דואר אדום ועידות

דו"ח טכנולוגי: עיניים בגב, הגרסה הדיגיטלית

בית ספר אמריקני עוקב אחרי תלמידיו גם בבית, אפל פוצחת במסע פוריטניות, הסכם הספרים של גוגל מגיע לבית המשפט, וצעירה שגנבה חלקים מספרה הראשון טוענת שאין מקוריות בעולם

בית הספר ע"ש אריק שמידט

תפקידו הראשוני של בית הספר הוא לשמש כשמרטף. ההורים צריכים לעבוד ומישהו צריך להשגיח שהצאצאים לא יהרגו את עצמם או אחרים. כל השאר - לימודים, הכנה לקריירה, הטמעת דעות קדומות - בא אחר כך. שערוריה שמזעזעת בימים אלה את ארה"ב נוגעת לבית ספר שלקח את תפקידו ברצינות יתר.

מחוז בית הספר לאוור מריון בפנסילבניה חילק לתלמידיו מחשבי מק. שזה נחמד. הוא רק נמנע מלומר להם שעל המחשבים יש מצלמות רשת שבית הספר יכול להפעיל כרצונו. זה בדיוק מה שקרה לילד בלייק רובינס, שיום אחד, בהגיעו לבית הספר, נקרא אל סגנית המנהל, רק כדי שזו תנזוף בו על "פעילות לא ראויה" שביצע הילד בביתו.

מה, לעזאזל? ובכן, סגנית המנהל הציגה בפני הילד ההמום תמונה שצולמה באמצעות מצלמת הרשת שבמחשב של הילד. היא מציגה אותו באמצע פעילות שבית הספר טען שהיא הסנפת סמים והילד התעקש שהיא אכילת ממתקים.

נחזור שוב: בית ספר ריגל אחרי ילד, בביתו, באמצעות מחשב שבית הספר נתן לו. כשהדבר הזה התפרסם - המשפחה ההמומה תבעה, כמובן - פרצה סופת אש. המחוז הודיע שזה נכון שהוא התקין מצלמות ריגול, אבל הוא השתמש בהן מחוץ לבתי הספר רק 42 פעמים, ולטענתו רק כדי לוודא את מקומם של מחשבים נעדרים. מה שלא מסביר איך סגנית המנהל נופפה בתמונה של ילד שעושה משהו חשוד במטבח של ביתו.

בינתיים נכנס ה-FBI לתמונה, משום שעל פניו רשויות בית הספר עברו על שורה של חוקים פדרליים שאוסרים על ציתות, ריגול, חדירה למחשבים ושאר ירקות. אם תצוין העובדה שרוב הילדים שומרים את המחשבים שלהם בחדר השינה שלהם, פוטנציאל החדירה לפרטיות הופך לסיוטי.

מסע הצנזורה של סטיב ג'ובס

האפסטור. נקיה מאירוטיקה

בלי שום התראה מראש, ולמרות שלפני כחצי שנה היא הודיעה שהיא דווקא בסדר עם אפליקציות אירוטיות, החלה אפל במסע חיסול של אפליקציות אירוטיות מהאפסטור. על פי דיווחים, כ-5,000 אפליקציות הוצאו עד כה, והאפליקציות של Sports Illustrated ופלייבוי מחכות לתורן.

ערימה של מפתחים שסמכו על כך שהם יכולים למכור אפליקציות כאלה והשקיעו זמן, מאמץ וכסף בפיתוחן, מוצאים עצמם כעת מול שוקת שבורה. הם יכולים להאשים רק את עצמם: לאפל יש היסטוריה ארוכה של התעללות במפתחים שלה - היא מחזיקה בשיא שקובע שהמפתח יקבל 70% מהכנסות האפליקציה אבל יחזיר 100% אם הלקוח לא מרוצה - ומי שלא למד ממנה, מגיע לו.

מה הוביל לטיהור? מה גורם לאפל לדרוש מהמפתחים לא להציג שום פיסת עור, לאסור על צילומי נשים (וגברים!) בביקיני, כמו גם צילומים של דוגמנית באימונית? ככל הנראה, העובדה שהאייפד יוצאת עוד איזה חודש לשוק, והאפליקציות באייפון צפויות לעבוד כולן עליה. ואם אתה יכול לשמור תמונות אירוטיות לעצמך על מסך של שני אינץ', זה קשה משמעותית יותר במסך של עשרה אינצ'ים. ואפל לא מוכנה שיקשרו אותה עם הגועל נפש הזה. היא רוצה להיות "המודיע" של אמריקה. אלה חדשות פחות סימפטיות למגזינים שירצו לעבוד איתה, אבל אפל רגילה לבריונות כלפי ספקי תוכן. אולי הפעם מישהו יבעט חזרה.

בניגוד לאפליקציות מזעזעות של נשים בבגדי ים, אפל שינתה לאחרונה את תנאי השימוש באפסטור כך שאפשר יהיה לשווק אפליקציות הימורים. אמור מעתה - אפליקציות שמציגות גברים בלי חולצה, אסור; אפליקציות שגורמות להם לאבד את החולצה - ברוך הבא.

עסקת הספרים בבית המשפט

אילוסטרציה צילום: shutterstock

אחרי חודשים של הכנות, נערך בסוף השבוע דיון בשאלת עסקת הספרים של גוגל. נזכיר שמדובר בעסקה שחתמה גוגל עם גילדת הסופרים של ארה"ב, במסגרתה תיתן החברה כמה חרוזי זכוכית - 125 מיליוני דולרים - ובתמורה תקבל את הזכויות על כל הספרים שסרקה. כמקובל במזימות גוגל, מדובר בהסכם opt-out: אם הסופר לא שמע על כך שגוגל בזזה את הספר שלו, ולא מחה, הוא הפסיד.

לבית המשפט הגיע סופר שטען שאף אחד לא עדכן אותו. נציגי אמזון טענו שהעסקה הופכת את חוקי זכויות היוצרים על ראשם. נציגת גוגל השתמשה במילה "רוע" כדי לתאר אפליה, והשופט קטע אותה: "יש שיאמרו שהפרת זכויות יוצרים היא רוע". היא ענתה "הפרת זכויות יוצרים היא רעה אם אין פיצויים".

השופט המשיך לשאול שאלות קשות, כמו עד כמה מסוגלת גוגל להגן על פרטיותם של משתמשים. נציגת החברה נאלצה להודות שאם מדובר במחשב אישי, היא לא מסוגלת, אבל, אמרה באומללות, השירות יהיה זמין בספריות ציבוריות ושם הוא יהיה אנונימי. השופט טרם פסק, אבל יש לקוות שהשאלות ששאל מעידות על הכיוון שאליו הוא הולך.

גנבתי, אז מה

כריס אנדרסון לא לבד: הגורו של תפיסת ה"חינם" ויוצר התיאוריה הכושלת של "הזנב הארוך" נתפס לאחרונה כשהוא גונב קטעים שלמים מספרו מהרשת, ספציפית מוויקיפדיה. עכשיו מגיע מגרמניה מקרה דומה.

לפני כחודש פרסמה הלן הֵגֵמַאן את רומן הביכורים שלה. זה לא היה צריך לעניין אף אחד, אלמלא שתי עובדות: א', הלן היא בת 17, וב' - מדובר בחתיכת רומן. ספר מוצלח, שטיפס במהירות לרשימת רבי המכר והפך את כותבתו לכוכב.

ואז הגיעה עובדה ג': הגמאן גנבה לפחות 20 פסקאות ישירות מספר אחר, ועוד כ-20 נראות כאילו נגנבו. כך, על כל פנים, הודתה הוצאת הספרים שלה. התגובה של הגמאן? בחוסר בושה מוחלט, היא הכריזה ש"אין בעולם מקוריות, יש רק אותנטיות". הגניבה שלה היא אותנטית, כנראה. מצד שני, אם פעם היו חולפות שנים, ולעיתים עשורים, עד שגניבה כזו היתה מתגלה, בעולמנו רווי הבלוגרים די בשבועות. וגם זה משהו.

קצרצרים

דיווחנו לפני כחודש על המבוכה שאחזה בפול צ'יימברס, אזרח בריטי בעל חוש הומור מפוקפק, כאשר הוא נעצר לאחר שאיים בטוויטר לפוצץ את שדה התעופה הקרוב למקום מגוריו. ההסתבכויות שלו לא נגמרו: המשטרה החרימה את המחשב שלו ואת האייפון, והוא נאלץ לשלוח את ציוציו באמצעות הפלייסטיישן שלו, והוא הורחק לצמיתות משדה התעופה רובין הוד. וכאילו לא היה די בסבלו, הוא גם מועמד עכשיו לדין בגין האיום ההוא.

האייפון, כידוע, רגיש לחום. ב-35 מעלות ומעלה, הוא עשוי להפסיק לתפקד. יש להניח שאנשי המכירות של חברות הסלולר הישראליות לא התעכבו על הנקודה הזו בבליץ המכירות האחרון שלהם. עכשיו מסתבר שהגאדג'ט האיסטניס לא מסתדר גם עם קור: פולנים שניסו להשתמש בג'יזספון שלהם מתלוננים שעצם היציאה לרחוב קפוא גורמת לחיישני הרטיבות של המכשיר - אלו שמיועדים להודיע לאפל שהנזק למכשיר נגרם מכך שהטבלתם את הטלפון במים, ושהלכה האחריות שלכם - להשתולל.

לידיעת הביזאר של השבוע: זוג פנאפלים החליט להתחתן בחנות אפל. הם עשו זאת, ככל הנראה בלי אישור מראש, בחנות אפל בניו יורק. הכומר היה מחופש לסטיב ג'ובס וגם ציטט אותו. הטבעות הגיעו על אייפוד מהדור הראשון. אלוהים תשמור ותציל.

אריק שמידט, האיש שכבר אמר שפרטיות היא לפושעים, ממשיך להעמיד פנים כאילו פרשת גוגל באזז לא גרמה נזק לאף אחד: הוא אמר בסוף השבוע ש"הדבר החשוב הוא שפרטיותו של אף אחד לא נפגעה". שמידט גם הגדיר את זעם המשתמשים כ"מבוכה". נו, מה אתם מצפים שהוא יגיד? שחדירה כזו לפרטיות היא פשע?

אם האמירה הזו של שמידט היתה מבחינתכם הקש ששבר את גב הגמל, גיזמודו מציגים את המדריך המלא להתנתקות מגוגל. לכל דבר שהיא מציעה יש תחליף - בהתחשב בכך שגוגל לא נשענת על מקוריות אלא על העתקה מאחרים ("אותנטיות?"), תוך רישושם. זה לא צריך להפתיע - וככל הנראה רוב המשתמשים נשארים איתה מתוך הרגל.