דו"ח טכנולוגי: הסינים לא מתאבלים על גוגל
כנופיות פשע לומדות להשתמש בפייסבוק ובטוויטר - ומפגינות בכך טיפשות יוצאת דופן, עורך דין בגוואטמלה מתאבד בניסיון לעורר הפיכה, ובלוגרים אוסטרלים מתקוממים נגד צנזורה פוליטית
נמוגה לאיטה
גוגל עוד לא עזבה את סין, היא מנהלת משא ומתן שיורד בשקט מהכותרות, אבל מבחינת הסינים עצמם גוגל כבר עשתה את שלה.
במשאלי רחוב הסינים אומרים שחבל שהחברה עוזבת, אבל לא נורא, ובכל מקרה יש להם אלטרנטיבה בדמות מנוע החיפוש באידו. הרושם הזה מקבל סיוע גם מנתונים רשמיים: רק סינים מעטים טרחו לשלוח מכתבי מחאה לרשות להגנת הצרכן. תאמרו, מדובר בדיקטטורה קומוניסטית ומכתב מחאה יכול לשלוח אותך לכמה שנים של חינוך מחדש במרתפי עינויים; אמת. אבל כשהממשל הסיני החליט, עד היום לא הבנתי בדיוק למה, לשים קץ למשחק World of Warcraft, כ-10,000 מכתבי תלונה הגיעו לרשות, וכ-32,000 סינים הפגינו וירטואלית בחדר צ'אט. כלומר, אם זה באמת חשוב, יש מחאה.
בינתיים, החברה שמפעילה את באידו נערכת ליום שאחרי גוגל, והמפרסמים הסינים כבר מתחילים להעביר את עסקיהם אליה. הסיבה פשוטה: לך תשקיע בשירות שהיום הוא פה ומחר לא. מניות באידו רושמות עלייה ניכרת.
השוו את המצב בסין למה שקורה באיראן, ותתמלאו עוגמה. במובנים רבים, הסיני הממוצע רוצה רק את הבידור שלו, מעורב בקצת לאומנות. כל זמן ש"כוכב דועך" משודר בזמן, כל זמן ש"האח הגדול" – בטח יש גרסה סינית – מסמם את החושים, כל זמן שאפשר להכות בארגוני זכויות האדם ולהאמין שבכך אוהבים את המולדת, כל זמן שעיקרון הלחם והקרקסים עובד (ברפובליקות ים תיכוניות מסוימות אפשר להסתפק בקרקסים), שום דבר לא ישתנה.
הסינים לא מתאבלים על גוגל. שנגחאי צילום: בלומברג
ופרס דארווין לטמטום קליני מוענק ל...
יש אתר חביב ו"פרס דארווין" שמו, שמטרתו היא לאסוף מידע על מקרי המוות המטומטמים ביותר הידועים לציבור, ולהעניק פרס לאחר המוות לאנשים ש"שיפרו את מאגר הגנים האנושי בכך שהוציאו את עצמם מתוכו". בשנים האחרונות הוא מעניק פרסים גם על טמטום שאיננו סופני.
המדור מציע כמועמדים את אנשי הכנופיות באזור סן פרנסיסקו. מסתבר שהשימוש בקרב חבריהן ברשתות חברתיות גואה. נו, גם כנופים הם בני אדם. לאחרונה, כששוחרר חבר כנופייה במפתיע לאחר שנעצר בחשד לסחר בסמים, חבריו הגיעו למסקנה שהוא הלשין עליהם. אי לכך ובהתאם לזאת, שלחו חברי הכנופייה התרעות זה לזה בטוויטר ובפייסבוק, והזהירו אותם מהשטינקר החדש.
לא הרחק משם, חיככו בלשים את ידיהם בהנאה. כל המידע המפליל הזה היה פומבי לחלוטין, וניתן היה לאסוף אותו בלי צורך בשום צו. כתוצאה מהשיחות על המודיע החשוד, למשל, הצליחו הבלשים לעצור שלושה חברי כנופיות בחשד לסחר בסמים. במקרים אחרים, נוטים הפושעים להתרברב במעשי רצח. הם נוטים יותר ויותר לשימוש ברשתות חברתיות, בין השאר משום שכך הם יכולים להשתחץ בפני יותר אנשים בקלות מינימלית. הוכחה, אם מישהו היה זקוק לה, שחברי כנופיות יכולים להיות מטומטמים לא פחות מדיפלומטים בכירים.
ונעבור לסיפור המשונה של השנה.
הוא עשה מה?
לפני כמה חודשים סיפרנו על אירוע מדהים: עורך דין בגוואטמלה, רודריגו רוזנברג נרצח – ועם מותו נמצא וידיאו שלו, שבו הוא מאשים בקור רוח את נשיא הרפוב... הקלפטוקרטיה, אלווארו קולום ברציחתו. לדבריו, הוא נרצח משום שחשף מידע על שחיתותו של הנשיא ושל רבים אחרים. זה היה מדהים, זה נראה כאילו זה נלקח מסרט גרוע במיוחד על רפובליקות בננות. האמת מדהימה אפילו יותר.
ועדת חקירה של האו"ם מצאה, לדבריה מעבר לכל ספק, שלא רק שהנשיא האומלל לא היה מעורב ברצח רוזנברג, אלא שרוזנברג הזמין את הרצח של עצמו. הוא השתכנע שהדרך היחידה לשנות את המשטר הרקוב היא על ידי מהפכה. לצורך כך, היה צריך אירוע איום שיזעזע את ההמונים ויוציא אותם לרחובות. הוא בחר להקריב את עצמו.
התוצאה היתה הפגנות רחוב סוערות כנגד קולום, שטלטלו משמעותית את המשטר שלו. אבל המשטר לא נפל, אף שאמינותו של קולום בגוואטמלה נמוכה יותר מזו של עוקצנים ניגרים. אבל, כאמור, חקירת האו"ם מצאה שהרצח שהזמין רוזנברג על עצמו – ואולי צריך לקרוא לה התאבדות – היה תוצאה של תכנון מדוקדק, שנמשך חודשים. רוזנברג דאג היטב לשאריו, הזמין לעצמו חלקת קבר מראש, ויצר קשר עם הרוצחים עצמם – קרובי משפחה מרוחקים - כשהוא מוסר להם את פרטיו-שלו ואומר להם שמדובר באדם המנסה לסחוט אותו. הוא גם שילם להם מראש. לתייק תחת "המציאות מוזרה מכל דמיון".
ולפעמים, צריכה אומה לדפוק על השולחן ולצעוק "עד כאן!"
ממשלת סאות' אוסטרליה – אחת המדינות באוסטרליה, שהיא פדרציה – הצליחה להביא את הסעיף לתושביה. לפני כחודש נכנס לתוקפו חוק חדש, שקבע כי כל מי שמפרסם דעה פוליטית במהלך תקופת הבחירות, חייב לציין את שמו ואת כתובתו. החוק חל רק על פרסומי רשת, לא על עיתונים מן השורה. מסתבר שהבלוגרים המקומיים היו קוץ גדול למדי בבשרה של הממשלה.
החוק, מעבר להיותו מפלה בעליל (מילא שם, אבל כתובת? מה הלאה, תגיד לנו לאיזה גן הילדים שלך הולכים?), היה גם מטומטם להחריד, משום שאי אפשר היה לאכוף אותו בשום צורה. אחרי הכל, לוועדת הבחירות של המדינה לא היה מספיק כוח אדם כדי לעבור על כל פורום ופורום.
את הגולשים האוסטרלים לא עניינה העובדה שהחוק לא ישים. הם פתחו בתנועת מחאה עצומה ועצבנית, ובתוך זמן לא רב הורידו את הממשלה על ברכיה. היועץ המשפטי של סאות' אוסטרליה, מייקל אטקינסון, התבזה כשטען שמבקר בולט שלו הוא דמות פיקטיבית – הבלוגר חשף את עצמו ואת קיומו. זמן קצר לאחר מכן, נופף אטקינסון בדגל הלבן, באופן בריטי מאוד: "מהמשוב עולה שקהילת הבלוגרים מאמינה שהחוק, שנתמך על ידי כל המפלגות, מגביל באופן בלתי סביר. הקשבתי להם. מיד לאחר הבחירות, אפעל לשינוי החוק בהתאם. זה עשוי להיות משפיל מבחינתי, אבל ככה זה בפוליטיקה במדינה דמוקרטית, ואני אבלע את התרופות שלי".
כך צריך. והיי, גם אנחנו מחוז בריטי לשעבר.
קצרצרים
חוקרים בריטים מצאו קשר בין דיכאון ובין גלישת יתר ברשת. הבעיה העיקרית במחקר הזה היא, כרגיל, שאלת הביצה והתרנגולת: האם גלישת יתר הופכת אנשים למדוכאים, או שמדוכאים גולשים יותר? על פי המחקר, שיעור מכורי הרשת בבריטניה עומד על 1.2% מכלל האוכלוסייה. זה לא נראה הרבה – אבל השיעור כפול משיעורם של המכורים להימורים (0.6%).
קשים חייהם של הברוקרים: לא רק שהם צריכים להעמיד פנים שהם מבינים יותר במניות מאנשים רגילים, עכשיו גם אסור להם לדבר על זה. הנחיות חדשות של הגוף הרגולטורי האמריקאי אוסרות על ברוקרים לפרסם ברשת חברתית כל מידע שעשוי להיתפס כהמלצה כלכלית כלשהי. יתר על כן, הכללים קובעים שעל החברות המעסיקות ברוקרים לוודא מפעם לפעם שהם לא כותבים שום דבר אסור. נהדר. מצד שני, הם יכולים להתנחם בכך שאם הם נכשלים, אחרים ישלמו את המחיר.
גוגל הוציאה את הגרזן הקבור שלה, צבעה את עצמה בצבעי מלחמה, ועכשיו היא רוצה את הקרקפת של אפל: חברת הפרסום הגדולה בעולם לא הסתפקה בהבאת המולטי טאץ' לנקסוס, כדי להפוך אותו לעוד קצת מתחרה אייפון – היא גם הציגה טאבלט עתידי מבוסס כרום. סביר שהיא תוציא אותו לשוק, אם הוא יצליח לצאת אי פעם מבטא, במחירים שישברו את השוק ויפגעו באפל. זו הטקטיקה הקבועה שלה. באַתֵנַה ובבתה ניִקֶה נשבעתי שאין בי טיפת סימפטיה לאפל ולסטיב ג'ובס, אבל אולי הגיע הזמן לאיזו תביעת ענק – אחרי הכל, מנכ"ל גוגל ישב בדיונים של דירקטוריון אפל במשך שנים, מבלי לצייץ שהוא מתכוון להוציא מוצרים כאלה. קצת הגינות בכל זאת צריכה להיות.
הסוכנות למדענים מטורפים של הפנטגון, דארפא – האנשים שהביאו לכם את האינטרנט ואת החיילים הזומבים – עובדת על פרויקט מבריק חדש: ספינות רפאים. המטרה היא לבנות פריגטות בלתי מאוישות, שתפקידן יהיה לצוד צוללות. מאחר שמדובר בספורט מסוכן – הצוללות מסתייגות מהרעיון, ובניגוד לצורה המקובלת של ציד, הן מסוגלות לירות חזרה, לעיתים בהתלהבות ניכרת – אולי כדאי שרובוט ענק יהיה זה שיסתכן בספיגת טורפדו.
ממשלת בריטניה מבטיחה לתושביה אלמוות מסוג מפוקפק למדי: בהעתיקה שטיק של חברות הסלולר והכבלים, הצהירה שרת הפנים בפרלמנט ששום דבר לא יוציא אנשים ממאגר המידע של תעודות הזהות, גם לא מותם. "משורה משחרר רק המוות", צריך לזכור, היא אמירה של מורד בבריטניה (וכזכור, אין מורדים מוצלחים: אלו שהצליחו משודרגים מיד למעמד "מהפכנים"). מצד שני, הבריטים מגלים חוסר התלהבות בולט לכל הפרויקט, ועל פי חישובי הרג'יסטר הממשלה תזדקק ליותר מ-3,000 שנה כדי לגרור אותם לתוך המאגר.
- "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
- לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
- ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"
