דו"ח טכנולוגי: תסבוכת הפלאש של אפל
הנפולת מהצגת ה-iPad נמשכת, לאחר שאפל יצרה רושם שהוא תומך בפלאש. עסקת הספרים של גוגל תחת עוד מתקפה - ותזכורת: הבוס קורא את הפייסבוק שלכם
כגודל הציפיות, גודל האכזבה
אין לדעת עדיין מה יהיה גורלו של האייפד, האם הוא יהיה מוצר מצליח או שיצטרף לרשימת הכשלונות הארוכה של אפל. בינתיים, אין אפילו אישור למכור אותו ואפל מנהלת מאבק על עצם הזכות להשתמש בשם "אייפד", שאותו גזלה כך נטען מפוג'יטסו. אחרי שאפל רדפה קמפוסים שהיה להם תפוח בלוגו, היא טועמת קצת מהדייסה שהיא בישלה.
אבל ההייפ שאפל פמפמה במשך חודשים חזר אליה כבומרנג: יותר ויותר אנשים מאוכזבים מהמוצר, והוא אפילו עוד לא יצא. האכזבה הובילה אנשים לבחון מקרוב את מה שאפל מציעה, ולתפוס אותה בשקר גס.
האייפד, כידוע, לא תומך בפלאש (או במולטיטסקינג, או ב-USB), אבל כחלק ממתקפת התעמולה שלה, שחררה אפל סרטון שבו – ראה זה פלא – פלאש דווקא עובד על האייפד. יצוין שכאשר סטיב ג'ובס הציג את האפליקציה של הניו יורק טיימס, חלקי הפלאש שבמצגת הופיעו כבלוק לבן.
האמריקנים – להוציא הפנאפלים שבהם – לא אוהבים שעובדים עליהם, ועל כן תוך זמן קצר כבר הוגשה תלונה נגד אפל על פרסום שקרי. לא שזה חדש: הפרסומות של אפל לאייפון נפסלו בבריטניה, בדיוק בגלל הטענה שאפשר לגלוש בו "בכל הרשת" – מה שלא נכון, משום שאי אפשר לגלוש בו לאתרי פלאש. על כל פנים, אפל מיהרה להסיר את המידע השקרי – וכמובן, לא פרסמה התנצלות. אתמול זה היה שם, היום כבר לא. "הקומיסר הנעלם", כבר אמרנו?
אמזון בועטת חזרה
אמזון נלחצה מעט בשבועות האחרונים מהופעתו הצפויה של האייפד – הוא היה מסתורי ומפחיד הרבה יותר כשעדיין חשבו עליו בתור הטאבלט – ולכן נקטה בשורה של צעדי מנע: העלתה את תמלוגי הסופרים, פתחה חנות אפליקציות, ואפילו הכריזה על מבצע (מוגבל) של "לא אהבת את הקינדל? לא שילמת".
הפחד התנדף, ככל הנראה, עם הצגת האייפד, ואמזון עברה למתקפה. אתמול (ז') היא הודיעה להוצאת הספרים מקמילן, אחת מההוצאות ששיתפו פעולה עם אפל בהוצאת האייפד, שהיא יכולה למכור את הספרים שלה בעצמה, או דרך צד שלישי, אבל לא דרך אמזון. הסיבה: ויכוח מתמשך בין אמזון ומקמילן על מחירם של ספרים דיגיטליים. אמזון רוצה מחיר קבוע של עשרה דולרים, מקמילן רוצה 15 דולרים.
אז עכשיו מקמילן תצטרך למכור את הספרים שלה דרך אפל, ולראות כמה חובבי ספרים באמת יקנו אייפד. העיתוי של פעולתה של אמזון מעיד שג'ף בזוס לא מפחד יותר מדי מהאייפד, ולא חושש שהיא תיקח ממנו לקוחות. אה, כן – בסוף השבוע הודיעה אמזון, בין השאר, שאם יש לספר מהדורת קינדל, היא מוכרת שישה ספרי קינדל על כל עשרה ספרים פיזיים. לפני רבעון, הנתון היה 35:100 – כלומר, עליה ניכרת במכירות מהדורות הקינדל.
אמזון היתה פעילה מאוד גם בחזית אחרת, זו של עסקת הספרים של גוגל.
קדימה, הסתער!
ביום חמישי האחרון הוגשו ההסתייגויות האחרונות לעסקת הספרים של גוגל, השיא בגישה שלה של "אנחנו נחמדים, אנחנו לא צריכים לשלם על זכויות יוצרים". על פי העסקה, גוגל תשלם לילידים כמה חרוזי זכוכית – 125 מיליוני דולר, פחות מעשירית מההכנסות הרבעוניות שלה – ותמורת אלה, היא תוכל לעשות ככל העולה על רוחה בכ-12 מיליוני ספרים שהיא סרקה, שעל חלק ניכר מהם יש עדיין זכויות יוצרים.
אמזון היתה בין המתנגדות העיקריות לעסקה, ו"ברית הספר הפתוח" שהיא חברה בה – יחד עם עוד תומכות נלהבות של גוגל, כמו מיקרוסופט ויאהו – טענה שאם העסקה הזו תאושר, היא תיצור למעשה מונופול בתחום הספרים. בית משפט צרפתי כבר פסק כנגד גוגל, ודרש ממנה לשלם קנס בשל הסריקה הבלתי מורשית. אמזון גם ציינה שהעסקה, כפי שהיא, מעניקה לגוגל הגנה משפטית מפני תביעה בשל עבירות עתידיות, שזה קצת מוגזם, אפילו לגוגל.
מהלומה בלתי צפויה הגיעה מציבור שאף אחד לא טרח לשאול את דעתו, קרי זה של הסופרים. סופרת הפנטזיה הידועה, אורסולה לה גווין, הובילה 350 סופרים שהתנגדו לעסקת הספרים בגלל הטריק הרגיל של גוגל, זה של opt-out. כל שטיק שגוגל עושה, שגוזל עוד כמה זכויות, מבוסס על opt-out: קודם כל גוגל דופקת אותך, ואם אתה רוצה שזה ייפסק – בזה תצטרך לטפל בעצמך. במקרה של עסקת הספרים, המשמעות של opt out היא שכל סופר נחשב כתומך בעסקה וכמי שוויתר על זכויותיו, אלא אם טרח להודיע לגוגל אחרת. לה גווין ותומכיה טוענים, בצדק, שזו מהפכה של ממש בחוקי זכויות היוצרים.
הבוס, עינו פקוחה (סעיף 2,432,117)
לפני כמה חודשים, הרגה אשלי סאליבן את החבר שלה. סאליבן, שקשה שלא להגדירה כמאותגרת תבונתית, נהגה בשכרות ונכנסה בעמוד בטון. היא שרדה את התאונה. החבר לא. היא הועמדה לדין והודתה בהריגה ברשלנות ובנהיגה בשכרות. בין פסק הדין לגזר הדין, היא קפצה לפלורידה לעשות חיים, ופרסמה תמונה בדף הפייסבוק שלה, תחת הכותרת "שיכורה בפלורידה".
את ההמשך אתם יכולים לנחש. השופט בתיק שלה מצא את התמונה, שהעלתה את חמתו להשחית, והוא החליט שלא להגדיר אותה כ"עבריינית צעירה" – מעשה שאם הבנתי נכון, היה אומר שכאשר היתה סאליבן מגיעה לגיל 18, התיק שלה היה הופך לחסוי, כדי שלא לפגוע בהמשך חייה – אלא להכנס בה בכל הכוח. הוא זרק אותה לכלא לחצי שנה וחמש שנים על תנאי, וכנראה שרק התאפק כדי שלא להשליך את המפתח לשירותים ולהוריד את המים.
סאליבן היא מקרה קיצוני, אבל לחלוטין לא בודד. הנטיה של יותר ויותר צעירים – סאליבן היא בת 17 – לשתף את כל העולם במידע שלהם היא עושר השמור לבעליו לרעתו. 70% מהמעסיקים שנסקרו לאחרונה הודו שהם דחו מועמדים לעבודה בגלל חומר שמצאו עליהם ברשת. 60% מהגולשים הודו שהם חוששים שהמידע שהם מפרסמים על עצמם עשוי לשוב ולנשוך אותם בעתיד, אבל רק 15% מהם עשו משהו בנידון. אחרי הכל, פייסבוק לא מעודדת את זה.
מצד שני, תדמית מקוונת חיובית עשויה להועיל מאוד: 86% מהמעסיקים שנשאלו אמרו שתדמית "סולידית" ברשת היתה "גורם בעל השפעה כבדה" בהחלטתם לשכור עובדים. לידיעתם/טיפולכם.
קצרצרים
חילופי משמרות? נשיא ארה"ב, ברק אובמה, מתכנן ככל הנראה לזרוק לפח את תכניותיה של נאס"א, בזבזנית כספים ידועה, לשלוח בני אדם לירח ואולי גם למאדים. הידיעה הרשמית צפויה לצאת מחר. במקביל, הודו הודיעה שהיא מתכוונת לשלוח זוג אסטרונאוטים לחלל עד 2016. אם תצליח, היא תהיה האומה הרביעית שתעשה זאת (אחרי רוסיה, ארה"ב וסין).
מה ההבדל בין אייפד ובין סלע מן השורה? בתור התחלה, האייפד עולה יותר וגם מזהם יותר את הסביבה (הוא גאדג'ט – הוא שותה חשמל). אבל מסתבר שיש לאייפד יתרון אחד לפחות על האבן הממוצעת.
פאשיזם? יש אפליקציה לזה: הלהיט החדש באפסטור הוא אפליקציה המאפשרת, תמורת מחיר סמלי, להאזין לנאומיו של הדיקטטור האיטלקי בדימוס, בניטו מוסוליני. האפליקציה מכילה כ-100 נאומים של איל דוצ'ה, כמו גם 20 קבצי קול. יוצר האפליקציה, שכמובן טוען שמטרתה היא בסך הכל "לאפשר ניתוח בלתי מוטה של מה שקרה באותן שנים באיטליה". ככה זה באפל: מילונים – ראוס, פאשיזם – ברוך הבא.
מדענים שווייצריים ערכו ניסוי, והם הגיעו למסקנה שאם ניתן לרובוטים להתפתח באופן אבולוציוני עצמאי, תוך 100 מחזורי אבולוציה, הרף עין - הם ילמדו לשתף פעולה ולצוד ביחד. הממ. אולי הגיע הזמן לאיזו התערבות אבולוציונית, כזו שהמין שלנו כבר הפעיל פעם על הניאדרטלים?
אין חדש תחת השמש: גם במאה ה-15 היה צורך לנפח את הרזומה. מסמך מרתק שהוצג לאחרונה הוא מכתב ששלח לאונרדו דה וינצ'י לאיזה מלך-אביון מתקופת הרנסנס, דוכס מילאנו (ככל הנראה לודוביקו ספורצה "המורי"), שבו הוא מנסה להסביר מדוע יש לשכור דווקא אותו כמהנדס הראשי של הוד דוכסותו, תפקיד צבאי במהותו. לאונרדו היה איש רנסנס של ממש, עולה מן המכתב, והוא מסוגל לבנות גשרים קלים ככבדים, לארגן ביצורים במהירות, ולהפעיל שלל מרגמות כנגד האויב המבולבל. הוא ממטיר על הדוכס רשימה שלמה של כלי ארטילריה שהוא מסוגל לארגן במידת הצורך. הוא אף מציין את יכולותיו בציור ופיסול "שאינן נופלות מאלה של כל אדם אחר". הוא קיבל את הג'וב. הוא היה אז בן 30.
· "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה הרביעית)
· לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.