מה באמת קורה מתחת לחממה?

קרוב לעשרים שנה חלפו מאז נוסד פרויקט החממות הטכנולוגיות של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. היוזמה להקים ב־1993 מקום תעסוקה לכישרונות בלתי מנוצלים שעלו אז מברית המועצות נהפכה בתוך שני עשורים והפרטה אחת לפרויקט אדיר ממדים. הוא כולל 26 חממות שהוציאו תחתן 1,209 חברות, ומממן 179 חברות המעסיקות אלפי עובדים. הכל בעלות של יותר מ־2 מיליארד שקל למשלם המסים.

סמולר. "היעד העיקרי של הפרויקט הוא הקמת חברות הזנק" צילום: יובל חן

לאורך תקופת הפרויקט נמכרו לענקיות טכנולוגיה ארבע חברות שנולדו בחממות: ורסמד שנמכרה ל־GE ב־40 מיליון דולר, זומיקס שנמכרה למיקרוסופט ב־35 מיליון דולר, יוריקיפיי שנמכרה ב־30 מיליון דולר ל־CA, וספורט־וויו שנמכרה לניוז־קורפ של רופרט מרדוק ב־20 מיליון דולר.

עם זאת, דו"ח שהוצג בשבוע שעבר בוועדת המשנה לקידום תעשיות ההייטק משרטט תמונה עגומה של הפרויקט השאפתני: חובות למדינה בהיקף של 67 מיליון שקל, זכייניות המתחמקות מתשלומים ומדדים המקשים על בדיקת הצלחת מיזמים. כולם מטילים צל גדול על הפרויקט שבסך הכל ביקש לתת הזדמנות נוספת ליזמים בעלי רעיונות נועזים.

מצד אחד, הצלחת הפרויקט נמדדת על ידי מינהלת החממות לפי מספר החברות שגייסו 500 אלף דולר בתוך שנה מסיום תקופת החממה שלהן, שאורכה שנתיים. מתוך 1,209 החברות שצמחו בו, שרדו עד היום 444, שהן 37% — שיעור נאה עבור מיזמים שקרנות הון סיכון סירבו לקחת בהם חלק. מצד שני, פרט לעובדה שהחברות שרדו, לא קיים מידע על מספר העובדים שהן מעסיקות או על היקף המכירות שלהן.

"היעד העיקרי של פרויקט החממות הוא הקמת חברות הזנק שמסוגלות לגייס כסף לאחר שהן בוגרות מהחממה", טוען יוסי סמולר, ראש תוכנית החממות. "יצירת תעסוקה או יעדים אחרים הם יעדי משנה בלבד". אבי דומושביצקי, שותף בקרן באטרי שהיה שותף לניהול חממת הטכניון, סבור אחרת: "המטרה היא לבנות בארץ תעשייה טכנולוגית, ולא שום דבר אחר", הוא אומר ל'כלכליסט". "העובדה שכמה מאות חברות הצליחו לגייס כמה מאות אלפי דולרים אינה מעידה על הצלחתן אלא על כך שהצליחו לעורר את רחמי המשקיעים".

דומושביצקי. "המטרה היא לבנות בארץ תעשייה טכנולוגית" צילום: עמית שעל

גם מצבן הפיננסי של החברות אינו פשוט. מתוך חוב של 81 מיליון שקל החזירו החממות 14 מיליון שקל בלבד. נוסף על כך, ח"כ רוברט אילטוב (ישראל ביתנו) חשף במהלך הצגת הדו"ח תופעה מדאיגה ולפיה חלק מהחממות דורשות מהיזמים עצמם להביא מימון נוסף על המימון הממשלתי, בשיעור של 15% מסכום ההשקעה שנקבע לחברה — מימון שאמור להגיע מחברות הניהול של החממה. סמולר מודע לתופעה ומעריך את שכיחותה בכ־20% מחברות החממה. "זאת לא היתה כוונת המחוקק, ולא לשם כך קמו החממות", הוא אומר ומבטיח לפעול למיגור התופעה.

סמולר, שנכנס לתפקיד רק בחודש מרץ האחרון לאחר שני עשורים תחת הנהגתה של רינה פרידור, מודה שיש טעם לחשוב מחדש על השיטה. בפני סמולר, שמוכן לדבר בפתיחות לא רק על היתרונות של הפרויקט אלא גם על הבעיות, ניצבים אם כן לא מעט אתגרים בכניסתו לתפקיד. הגיע הזמן להפוך את האבנים, לגזום את הענפים ולנכש עשבים שוטים בחממות. בסופו של דבר, מאחורי כל חממה עומד גנן.