה לזה, והרבה.
על פי דו"ח של האו"ם, היו 4.6 מיליארד חשבונות סלולר בעולם בסוף 2009. בסוף 2002, היו רק מיליארד מהם. ל-59% מהאנשים במדינות המתפתחות יש חיבור סלולר – לעתים קרובות אין להם חיבור קווי, משום שהתשתית הקווית יקרה ומסובכת יותר. אפילו בסומליה, ארץ הפיראטים, יש חיבור סלולרי. זקוקים לזה שם; שליש מהאוכלוסייה נמלטה מהמדינה מאז קריסתה ב-1991.
הרשת, למרות שהתחילה מוקדם הרבה יותר, מפגרת אחרי הסלולר: רק 1.7 מיליארד בני אדם, 26% מאוכלוסיית העולם, היו מחוברים בשנת 2009. עלייה מרשימה לעומת 2002, אז רק 11% היו מחוברים, אבל עדיין רחוק מלהספיק.
הוא נונקונפורמיסט, כמו כולם
מסתבר שמידע מבוסס מיקום (גאו-לוקיישן) טוב למשהו: חוקרים השתמשו בנתוני המיקום שמשפריצים הסלולרים שלנו לכל עבר, והגיעו למסקנה שמרנית ומייאשת: רוב בני האדם צפויים עד למאוד.
המחקר, שצפוי להתפרסם בקרוב במגזין Nature, מצא שניתן לחזות בוודאות קרובה את תנועתם ומיקומם של 93% מבני האדם. רובם המוחלט מסתובבים בעקביות באזור קטן, ברדיוס של כ-10 ק"מ. כמעט כל המשתמשים חיים באזור מסוים וכמעט שלא עוזבים אותו. כשהם בכל זאת עושים את זה, המסלול שלהם ניתן לניחוש בקלות, והוא בדרך כלל לא משתנה. אפילו אנשים שמרבים בנסיעות בינלאומיות בדרך כלל נוסעים לאותם המקומות. הסיכוי שאדם יימצא במקום המרכזי שלו – בית או עבודה – בכל זמן נתון הוא 70%, כאשר יש חריגה בשעות התנועה המקובלות, כלומר שעות היציאה לעבודה וממנה.
המידע הזה עשוי לסייע פחות למי שמתכנן חטיפה של אדם מסוים – באופן מרגיז, פרטים כמעט אף פעם לא מצייתים לחוקים סטטיסטיים – ויותר למתכנני ערים, כבישים, וכיוצא באלה.
קצרצרים
התחדשו השיחות בין גוגל לסין, לאחר שהן הופסקו בשבוע שעבר לכבוד ראש השנה הסיני. אין הרבה מה לומר על הנושא מעבר לכך, להוציא העובדה שעכשיו חלפו כשישה שבועות מאז שגוגל הודיעה שהיא תפסיק לצנזר בסין ו/או תפסיק לפעול שם. היא זכתה לגל עצום של אהדה. בינתיים, הרחק מאור הזרקורים, היא ממשיכה לפעול בסין ולצנזר שם, וכנראה עובדת על עסקה שתאפשר לה להמשיך ולשמור על שאריות כבודה. העובדה שסין הופכת ליותר ויותר דיקטטורית כנראה לא משנה לה.
גוגל ממשיכה לנתק ממכונת ההנשמה את אינטרנט אקספלורר 6, אחד הדפדפנים הפחות סימפטיים שמסתובבים בשטח ושלגמרי לא במקרה שייך ליריבה שלה. משתמשי יוטיוב שעדיין משתמשים בדפדפן עם המנואלה הופתעו לגלות שהאתר מפציר בהם לנטוש את הדפדפן המיושן, ולהמיר אותו במשהו מתקדם יותר. מגוגל נמסר כי היא תמשיך להציק
למשתמשים עם הודעות כאלה במשך אחת בשבועיים, עד שהם יקלטו. אולי הם צריכים להציע את השיטה לגנחובסקי.
אחח, האפסטור, מחולל הכותרות הבלתי נדלה: כחלק ממסע הצלב שלה נגד אפליקציות ארוטיות – או, ליתר דיוק, אפליקציות לא פוריטניות – הסירה אפל גם את האפליקציה של Simply Beach. היא אכן הכילה כמה וכמה תמונות של נשים בביקיני, אבל זאת משום שהיא שימשה קמעונאי של בגדי ים. החברה הנגזלת זעקה חמס, ואפל החזירה את האפליקציה. אבל מה? מאחר ובאפל מדובר, והיא מצד אחד חשאית ומצד שני לא מוכנה להודות בטעות, היא לא טרחה להודיע לחברה על כך.
הפוגרום כנגד האפליקציות האירוטיות נערך, כמקובל, לקראת פסח, שבו אמורה לצאת האייפד לשוק ואפל רוצה להיות טהרנית מתמיד. הבעיה היא שהמגזינים עצמם לא כל כך שומרים על ערכי המשפחה; חלק מהם מפרסמים דברים הרבה יותר בוטים מבחורות בביקיני. גם באפל פוריטניות היא תחום חדש. סטיב ג'ובס נהג לשאול בשעתו את המועמדים לעבודה בחברה איפה ומתי איבדו את בתוליהם.
סימביאן עדיין שומר על מעמדו כמערכת ההפעלה הנפוצה ביותר בקרב סמארטפונים, עם 46.9% מהשוק, אם כי בלקברי של RIM הקנדית (19.9%) והאייפון של אפל (14.4%) נושכים בעקביו. כדי להכניס את ההייפ על האייפון לפרופורציה, כ-25 מיליון יחידות ממנו נמכרו במהלך 2009; סך כל המכשירים הסלולריים שנמכרו במהלך 2009 הוא כ-1.211 מיליארד. לא אפל ולא RIM נכנסות לרשימת חמש יצרניות הסלולר הגדולות ביותר.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
