דו"ח טכנולוגי: העור הדק של מנכ"ל פייסבוק
מחברי ספר ביקורתי על פייסבוק גילו שהעמודים שלהם ברשת החברתית נעלמו באופן מסתורי, חברות הביטוח רוצות לייקר את הפרמיה למשתמשי אפליקציות מבוססות מיקום, איסלנד רוצה להיות גן עדן לעיתונאים, והפרצוף הכפול של עיתונאי רשת מביא להדחתו
"אם אינך יכול לעמוד בחום, אל תיכנס למטבח"
האמרה הידועה הזו של נשיא ארה"ב לשעבר הארי טרומן מזכירה לנו שמדובר, בניגוד לדימוי המרוכך שלו כיום, בסכינאי פוליטי מהמעלה הראשונה, מישהו שהיה אוכל את יריביו בלי מלח וודאי בלי שום רחמים. היא גם מזכירה עובדה פשוטה: אם אינך יכול לסבול ביקורת, אל תכנס לזירה הציבורית בשום צורה שהיא.
טרומן חי בזמנים קשוחים. הוא היה תותחן במלחמת העולם הראשונה והפך לפוליטיקאי בזמן המשבר הכלכלי הגדול, אחרי שהעסק שהקים – הוא היה מוכר בגדים, מקצוע שנחשב אז בזוי – פשט את הרגל. היה לו עור עבה. מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג אמנם לא עבר חוויות כאלו, אבל כדאי שגם הוא יצמיח משהו דומה, ומהר.
כל הזמן שהספר היה הצלחה רק בארגנטינה, אף אחד לא שם לב. אבל בינואר האחרון החל אחד מכותבי הספר, חואן פיירמן, להפיץ אותו באירופה. הוא אף התראיין לתוכנית טלוויזיה פופולרית בספרד. לתדהמתו, בתוך ימים ספורים נמחק הפרופיל שלו בפייסבוק. אחר כך גם נמחקו הפרופילים של שותפיו. במשך חודש, פייסבוק התחמקה מהם.
בסוף השבוע עלה על הסיפור אתר טכנולוגיה כתוב אנגלית, VentureBeat, ושלח לפייסבוק כמה שאלות נוקבות בנושא. וראה זה פלא: יומיים לאחר מכן, דפי המשתמש של פיירמן ושות' שבו לתפקד, ופייסבוק מיהרה לטעון שזו היתה ב"תקלה טכנית". עם זאת, היא סירבה לפתוח מחדש את קבוצת המעריצים שלו, ואף איימה על פיירמן בתביעה אם ינסה לפתוח אותה בעצמו.
אני במקום פייסבוק הייתי מוציא פטנט על התקלה הטכנית הזו, כי אין ספק שמדובר בפריצת דרך בתחום הבינה המלאכותית: חלק מתוכנה שיודע מי מעליב את בעליו, מתי, ויודע לפגוע נקודתית באחראים. אמנם, המודעות העצמית של התוכנה לא מאפשרת לה לשים לב כשמשהו קורה בארגנטינה, אבל צריך לזכור שמי שכתב אותה היו אמריקאים, ושאין ספק שהגרסאות העתידיות יהיו מוצלחות בהרבה.
או, בקיצור, לכו חפשו מי יאמין לכם. ואנשים, דעו שהפעולות שלכם מחוץ לפייסבוק עשויות להשפיע על היכולת שלכם להשתמש בה. אז אם יש לכם ביקורת על פייסבוק, השמיעו אותה במקום שאליו פייסבוק לא שמה לב.
ואולי בעצם שווה לוותר על כל הקטע הזה של מדיה חברתית. זה יחסוך בביטוח.
שותה? מעשן? מצייץ? יש לך היסטוריה של חברות בפייסבוק?
שמעתם על "אנא, שדוד אותי"? מדובר בסטארט-אפ היתולי ומלמד לקח בעיני עצמו, שמציין את מיקומם של אנשים על פי הדיווחים שלהם ברשתות חברתיות, ומצליב את המידע עם מקום מגוריהם – כדי לאפשר לפורץ המעודכן למצוא דירות שבעליהן נעדרים ולהפעיל את כישוריו. או, אם לקבל את הפרשנות של ממציאי האתר, ללמד אנשים להיזהר במידע שהם מפרסמים.
מסתבר שבחברות הביטוח גם החלו לחשוב בדיוק על זה. הבעיה העיקרית היא השירות החברתי Foursquare, שמדווח על מיקומו המדויק של המשתמש ושפועל בעצם רק כשהמשתמש לא בבית. חברת השוואת המחירים confused.com מזהירה שהפושעים של ימינו מתוחכמים הרבה מהמקובל, ושהשילוב בין רשתות חברתיות ואתרי מיקום גיאוגרפי יהפוך במהירות ללהיט בקרבם. כבר עכשיו, מזהירים שם, פורצים משתמשים בפרויקט צילום הרחובות של גוגל, Street View, כדי לתכנן את הפריצות שלהם ב"דיוק צבאי". לא בטוח שזה הביטוי שאני הייתי משתמש בו – דיוק צבאי פירושו לעיתים קרובות פגז שנופל כמה קילומטרים מהמטרה, ופוגע בדיוק במרפאה הקרובה – אבל אלה החיים.
זהו, שחברות הביטוח גם הן לא פראייריות, ובתוך זמן לא רב הן תתחלנה להביא את השימוש ברשתות חברתיות כחלק מחישובי הפרמיה. לדברי בכירים ב-confused.com, התמכרות לרשתות חברתיות וגיאו-טאגינג יכולות להעלות את הפרמיה שלכם בעד 10%.
יש פתרון, והוא די פשוט: לעולם אל תפרסם את מיקום הבית שלך, ולעולם – אלא אם יש צורך דוחק – אל תשתמש בשירותים שמציינים את מיקומך המדויק. זה קצת הורס את החגיגה, אבל זה עדיף על פורץ שמשוטט בבטחה בבית שלך. פתרון נוסף, פחות הייטקי: כלב, רצוי כזה שנשיכתו רעה.
מסרבים לשוב לדיג
עד לא כל כך מזמן, איסלנד – אומה קטנה של צאצאי ויקינגים – היתה ידועה בעיקר באיכות הדגים, בפיורדים, ובגייזרים המרשימים שלה. בשנות התשעים, כידוע, נמאס לאיסלנדים לדוג, והם עברו לתחום אחר: בנקאות חסרת אחריות.
הסוף ידוע. אבל האיסלנדים, וקשה להאשים אותם, לא רוצים לעלות שוב על סירות הדיג ולחתור בים הקפוא עם משוט. אחרי שמזימת ההתעשרות המהירה באמצעות בנקאות נכשלה, וכמעט הטביעה את המדינה, הם מהמרים על משהו לא יותר יציב.
הפרלמנט האיסלנדי, האלת'ינג – איזה צליל נורדי נהדר – שוקל כעת הצעת חוק שתהפוך את איסלנד למדינה עם החוקים ההדוקים ביותר בעולם להגנה על עיתונאים וחושפי שחיתויות. בין השאר, איסלנד תהפוך לביתו הקבוע של אתר חשיפת השערוריות וויקיליקס.
זה נחמד, אתם אומרים, אבל איך זה יהיה רווחי? או! פה הגאונות. כמו שבנקאות עושים באיי קיימן בגלל הסודיות, כמו שתאגידים פותחים בדלאוור בגלל הרשלנות המכוונת של החוקים שם, כך עיתונאים – או על כל פנים השרתים שלהם – יעקרו לאיסלנד, וייהנו מההגנות של החוקים שם. כבונוס, הם יקבלו גישה זולה לאנרגיה – כל הגייזרים האלה שהוזכרו קודם עושים את שלהם. האמת, יכול להיות שהם עלו על משהו. מוקש, סביר להניח, אבל נראה.
איסלנד. תהיה גן עדן לעיתונאים? צילום: בלומברג
הסמנכ"ל שלא היה
חברת תוכנה בשם Devil Mountain Software עשתה לה למנהג במשך שנים לפרסם דו"חות שתוקפים את מיקרוסופט ומהללים את מוצריה שלה, שלכאורה נתנו פתרון לבעיות שגרמה מיקרוסופט. עכשיו היא ניצבת בפני פער אמון שהיה גורם לדובר צה"ל להחוויר.
אתר ZDNet ערך תחקיר, וגילה שסמנכ"ל הטכנולוגיה של Devil, קרייג בות', הוא דמות שהמציא כתב הטכנולוגיה הוותיק רנדל קנדי, שעבד כבלוגר של InfoWorld, אתר חדשות טכנולוגיה. אינפו-וורלד התעמת עם קנדי, שהודה במיוחס לה; זמן קצר לאחר מכן העלו אינפו-וורלד את קנדי על טיל, ומחקו את כל החומר שהוא אי פעם כתב עבורם. את תגובתו של קנדי לא ניתן היה להשיג.
השיטה היתה פשוטה: קנדי היה מראיין את "בות'", שהיה מסביר מדוע המוצרים של Devil יעילים כל כך ומה החשיבות של המידע האחרון שהיא פרסמה. סביר להניח שהוא לא היה נחשף אם הוא לא היה מגזים: ב"ראיון" האחרון שלו טען "בות'" ש-86% ממחשבים הפועלים באמצעות חלונות 7 ניצלו 95% מהזיכרון שלהם – ניצולת גבוהה יותר מזו של חלונות XP. המוצרים של Devil היו אמורים לפתור את הבעיה.
אלא שמבול של קוראים טען שאין כלל בעיה כזו. ZDNet נכנס לעובי הקורה, והנוכל נחשף. אין להתפלא אם גם הרשויות יתערבו בפרשה בשלב זה או אחר. והגיע הזמן לומר, שוב, שהעיתונות האזרחית צריכה להיות הרבה יותר רצינית אם היא רוצה שיקחו אותה ברצינות.
קצרצרים
שיניתם את הסיסמה של הנתב שלכם? של המודם? כדאי לעשות זאת בהקדם, אחרת יבוא לו צ'אק נוריס לביקור, ואתם לא רוצים שזה יקרה. לא, לא השחקן מהפרסומות הגאוניות של המושל האקבי, אלא בוטנט זדוני במיוחד שנחשף לאחרונה, שתוקף לא את המחשב אלא את הנתבים והמודמים. החוקר האיטלקי שזיהה אותו פלט בהלם "בשם צ'אק נוריס!", והבוטנט זכה לשמו.
גוגל מתחילה, בזהירות, להתחיל לחפש הצטדקויות לכישלון המתקרב של גוגל באזז: שבועיים לאחר השקתו של התוסף המעיק, מנהל הפרויקט כבר מזהיר שבאזז לא אמור להיות מתחרה לטוויטר ולפייסבוק, ודאי לא "קוטל טוויטר", אלא "משלים". אהה. במהלך הכמעט-שבועיים של קיומו, 176 מיליון משתמשי ג'ימייל העלו בסך הכל 9 מיליון הודעות בו. בחישוב מהיר, אפילו אם נניח שכל הודעה נכתבה על ידי משתמש בודד, מה שבעליל לא נכון, רק 5% ממשתמשי ג'ימייל התרשמו ממנו מספיק כדי לנסות אותו.
בידיעת באזז נוספת, אם שדווקא עשתה את כל המתבקש להגנה על ילדיה מהרשת, נחרדה לגלות שבתה בת התשע פרסמה בבאזז תמונה של עצמה. הילדה גילתה את באזז לפני האם והחלה להשתמש בו מתוך מחשבה שמדובר בעוד פיצ'ר של ג'ימייל, לא בפרסום פומבי. לידיעת אריק "העיקר שגוגל באזז לא פוגע בפרטיות" שמידט.
לפעמים האור בקצה המנהרה הוא רכבת מתקרבת: הניו יורק טיימס עומד לסגור את התוכן שלו מאחורי חומת תשלום עד שנת 2011. למרבה הפאדיחה, מתקבל הרושם שהם מתכוונים לנעול גם את הבלוגים שלהם מאחורי חומת אש. מבזק (בעצם, נזכרתי עם מי יש לי עסק, מברק) לגברת האפורה: בלוגרים מושכים קוראים מכוח כתיבתם. מעטים, עם זאת, הבלוגרים שיכולים לגבות תשלום עבור התוכן. אם תנעלו את הבלוגים שלכם ותדרשו תשלום עבורם, הם יגוועו.
חברת הרדיו לאוול, שפעם היתה מבוססת בעיירה לאוול במסצ'וסטס – מעוז ידוע של ממציאים יאנקים –מנסה להתגבר על בעיה טכנולוגית קשה: העובדה ששורה של כוחות הצלה, משטרות, מיליציות, שירותי אמבולנסים, בתי חולים, מכבי אש ושאר מרעין בישין משתמשים כל אחד במכשור רדיו שונה ותדרים שונים, כך שקשה להם לתקשר זה עם זה. הפתרון הוא שידורי רדיו באמצעות IP. בפנסילבניה זה הצליח. עכשיו הם מנסים לממש את הפתרון בשאר ארה"ב.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
